לחץ חברתי. מוכר לכולנו, אני רוצה להיות עם כולם, חלק מהחברה! וזה מובן והגיוני. אבל האם זה לא לוקח לי את הבחירה? האם זה גורר אותי לפעמים למקומות שאני לא כל כך רוצה?

אנחנו רוצים להיות חופשיים, עצמאיים ולא נגררים אחר תכתיבי החברה, ומנגד, יש בנו רצון להיות חלק מחברה. הרצון הזה  בריא כמו שכתבו בגמרא (כתובות טז) "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות'' אך השאלה לאיזו חברה אני מתחברת.

אף אחת לא רוצה להיות בודדה ולא חלק מהכלל. אז מהו הפתרון?

לעיתים הבחירה שלנו היא עוד הרבה לפני הצומת של המעשה, הבחירה מתחילה במי אני רוצה להיות ומתוך כך אבחר במי אני מקיפה את עצמי, באיזה חברות, עם מי אני מתייעצת כשקשה.

דרך האדם הוא להיות חלק מהסביבה וגם להיות מושפע ממנה. לכן, יש לאדם להתרחק מהשפעה שלילית ולהתחבר עם מי שרוצה לצעוד קדימה בדרך האמת. להתייעץ עם אנשי תורה ולשמש אותם, כדי ללמוד ממעשיהם הטובים.

// הרב יובל פרוינד

לפעמים אני מתגעגע למילה שכמעט נעלמה מהעולם – "שוליה". לא רק למילה אני מתגעגע. גם לפונקציה הזאת. מהו שוליה? זהו אדם שצמוד למקצוען ועוזר לו בכל דבר מגדול ועד קטן. מגיש לנגר את הברגים הנכונים, מערבב לטייח את החומר, חותך עורות לסנדלר. שוליה. להיות ימים שלמים, שבועות ארוכים, חודשים ואולי אפילו שנים בצלו של בעל המלאכה. לידו. מתחשק לכם? אני מניח שעדיין לא. מי רוצה להיות צללית של מישהו אחר? מי רוצה לעשות את העבודה השחורה?

לפתח את בינת הלב

גם אני לא בעניין. אבל לשוליה בעולם העתיק היה ייעוד אחר. הוא היה מתלמד. בעולם העתיק היה ברור שרק כך אפשר ללמוד באמת. הרי שום רעיון אינו באמת קיים. הוא רק ניסיון מופשט לתאר את הדברים, לנסח אותם. ולכן אדם יכול לקלוט הרבה דברים מבחוץ ועדיין לא לדעת אותם. לכן לאורך דורות מסורות רבות לא עברו רק בתיאורים ובמילים. מסורות עברו דרך החיים עצמם. חכמה העבירו דרך עשייה של אדם חכם. רק כך אפשר לקלוט ניואנסים. רק כך אפשר לתפוס את המומחיות עצמה. את האינטואיציה של המומחה. גם היום מי שיטוס למזרח וירצה ללמוד אומנות לחימה, נגינה בסיטאר או מדיטציה, בדרך המקורית, הוא יצטרך לשבת הרבה זמן ליד אנשים שעושים את זה. לנשום איתם. לתרגל איתם. לחיות בתוך האטמוספרה שלהם. רק כך הם יכולים להעביר את עצמם ולא להימכר בזול בתור 'שיטה'.

בעם ישראל חכמת החיים מתורגמת למצווה – להידבק בתלמידי-חכמים. לא מספיק ללמוד את התורה שלהם ואפילו לא מספיק להשתתף בשיעור שלהם. צריך לחיות איתם. לראות איך תלמיד חכם מגיב במצב לחץ, איך הוא מתפלל, איך הוא מדבר אל אשתו. ללכת איתו בדרך. להיתקל איתו במבוי סתום. לעקוב אחרי ההתלבטויות שלו, אחרי הניסיונות שלו, אפילו אחרי הרגעים השבריריים שאחרי הטעות. רק כך מקבלים את התורה שלו. רק כך מתפתחת בינת הלב שקולטת לא את ה'אינפורמציה' אלא את ה'אנרגיה'. מובן שהתורה עצמה, הפסקים והרעיונות, הדרושים וההלכות - חשובים ויקרים, אבל בלי שנפגשים עם בעל השמועה, עם האישיות שממנה יצאו הדיבורים והעצות הללו, אפשר בקלות לאבד את ההקשר. כמו לקרוא תרגום בלי לראות את הסרט...  

סוד הדבקות

בעומק העניין הדבקות בתלמידי חכמים היא בבואה של הדבקות שלנו בקב"ה. גם כשאנחנו מחפשים את אלוקים אנחנו יכולים לחפש מבחוץ. למצוא את מה שציווה עלינו, למצוא את ההוכחות לקיומו. ולפספס אותו. דבקות בקב"ה היא תביעה עמוקה יותר. זהו הרצון להרגיש את 'רצונו'. לקלוט את חכמתו, לחוש את חסדו. לראות את רוח אלוקים שנושבת בטבע, באנשים, בחיים. להידבק ב'חי העולמים'.

אני מרגיש שאני זקוק להכוונה בעינין מסויים. איך אדע לאיזה רב לגשת?

הדרכה זו כלולה בדברי חז"ל (מועד קטן דף יז ע"א): "אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו". מי דומה למלאך ה׳? הכוונה היא שאם אתה רואה רב שהוא איש אשכולות, איש אמת, מלא חיוּת ושמחה - כדאי לך לשמוע תורה מפיו, היא עשויה לגאול ולרומם את כל המציאות הרוחנית שלך (הרב ש. יוסף וייצן, אתר 'ישיבה'). כמו שאמר רבי, (בבלי, עבודה זרה, יט, א): ״אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. שנאמר: 'כי אם בתורת ה' חפצו' (תהילים א, ב). 

זהירות - שבירת סטיגמה!

חשבתם שאם מצאתם רב, אתם מחויבים לשמוע לו בכל הנושאים שמטרידים אתכם? לא, ״יכול אדם לעשות לו רב אחד לענייני אמונה, ורב אחר לענייני הלכה. ואף להחליט להישמע לרב אחד בנושא כשרות, ולרב אחר בנושא שבת או טהרת המשפחה, וכדומה״

(הרב דוב ליאור, מצווה לחיים דבר חברון, ח"ג, סי' קי"ט).

איך בוחרים רב? אין לזה כללים מוחלטים. נראה שבחירת הרב צריכה להיות קשורה לכך שהאדם רואה בו את התורה שהיא הכי מאירה לו את החיים לעבודת ה', לקִרבת ה', ולכל המידות הנעלות. 

הדרכה זו כלולה בדברי חז"ל (מועד קטן דף יז ע"א): "אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו". הכוונה היא, שצריך לבחור רב שרואים בו דמות של איש אשכולות, איש אמת, מלא חיוּת ושמחה. באופן זה, התורה שמקבלים ממנו עשויה לגאול ולרומם את כל המציאות הרוחנית של התלמיד

(הרב ש. יוסף וייצן, אתר 'ישיבה').

ויכול אדם לעשות לו רב אחד לענייני אמונה ורב אחר לענייני הלכה, ואף להחליט להישמע לרב אחד בנושא כשרות ולרב אחר בנושא שבת או טהרת המשפחה וכדומה

(הרב דוב ליאור, שו"ת דבר חברון, ח"ג, סי' קי"ט).