// הרב משה זיסמן – ר"מ בישיבה התיכונית קריית ארבע

"מחר כולם מביאים כסף עבור מתנה למורה. יש לה יום הולדת. כל אחד מביא כמה כסף שהוא רוצה" – לשון ההודעה בוואצאפ הכיתתי. הכסף נאסף, וכבר יש את כל הסכום. "חוץ מזה, כל אחד מביא עוד שלושים אגורות עבור העטיפה". "מה?! כבר תרמתי עשרים שקלים!". "לא משנה, כולם משלמים עוד שלושים אגורות!".

זה נשמע קצת לא הוגן, ואולי אפילו מיותר, אבל לכאורה זה בדיוק מה שקרה בזמן בניית המשכן. תחילה ציווה ה' שכל אחד יתרום כפי נדבת לבו – "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כה, ב). כל ישראל התלהבו ותרמו – "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא" (שמות לו, ה), ובכל זאת הקב"ה מצווה שכל ישראל יוסיפו עוד חצי שקל – "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ... תְּרוּמָה לַה'" (שמות ל, יג). כולם חייבים בתרומה זו. וגם העשירים שכבר תרמו הרבה מאד חייבים עכשיו להוסיף מטבע מדויק של מחצית השקל, לא פחות וגם לא יותר - "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל". 

שותפים להכנת היסודות

מדוע צריך שתי התרמות שונות - גם נדבת לב וגם מחצית השקל? למה שלא נסתפק בתרומתם הנדיבה של עשירי ישראל? ואם כבר צריך מגבית נוספת, אז למה לא מאפשרים לעשירים להרבות כפי נדבת לבם?

את התשובה לכך יש ללמוד מייעודיהם השונים של כספי התרומות. התרומה הראשונה, נדבת הלב, נועדה לממן את כל צרכי המשכן ועבודתו – "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ג-ח). אולם כספי מחצית השקל שימשו לעשיית האדנים, יסודות המשכן – "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה... בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ... לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ" (שמות לח, כה-כז).

כאן לימדה אותנו התורה יסוד גדול: מצד הבחירה – כל אחד מישראל פועל באופן אחר. כל אחד מאתנו מוציא ומממש את כוחותיו כפי כוחו, כפי אופיו, וכפי נדבת לבו. אך מצד הסגולה – כולנו שווים! בהנחת האדנים, היסודות למשכן, כולנו שותפים. הבסיס להשראת השכינה בישראל תלויה בכל אחד ואחד מישראל באופן שווה. אין חשובים יותר ואין חשובים פחות. כולנו "נשמה אחת בגופות מחולקים" (ספר התניא, פרק לב).

אחריות על כלל ישראל

מצות מחצית השקל לא נהגה רק בדור הקמת המשכן, אלא היא מצות עשה לדורות. עם כספי התרומה קונים קרבנות ציבור. קרבנות אלו הם היסוד של עבודת ה' במקדש, וגם בהם יש שייכות לכל ישראל במידה שווה. רק על גבי היסוד המשותף לכל ישראל, הסגולה, יכול כל יהודי להביא נדרים ונדבות כפי מִסַּת נדבת ידו (דברים טז, י), להוציא ולממש את כוח הבחירה הייחודי שלו.

חשוב לזכור שעבודת ה' אינה נחלת היחידים בלבד, אלא היא משימה לאומית, כלל ישראלית. יש לנו אחריות לדאוג לכך שכל ישראל ייטלו חלק בעבודתו יתברך, ירגישו את הקשר אל אלוקי ישראל ויהיו שותפים להשראת השכינה בעולם.

המצוות אינן טכניות ומאחורי כל מילה ואות בתורה יש משמעות ועומק, אם כן למה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו רק חצי? למה הקב"ה לא מבקש שקל שלם? גם על הספירה זה היה מקל..

בתכלס, אין דבר בעולם שאפשר לדעת בבירור שיעשה בצורה המושלמת ביותר, הקב"ה ברא אותנו חסרות ולא מבקש מאיתנו שנהיה מושלמות ברגע אחד. 

אז מה הוא כן מבקש?

הוא מבקש שנרצה! ורצון אמיתי מוביל גם למעשה. הצפיה היא שנעשה את ההשתדלות, את כל מה שניתן, אבל לאחר מכן צריך לדעת שאין בכוחנו לגמור את המלאכה.

ה' מבקש ממנו לעשות חצי. אין הכוונה להיות חסרי אחריות ולא לעשות דבר במציאות, אלא הכוונה היא להתחיל במעשה להשתדל כפי יכולתנו ולהבין שלא תמיד זה מתפקידנו לסיים את המלאכה. להבין שאנחנו רק חצי.

וזו אחת הסיבות לבקשה שהשם מבקש שכל אחד יביא רק חצי שקל.

שנזכה תמיד לעשות ולהשתדל, אבל גם לדעת לשחרר. שנזכה להבין שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו גם כשאנו חסרים, גם כשאנחנו רק חצי.