שנצטווינו להידמות לו יתברך כפי יכולתנו
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו
כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ
אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ
"משל למלך שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזרות, אמר להם לא, קודם שיקבלו מלכותי ואז אגזור עליהם גזרות, שאם מלכותי אינם מקבלים גזרותי יהיו מקבלים?
כך הקב"ה אמר לישראל "אנכי ה' אלוהיך" "לא יהיה לך",
וכשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי."
תשובה: מצוות ביקור חולים היא מצווה חשובה מאוד, ולדעת חלק מִמוֹנֵי המצוות היא אפילו מצווה מהתורה, ולומדים אותה מהפסוק "והלכת בדרכיו".
המצווה היא לבקר את החולה, לראות אם הוא צריך משהו, לעודד אותו ולבקש עליו רחמים מהקב"ה. מצווה זו קיימת גם כאשר יש מי שמטפל בחולה, כמו רופאים וכדומה, הואיל ועידודו והתפילה עליו אינם נעשים על ידם, וגם משום שהביקור אצלו מעודד את רוחו ומסייע להבראתו.
ממה שכתוב בגמרא שצריך "ללכת לבקר את החולה", למדו הפוסקים שישנה עדיפות גדולה יותר לבקר את החולה בביתו, ולא רק לדבר אתו בטלפון או לשלוח לו מכתב. טעם הדבר מובן, שכן ביקור ישיר מעודד יותר את רוחו, ובאמצעותו ניתן לראות ולדעת טוב יותר מה הם הצרכים של החולה, ואף התפילה עליו נובעת מתוך הלב כאשר רואים בחוש את מצבו הרפואי. ואף על פי כן, אם אין אפשרות לבקרו, מחמת חוסר זמן או מחשש הידבקות וכדו', כדאי ורצוי להתקשר אליו ולשאול בשלומו, ומקיימים בזה לפחות חלק מסויים ממצות 'ביקור חולים'.
חייב אדם לקנות לעצמו את המידות הטובות, וללכת בדרכים ישרות, ועל־ידי כך להידמות לבורא המכונה בפי הנביאים 'ארך אפיים', 'רב חסד', 'צדיק', 'ישר' וכו'. הדרכים הישרות הן הממוצעות בכל עניין – למשל, "לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש… לא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות"
המצווה ללכת בדרכיו של הקב"ה ולהידמות לו, היא מצווה לגלות כמה אנחנו דומים לו במעמקינו.
מה הקשר ביני לבין אלוקים?! איך אני, בשר ודם יכולה להידמות למשהו טוב כל כך, טהור ונשגב שאני בכלל לא מכירה?!
בדיוק כאן מונח הבסיס ליהדות ולתורה הקדושה.
בתרבות בה אנו חיות היום, רבות הפעמים בהם אדם מטיל ספק בעצמו, בקיומו, בייחודיות שלו ובטוב שלו.
אנו נמדדים פעמים רבות לפי הכסף, המעמד החברתי והמראה החיצוני בצורה שופטת וקרה, ללא הסתכלות פנימה. כשמודדים את האדם באופן כזה הנטייה הטבעית להאמין בעצמנו ובטוב שקיים בנו - מוטלת בספק עד כדי חוסר אמונה מוחלטת בעצמנו.
בעומק המצווה הזו הקב"ה מראה לי שאני חלק ממנו, יציר כפיו, חלק אלוקה ממעל ממש. הנשמה שלי נחצבה מתחת לכיסא כבודו, ולכן המצווה היא לשאוף הכי גבוה שאפשר, עד השמים, עד הקב"ה.
כאשר אנו מצווים להידמות למידותיו, הקב"ה בעצם אומר לנו- "בנותיי טובות אתן, מידות טובות וחסד גדול שופע מכן"
שנזכה להבין שאנחנו טהורות וקדושות ויש ביכולתנו להידמות למקור הטוב, לקב"ה.
// ר' מנחם מנדל מליובאוויטש
התורה מצווה אותנו "והלכת בדרכיו". נשאלת השאלה: האם יצור אנושי יכול, אפילו אם ירצה, להידמות לבוראו, ועל אחת כמה וכמה ללכת בדרכיו? והתשובה: כן. בזכות הנשמה האלוקית מתאפשר הדבר!
התורה מצווה אותנו: "והלכת בדרכיו". הקב"ה מצווה את האדם ללכת בדרכי ה', וכפי שמפרש הרמב"ם: "להידמות בו יתעלה כפי היכולת". כיצד יתדמה האדם לקב"ה? מפרט הרמב"ם, ע"פ לשון חז"ל: "מה הקב"ה נקרא חנון - אף אתה היה חנון; מה הקב"ה נקרא רחום - אף אתה היה רחום". כלומר, על פי התורה הקב"ה הוא חנון ורחום, גומל חסדים ומבקר חולים, והאדם נדרש לאמץ לו מידות אלה וללכת בדרכי ה'.
במידה הראויה
אלא שאם זו בלבד כוונת הציווי, הרי שלכאורה יש כאן כפילות, שכן כל המידות הללו כלולות כבר בציווי "ואהבת לרעך כמוך", ובנוסף לכך יש בתורה מצוות רבות שעניינן הוא גמילות חסדים וכדו', ולשם מה אפוא זקוקים אנו לציווי נוסף של "והלכת בדרכיו"?
נראה לומר, שכאן מכוון אותנו הקב"ה כיצד לקיים את כל המצוות הללו. לא די לנו בעצם קיום המצוות שבין אדם לחבירו, אלא עלינו לעשותן בדומה לדרך שבה הקב"ה עצמו מקיים את הדברים, ומתוך כוונה להידמות אליו. כאשר יהודי זוכר שהוא מקיים כל מצווה כזאת מתוך כוונה להידמות לקב"ה, מובטח לו שיעשה אותה באופן הנכון ובמידה הנכונה.
בלי קיצוניות
בכל המצוות הקשורות למידות שבלב ישנה סכנה שהתפעלות הרגשות תטה את האדם לקיצוניות. אפילו רגשות חיוביים, כרחמים וגמילות חסדים, עלולים לגרום נזק כאשר הם חורגים מהמידה הראויה. אדם הפועל רק על פי נטיות ליבו, אפילו אם הוא בעל מידות טובות בטבעו, עלול לשגות.
הדרך הנכונה היא זו המכונה ברמב"ם 'הדרך הבינונית', והיא נקראת 'דרך השם'. אדם שזוכר ללא הרף שעליו להידמות לקב"ה ולקיים את המצוות שבין אדם לחברו משום שזו דרך ה' - יקיימן בלי התפעלות רגשית עצמאית, אלא מתוך מחשבה ושיקול דעת, ואז יעשה את הדברים נכון ובמידה הראויה.
בזכות הנשמה
וכאן מתבקשת השאלה, איך בכלל יעלה על הדעת שבן אדם יוכל להידמות לבוראו, ועל אחת כמה וכמה ללכת בדרכיו? דבר זה אפשרי בזכות הנשמה שבכל יהודי. נשמה זו היא 'חלק אלוה ממעל' ממש, וממנה יש ליהודי כוחות להידמות לקב"ה.
יהודי נדרש לעורר ולגלות את עצם נשמתו, ואז יגיע אל הכוחות האלוקיים האין סופיים הטמונים בו. בעזרת כוחות אלה יוכל להגיע להליכה אמיתית בדרכי ה' - לא רק ללכת בדרכיו, אלא לעלות מחיל אל חיל, התעלות אחר התעלות, עד לדרגה עליונה לאין ערוך מזו שבה עמד קודם לכן, ועד לעלייה של הגאולה האמיתית והשלימה.
שאל הרבי מליובאויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל: חז"ל פירשו שמצות "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" פירושה: להידבק במידותיו של הקב"ה. ולו יהי שאדם חפץ להידבק במידותיו יתברך וללכת בדרכיו, מידת חנון ורחום - ניחא, אולם אנו מתפללים ואומרים שלוש פעמים ביום: "מחיה מתים", וכי יכול אני להחיות מתים?! וכי יכול אתה?!
אלא - השיב הרבי - ישנם אנשים המהלכים ברחוב, והם חיים לכל דבר. אבל אין להם חדוות חיים, אין להם שמחת חיים, הדאגה מכרסמת את ליבם ומנקרת במוחם, והם הולכים שפופים, אבלים ובלי רוח חיים של חדווה. בשעה שאתה שואל לשלומם, מגלה התעניינות במצבם ומנסה לעודדם - אתה בבחינת 'מחיה מתים', הנך מחיה את החיים ונותן להם תוחלת ותקווה, ובכך נעשה אתה לשותפו של הקב"ה.
החברה שלי חולה. לא משהו רציני. קצת חום וכאב גרון. שאלתי אותה בוואטסאפ איך היא מרגישה, ואפילו שלחתי לך לייק וחייכן. זהו, קיימתי מצוות ביקור חולים?
כל הכבוד לך על ההתייחסות ועל המסרונים, אבל כנראה שלא יצאת ידי חובת המצווה. למה? כי מקיימים את המצווה רק אם הולכים אל החולה ומבקרים אותו ממש. לא בטלפון ולא ברשת החברתית.
הסיבה לזה היא משום שמטרת המצוה היא להושיט לחולה עזרה במאכל ובתרופות ובעצה טובה (נדרים מ ע"א), ואת זה אפשר לעשות רק בביקור ישיר. ואפילו אם החולה שוכב בבית חולים וישנם רופאים ואחיות המטפלים בו במסירות, בכל זאת מצוה להיכנס אליו לבקרו ולעודדו ולחזקו (רמב"ם, הל' אבל יד, ד) משום שבזמן הביקור האישי מתרשמים יותר ממצבו של החולה ומתעוררים לבקש עליו רחמים מכל הלב, שזו עיקר מעלת מצות ביקור חולים, וכפי שכתב הרמב"ן (בספר 'תורת האדם') ש"כל המבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים - לא קיים המצוה".
לכן, אם את יכולה, עדיף שתלכי לבקר את חברתך בביתה, וכך תצאי ידי מצות ביקור חולים בשלימותה (אגרות משה, ציץ אליעזר). ורק אם אין לך אפשרות לבקרה ממש, טוב שתטלפני או תשלחי אליה מסרון כדי לחזקה ולעודדה
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!
*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת
* שווי סט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים