מצוה 116 – לשמוע קול שופר בראש השנה

"

שנצטווינו לשמוע קול שופר ביום אחד בתשרי

(ספר המצוות – עשה קע)

55תורה שבכתב 

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם

(במדבר כט, א)

תורה שבעל פה 

אמר הקב"ה: אִמרו לפני בראש השנה מלכויות, זיכרונות ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם, זיכרונות – כדי שיעלה זיכרונכם לפני לטובה, ובמה? – בשופר. אמר רבי אבהו: למה תוקעים בשופר של איל? – אמר הקב"ה: תִקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני

(ראש השנה טז ע"א)

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה לשמוע תרועת השופר בראש השנה, שנאמר: "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". והשופר שתוקעים בו – הוא קרן הכבשים הכפוף. 
  2. בבית המקדש היו תוקעים בראש השנה בשופר אחד, ושתי חצוצרות מן הצדדים; השופר מאריך והחצוצרות מקצרות, שמצוות היום בשופר. ולמה תוקעים עמו בחצוצרות? – משום שנאמר (תהלים צח, ו): "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'". אבל בשאר מקומות, אין תוקעים בראש השנה אלא בשופר בלבד.
  3. הכל חייבים לשמוע קול שופר – כהנים, לויים, וישראלים, וגרים, ועבדים משוחררים. אבל נשים ועבדים וקטנים – פטורים (משום שזו 'מצות עשה שהזמן גרמא')
  4. מן התורה צריך לשמוע תשעה קולות – תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה. אולם במהלך הדורות התעורר ספק מהי התרועה, האם זו יללה – תשעה קולות קצרים ורצופים, כדרך המייבבים ('תרועה', בלשון ימינו); או שזו אנחה – שלושה קולות בינוניים ונפרדים, כדרך הנאנחים ('שברים'); או שזו אנחה ויללה ביחד – שלושה קולות בינוניים ונפרדים ולאחריהם תשעה קולות קצרים ונפרדים ('שברים תרועה').
  5. לפיכך אנו עושים את כל האפשרויות, ותוקעים שלוש פעמים: תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה ( תשר"ת, תש"ת, תר"ת)
(הל' שופר, פרקים א-ג)

שו"ת הרחבה

שאלה: אני כבד שמיעה, ומשתמש במכשיר שמיעה. הסתפקתי אם אני רשאי לשמוע את התקיעות בזמן שאני מרכיב את המכשיר, או שמא עלי להסיר אותו מן האוזן ולהתקרב יותר אל התוקע, כדי לשמוע את קול השופר בצורה ישירה.

תשובה: נחלקו גדולי הפוסקים בעניין זה. בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ט') ערך הרב שלמה זלמן אוירבך בירור מקיף בעניין השימוש במכשירי הגברה אלקטרוניים (מיקרופון, רמקול, ומכשירי שמיעה), והעלה שאין להשתמש בהם לקיום מצוות התלויות בשמיעה ובדיבור, כגון תקיעת שופר וקריאת מגילה וכיוצא בהן.

סברתו המרכזית, עמה הסכימו פוסקים רבים (משפטי עוזיאל, קול מבשר, מנחת יצחק, יביע אומר, ציץ אליעזר), היא שהמכשיר האלקטרוני עושה שינוי משמעותי בגלי הקול היוצאים מן האדם או מן השופר, וכשהם מגיעים לאוזנו של השומע – אין הם שומעים את הקול המקורי שבקע מהפה או מן השופר, אלא את הקול המלאכותי של המכונה. ואם כן, אי אפשר לצאת בזה ידי חובת שמיעת קול שופר ומקרא מגילה וכדו'. 

אולם ר' ישעיה קרליץ, בעל ה'חזון איש', סבר (בתשובתו לגרש"ז אוירבך) שמאחר והקול הנשמע ע"י המכשיר נוצר ע"י השופר או הקורא, והוא נשמע מיד כדרך המדברים, הרי שאפשר להחשיב זאת כשמיעה ממש מהתוקע או הקורא.  גם הרב גדליה אורנשטיין האריך לבאר ולחזק את סברת ה'חזון איש', וכתב שברור שאין אנו צריכים שכל תכונות הקול יעברו מן השומע למשמיע, וכפי שאם אדם יעמוד מאחורי הדלת וישמע את הקול בצורה עמומה יותר ודאי הוא יוצא ידי חובה למרות שלא שמע את כל מרכיבי הקול. והוסיף שכשם שבדינים המצריכים ראיית העין (ברכה על הנר במוצאי שבת, ראיית הלבנה בזמן ברכתה, חליצה – שצריך הדיין לראות את הרקיקה, וכו') הסכימו הפוסקים שמותר להרכיב משקפיים, שהם מכשיר ראייה, כך בדינים המצריכים שמיעת האוזן – מותר להרכיב מכשיר שמיעה.

ולעניין מעשה, נראה שלכתחילה ראוי לחוש לדעת רוב הפוסקים, הסוברים שצריך לשמוע את הקול באופן ישיר מהתוקע או הקורא, אך בשעת הדחק, ואולי גם כשיש מצבים של חוסר נעימות, נראה שניתן לסמוך על סברת החזו"א ולהתיר את השמיעה באמצעות מכשיר שמיעה.

 (ע"פ הרב לוי יצחק הלפרין, ארחות, גיליון 37, תשנ"ב; הרב גדליה אורנשטיין, צהר, גיליון טו)

איך זה עובד? 

 אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב היא, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם! ונרדמים, הקיצו מתרדמתכם! וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם! אתם השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל ובריק אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרככם ומעלליכם! ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה…

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

המנוף מורם!

// צוות אולפנת יבנה, 'לבנות ולהיבנות'

תקיעות השופר נועדו לעורר אותנו ולהזכיר לנו שאנו נמצאים בזמן מיוחד. ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים אינם זמנים רגילים, אלא ימים המסוגלים לתשובה. וכפי שכתב הרמב"ם (הל' תשובה ג, ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחִזרו בתשובה וזִכרו בוראכם".

זה הזמן!

מסופר על קהילה יהודית שבשכונתה לא נמצא מקום לתפילה. בכל פעם היו חברי הקהילה מתפללים במקום אחר, פעם בביתו של זה ופעם בביתו של זה. העניין הציק מאוד לגבאי הקהילה, שהשקיע מאמצים רבים למצוא בית כנסת קבוע לבני קהילתו. אחר עמל רב הצליח הגבאי למצוא קרקע מתאימה, לגייס כספים, ולקנות מבנה נייד (קראוון) שישמש כבית כנסת.

היום המיוחל הגיע. משאית גדולה בעלת מנוף גבוה חנתה על הקרקע המיועדת, מתכוננת להורדת המבנה החדש. הגבאי לבש חולצה לבנה, ויצא עם ילדיו לקבל ולכוון את המנוף למען יניח בזהירות ובמדויק את המבנה. אט אט הניחו וכיוונו המנופים את המבנה, ואף הגבאי וילדיו דחפו קצת בידיהם, והמבנה הונח במקומו. סיימו המנופים את מלאכתם, ונסעו. נכנס הגבאי בהתרגשות פנימה, ואז חשכו עיניו: אמנם המבנה הונח בצורה ישרה ומדויקת, אך ארון הקודש היה מונח בדיוק בכיוון ההפוך מירושלים. כעת צריך להפוך את המבנה במאה ושמונים מעלות. אחד מילדיו, שראה את האכזבה על פני אביו, אמר לו: 'אבא, מה הבעיה? כמו שדחפנו קודם את המבנה, נדחוף אותו שוב'. נאנח אביו ואמר: 'כל זמן שהמנוף החזיק את המבנה באוויר ניתן היה להזיזו ולכוונו בקלות, אך כעת הוא כבר עומד על הקרקע וצריך כוחות אדירים כדי להזיזו ולו במילימטר אחד...

להרבות צדקה ומעשים טובים

ראש השנה ושאר ימי התשובה הם הימים בהם המנוף מורם, ואפשר בקלות יחסית לבצע שינויים. להזיז את עצמנו, לכוון וליישר את דרכינו. עלינו להאזין לקולו של השופר, ולהתעורר כעת, על מנת שלא תפספס את הזמן, כי אחר כך נצטרך להשקיע מאמצים גדולים פי כמה.

על כן סיים הרמב"ם (שם): "ומפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום".

לשמוע קול שופר

// מירי דצינגר, אולפנת נריה

כל ערב ר"ה ישנו קול אחד שמיישר אותי שמכניס אותי לאיזון. 

אני עוצמת את העיניים ומכוונת לשמוע קול שופר, לזכות לשמוע את השופר הפנימי שמהדהד מדורי דורות על מסירות נפש, על עקידה, על עבודת ה' פנימית ועמוקה שחודרת לכל העצמות וממלא אותך בעוצמות, שמזכירה שיש מלך והוא נכנס לארמון ועכשיו אני בתפקיד גם אם זה דורש ממני להתמיד.

אבל רגע לפני שהמלך מומלך קבל עם ועולם, אני בוחרת להיות מולו, שלו, רק אני וקול השופר.

לא אשקר שאח"כ אני מדהימה והכל משתנה ולא כמו שהיה. 

אבל ברגע הזה המיוחד, אני שם מכוונת, מדוייקת ויודעת מה האמת. 

ושוב יוצאת אל המסע, מסע של מצווה, שיוביל אותי בשביל המיוחד של השנה הבאה.

 

סיפור 

מפתח או גרזן?

סמוך לימי ראש השנה, אמר פעם הבעל שם טוב לתלמידו רבי זאב קיצס, שהוא יהיה 'בעל תוקע' בשנה זו. עשה רבי זאב את כל ההכנות הדרושות כדי שהתקיעות בראש השנה יעלו לפני שוכן מרומים, וביום הראשון של החג הטמין בין דפי המחזור שלו רשימה של כוונות וייחודים, שלימדו הבעש"ט לכוון בשעת התקיעות.

כשירד רבי זאב לטבול במקווה סמוך לתקיעות, נטל הבעש"ט מן המחזור שהונח על הבימה את כל הפתקים שהוטמנו בו. כשעלה רבי זאב על הבימה והחל באמירת "למנצח לבני קורח" (מזמור התהילים שנאמר לפני התקיעות), פשפש בין דפי המחזור שלו ולא מצא את הפתקים עם הכוונות והייחודים שביקש לכוון בתקיעות. אותה שעה, חש רבי זאב מועקה גדולה, ודמעות זלגו מעיניו מצער על התקלה הגדולה שקרתה לו, ובשעת התקיעות חש שברון לב עמוק כפי שלא אירע לו מעולם.

בתום תפילת מוסף, קרא הבעש"ט באזני החסידים: 'התקיעות של רב זאב היום ממש בקעו רקיעים!'. וכשקרב אליו בעל התוקע, כשהוא אחוז התרגשות ושטוף זיעה קרה, אמר לו הבעש"ט בחיוך: בהיכל המלך נמצאים חדרים רבים ומפתחות לכל חדר. להווי ידוע לך, שהכוונות והייחודים משולים למפתחות: פעמים מתאים המפתח שאנו אוחזים ביד ומנעול השער שהננו מבקשים לעבור בו נפתח, ופעמים אינו מתאים והשער נותר נעול. אך מה ערכן לעומת לב נשבר, המשול לגרזן חד שבכוחו להבקיע כל שער וכל מחיצה שבעולם, ככתוב (תהילים נא, יט): "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה".

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן