מצוה 118 – ליטול לולב בחג הסוכות

"

שנצטווינו ליטול לולב ולשמוח בו לפני ה' שבעת ימים

(ספר המצוות – עשה קסט)

55תורה שבכתב 

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים

(ויקרא כג, מ)

תורה שבעל פה 

"פְּרִי עֵץ הָדָר" – אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים; "כַּפֹּת תְּמָרִים" – אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים; "וַעֲנַף עֵץ עָבֹת" – אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה; "וְעַרְבֵי נָחַל" – אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. 

ומה הקב"ה עושה להם? – לאבדם אי אפשר, אלא אמר הקב"ה: ייקשרו כולם באגודה אחת, והם מכפרים אלו על אלו. ואם עשיתם כך, באותה שעה אני מתעלה. ככתוב: "הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו", ואימתי הוא מתעלה? כשהם עשויים אגודה אחת, שנאמר: "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ" 

(ויקרא רבה, פרשה ל, אות יב)

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה ליטול לולב בחג הסוכות. מדין תורה – נוטלים לולב במקדש שבעה ימים, ובשאר המקומות נוטלים יום אחד, שנאמר: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם (=במקדש) שִׁבְעַת יָמִים".
  2. לאחר שחרב בית המקדש התקינו חכמים שיהיו נוטלים לולב בכל מקום שבעת ימים, זכר למקדש. 
  3. נשים פטורות ממצוה זו, משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.
  4. "כַּפֹּת תְּמָרִים" הן ענפי דקל, בשעה שהעלים עדיין לא נפרדו לכאן ולכאן, והוא הנקרא 'לולב'; "פְּרִי עֵץ הָדָר" הוא אתרוג; "וַעֲנַף עֵץ עָבֹת" הוא ההדס, שהעלים שלו מכסים ומחפים את הגבעול; "וְעַרְבֵי נָחַל" הוא מין ידוע שהעלה שלו משוך כנחל ושפת העלה שלו חלקה  והגבעול שלו אדום, והוא הנקרא 'ערבה'.
  5. כמה נוטל מהם?- לולב אחד, ואתרוג אחד, ושני ענפי ערבה, ושלושה ענפי הדס. ומצוה מן המובחר לאגוד הלולב וההדס והערבה, ולעשות שלושתם אגודה אחת. 
  6. מגביה אגודה של שלושה מינים בימין, ואתרוג בשמאל, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, ומנענע הלולב שלוש פעמים בכל צד. והיכן מוליך ומביא? – בשעת קריאת ההלל: ב"הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב" תחילה וסוף, וב"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא". 
(הל' לולב, פרק ז')

שו"ת הרחבה

שאלה: בכל חג סוכות אני מסתבך מחדש עם הנענועים של הלולב. לאיזה צד מנענעים? כשאני מגיע לבית הכנסת אני מתבלבל שבעתיים, כי כל אחד נוהג במנהג אחר. האם אפשר לעשות לי סדר בנענועים?

תשובה: ראשית עליך לדעת שעניין הנענועים בזמן נטילת הלולב מוזכר כבר במשנה (סוכה ג, ט), ובגמרא (סוכה לח ע"א) כינו את הנענועים בשם "שיירי מצוה", שאמנם אינם מעכבים את המצוה, אך הם חלק חשוב מן המצוה, ובכוחם לעכב את הפורענות. וכבר פסק הרמ"א (תרנא, יא) ש"כל הנענועים אינן מעכבין, ובאיזה דרך שנענע יצא בדיעבד".

ושני מנהגים מרכזיים ישנם בסדר הנענועים: 

  1. מנהג השו"ע – מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה, מטה.
  2. מנהג האר"י – דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב.

מנהג השו"ע יסודו בדברי המהרי"ל, והוא מבוסס על הדרכת חז"ל (יומא טו ע"ב): כל פינות (פניות) שאתה פונה – לא יהו אלא דרך ימין למזרח". ולכן, העומד בתפילתו לכיוון מזרח מנענע תחילה למזרח, ומסתובב ימינה לדרום, ושוב ימינה למערב ואח"כ לצפון, ולבסוף למעלה ולמטה.

מנהגו של האר"י מבוסס על יסודות ההקבלה, בה כל אחד מששת הצדדים מסמל 'ספירה' (הנהגת אלוקית) אחרת: הדרום – חסד, צפון – גבורה, מזרח – תפארת, מעלה – נצח, מטה – הוד, מערב – יסוד.

יש שכתבו (אשל אברהם, ערוך השולחן) שאין מניעה שבבית כנסת אחד יהיו מספר מנהגים, וכל אחד ינקוט במנהג אבותיו. אולם פוסקים אחרים (עץ השדה, חיי אדם) כתבו שיש להקפיד שבכל בית כנסת יהיה מנהג אחיד, ואם לא כן ישנו חשש איסור של "לא תגודדו – לא תיעשו אגודות אגודות". ויש מי שנהג (ר' יעקב ישראל קנייבסקי) ליטול לולב בביתו קודם התפילה ולנענע כמנהג האר"י, וליטול שוב בבית הכנסת ולנענע עם כל הציבור כשיטת השו"ע.

(ע"פ הרב שמחה בן ציון רבינוביץ, פסקי תשובות, תרנא, יג; הרב עובדיה יוסף, חזון עובדיה, סוכות, הל' ארבעת המינים, יד)

איך זה עובד? 

ארבעה מינים שבלולב יש מהן שעושים פירות כגון: האתרוג והתמר, והם כנגד החכמים והצדיקים ואנשי המעשה. ויש מהן שאינם עושים פירות, כמו ההדס והערבה והם כנגד העשירים ובעלי הבתים המתעסקים ביישובו של עולם. ובכולם העולם מתקיים וכולן צריכם זה לזה. כי החכמים ואנשי המעשה הם צריכים לבעלי הבתים שיספקום מנכסיהם ושיעסקו ביישובו של עולם, בנטיעה ובקצירה וכיוצא בהם כדי שיהיו הם פנויים לעבודת השם… ולפיכך ציוונו הקב"ה ליטול ארבעה המינין הללו, ולברך לד' על כולם, כדי שתחול ברכתו על כולם ולהסיר המחלוקת, ויתן ביניהם אהבה ואחוה שלום ורעות."

(מנורת המאור פ"ב, תפילה, הלכות סוכה)

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

בלי עבריינים אי אפשר

// הרב ליאור אנגלמן, בית המדרש הקהילתי כפר סבא

רק לפני חמישה ימים עמדנו בבית כנסת ואמרנו בבושת פנים "על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". הרגשנו שהעבריינים הללו מאיימים עלינו כעם, מסכנים את היכולת שלנו להתכפר ביום הקדוש הזה. לא פעם עבר בנו רעד, שמא אנחנו עצמנו העבריינים הללו שנזקקים לרשות מבית דין כדי להישאר חלק מהקהל.

והנה, בחלוף חמישה ימים, בחג הסוכות, מתברר לנו שבלי העבריינים אי אפשר. 

כפרה על כולם

לו היינו נוטלים ארבעה אתרוגים, שיש להם טעם וריח, צדיקים גמורים שכאלה, לא היינו יוצאים ידי חובה. האגודה הזאת של עם ישראל כוללת גם את אלה שאין בהם מעשים טובים אך יש בהם תורה, את אלה שיש בהם תורה אך אין בהם מעשים, ואפילו את הערבות, נטולות המעשים ונטולות התורה. כולם כולם מרכיבים את המארג הזה שנקרא עם ישראל, כולם כולם יוצרים את יופייה של הרעיה שעליה אומר הדוד בשיר השירים: "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר השירים ד, ז). 

היה אפשר לחשוב שבזכות האתרוג, הצדיק הגמור, אפשר לשאת ולסבול את נוכחותם של שאר המינים על חסרונותיהם, אבל מי שידייק בלשון חז"ל יבחין שממרום השגתם הם הגדירו זאת לגמרי אחרת: "ומה הקב"ה עושה להם? לאבדם אי אפשר, אלא אמר הקב"ה: ייקשרו כולם באגודה אחת, והם מכפרים אלו על אלו" (ויקרא רבה ל, יט). חז"ל לא אמרו שהאתרוג יכפר על כולם, הם אמרו שיכפרו אלו על אלו, כלומר באופן מפתיע ההתאגדות לאגודה אחת מהווה כפרה הדדית, כולם מכפרים על כולם. ההתכללות של האתרוג, הצדיק, בכלל ישראל - מיטיבה גם איתו. גם הוא חסר בלי שאר המינים, גם הוא מקבל מהם.

ניחוח הערבה

באורח פלא, דווקא הערבה שמבטאת את אלה שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, תתפוס את מקומה במרכז הבמה (או ליתר דיוק בהקפת הבימה) בשיאו של החג, בהושענא רבה. אחרי שבע הקפות ובקשות ישועה נניח את ארבעת המינים וניטול את הערבה לבדה. דווקא היא, מכל המינים, תהפוך להיות השגרירה הנאמנה שלנו בבואנו לפני ריבונו של עולם, כפי שמסביר ה'שפת אמת': "מצוות ערבה בהושענא רבה שבחרו חכמינו ז"ל בערבה יותר מבכל המינים, אף כי הוא נגד אותם שאין בהם טעם וריח - כי באמת מזה ניכר יותר דבקות בני ישראל להשם יתברך. כי מאין בא חביבות בני אדם הללו? רק שבני ישראל נקראו בנים למקום, ויש בכל איש ישראל דבקות בה' אלוקים... שגם בלי המעשים, רק מצד עצם הבריאה יש גם כן דבקות עצום לבני ישראל יותר מכל האומות, וזה נתברר בסוכות" (שפת אמת דברים לסוכות שנת תרל"ד).

ולמען האמת, מי שייכנס לבית הכנסת לאחר חביטת הערבות יתפלא להריח ריחות ערֵבים. ריחות שהיו טמונים בעומק הערבה, עמוק בליבם של פושעי ישראל, ואנחנו לא ידענו...

אמצעי או מטרה?

// הרב אמיר אדרעי, ראש אולפנת צפירה.

מן המפורסמות הוא שהמילים "פרי עץ הדר" המופיעות בתורה, בפרשיית ארבעת המינים, מתייחסות לאתרוג. הגמ' במסכת סוכה (דף ל"ג עמ' א') מביאה לכך הוכחה מדברי המדרש, שם כתוב:
"פרי עץ – שטעם עצו ופריו שווה", כשהכוונה היא לאתרוג.

 בתחילת בריאת העולם, הקב"ה מצווה את הארץ להוציא "עץ פרי עושה פרי למינו", כשהכוונה היא, שהארץ נתבקשה להוציא פירות, שטעם העץ יהיה כטעם הפרי. אמנם, האדמה לא עשתה כן, אלא הוציאה עץ עושה פרי, כלומר, עץ שמוציא פרות, אך העץ עצמו לא היה כטעם הפרי ולא הייתה אפשרות לאכול מהעץ עצמו.

 הראי"ה קוק זצ"ל, באורות התשובה, פרק ו' סעיף ז', רואה בעץ - את האמצעי, התהליך או הדרך, ובפרי - את המטרה. כוונתו של הקב"ה בבריאת העולם הייתה ללמד אותנו, שלא רק המטרה חשובה אלא שגם האמצעי או הדרך אל המטרה חשובים לא פחות. לכן, מבקש הקב"ה מהארץ להוציא עצים שהם כטעם הפרי.

אמנם, הפרי היחיד שיצא מן הכלל היה האתרוג, כיוון שבפרי האתרוג כפי שראינו לעיל, טעם העץ הוא כטעם הפרי – כלומר, התהליך, האמצעי חשוב לא פחות מאשר הפרי, כלומר, המטרה.

על פי דברי הרב קוק זצ"ל ניתן לומר, שבעצם נטילת האתרוג בחג הסוכות, מצפה מאיתנו הקב"ה שנבין, נדע ונפנים, שהתהליכים שאנו עושים בחיינו, אינם חשובים פחות מאשר המטרות שאנו כל כך רוצים לממש.

פעמים רבות בחיינו, אנו פוגשים אנשים המשקיעים מאמצים רבים מאוד כדי להגיע אל המטרה. אמנם, מצד שני, ייתכן שהם אינם מייחסים חשיבות רבה במיוחד לדרך, לתהליך, או לאמצעים המסייעים בידיהם להגיע למטרה.

נראה, כי הקב"ה מצפה מהאדם לעבוד קשה ולהגיע למטרה, אך בכל אופן, גם אם לא הגיע האדם, בסופו של דבר, אל המטרה המיוחלת, חרף העובדה שעשה דרך משמעותית ונפלאה וחווה תהליך נפלא כדי להגיע אל המטרה הזו – יש לראות בכך הישג לא פחות חשוב מאשר אותו אדם שהגיע למטרה ולא התייחס לדרך שסייעה בידו להגיע אליה.

 

סיפור 

ביס מאתרוג

לרב הקדוש רבי מיכל מזְלוֹטשוֹב ז"ל היו תפילין יקרות וקדושות, שהגיעו אליו בירושה מאביו, המגיד הקדוש רבי יצחק מדרוּהוֹביטְש ז"ל.

התפילין הללו היו יקרות לו מכל דבר, ועל אף שהציעו לו פעמים רבות סכום כסף מאוד גבוה עבור התפילין הללו – סירב לכל ההצעות כי לא היה מוכן להיפרד מהן.

אשתו של ר' מיכל ניסתה אף היא לשכנע את בעלה למכור את התפילין כדי שיוכלו לקנות אוכל ודברים אחרים לצורך הבית, אך ר' מיכל המשיך לעמוד בסירובו גם מול אשתו.

והנה, התקרב חג הסוכות, ובזלוטשוב אין אתרוג. מחכים להביא אתרוג ממקומות שונים, ולשווא – אתרוג אין. הגיע ערב החג – והנה איש אחד הביא למכירה אתרוג יפה ומהודר, וביקש בעדו סכום כסף מאוד גבוה. ראה ר' מיכל שאין ברירה ורק אז הסכים למכור את התפילין המיוחדות שלו עבור האתרוג המהודר, כיוון שחשקה נפשו מאוד לקיים את מצוות נטילת ארבעת המינים בהידור רב.

כששמעה אשתו של ר' מיכל, שהחליף את התפילין המיוחדות שלו באתרוג המהודר, כעסה עליו מאוד וברוב כעסה נטלה את האתרוג בידה, נשכה את קצהו העליון השליכה אותו לארץ ובכך פסלה אותו משימוש.

ראה ר' מיכל את אשר עשתה אשתו, אך לא כעס, לא הקפיד על אשתו ולא הוציא אף מילה.

לאחר זמן קצר עמד לפני הקב"ה ואמר: "ריבונו של עולם!, אם נוח לך שייפסל האתרוג – הריני מקבל זאת באהבה".

באותו לילה, ראה ר' מיכל את אביו הקדוש בחלום. אמר לו אביו: "זה שלא כעסת ולא הקפדת על אשתך עשה רושם גדול מאוד בשמים, הרבה יותר מאשר קניית האתרוג בכסף רב.

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן