ID אחרון שנבחר: 5069
תאריך אחרון שנבחר: 2024-12-15
ID אחרון שנבחר: 5069
תאריך אחרון שנבחר: 2024-12-15
פרק י"ג, הלכות טומאת צרעת, ספר טהרה
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ב
הפרק המלא
ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ
א. אֵין מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים אֶלָּא בִּגְדֵי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בִּלְבַד, אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וְכָל כְּלֵי הָעוֹר בֵּין קָשֶׁה בֵּין רַךְ. אַף הָעוֹר הַצָּבוּעַ בִּידֵי שָׁמַיִם מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְהַלְּבָדִים כַּבְּגָדִים, וּמִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. וְהָאֹהָלִים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל עוֹר.
א. צֶמֶר. צמר כבשים (רחלים או אילים). וּפִשְׁתִּים. פשתן. אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. חוטים העשויים מהם, אף על פי שאינם ארוגים כבגד. הָעוֹר הַצָּבוּעַ בִּידֵי שָׁמַיִם מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. בניגוד לבגדים שאפילו צבועים בידי שמים אינם מיטמאים (לעיל יב,י). וְהַלְּבָדִים. שהם עשויים מפיסות צמר מחוברות שלא נטוו ונארגו.
ב. כָּל הַבְּגָדִים שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, חוּץ מִבִּגְדֵי גּוֹיִם. הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הַגּוֹיִם – יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה. בֶּגֶד שֶׁהוּא כִּלְאַיִם מִן הַצֶּמֶר וְהַפִּשְׁתִּים – מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים.
ב. הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הַגּוֹיִם יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה. אף על פי שבגדי הגויים אינם מיטמאים בנגעים, הקונה מהם בגד שיש בו נגע יש להראותו לכהן ואין הוא נשאר בטהרתו (בניגוד לנגעי הגוף – לעיל ו,ד, וראה ר"ש נגעים יא,א). כִּלְאַיִם מִן הַצֶּמֶר וְהַפִּשְׁתִּים מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. שהוא נחשב כבגד לכל דבר אלא שאסור ללבשו (ראה הלכות כלאיים י,יב).
ג. צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה: אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים; וְאִם רֹב מִן הָרְחֵלִים – מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְהוּא הַדִּין בְּפִשְׁתָּן וְקִנְבֵּס שֶׁטְּרָפָם זֶה בָּזֶה. וְרָחֵל בַּת עֵז – אֵין צֶמֶר שֶׁלָּהּ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים.
בֶּגֶד שֶׁהָיָה שִׁתְיוֹ פִּשְׁתָּן וְעַרְבּוֹ קִנְבֵּס, אוֹ שִׁתְיוֹ קִנְבֵּס וְעַרְבּוֹ פִּשְׁתָּן – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְכֵן אִם הָיָה שִׁתְיוֹ אוֹ עַרְבּוֹ פִּשְׁתָּן אוֹ צֶמֶר, וְהַשְּׁאָר נוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים.
בֶּגֶד שֶׁהָיָה שִׁתְיוֹ פִּשְׁתָּן וְעַרְבּוֹ קִנְבֵּס, אוֹ שִׁתְיוֹ קִנְבֵּס וְעַרְבּוֹ פִּשְׁתָּן – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְכֵן אִם הָיָה שִׁתְיוֹ אוֹ עַרְבּוֹ פִּשְׁתָּן אוֹ צֶמֶר, וְהַשְּׁאָר נוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים.
ג. שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה. עירב אותם ועשה מהם בגד. אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים וכו'. ראה גם הלכות כלאיים י,ו-ח. וְקִנְבֵּס. צמח סיבים הדומה לפשתן ('קנאביס תרבותי'). וְרָחֵל בַּת עֵז. עז שילדה וולד הנראה כמין רחל. אֵין צֶמֶר שֶׁלָּהּ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. שאין צמרה נחשב צמר לעניין צרעת (ובהקשרים אחרים ראה הלכות ציצית ב,א, הלכות כלאיים י,ב).
נוֹצָה שֶׁל עִזִּים. צמר העזים. אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. הואיל והשתי או הערב כולו עשוי ממין אחד הוא ניכר בבגד בפני עצמו ולפיכך אינו מיטמא בנגעים (קרית ספר).
נוֹצָה שֶׁל עִזִּים. צמר העזים. אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. הואיל והשתי או הערב כולו עשוי ממין אחד הוא ניכר בבגד בפני עצמו ולפיכך אינו מיטמא בנגעים (קרית ספר).
ד. הָעוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְכֵן הָעוֹר כְּשֶׁהוּא גֹּלֶם, קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ כֵּלִים – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּלִי הָעוֹר" (ויקרא יג,נב; יג,נח). וְכָל כְּלֵי הָעוֹר, בֵּין פְּשׁוּטֵיהֶן בֵּין מְקַבְּלֵיהֶן, כָּל שֶׁהֵן – מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים.
ד. הָעוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד. שלא נעשו בו תהליכי העיבוד הכוללים מליחה ושרייה בקמח ועפצים (ראה הלכות שבת יח,יד). כְּשֶׁהוּא גֹּלֶם. חומר גולמי, אף על פי שהוא מעובד. פְּשׁוּטֵיהֶן. שאין להם בית קיבול. מְקַבְּלֵיהֶן. כגון החמת והתרמיל. כָּל שֶׁהֵן. שאין לבית קיבול שיעור לעניין קבלת טומאה (ראה הלכות כלים ב,א), ויש מפרשים שאפילו פשוטי כלי עור מקבלים טומאת נגעים בשיעור כלשהו בניגוד לשאר טומאות שצריך שיהיה בהם שיעור חמישה על חמישה טפחים (חזו"א נגעים א,כה, וראה הלכות כלים כג,ג ולקמן ה"ו).
ה. עוֹרוֹת חַיָּה שֶׁבַּיָּם – אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. חִבֵּר לָהֶן מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חוּט אוֹ מְשִׁיחָה שֶׁל צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים אוֹ עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה הַמְעֻבָּדִין כָּל שֶׁהוּא, וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים – מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. וְהוּא שֶׁיְּחַבְּרֶנּוּ לוֹ כְּדֶרֶךְ חִבּוּרֵי בְּגָדִים לַטֻּמְאָה.
ה. חִבֵּר לָהֶן מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ וכו'. ראה גם הלכות כלים א,ג. מְשִׁיחָה. חוט דק. וְהוּא שֶׁיְּחַבְּרֶנּוּ לוֹ כְּדֶרֶךְ חִבּוּרֵי בְּגָדִים לַטֻּמְאָה. שהתופר שני בגדים זה לזה אם נטמא אחד מהם גם השני טמא (הלכות פרה יב,ה), וזה דווקא כאשר חיבר אותם ביותר מתכיפה אחת (פה"מ נגעים יא,א, וראה הלכות כלאיים י,כד).
ו. כָּל כְּלִי הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרַס הַזָּב מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב – הֲרֵי זֶה מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים, כְּגוֹן קֶלַע שֶׁל סְפִינָה, וְהַפָּרֹכֶת, וְשָׁבִיס שֶׁל שְׂבָכָה, וּמִטְפְּחוֹת סַפָּרִים, וְהָאַבְנֵט, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רֹחַב כַּגְּרִיס – הֲרֵי אֵלּוּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר הַכֵּלִים, כְּגוֹן כָּרִים וּכְסָתוֹת.
הַחֵמֶת וְהַתֻּרְמֵל נִרְאִין כְּדַרְכָּן, וּפוֹשֶׂה הַנֶּגַע מִתּוֹכָן לַאֲחוֹרֵיהֶן וּמֵאֲחוֹרֵיהֶן לְתוֹכָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִכְּלֵי הָעוֹר הַכְּפוּלִין.
הַחֵמֶת וְהַתֻּרְמֵל נִרְאִין כְּדַרְכָּן, וּפוֹשֶׂה הַנֶּגַע מִתּוֹכָן לַאֲחוֹרֵיהֶן וּמֵאֲחוֹרֵיהֶן לְתוֹכָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִכְּלֵי הָעוֹר הַכְּפוּלִין.
ו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרַס הַזָּב וכו'. שכל כלי שאינו משמש לשכיבה או לישיבה אינו נטמא על ידי דריסת הזב וכיוצא בו (טומאת מדרס והלכותיה מבוארות בהלכות מטמאי משכב ומושב פרקים ו-ז). קֶלַע שֶׁל סְפִינָה. מפרש הספינה. וְשָׁבִיס שֶׁל שְׂבָכָה. חוט צמר שתולים על הסבכה (כיסוי ראש) לנוי. וּמִטְפְּחוֹת סַפָּרִים. ששמים אותן על כתפי המסתפר בעת התספורת (פה"מ נגעים יא,יא, כלאיים ט,ג). וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל. וכגון שיש צורת כלי עליהן, שאם לא כן הרי הן טהורות (ראה הלכות כלים כז,יא ובמל"מ שם). שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רֹחַב כַּגְּרִיס. כך שיכול להיראות בהם נגע כשיעור. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר הַכֵּלִים. המיטמאים במדרס הזב.
הַחֵמֶת וְהַתֻּרְמֵל. תיקי עור. נִרְאִין כְּדַרְכָּן. ואין צורך לפשוט את הכפלים ולהתיר את הקשרים וכיוצא בזה כדי לראות את הנגע שבהם. וּפוֹשֶׂה הַנֶּגַע מִתּוֹכָן לַאֲחוֹרֵיהֶן וּמֵאֲחוֹרֵיהֶן לְתוֹכָן. שאם הנגע פשה מבפנים החוצה או להיפך הרי זה פשיון.
הַחֵמֶת וְהַתֻּרְמֵל. תיקי עור. נִרְאִין כְּדַרְכָּן. ואין צורך לפשוט את הכפלים ולהתיר את הקשרים וכיוצא בזה כדי לראות את הנגע שבהם. וּפוֹשֶׂה הַנֶּגַע מִתּוֹכָן לַאֲחוֹרֵיהֶן וּמֵאֲחוֹרֵיהֶן לְתוֹכָן. שאם הנגע פשה מבפנים החוצה או להיפך הרי זה פשיון.
ז. סָדִין הַמְקֻמָּט – מַפְשִׁיטִין אֶת קְמָטָיו וְרוֹאִין אֶת נִגְעוֹ.
ז. סָדִין הַמְקֻמָּט מַפְשִׁיטִין אֶת קְמָטָיו. שכך דרכו להיראות.
ח. הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב, בֵּין שֶׁל צֶמֶר בֵּין שֶׁל פִּשְׁתָּן – מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִין מִיָּד מִשֶּׁיִּטָּווּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִבֵּן הַפִּשְׁתָּן וְלֹא שָׁלַק הַצֶּמֶר. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּפְּקַעַת שֶׁל טָווּי וְתִּטַּמֵּא בִּנְגָעִים? כְּדֵי לֶאֱרֹג מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שְׁתִי וָעֵרֶב, בֵּין שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ שְׁתִי בֵּין שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ עֵרֶב. הָיְתָה הַפְּקַעַת מְקֻבֶּצֶת מִחוּטִין פְּסוּקִין – אֵינָהּ מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים.
ח. הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב. חוטי השתי הם החוטים הדקים היוצרים את התשתית של האריג וחוטי הערב הם החוטים העבים יותר העוברים ביניהם. מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִין מִיָּד מִשֶּׁיִּטָּווּ. בניגוד לשאר טומאות שאין החוטים מיטמאים בהן עד שיארגו כבגד (ראה הלכות כלים א,יא-יב). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִבֵּן הַפִּשְׁתָּן וְלֹא שָׁלַק הַצֶּמֶר. שדרכם היה ללבן ולבשל את הצמר והפשתן גם לאחר שנטוו (ראה תוספות שבת כז,ב). בַּפְּקַעַת שֶׁל טָווּי. פקעת החוטים. כְּדֵי לֶאֱרֹג מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. אורך חוט שניתן לארוג ממנו אריג בשיעור שלוש על שלוש אצבעות (שיעור אריג המיטמא בנגעים, לעיל יב,י). בֵּין שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ שְׁתִי בֵּין שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ עֵרֶב. אף על פי שחוטי הערב עבים מחוטי השתי כך שהפקעת שלהם גדולה יותר, שיעורם שווה. מְקֻבֶּצֶת מִחוּטִין פְּסוּקִין. שאינם מחוברים זה לזה.
ט. שְׁתֵּי פְּקָעוֹת שֶׁהֵן מְעֹרוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּחוּט, וְכֵן הַשְּׁתִי שֶׁמִּקְצָתוֹ לָפוּף עַל הַכֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה וּמִקְצָתוֹ לָפוּף עַל הַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹנָה, וְכֵן שְׁנֵי דַּפֵּי חָלוּק שֶׁהֵן מְעֹרוֹת בְּחוּט אֶחָד, וְנִרְאָה הַנֶּגַע בְּאֶחָד מֵהֶן – הַשֵּׁנִי טָהוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁחוּט אֶחָד מְחֻבָּר בֵּינֵיהֶן. נִרְאָה הַנֶּגַע בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָת הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד וּמִקְצָתוֹ בַּשְּׁתִי – הֲרֵי זֶה טָמֵא.
נִרְאָה הַנֶּגַע בַּשְּׁתִי הָעוֹמֵד לְבַדּוֹ – הָאָרִיג טָהוֹר. נִרְאָה בָּאָרִיג לְבַדּוֹ – הַשְּׁתִי הָעוֹמֵד טָהוֹר. נִרְאָה בַּסָּדִין – שׂוֹרֵף אֶת הַנִּימִין. נִרְאָה בַּנִּימִין – הַסָּדִין טָהוֹר. פָּשָׂה מִן הַנִּימִין לַסָּדִין – הַסָּדִין טָמֵא.
נִרְאָה הַנֶּגַע בַּשְּׁתִי הָעוֹמֵד לְבַדּוֹ – הָאָרִיג טָהוֹר. נִרְאָה בָּאָרִיג לְבַדּוֹ – הַשְּׁתִי הָעוֹמֵד טָהוֹר. נִרְאָה בַּסָּדִין – שׂוֹרֵף אֶת הַנִּימִין. נִרְאָה בַּנִּימִין – הַסָּדִין טָהוֹר. פָּשָׂה מִן הַנִּימִין לַסָּדִין – הַסָּדִין טָמֵא.
ט. מְעֹרוֹת. מחוברות. שֶׁמִּקְצָתוֹ לָפוּף עַל הַכֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה וכו'. שחוטי השתי המתוחים בין הקורה העליונה לתחתונה מלופפים על גבי כל אחת מהן כמה ליפופים. וְכֵן שְׁנֵי דַּפֵּי חָלוּק. שתי חתיכות בד שבשעה שגזרו אותן נשארו מחוברות בחוט (פה"מ נגעים יא,ט). וְנִרְאָה הַנֶּגַע בְּאֶחָד מֵהֶן. באחת מן הפקעות או באחד מליפופי השתי או באחד מדפי החלוק. הַשֵּׁנִי טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁחוּט אֶחָד מְחֻבָּר בֵּינֵיהֶן. שאין דברים אלו נחשבים כמחוברים לעניין נגעים. נִרְאָה הַנֶּגַע בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד. חוטי הערב שהוכנסו למארג חוטי השתי אך לא הודקו עדיין לאריג אלא רחוקים ממנו מעט נקראים נפש המסכת (פה"מ כלים כא,א), ומדובר כאן בכגון שהנגע נראה בהם ובחוטי השתי המתוחים בין הקורות. אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָת הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד… הֲרֵי זֶה טָמֵא. שהבגד שטרם נשלמה אריגתו (שהוא נפש המסכת) נחשב אחד עם חוטי השתי (פה"מ נגעים שם, וראה חזו"א נגעים א,כג).
הָאָרִיג טָהוֹר. שבניגוד לנפש המסכת האריג אינו נחשב יותר כחלק מן השתי העומד. הַנִּימִין. החוטים היוצאים מן הסדין.
הָאָרִיג טָהוֹר. שבניגוד לנפש המסכת האריג אינו נחשב יותר כחלק מן השתי העומד. הַנִּימִין. החוטים היוצאים מן הסדין.
י. חָלוּק שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע – מַצִּיל אֶת הָאִמְרָיוֹת שֶׁבּוֹ. אֲפִלּוּ הָיְתָה הָאִמְרָה צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים – מַצִּילָהּ, וְאֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת.
י. הָאִמְרָיוֹת. קישוטים שבשפת הבגד.
יא. בֶּגֶד מֻסְגָּר שֶׁצְּבָעוֹ אוֹ מְכָרוֹ לְגוֹי – טָהוֹר. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים – כֻּלָּם טְהוֹרִים. קְצָצוֹ וְעָשָׂהוּ מוֹכִין פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ – טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּהֲנָיָתוֹ. הָיְתָה בָּהֶן אַחַת שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, וְנִרְאָה בָּהּ נֶגַע – הִיא לְבַדָּהּ טְמֵאָה.
יא. טָהוֹר. שהבגדים הצבועים ובגדי הגויים אינם מיטמאים בנגעים (לעיל יב,י, יג,ב) ואפילו בגד שהוסגר פוקעת טומאתו. קְצָצוֹ וְעָשָׂהוּ מוֹכִין. חתכו לחתיכות קטנות. וּמֻתָּר בַּהֲנָיָתוֹ. הואיל והוא טהור, שאילו היה טמא אפילו מוסגר בלבד אסור בהנאה (ספרא תזריע פרש' ה פי"ד הי"א).
יב. בֶּגֶד מֻחְלָט שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים – כֻּלָּם טְמֵאִים, וְיִשָּׂרְפוּ, אֲפִלּוּ אֶחָד בְּכַמָּה אֲלָפִים. וְכֵן אִם קְצָצוֹ וְעָשָׂהוּ מוֹכִים – הֲרֵי הֵם טְמֵאִים, וְאָסוּר בַּהֲנָיָתָן.
יב. כֻּלָּם טְמֵאִים וְיִשָּׂרְפוּ אֲפִלּוּ אֶחָד בְּכַמָּה אֲלָפִים. שהבגד המוחלט כבר נזקק לטומאה ולפיכך ספקו טמא, בניגוד לבגד המוסגר שעוד לא נזקק לטומאה ולפיכך ספקו טהור (ר"ש נגעים יא,יב, וראה לעיל ו,ה).
יג. אֶחָד בֶּגֶד אוֹ כְּלִי עוֹר אוֹ שְׁתִי אוֹ עֵרֶב הַמֻּסְגָּר אוֹ הַמֻּחְלָט לְעִנְיַן טֻמְאָה – הֲרֵי הוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כְּאָדָם מְצֹרָע לְכָל דָּבָר: מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְבִיאָה, וְעוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֲפִלּוּ מִתַּחַת הָאֶבֶן.
כֵּיצַד? בֶּגֶד מְנֻגָּע אוֹ שְׁתִי אוֹ עֵרֶב אוֹ כְּלֵי עוֹר הַמְנֻגָּעִין, שֶׁהִכְנִיס מֵהֶן אֲפִלּוּ כַּזַּיִת לְבַיִת טָהוֹר – נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּם רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן מִשְׁכָּב אוֹ מוֹשָׁב שֶׁהָיָה מֻנָּח תַּחַת הָאֶבֶן, וְהִנִּיחַ כַּזַּיִת מֵהֶן לְמַעְלָה מִן הָאֶבֶן – נִטְמָא הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמּוֹשָׁב.
כֵּיצַד? בֶּגֶד מְנֻגָּע אוֹ שְׁתִי אוֹ עֵרֶב אוֹ כְּלֵי עוֹר הַמְנֻגָּעִין, שֶׁהִכְנִיס מֵהֶן אֲפִלּוּ כַּזַּיִת לְבַיִת טָהוֹר – נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּם רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן מִשְׁכָּב אוֹ מוֹשָׁב שֶׁהָיָה מֻנָּח תַּחַת הָאֶבֶן, וְהִנִּיחַ כַּזַּיִת מֵהֶן לְמַעְלָה מִן הָאֶבֶן – נִטְמָא הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמּוֹשָׁב.
יג. כְּאָדָם מְצֹרָע לְכָל דָּבָר וכו'. ראה לעיל י,יא-יב.
אֲפִלּוּ כַּזַּיִת. שיעור המטמא (לקמן הי"ד).
אֲפִלּוּ כַּזַּיִת. שיעור המטמא (לקמן הי"ד).
יד. מַטְלִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ כַּזַּיִת, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס רֻבָּהּ לְבַיִת טָהוֹר – טִמְּאַתּוּ. הָיוּ בָּהּ כַּמָּה זֵיתִים, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מִמֶּנָּה כַּזַּיִת לְבַיִת טָהוֹר – נִטְמָא.
אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק, וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת" (ויקרא יד,נד-נה) – הִקִּישׁ נִגְעֵי אָדָם לְנִגְעֵי בְּגָדִים וּבָתִּים; וְהִשְׁוָה הַמְּצֹרָע לַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת" (במדבר יב,יב) – מַה הַמֵּת בְּכַזַּיִת, אַף אֵלּוּ בְּכַזַּיִת.
אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשִּׁעוּרִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק, וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת" (ויקרא יד,נד-נה) – הִקִּישׁ נִגְעֵי אָדָם לְנִגְעֵי בְּגָדִים וּבָתִּים; וְהִשְׁוָה הַמְּצֹרָע לַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת" (במדבר יב,יב) – מַה הַמֵּת בְּכַזַּיִת, אַף אֵלּוּ בְּכַזַּיִת.
יד. שֶׁנֶּאֱמַר אַל נָא תְהִי כַּמֵּת. כך נאמר על מרים שהייתה מצורעת. מַה הַמֵּת בְּכַזַּיִת. ראה הלכות טומאת מת ב,א-ב.
טו. בְּגָדִים הַמְנֻגָּעִין – מְשַׁלְּחִין אוֹתָן חוּץ לָעִיר, בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת; וְזֶה חֹמֶר בַּבְּגָדִים מִבָּאָדָם.
טו. וְזֶה חֹמֶר בַּבְּגָדִים מִבָּאָדָם. שהאדם אינו משולח אלא מעיירות המוקפות חומה (לעיל י,ז).
תקציר הפרק
פרק י"ג הלכות טומאת צרעת
טומאת הבגדים
הבגד הנטמא: בגד לבן העשוי לפחות בחציו מצמר רחלים או מפשתן, או פקעת שלהם, והם בבעלות יהודי. וכן כלים מעור מעובד.
דין בגד שנצטרע לענין טומאה, כדין אדם שנצטרע כדי לטמא במגע, משא, משכב, מושב וכניסה לבית.
בגד טמא יוצא מחוץ לעיר.
