ID אחרון שנבחר: 5069
תאריך אחרון שנבחר: 2024-12-15
ID אחרון שנבחר: 5069
תאריך אחרון שנבחר: 2024-12-15
פרק כ"ב, הלכות מכירה, ספר קניין
[elad_hebdate date="1664064000"]
הפרק המלא
ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ
א. אֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה בֵּין בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. כֵּיצַד? 'מַה שֶּׁתּוֹצִיא שָׂדֶה זוֹ מָכוּר לְךָ', 'מַה שֶּׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה נָתוּן לְךָ', 'תְּנוּ מַה שֶּׁתֵּלֵד בְּהֵמָה זוֹ לִפְלוֹנִי' – לֹא קָנוּ כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
א. דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. דבר שאינו קיים במציאות בהווה אלא עתיד להיות קיים (אבל יכול להקנות גוף הדבר לפירותיו אף שהפירות אינם קיימים, כדלקמן כג,א). בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. חולה מסוכן העומד למות, שלמתנתו יש תוקף רב (ראה הלכות זכייה ומתנה ח,ב).
ב. הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵרוֹ – יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אַף אַחַר שֶׁבָּאוּ הַפֵּרוֹת לָעוֹלָם. וְאִם שָׁמַט הַלּוֹקֵחַ וְאָכַל – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ מִשְּׁנֵיהֶם – אֵינוֹ חַיָּב לְקַבֵּל 'מִי שֶׁפָּרַע'.
ב. הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵרוֹ. לפני שצמחו. יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אַף אַחַר שֶׁבָּאוּ הַפֵּרוֹת לָעוֹלָם. מפני שהמכירה אינה תקפה. וְאִם שָׁמַט הַלּוֹקֵחַ. הוריד את הפירות מהעץ. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. שיש להניח שהמוכר מחל לו, שהרי המוכר הסכים למקח זה ואף שטעה בדין (רש"י בבא מציעא סו,ב). אֵינוֹ חַיָּב לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע. שלא כמי שחוזר בו אחרי נתינת מעות (ראה לעיל ז,א), שלמכירת דבר שלא בא לעולם אין תוקף כלל.
ג. אֲבָל הַפּוֹסֵק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק, וְלֹא הָיָה אוֹתוֹ הַמִּין שֶׁפָּסַק עָלָיו בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר – חַיָּב הַמּוֹכֵר לִקְנוֹת וְלִתֵּן לַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁפָּסַק. וְאִם חָזַר בּוֹ – מְקַבֵּל 'מִי שֶׁפָּרַע'.
ג. אֲבָל הַפּוֹסֵק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק וכו'. קונה ששילם למוכר על סחורה מסוימת על פי המחיר המקובל בשוק באותה שעה, וסחורה זו אינה מצויה כעת ביד המוכר אלא ביד סוחרים אחרים בשוק. חַיָּב הַמּוֹכֵר לִקְנוֹת וְלִתֵּן… וְאִם חָזַר בּוֹ וכו'. שהתשלום ששילם הקונה יש לו תוקף כמו בכל מכירה, מכיוון שהסחורה מצויה בשוק ונחשבת דבר שבא לעולם.
ד. מִי שֶׁפָּסַק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק שֶׁיִּתֵּן לוֹ אַרְבַּע סְאִין חִטִּים בְּסֶלַע, אִם הָיוּ שִׁבֳּלִים – הֲרֵי זֶה קָנָה לְקַבֵּל 'מִי שֶׁפָּרַע'; וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה בַּגֹּרֶן, אוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ בַּשּׁוּק: 'הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ'. אֲבָל אִם לֹא נִרְאָה בַּגֹּרֶן וְלֹא אָמַר לוֹ – לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁל מוֹכֵר, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל 'מִי שֶׁפָּרַע', שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: 'שֶׁמָּא פָּסַק עִם אַחֵר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחִטִּים אֵלּוּ'.
ד. מִי שֶׁפָּסַק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק… אִם הָיוּ שִׁבֳּלִים. קונה ששילם כפי המחיר המקובל על תבואה שטרם נקצרה. הֲרֵי זֶה קָנָה לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע. יש משמעות לתשלום לעניין שהחוזר בו מקבל 'מי שפרע' כמו בכל מכירה. וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה בַּגֹּרֶן. שהקונה יגיע לגורן כדי להראות למוכר שהוא רציני בדעתו לקנות ממנו. אוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ בַּשּׁוּק הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ. שהקונה יודיע למוכר שהוא סומך על הסחורה שלו ומתכוון לקנות ממנו ולא מאחר. לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁל מוֹכֵר. אינו בטוח שהקונה יקנה ממנו, ולכן גם הוא מצדו אינו מתחייב לעסקה. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר וכו'. המוכר אומר בלבו שמא הקונה סיכם עם מוכר אחר, שמכיוון שהתבואה טרם נקצרה ולא ידוע אם היא טובה הקונה מעדיף לסכם עם מוכרים נוספים על מנת להיות בטוח שתהיה לו תבואה טובה (בבלי בבא מציעא סג,ב ומפרשים שם).
ה. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מַקְנֶה – אֵינוֹ מַקְנֵהוּ, וַהֲרֵי הוּא כְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. כֵּיצַד? 'מַה שֶּׁאִירַשׁ מֵאָבִי מָכוּר לְךָ', 'מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדָתִי מִן הַיָּם נָתוּן לְךָ', 'שָׂדֶה זוֹ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה קְנוּיָה לְךָ' – לֹא קָנָה כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. אֵינוֹ מַקְנֵהוּ וַהֲרֵי הוּא כְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. דינו כמו דבר שלא בא לעולם שהמוכר אינו יכול להקנותו (וראה עוד בפסקים ושיטות).
ו. מִי שֶׁהָיָה מוֹרִישׁוֹ גּוֹסֵס וְנוֹטֶה לָמוּת, וְרָצָה לִמְכֹּר מִנְּכָסָיו מְעַט כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדָּמִים בְּצָרְכֵי קְבוּרָה, הוֹאִיל וְהַבֵּן עָנִי, וְאִם יַמְתִּין עַד שֶׁיָּמוּת וְיִמְכֹּר יִשְׁתַּהֶה הַמֵּת וְיִתְבַּזֶּה – תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁאִם מָכַר וְאָמַר: 'מַה שֶּׁאִירַשׁ מֵאָבִי הַיּוֹם מָכוּר לְךָ', מִמְכָּרוֹ קַיָּם.
וְכֵן צַיָּד עָנִי שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל שֶׁאָמַר: 'מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדָתִי מִן הַיָּם הַיּוֹם מָכוּר לְךָ' – מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו.
וְכֵן צַיָּד עָנִי שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל שֶׁאָמַר: 'מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדָתִי מִן הַיָּם הַיּוֹם מָכוּר לְךָ' – מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו.
ו. מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו. חכמים תיקנו שהמקח קיים לצורך פרנסתו ההכרחית לקיומו.
ז. הַבֵּן שֶׁמָּכַר בְּנִכְסֵי אָבִיו בְּחַיֵּי אָבִיו, וּמֵת הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב, וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב – בֶּן הַבֵּן מוֹצִיא מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי אָבִיו מָכַר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא עֲדַיִן לִרְשׁוּתוֹ, וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים בִּרְשׁוּת הָאָב, וְזֶה יָרַשׁ אֲבִי אָבִיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים בִּרְשׁוּת הָאָב. הנכסים עדיין שייכים לאבא של אביו, שהרי המקח אינו קיים (ראה פסקים ושיטות).
ח. מִי שֶׁנָּתַן קַרְקַע מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, וְנָתַן לוֹ עַל גַּבָּהּ מֵאָה דִּינָרִין: אִם הָיוּ הַדִּינָרִין מְצוּיִין בִּרְשׁוּתוֹ – כֵּיוָן שֶׁזָּכָה בַּשָּׂדֶה זָכָה בַּדִּינָרִין; וְאִם אֵין לוֹ דִּינָרִין – אֵין מְחַיְּבִין אֶת הַנּוֹתֵן לִתֵּן לוֹ מֵאָה דִּינָרִין, עַד שֶׁיָּבִיא הַזּוֹכֶה רְאָיָה שֶׁהָיוּ לָזֶה דִּינָרִין בְּעֵת הַמַּתָּנָה.
וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁמַּקְנֶה אָדָם אוֹתָן עַל גַּב הַקַּרְקַע: אִם אֵינָן בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן – לֹא קָנָה, שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.
וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁמַּקְנֶה אָדָם אוֹתָן עַל גַּב הַקַּרְקַע: אִם אֵינָן בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן – לֹא קָנָה, שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.
ח. וְנָתַן לוֹ עַל גַּבָּהּ מֵאָה דִּינָרִין. הקנה לו יחד עם הקרקע מאה דינרים בקניין אגב, וכגון שאמר הנותן למקבל 'קנה הדינרים אגב הקרקע' (ראה לעיל ג,ח-ט). וְאִם אֵין לוֹ דִּינָרִין. אם הנותן טוען שלא היו ברשותו דינרים בשעת המתנה.
ט. מִי שֶׁהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר – הֲרֵי זֶה מַקְנֵהוּ, בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה, לְפִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו הוּא, וַהֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. וְאִם כָּפַר בּוֹ זֶה שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְנוֹתוֹ, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָבַד, שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.
אֲבָל הַמִּלְוָה, הוֹאִיל וּלְהוֹצָאָה נִתְּנָה – אֵינָהּ בָּעוֹלָם, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַקְנוֹתָהּ אֶלָּא בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן, וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיְתָה הַמִּלְוָה בִּשְׁטָר – מַקְנֶה אֶת הַשְּׁטָר בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן דָּבָר הַנִּמְסָר לִקְנוֹת שִׁעְבּוּד שֶׁבּוֹ.
אֲבָל הַמִּלְוָה, הוֹאִיל וּלְהוֹצָאָה נִתְּנָה – אֵינָהּ בָּעוֹלָם, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַקְנוֹתָהּ אֶלָּא בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן, וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיְתָה הַמִּלְוָה בִּשְׁטָר – מַקְנֶה אֶת הַשְּׁטָר בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן דָּבָר הַנִּמְסָר לִקְנוֹת שִׁעְבּוּד שֶׁבּוֹ.
ט. מִי שֶׁהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר. שהניח אצל חברו שישמור עליו. וְאִם כָּפַר בּוֹ זֶה שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ. שטען שלא קיבלו או שהחזירו.
הוֹאִיל וּלְהוֹצָאָה נִתְּנָה אֵינָהּ בָּעוֹלָם. מכיוון שהלווה משתמש במטבעות שקיבל ועתיד להחזיר למלווה מטבעות אחרים, הרי המטבעות שעתיד להחזיר אינם נחשבים ברשות המלווה. וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם. דרך ההקנאה אינה מובנת, והיא כעין גזרה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,ח. מַקְנֶה אֶת הַשְּׁטָר בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה. כותב לו 'קנה שטר פלוני וכל שעבוד שבו' ומוסר לו השטר (לעיל ו,יא).
הוֹאִיל וּלְהוֹצָאָה נִתְּנָה אֵינָהּ בָּעוֹלָם. מכיוון שהלווה משתמש במטבעות שקיבל ועתיד להחזיר למלווה מטבעות אחרים, הרי המטבעות שעתיד להחזיר אינם נחשבים ברשות המלווה. וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם. דרך ההקנאה אינה מובנת, והיא כעין גזרה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,ח. מַקְנֶה אֶת הַשְּׁטָר בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה. כותב לו 'קנה שטר פלוני וכל שעבוד שבו' ומוסר לו השטר (לעיל ו,יא).
י. כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, כָּךְ אֵינוֹ מַקְנֶה לְמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ עֻבָּר הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, וְהַמְזַכֶּה לָעֻבָּר – לֹא קָנָה. וְאִם הָיָה בְּנוֹ, הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ – קָנָה.
י. הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ. ובוודאי גמר בדעתו להקנות לו.
יא. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: 'נְכָסַי לַבָּנִים שֶׁתֵּלְדִי מִמֶּנִּי' – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקְנוּ כְּלוּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה בָּהֶן בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה, עֲדַיִן לֹא בָּאוּ כְּדֵי לִהְיוֹת דַּעְתּוֹ קְרוֹבָה לָהֶן.
יב. הַמַּקְנֶה לְמִין מִמִּינֵי חַיָּה – לֹא הִקְנָה כְּלוּם. הִקְנָה מִקְצָת נְכָסָיו לִבְהֵמָה אוֹ לְמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, וְחָזַר וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: 'קְנֵה כִּבְהֵמָה זוֹ' אוֹ 'כְּעֻבָּר זֶה' – לֹא קָנָה כְּלוּם. אָמַר לוֹ: 'קְנֵה אַתְּ וּבְהֵמָה זוֹ' אוֹ 'אַתְּ וְעֻבָּר זֶה' – קָנָה מֶחֱצָה.
יב. קְנֵה כִּבְהֵמָה זוֹ אוֹ כְּעֻבָּר זֶה לֹא קָנָה כְּלוּם. מפני שתלה את קניין חברו בקניין הבהמה או העובר.
יג. אֵין אָדָם מַקְנֶה לֹא בְּמֶכֶר וְלֹא בְּמַתָּנָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ – אֵינוֹ נִקְנֶה.
יג. אֵין אָדָם מַקְנֶה וכו'. ראה גם הלכות זכייה ומתנה י,טו.
יד. כֵּיצַד? אֵין אָדָם מַקְנֶה רֵיחַ הַתַּפּוּחַ הַזֶּה, אוֹ טַעַם הַדְּבַשׁ הַזֶּה, אוֹ עֵין הַבְּדֹלַח הַזֶּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
לְפִיכָךְ, הַמַּקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דִּירַת בַּיִת זֶה אוֹ אֲכִילַת פֵּרוֹת דֶּקֶל זֶה – לֹא קָנָה, עַד שֶׁיַּקְנֶה לוֹ גּוּף הַבַּיִת לָדוּר בּוֹ וְגוּף הָאִילָן לֶאֱכֹל פֵּרוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
לְפִיכָךְ, הַמַּקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דִּירַת בַּיִת זֶה אוֹ אֲכִילַת פֵּרוֹת דֶּקֶל זֶה – לֹא קָנָה, עַד שֶׁיַּקְנֶה לוֹ גּוּף הַבַּיִת לָדוּר בּוֹ וְגוּף הָאִילָן לֶאֱכֹל פֵּרוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יד. עֵין הַבְּדֹלַח. צבעה של אבן הבדולח.
דִּירַת בַּיִת זֶה. מגורים בבית זה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן כג,א-ב.
דִּירַת בַּיִת זֶה. מגורים בבית זה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן כג,א-ב.
טו. דִּין הַהֶקְדֵּשׁ וְדִין הָעֲנִיִּים וְדִין הַנְּדָרִים אֵינוֹ כְּדִין הַהֶדְיוֹט בִּקְנִיָּתוֹ, שֶׁאִלּוּ אָמַר אָדָם: 'כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד בְּהֶמְתִּי יִהְיֶה הֶקְדֵּשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת' אוֹ 'יִהְיֶה אָסוּר עָלַי' אוֹ 'אֶתְּנֶנּוּ לִצְדָקָה', אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְקַיֵּם דְּבָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל,ג).
טו. הֲרֵי זֶה חַיָּב לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. כשתלד בהמתו.
טז. וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן, אִם צִוָּה אָדָם כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע וְאָמַר: 'כָּל מַה שֶּׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה יִנָּתֵן לָעֲנִיִּים' אוֹ 'כָּל שְׂכַר בַּיִת זֶה יִהְיֶה לָעֲנִיִּים' – זָכוּ בָּהֶן הָעֲנִיִּים.
טז. זָכוּ בָּהֶן הָעֲנִיִּים. שהיורשים חייבים לקיים דברי המת ולתת לעניים, כשם שהוא עצמו היה חייב לעשות זאת אם היה חי (מ"מ, וראה כס"מ ומרכה"מ הלכות ערכין וחרמין ו,לג שביארו באופנים נוספים).
יז. יֵשׁ גְּאוֹנִים שֶׁחוֹלְקִין עַל דָּבָר זֶה וְאוֹמְרִין שֶׁאֵין הָעֲנִיִּים זוֹכִין אֶלָּא בַּדְּרָכִים שֶׁהֶדְיוֹט קוֹנֶה בָּהֶן, וּלְפִיכָךְ לֹא יִזְכּוּ בְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וְאֵין דַּעְתִּי נוֹטָה לִדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁאֵין אָדָם מְצֻוֶּה לְהַקְנוֹת, וְהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם דְּבָרָיו בַּצְּדָקָה אוֹ בַּהֶקְדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם הַנֶּדֶר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּעֲרָכִין.
יז. וְאֵין דַּעְתִּי נוֹטָה לִדְבָרִים אֵלּוּ וכו'. הרמב"ם חולק על הגאונים הללו, וסובר שאין להשוות בין עני לשאר אדם, שהרי אדם אינו מצווה להקנות נכסיו לאדם אחר, אבל הוא מצווה לקיים דבריו בענייני צדקה, ומכוח זה העניים זוכים אפילו בדבר שלא בא לעולם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּעֲרָכִין. הלכות ערכין וחרמין ו,לא-לב.
תקציר הפרק
🤔 האם אפשר למכור בחורף דבש שיוצר באביב?
מחירי הדבש ברחבי העולם עלו בשנה האחרונה לרמת שיא בעקבות הביקוש לממתיקים טבעיים מחד גיסא, והירידה באוכלוסיית הדבורים שפוגעת בייצור ההמוני מאידך גיסא. האם ביקוש גבוה יכול להצדיק מכירה של דבש מראש, עוד לפני שהוא הופק בכלל? – ההלכה קובעת ש"אין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם, בין במכר, בין במתנה", ובשל כך, למשל, אי אפשר למכור את תנובת השדה או העץ לפני שבאה לעולם (הלכה א). נראה אפוא שגם אם יימצאו סוחרים מספיק אמיצים שיחתמו חוזה עם דבוראים על מכירה עתידית של דבש עוד לפני שהכוורות התעוררו בכלל, לחוזה ביניהם לא יהיה כל תוקף הלכתי (לדרך שניתן לעשות זאת בכל אופן ראו פרק כ"ג, הלכה ט). כן, לא תמיד החיים דבש 🐝
🤷 למד אותו לדוג והוא יהיה שבע כל חייו?
לפי ההלכה אי אפשר למכור "דבר שלא בא לעולם" ובדומה לכך גם דבר שאינו נמצא עדיין ברשותו של המוכר, למשל ירושה שעדיין לא קיבל. אכן, חכמים חסו במקרים מסוימים על אנשים עניים הזקוקים לכסף באופן מיידי והתירו להם למכור דבר שעוד לא בא לידיהם, למשל, דייג עני "שאין לו מה יאכל" רשאי למכור מראש את כל "מה שתעלה מצודתי מן הים היום" (הלכות ה-ו). כנראה שללמד את האדם לדוג, בניגוד למשפט העממי, לא תמיד עוזר לפתור את בעיות התזונה של הדייג המסכן, ונדרשת גם התערבות של חכמים לטובתו 🐟
