שנצטווינו לאהוב את הגרים
וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
הקב"ה אוהב את הגרים. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו צאן, והיו יוצאים ורועים בשדה ונכנסים בערב בכל יום. פעם אחת נכנס צבי עם הצאן, והיה המלך אוהב את הצבי ביותר. אמר המלך: הצביים יושבים במדבר, ואין דרכם להיכנס ליישוב אצל בני אדם, וזה הצבי נכנס וישב אצלנו, האם לא נחזיק לו טובה שעזב המדבר הגדול הרחב, מקום שהצביים והאיילות רועים, והניח אותם ובא אצלנו?! – כך אמר הקב"ה: טובה גדולה צריך אני להחזיק לגר, שהניח משפחתו ובית אביו ובא אלי, לכן אני מצוה עליו: "ואהבתם את הגר"
תשובה: ישנה טעות בהצגת השאלה. גוי שנתגייר הרי הוא בכלל ישראל, ומצוה לאהוב אותו מדין "ואהבת לרעך כמוך", אלא שהוסיפה עליו התורה מצוה יתירה של "ואהבתם את הגר". אין כאן, אפוא, התלבטות בין אהבת ישראל לאהבת הגר, אלא בין אהבת ישראל רגילה לאהבת ישראל יתירה. ומשום כך ברור שאכן יש להעדיף לעזור לגר.
וכן כתב בעל ה'פרי מגדים (או"ח, קנה, א"א סק"ב) שאם עומדות בפניו שתי מצוות: לעזור לישראל לפרוק את המטען מעל חמורו, או לעזור לגר לטעון את המשא על חמורו – אף שבדרך כלל מצות פריקה קודמת למצות טעינה (משום 'צער בעלי חיים' של החמור), הרי שעליו להקדים את מצות הטעינה לגר על פני מצות הפריקה לישראל. וטעם הדבר הוא, כפי שכתבנו, משום שלגבי הגר ישנה חובת אהבה יתירה.
"מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך… אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצוות עשה: אחת מפני שהוא בכלל רעים, ואחת מפני שהוא גר, והתורה אמרה ואהבתם את הגר – ציוה על אהבת הגר כמו שציוה על אהבת עצמו, שנאמר ואהבת את ה' אלקיך".
בקבלה על עצמו את עול מלכות שמים, הגר נולד מחדש, 'מאתחל' את חייו, לומד ומשתייך מחדש. למה נצטווינו לאהוב במיוחד את מי שמסלול חייו כל כך שונה משלנו?
התורה מנמקת, "כי גרים הייתם בארץ מצרים". עלינו להיות רגישים כלפי אדם שאינו במקומו הטבעי, שחש זר-מנוכר, שאין לו מי שיגן עליו. כך הרגישה רות המואביה באמרה, "נכריה אני".
בגר ישנו ניצוץ של קדושה, רצונו הטהור להצטרף ראוי ונעלה!
אנו מצווים לגלות לגר יחס של חסד, לאפשר את כניסתו תחת כנפי השכינה בלב חם ובטבעיות, להכיל את השונה, לפתוח עבורו את הדלת לעולם התורה.
בביתנו באפרת התארחו רבים מאולפן הגיור. משפחתי מעידה שלמדנו וקיבלנו מהם יותר ממה שזכינו לתת. המשמעות והתוכן שהם מביאים איתם עשירים. התמימות והלהט, ההתמסרות והנקיות הם שיעור גדול באמונה עבורנו!
בנימה אישית, סבתי, חנה ז"ל, נולדה כנוצריה בגרמניה ובחרה להתגייר בשנת 1938. למרות הקשיים המרובים, שמרה אמונים לדרך התורה!
זה לא קצת מוזר שצריך לאהוב גוי שהתגייר יותר מאשר יהודי מלידה?
לא. הנטייה שלנו היא לאהוב את הדומים לנו, את המשפחה הקרובה, את החברים הקרובים, ואת כל מי שגדל באווירה שלנו. הרבה יותר קשה לאהוב את השונה. ודווקא משום זה אנו מצווים ביתר שאת לאהוב את הגר. הוא לא מגיע רק מארץ אחרת, אלא מעם אחר, מדת אחרת ומתרבות אחרת. את כל זה הוא עזב כדי להצטרף אלינו, לעם ישראל, ואל התורה שלנו. הוא ודאי מרגיש זר, שונה ובודד. וכאן נכנס התפקיד שלנו. לקרב, לעודד, ולהרעיף אהבה.
זו המיוחדות של עם ישראל. כל מי שהסתופף בצל השכינה נעשה חלק מאתנו, וראוי לאהבה מיוחדת. כשם שהקב"ה אוהב את הגרים, כך גם אנחנו מעריכים אותם ומקבלים אותם באהבה. ברוכים הבאים בשם ה'.
//הרב ישראל רוזנברג, ר"מ בישיבת 'ברכת משה', מעלה אדומים
"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". התורה מצוה לאהוב את הגר, אך אינה מנמקת את המצוה בזה שה' אוהב אותם כיון שעזבו את דתם ומולדתם ובאו לחסות תחת כנפי השכינה, אלא כיון ש"גרים הייתם בארץ מצרים". יתכן והסיבה נעוצה בטבע בני האדם. קל להם להזדהות ולבצע כאשר הסיבה קרובה ומוכרת, מאשר כשהדברים מופשטים. את התחושה להיות גר גם עם ישראל חוה, ולכן קל לדמיין ולהזדהות אִתה, הלכך ה' מצוה: אהבוּ את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים.
ואולם עדיין יש לשאול, מדוע צריכה התורה לצוות ציווי מיוחד על אהבת הגר. מדוע לא מספיק הציווי הכללי של "ואהבת לרעך כמוך"? יתכן שהסיבה לכך נובעת מתחושת הגר, המרגיש זר הן מבחינה דתית והן מבחינה חברתית. לכן ציוותה התורה ציווי מיוחד לאהוב אותו ולעזור לו להסתפח לקהל ה'. סיבה נוספת אפשר לומר: אהבה לזולת, ובמיוחד "כמוך", אינה דבר קל, ויש לחוש שמבחינה רגשית יתייחסו לגרים כאנשים סוג ב', כמצטרפים למשפחה, ולא כאנשים שגדלו במשפחה.
ואולם יתכן שיש כאן דבר נוסף. הגמרא במסכת קידושין (ע ע"ב) מביאה את מאמרו של ר' חלבו, "קשים גרים לישראל כספחת". יתכן לפרש שהקושי נובע מזה שהגר בא מרקע שונה, ודברים הטבועים בנפשו קשה מאוד לשנותם. מזה נובע שחלק מהשקפת עולמו, דפוסי חשיבתו והתנהגותו שונים משמעותית וקשה לקבלו חברתית, ולפעמים יש אפילו הרגשה של דחייה כלפיהם. במקרה כזה ברור שצריך ציווי מיוחד על אהבתו, והתחשבות רבה בקשיים שלו.
קורה שמסיבות דומות למובא לעיל, קשה לאהוב גם אחים מ'בני עמך', בגלל השקפות שונות, התנהגות שונה, ולפעמים אפילו פוגעת. לכן יש לחזור ולהזכיר גם את חשיבות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך".
דרכו בקודש של הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק הייתה בסופה ובסערה. מייסר היה את חסידיו, אומר דברי כיבושים קשים כגידין, ודן אותם ברותחי-רותחין אף על הקלה שבקלות. היו מהם שלא עמדו בכך וחיפשו לעצמם אדמו"ר אחר שינהיגם.
פעם אחת פגש הצדיק רבי חנוך העניך מאלכסנדר את רבי מנחם מנדל ואמר לו: מצינו באברהם אבינו שנאמר בו "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ופירש רש"י: שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום.
אך מעתה קשה – שאל רבי חנוך העניך – להיכן הלכו כל אותם גרים וגיורות? למה אינם נזכרים לאחר מכן במסעותיו של יצחק? כאשר הלך אל מלך פלישתים בזמן הרעב, האם עזבם לנפשם?
אין זאת – תירץ רבי חנוך העניך – שלא כאברהם, היה יצחק נוהג עם הגרים ביד חזקה, בבחינת 'פחד יצחק', על כן עזבוהו והלכו להם...
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!
עד תום המבצע או גמר המלאי.
* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח