מצוה 120 – לחשב ולקדש חודשים ולעבר שנים

"

שציוונו יתעלה לקדש חדשים ולחשב חדשים ושנים

(ספר המצוות – עשה קנג)

55תורה שבכתב 

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה

(שמות יב, ב)

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי

(ויקרא כג, ב)

וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה

(שמות יג, י)

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב

(דברים טז, א)

תורה שבעל פה 

משל למלך שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף, אבנים טובות ומרגליות, והיה לו בן אחד. כל זמן שהיה הבן קטן היה אביו משמר את הכל, הגדיל הבן ועמד על פרקו – אמר לו אביו: 'כל זמן שהיית קטן, אני הייתי משמר את הכל, עכשיו שעמדת על פרקך – הרי הכל מסור לך'. כך היה הקב"ה משמר אצלו את קביעת זמני המועדים, שנאמר: "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים", כיון שעמדו ישראל – מסר להם הכל, שנאמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם"

(שמות רבה, בא, פרשה טו, אות ל)

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה על בית הדין לחַשֵּב ולדעת באיזה יום מתחיל כל חודש, ולקדש את יום ראש החודש, ולפרסם יום זה כדי שידעו כל ישראל את תאריכי המועדים, שנאמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים", וכן נאמר: "אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ", ונאמר: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ".
  2. קביעת יום ראש החודש נעשית בשני אופנים: על פי הראייה, ועל פי החשבון. על פי הראייה כיצד? שני אנשים שראו את הלבנה בחידושה, עולים לבית הדין הגדול בירושלים להעיד בפניהם, ולאחר שבית הדין חוקר ומאמת את עדותם – מקדשים את החודש. על פי החשבון כיצד? – חכמי בית הדין הגדול יושבים ומחשבים את המולד, ע"פ חשבון קבוע, ומקדשים את החודש ביום שיוצא לפי חשבונם.
  3. וכן מצוה על בית הדין לעַבֵּר את השנים, כלומר שאם ראו חכמי ישראל שתקופת האביב מתאחרת, עליהם להוסיף חודש נוסף לשנה (אדר שני), כדי שיחול חג הפסח בתקופת האביב, שנאמר: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב". וזו היא 'שנה מעוברת'.
  4. קביעת יום ראש החודש על פי הראייה, וכן עיבור השנה, אינם נעשים  אלא על פי בית הדין הגדול שבירושלים (הסנהדרין), או בית דין מוסמך בארץ ישראל שקיבל רשות מהסנהדרין. ובזמן שאין סנהדרין בארץ ישראל אין קובעים חודשים ומעברים שנים אלא על פי החשבון המסור לנו מדור לדור (החל מתקופת סוף התלמוד).
 (הל' קידוש החודש, פרקים א-ב, ה')

 

שו"ת הרחבה

שאלה: הייתי במצפה כוכבים והסתכלתי דרך טלסקופ משוכלל. דרכו ראיתי את הירח בלידתו. האם אני רשאי ללכת להעיד על כך בבית הדין כדי שיקדשו את החודש?

תשובה: שתי משימות מוטלות על בית הדין: האחת, לחשב את המולד ע"פ החשבון הקבוע והידוע, ולבחון מתי ראוי החודש להתקדש. והשנייה, לקבל ולחקור את העדים המעידים על מולד הלבנה, ולקדש את החודש ע"פ עדותם. חקירת העדים תלויה הרבה בחשבון, ואין מקבלים את העדות – גם אם לא נמצא בה סתירה – אלא אם כן מצאנו שמולד הלבנה יכול לחול כעת גם ע"פ החשבון.

בזמן הקדמונים לא היו אמצעים לשיפור הראייה, ועדות החודש הייתה על מולד הנראה בעין רגילה. גם החשבון נעשה ע"פ כללי האסטרונומיה שהיו ידועים בזמנם. כיום ישנם מכשירים אופטיים רבים (משקפת, טלסקופ וכדו') שבאמצעותם ניתן לזהות את גרמי השמיים בצורה מדויקת, ובכלל זה ישנם מכשירים מיוחדים המסוגלים לסנן את קרני האור, ולאפשר נִראוּת טובה יותר של הלבנה ומערכות הכוכבים.

נראה שלצורך עדות העדים על ראיית חידוש הלבנה לא ניתן להשתמש באמצעים אלו, הואיל וכל עדות צריכה להתבסס על ראיית העיניים בלבד. אולם יכולים וצריכים חכמי בית הדין להיעזר בכלי האופטיקה כדי לאמת ולחקור את העדות, ולבדוק אם תתכן כעת ראיית חידוש הלבנה. במילים אחרות: השימוש באמצעי האופטיקה יכול לשמש כאמת מידה לקבילוּת העדים, אך העדות עצמה צריכה להיות בראייה רגילה.

(ע"פ הרב דרור פיקסלר וד"ר יצחק בן ישי, תחומין, כרך כ"ג)

 

איך זה עובד? 

על־פי התורה הלוח העברי מורכב מחודשי לבנה, אך מותאם לשנת החמה. פירושו של דבר הוא שכל חודש מייצג הקפה שלמה של הירח (מהופעת ירח "חדש" אחת לאחרת), אך האורך הממוצע של השנים מתאים להקפה של כדור הארץ סביב השמש, והיינו – כשלוש מאות ושישים וחמישה ימים ורבע. 

משך הקפה אחת של הירח הוא מעט יותר מעשרים ותשעה ימים וחצי, ולכן חודשי השנה העבריים הם לעתים בני עשרים ותשעה ימים ולעתים בני שלושים ימים.

בעבר קודשו החודשים על־ידי הסנהדרין – בית הדין הגדול בירושלים – על־פי עדויות שהתקבלו בפניו על ראיית הירח החדש. 

הדיינים היו מחשבים מבחינה אסטרונומית מתי ייראה הירח החדש, ובהתאם לכך היו חוקרים את העדים. אם התקבלה עדות העדים ביום השלושים לחודש, נעשה אותו יום ראש החודש הבא, ואם לא התקבלה עדות כזאת, ולא קידש בית הדין את החודש החדש, נעשה ממילא היום הבא ראש החודש.

פרסום ראש החודש נעשה בעבר באמצעות משואות אש גדולות ברצף של פסגות הרים מירושלים לבבל, שם היה מרכז יהודי גדול. אלא שהשומרונים שחיו בארץ רצו לפגוע בהתנהלות היישוב היהודי, והשיאו משואות בזמנים לא נכונים כדי להטעות את היהודים. לכן, בלית ברירה הפסיק מנהג הפרסום באמצעות משואות, ונעשה באמצעות שליחים, דבר שנמשך זמן ארוך יותר, והביא למורכבויות גדולות. 

גם אם טעה בית הדין וקידש את החודש ביום הלא נכון, תתקיים קביעתו, ויחולו החגים השונים בהתאם לכך.

בנוסף על קביעת ראשי החודשים, קבע בית הדין הגדול מתי יש "להכפיל" את חודש אדר, כך שהשנה תהיה בת שלושה עשר חודשים, וזאת כדי להתאים את אורך השנה הממוצעת לשנת שמש, וכדי שיחול חג הפסח באביב.

מאז חורבן המקדש אפשרות קידוש החודש באמצעות קבלת עדים, נעשתה קשה מיום ליום, ובייחוד עם התנצרות האימפריה הרומית, ולכן לפני קרוב לאלף ושבע מאות שנה קם רבי הלל, וקבע את היסודות החשבוניים של הלוח הקבוע שלנו, שאיננו תלוי בראיית הירח החדש בפועל, אלא בחשבון המבוסס על אורך החודש הממוצע. הרמב"ם מציין שרק בארץ־ישראל ניתן לקדש חודשים, וגם שהתוקף של הלוח שלנו יונק מכך שנקבע על־ידי חכמי ארץ־ישראל, וכן מכך שגם עתה ישנם יהודים החיים בארץ־ישראל, ומתנהלים לפי הלוח הזה.

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

להתחדש כמותה!

// הרב אריאל חרות - ישיבת 'דרכי נעם', פתח תקווה

עיון בהלכות קידוש החודש מלמד כי משמעותה ותכליתה של מצוה זו אינם מסתכמים בקביעה אסטרונומית מדויקת, אלא יש בהם תוכן נעלה ביותר. אמנם ביסוד הלכות אלו מונח חישוב אסטרונומי מדויק ביותר, אולם לא ההתרחשות בצבא השמים היא הקובעת את התחלת החודש, ולא לכבודה חוגגים ומציינים יום זה.

אנחנו קובעים

על כך יעידו כמה וכמה הלכות: 

  • "ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים, ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה, הרי זה מעובר" (משנה, ראש השנה ג, א) - הכל הבחינו בהופעת הלבנה בחידושה, וגם העדים כבר נחקרו בבית הדין ועדותם נתאמתה, אבל בכל זאת דוחים את ראש החודש למחר, וכל כך למה? משום שבית הדין לא הספיק לומר "מקודש" ולהכריז על קידוש החודש. 
  • "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג, ד) - "אתם - אפילו שוגגין, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין" (ראש השנה כה ע"א) - קביעת המועדים נעשית על פי התאריך שקבע בית הדין אף אם התברר שהייתה כאן טעות או אפילו הוראה בזדון.
  • "אין מעברים את השנה אלא אם כן הייתה צריכה מפני הדרכים, ומפני הגשרים, ומפני תנורי פסחים, ומפני גלויות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו" (סנהדרין יא ע"א). עיבור השנה אינו תלוי רק בתקופות החמה ובמהלך הלבנה ברקיע, אלא גם בצרכיהם של ישראל. הדרכים מקולקלות? הגשרים קרסו? תנורי הפסחי עדיין רטובים מהגשמים? אין בעיה, מעברים את השנה ומוסיפים עוד חודש.

קביעת ראש החודש ועיבור השנה לא נעשית אפוא דווקא על ידי ההתחדשות בגרמי השמים, אלא בעיקר על ידי קביעת בית הדין. בני האדם, או ליתר דיוק: חכמי ישראל, הם הקובעים בפועל מתי יחול ראש החודש.

מתחדשים ומתקדשים

העובדה שלא החישוב האסטרונומי יוצר את ה'חודש' שלנו אלא אנחנו בעצמנו, מאפשרת לנו להתבונן בחידושה של הלבנה "ולהתחדש כמותה" (מתוך ברכת הלבנה). לא נאמר: "החודש הזה הוא ראש חודשים", אלא "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים". חידוש הלבנה הוא קודם כל "לכם" - התחלה חדשה עבורכם. 

כשם שהוענקו לנו הכוחות 'לחדש' את הזמן, כך הוענקו לנו כוחות להתחדש בתוכו. אל לנו להתייאש, לא 'להזדקן', אלא לשוב תמיד אל נקודת המוצא, ולהתחיל מחדש ברעננות ובשמחה. המבט החדש, התקווה החדשה, ממלאים את ראש החודש בשמחה ובכפרה - "זמן כפרה הוא לכל תולדתם" (תפילת מוסף של ראש חודש).

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם - מלמד שהראה לו הקב"ה למשה באצבע דמות לבנה ואמר: כזה ראה וקדש" (מכילתא דרשב"י, יב). בזמן שאתם רואים את הלבנה בנקודת התחדשות שלה אף עליכם להתעורר ולקדש את עצמכם. עליכם להתעורר, לקבל ולהפיץ מחדש את האור, ולזמן את הקב"ה לתוך חייכם וזמניכם.

(מעובד מתוך פירושו של הרש"ר הירש לתורה, שמות יב)
להתחדש עם הלבנה

המחזוריות והמעגליות של הירח קשורה מאוד לעולם הנשי. בזמן הקדום יותר היו נוהגות נשים יהודיות בראש חודש כיום חג ושובתות ממלאכה. אחד ההסברים לכך הוא שנשים לא השתתפו בחטא העגל ולכן זכו שראשי חודשים יהיו להן כמעין חג פרטי. 

אחד הכוחות הנשיים הוא ההתחדשות, דווקא משום שאנו כנשים מחוברות לזמני העולם אנו חוות יותר את המציאות ומתחדשות ביחד איתה. לעיתים יכול להיות קושי לחוש את ההסתרה והגילוי בניגוד כה גדול. הירח מופיע ונעלם, וגם אני בדיוק כמו הירח יכולה לחוש את כוחותי פעמים במלוא זוהרם ופעמים במיעוט כה רב. בעולם שלנו יש מציאויות של גאות ושפל, לילה ויום, קיץ וחורף, וגם בנפשנו יש זמן של גדלות וזמן של קטנות.

 צריך לדעת איך לנהוג בכל אחד מהזמנים. 

זמן הגדלות והשפע- הוא זמן של נתינה, השפעה החוצה ממה שיש לי. והניסיון הוא לא ליפול לגאווה, לזכור שלא תמיד אני על הגובה ושמאת השם הגעתי למצב טוב ושמח.

בזמן הקטנות- צריך להיות במצב של שמירה, לשמור על הקיים, על המדרגה שאליה הגעתי עד היום ולהיזהר לא ליפול ממנה, זהו זמן של כניסה פנימה. עיקר ההתקדמות היא בזמן הקטנות. זהו זמן בו מוציאים אוצרות מהקרקעית, וגם אם מרגישים תקיעות זה דווקא הזמן בו אנו עולות ומתפתחות. 

שנזכה להיות מחוברות לאור הפנימי גם בעליה וגם במה שנדמה לירידה. 

סיפור 

יותר חכם מהקאדי

בעקבות מאבקו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, בתחילת דרכו, נגד גיוס בנות לצבא בעל כורחן, נעצר הרב ונאלץ לשהות בבית הכלא בסמיכות לאסירים מוסלמים. גם שם, בין כותלי הכלא, לא פסק הרב מלימוד התורה.

האסירים המוסלמים ראו שהרב יושב ועוסק בתורה כל היום, ובאו לשאול אותו מתי עתיד להתחיל חודש הרמדאן, שמתחיל עם מולד הלבנה. הרב חישב מיד את המולד לפי כללי הלוח העברי, ואמר להם שלפי חישוב המולד, ביום רביעי יתחיל הרמדאן.

לאחר כמה ימים התפרסם כי הקאדי של מצרים קבע את יום חמישי כיום תחילת הרמדאן. באו האסירים המוסלמים לרב מרדכי אליהו ואמרו לו שיש סתירה בין מה שהוא אמר להם לבין מה שפרסם הקאדי של מצרים. אמר להם הרב: 'אתם מוסלמים והוא קאדי, ואני יהודי. תעשו מה שהקאדי שלכם אמר לכם'.

עברו כמה ימים, ויצאה הודעת תיקון מהקאדי, שאמר כי 'דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי, ובאמת הרמדאן צריך להתחיל ביום רביעי'. מיד באו כל האסירים אל הרב ואמרו לו בהערצה: 'הקאדי שלנו שהוא מוסלמי טעה, ואתה שאתה יהודי לא טעית'. מאותו יום ואילך החלו לנהוג ברב כבוד מלכים, והזהירו את כולם כי מי שייגע בחכם מרדכי - יש לו 'עסק' איתם...

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה
דילוג לתוכן