// הרב צבי אונגר, ראש חטיבת הביניים במדרשיית נעם, כפר סבא

עוד כמה ימים מתחיל הבלאגן. מוציאים את כל הבית, אבל את כל הבית, לסוכה. מיטות, שולחנות, תמונות, מאווררים, תאורה, מחשב נייד וטלפון. ביום - חם, בלילה - קפוא. בשביל מה צריך את כל הבלאגן הזה?

ישנה מחלוקת מפורסמת (מסכת סוכה, דף יא ע"ב) בין ר' אליעזר לר' עקיבא מדוע יושבים בסוכה. לדעת ר' אליעזר - הסוכות הן זכר לענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל כשהלך במדבר, ולדעת ר' עקיבא - הסוכות הן זכר לסוכות ממש, שבהם ישבו בני ישראל בזמן שהותם במדבר. אולם ישנם עוד כמה עניינים חשובים שנלמדים ממצות הישיבה בסוכה.

הכרת הטוב

ר' אליעזר ור' עקיבא מסכימים שהסוכה מזכירה לנו את חסדי ה' עמנו בתקופת המדבר. כשאנו נזכרים באותה תקופה: במן שירד מן השמים, בבאר המים שליוותה את ישראל, ב"שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה", ובשאר ניסי המדבר, אנו מתמלאים באמונה בה' ובהכרת הטוב כלפיו על כל הטובות אשר הוא גומל עם ישראל. עניין זה מחזק אצלנו את הכרת הטוב גם בחיים היום-יום - "על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת".

אמונה בלי חציצה

דפנות הסוכה יכולות להיעשות מכל חומר יציב, אך הסכך חייב להיות מגידולי קרקע שאינם אוטמים וסוגרים את גג הסוכה. גשמים שיורדים, למשל, חייבים להיכנס לסוכה. חייבת להיות לנו אפשרות לראות את השמים או את הכוכבים מתוך הסוכה. אם הסכך הוא תקרה רגילה ואטומה כמו בבית - הסוכה פסולה. הלכות אלו מלמדות אותנו שכאשר אנו יושבים בסוכה, וגם כשאנו יושבים בבית, תמיד יש לנו חיבור לקב"ה השוכן מעלינו. אין דבר שמפריד בינינו ובין השמים. אין הפרדה וחציצה בינינו לבין הקב"ה. 

אורחים בעולם

הסוכה מלמדת אותנו שאנחנו עראיים (זמניים) בעולם. לפעמים אנחנו חושבים שאנו יודעים הכל ומבינים הכל. הסוכה, דירת העראי, מזכירה לנו שאנחנו זמניים כאן. חיים בעולם הזה לכל היותר 120 שנים ועוברים הלאה. אנחנו אורחים. כשנפנים את זה, נחשוב טוב אנה פנינו מועדות, מהו היעד הסופי שלנו, ומה הדרך להגיע אליו.

לא מוותרים על ארץ ישראל

הישיבה בסוכה מלמדת אותנו גם על חשיבות המגורים דווקא בארץ ישראל. כשאנחנו יושבים בסוכה וחושבים על החדר הנעים שיש לנו בתוך הבית, אנו שואלים את עצמינו: לשם מה הלכו בני ישראל במדבר כל כך הרבה שנים? האם לא הייתה להם אפשרות להגיע לארץ קרובה יותר או לפחות לעצור במקום קרוב יותר? התשובה היא: לא. המקום היחיד אליו היו צריכים להגיע, המקום היחיד שמחכה לבני ישראל הוא ארץ ישראל בלבד. גם אם קשה וחם, גם אם פחות נוח, לשם בלבד אנחנו הולכים. זו הארץ שאנו מחכים לה והיא מחכה לנו. אין לנו ארץ אחרת, וכל נדודי המדבר, כל העראיות של הגלות, נועדה להביא אותנו אל ארץ קדשינו, אל אדמתנו.

מכירות את זה שתכננתם משהו לפרטי פרטים, וברגע האחרון הכל "התפקשש"?

זה יכול להיות טיול/מסיבת יום הולדת או סתם יום רגיל.

אבל שהתוכנית לא יוצאת אל הפועל - אין יותר מעצבן מזה.

רובנו מעדיפים חיים יציבים. חיים של שגרה נורמלית. ללא הפתעות. אך, דווקא במציאות חיים כזו, הרגש שלנו נשחק.

הרגש מטבעו הוא נע ונד, קופצני, ומתעורר במצבים של שינויים.

הרבה פעמים דווקא כשאנו לא יודעים מראש מה יהיה, אלא מחליטים "לזרום"- אנו נהנים הכי הרבה.

בתוך שנה שלימה שהכל ברור ומסודר - פתאום מגיע שבוע שבו אנו יוצאים מהשגרה המוכרת - אל החוץ הלא יציב.

אין בית שאין בו הפתעות בסוכות - הן טובות, אויר נעים, אורחים שעוברים ליד הסוכה ונכנסים, והן פחות,כמו גשם או ג'וקים באוכל.

הזוהר קורא לסוכה "צל האמונה''. בשגרה, כאשר אנו מתכננים ומתוכננים לפרטי פרטים - קשה יותר להרגיש שה' מנהל את העולם. אך במצב של חוסר שגרה - שם ממש אפשר להרגיש את ה'.

סוכות נקרא "זמן שמחתנו".

מי שעומד בניסיון האמונה, יודע שהכל יכול להיות, גם כשנראה לנו שהכל הולך לפי התכנון שלנו - ה' מנהל הכל, ובוטח בה' שהכל יהיה טוב, וגם כשיש "הפתעות" - שהן לא תמיד נעימות - יודע שזה הכי טוב - דווקא הוא מלא שמחה. כי הוא מבין ששום דבר לא מובן מאליו.

חג הסוכות מלמד אותנו שלמרות שחיינו עמוסים שגרה, שהיא כמובן דבר טוב, חייבת לקנן בנו תחושת ה"השלך על ה' יהבך". ההבנה שהכל הוא מה', והוא טוב. ואם נחיה בתודעת חיים כזו, נוכל לשמוח באופן טבעי על כל דבר שבא אלינו בחיינו - בכל השנה כולה.

שנזכה לשמוח תמיד, גם בשגרה וגם מחוץ לה.