מצוה 162-165 לא להתחתן עם הגויים, לא להתחתן עם עמוני ומואבי, ולא להרחיק מצרי ואדומי שהתגיירו

"

שהוזהרנו לא להתחתן עם הגויים

(ספר המצוותלא תעשה נב)

שהוזהרנו לא להתחתן עם הזכרים של עמון ומואב, אפילו אחר שהתגיירו

(ספר המצוותלא תעשה נג)

שהוזהרנו לא להרחיק את זרע עשו ולהימנע מלהתחתן עמהם אחר שהתגיירו

(ספר המצוותלא תעשה נד)

שהוזהרנו לא להרחיק את המצרים ולהימנע מלהתחתן עמהם אחר שהתגיירו

(ספר המצוותלא תעשה נה)

55תורה שבכתב 

וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ

(דברים ז, ג)

תורה שבעל פה 

"כל המשקיםאדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון, אבל השמןאפילו אתה מערבו בכל המשקים שבעולם, הוא נתון למעלה מהם; כך ישראלבשעה שעושים רצונו של מקום, ניצבים למעלה מן הגויים, שנאמר: "וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

(ע"פ שמות רבה, תצוה, פרשה לו, אות א)

משנה תורה להרמב"ם 

  1. אסור לאיש ישראל להתחתן עם גוייה, ואסור לבת ישראל להתחתן עם גוי, שנאמר: "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ".
  2. איסור זה קיים בין לגבי גויים משבעת העממים, ובין לגבי שאר אומות, וכמו שנאמר בספר נחמיה (י, לא): "וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ, וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ". 
  3. עוון זה – אף על פי שאין בו מיתת בית דין, יש בו הפסד שאין בכל איסורי העריות כמותו; שהבן הנולד מאיסורי העריות – אף על פי שהוא ממזר, מכל מקום הוא נחשב בנו לכל דבר, והרי הוא בכלל ישראל. אך הבן הנולד מגויה – אינו נחשב בנו, ואינו בכלל ישראל, והרי הוא גוי לכל דבר, שנאמר: "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי" – הרי הוא מסיר אותו מלהיות אחרי ה'. 
  4. איסור החיתון עם הגויים, נועד להבדילנו מן האומות, כדי שלא נידבק בהם ולא נלמד ממעשיהם, וכמו שמסיים הכתוב: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ, בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".
 (הל' איסורי ביאה, פרק י"ב)

 

שו"ת הרחבה

האם מותר לאישה יהודייה להתחתן עם גבר מוסלמי?

התורה אוסרת להתחתן עם גויים. בגמרא מובאת מחלוקת תנאים אם איסור התורה מדבר רק על שבעת עמי כנען המוזכרים בתורה, או שהאיסור הוא גם על כל שאר העמים, וכפי שנאמר: "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם… כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי" – לרבות כל המסירין (עבודה זרה לו ע"ב)

הרמ"א פסק להלכה כדעה ראשונה שהאיסור נוהג רק לגבי שבעת העמים, והשולחן ערוך פסק כדעה שנייה שהאיסור נוהג לגבי כל הגויים (אה"ע טז, א). ומכל מקום גם הסוברים שאין איסור תורה בחיתון עם שאר הגויים, מודים שיש בזה איסור דרבנן, ואיסורו חמור ביותר (יעב"ץ, מהר"ץ חיות, מהר"ם שיק, רש"ר הירש)

ולא עוד, אלא שקידושי גוי ובת ישראל, ולהיפך, אינם חלים כלל, ואין לנישואין אלו כל תוקף מבחינה הלכתית (קידושין סח ע"ב). לפיכך כל מי שאינו מישראל ואינו מאמין בתורת ישראל, בין אם הוא עובד עבודה זרה (כגון הנוצרים) ובין אם אינו עובד עבודה זרה (כגון המוסלמים), אסור להתחתן עמו, וקידושין הנעשים עמו לא חלים כלל וכלל (הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, תחומין, כרך יג).

 

איך זה עובד? 

שתי אומות קידמו את ישראל בחרב, ושתיים בעבירה: מצריים ואדומיים קידמו בחרב – "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג… אָרִיק חַרְבִּי" (שמות טו, ט), "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ" (במדבר כ, יח); ושתיים בעבירה – מואבים ועמונים. על אלה שקידמו בחרב כתיב: "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי", "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי"; אבל אלו שקידמו בעבירה להחטיא את ישראל – "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם"

(במדבר רבה, פינחס, פרשה כא, אות ד)

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

שומר נפשו ירחק

בחופש עבדתי בבית קפה, ואחראי המשמרת שלי היה ערבי. הוא היה מאד נחמד, דיבר עברית מצוין, לכאורה לא היה שום הבדל בינו לבין החבר׳ה האחרים, היהודים, שעבדו איתי. השתדלתי לא להימצא איתו בקירבה, אבל הרגשתי שבקלות הייתי יכולה להתרגש מהנוכחות הכריזמטית שלו. זה קצת בלבל אותי.

תודה על השאלה המורכבת והחשובה. אכן אנו גרים בשכנות לעם אחר, וקירבה זו יוצרת מקרים של קירבה נוספת, רגישה מאד, בינינו לבינם.

אמונת ישראל מדריכה אותנו בכל שלבי החיים, החל מהרגע בו נולד תינוק או תינוקת, זכים וטהורים, וכלה ל״ע ברגעי פטירה וקבורה. ״אין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום״. (אבות ד ג). התורה אוסרת עלינו להתחתן עם בני עם אחר, ויש לכך סיבה אמיתית ומהותית.

זכינו להיות עָם מקדשי ה׳ בכל מעשינו. לגמול חסד, לכבד את ההורים, ללמוד תורה, לשרת את ארצינו, (צבא, או שירות לאומי), לתמוך בחלשים, לשמור על פיותינו מרכילות ומהלבנת פנים, ועוד ועוד. כל אלו הן מצוות שבין אדם לחברו והן מצוות שבין אדם למקום, מעידות על גודל התפקיד שהופקד בידינו. יש לך תפקיד! אמיתי ונצחי בתוך כלל ישראל, ותפקיד יקר ומיוחד כל כך - לא מפקירים בגלל הרגשת לב זמנית וחולפת.

כל אחד מאיתנו, כשנדע כמה אנחנו מיוחדים ואהובים לפני מלך מלכי המלכים, אם נדע לשמור על עצמו ועל שייכותו הנצחית - נועיל ונשבח לא רק את שלום העם והארץ, אלא את טובתנו האישית ממש. כמה סיפורים יש היום לצערינו, על בנות שמתחננות להשתחרר מקשרים אלימים ולא תמיד מצליחות.

לכן, בכל פעם שתרגישי את הצורך בפרנסה טובה, עשי לעצמך טובה אמתית, ומצאי מקום עבודה שמור, שאין בו פיתויים מהסוג הזה. בכך תבטיחי את אושרך, את כיבוד הורייך, ואת שייכותך הנצחית והעדינה לעם ישראל

משל השמש

// הרב יואב מלכא, ר"מ ב'מכון מאיר'

מגפה קטלנית פשטה בכדור הארץ והפילה רבבות חללים מדי שנה. הייתה אוכלוסיית הארץ הולכת ומתמעטת לבלי היכר...

חיפשו חכמי הדור לסיבת המגפה והנה מצאו שקרום עב עד מאוד וכמעט בלתי נראה מקיף את עין השמש, מקליש ומחליש את שפעת אור קרניה המבריאות עד שלא הייתה מגיעה תועלתה לבריות וסופם שהיו מתים באפיסת כוחות. התחילו אותם חכמים מדירים שינה מעיניהם לחפש תרופה למכה אנושה זו והנה מצאו שבט אנשים יחיד ומיוחד שלא נגע בם חולי זה כלל ואין בם אחד שמת קודם זמנו במיתה משונה זו. ויהי הדבר לפלא. חקרו עוד ומצאו שמזרע היהודים מוצאם.

שאלו חכמי אותו הדור - מה מקור כוחם של אלו?

דווקא מההבדלה

שלחו שליחים והנה נודע להם מפי חכמי היהודים שאין היזק השמש נוגע להם כלל ואינם יראים מפניו כי יש להם שמש משלהם הבוערת בקרבם באש נצח ושמשם זו ברה ומאירה בכל מיני סגולות מרפא וממנה חיותם ולא יקרה לה לעולם כמקרה השמש הארצית שנתמעט כוחה. ולא זו בלבד, אלא שאט אט גם זה הקרום הסובב את עין שמש העולם הולך ומתמעט מכוח שמשם הפנימית ועוד יבוא היום וייעלם זה הקרום לגמרי ותחדל המגפה ולא ימות איש טרם זמנו.

התפעלו החכמים מאוד וכמעט פג ליבם מלהאמין לחכמי היהודים אבל כיוון שהתבוננו בהליכותיהם האציליות והנה הן נאות מאוד ואין כדוגמתם בכל הארץ, ידעו שהאמת עמם וסגולה נפלאה אכן אצורה בקרבם והיא היא מקור רפואתם.

תכף ומיד היו בני אותו הדור מגויי הארצות מבקשים להם תחבולות איך להשיא בניהם ובנותיהם לזרע היהודים, אולי יזכו ותחול עליהם ברכתם מכוחו של זה החיתון אבל אלה היהודים סירבו ופסקו: ״אם תתחתנו בנו תידלדל שמשנו הפנימית ולא תוסיף תת כוחה וזה הקרום העב המקיף עין השמש הארצית שממנה חיות העולם ימית כולנו כאיש אחד, אך אם רצונכם שנועיל לכם ונרפא מכתכם הניחו לנו להיבדל מכם לבל נתחתן אלו באלו ודווקא מהבדלה זו תבוא לכם תועלת מאיתנו. 

קרום הטומאה

השמש הארצית הלוא היא משל לעולם הזה שמטבע בריאתו הוא מוקף ומלופף ב״קרום עב וכמעט בלתי נראה״ של רוח טומאת יצר הרע שמתגבר ומתחדש על האדם בכל יום ומפיל ברשתו חללים רבים. אך עם ישראל מצד סגולתו הפנימית ״שמש אלוקית״ זורחת בקרבו ותוכנה הפנימי אהבת ה' וההליכה בדרכיו. ״עם זו יצרתי תהילתי יספרו״. ברכתה של סגולה זו יש בה הכוח לרפא תחלואי העולם הזה ולקדשו, אלא שצריך לעמוד על המשמר ולא להניח לנטע זר להתחתן בנו כדי לא לדלל ולדלדל סגולה מאירה זו כי אז נשוב חלילה להיות ״כאחד האדם״ וטבע המציאות המזדהם מכוחה של רוח הטומאה יגבר גם עלינו והכול ירד לטמיון. 

לכן יש להקפיד על יסוד הבדלה חמורה זו ולא לטשטשה. וכשיבינו זאת הגויים יצאו מגדרם כדי לשמור על ייחודנו זה כי זו היא טובתם הזמנית והנצחית גם יחד.

התיקון – דרך הנשים

// מיכל וולשטיין, יועצת זוגית, מאמנת אישית ומנחת קבוצות מודעוּת

לוט אחיינו של אברהם מתחיל את מסעו בהליכתו עם אברהם ארצה ונמצא עמו גם כשהוא יורד למצרים, ממש כבן בית. ועם זאת כאשר שבים אברהם ולוט לארץ הם כבר בשלב אחר, הם גדלו, התרחבו ומשהו בהוויה המשותפת מתחיל להציק "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" (בראשית יג, ו). משם מתחילות מריבות בין הרועים, ולמרות חיבורו החזק לאחיינו הצעיר, ולמרות רצונו העז להמשיך יחד, אברהם מבין כי כרגע נכון יותר להתרחק. "הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (שם, יג, ט). אברהם יודע שכשמשהו לא נכון - זזים ממנו. גם אם זה משהו שהתרגלת אליו, גם אם זה מישהו קרוב. אברהם נותן ללוט את הבחירה לאן ללכת, כדי שהוא יבחר את הכיוון הנגדי. לוט נמצא כרגע בנקודת בחירה חופשית לחלוטין של חייו, והוא בוחר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן  ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר" (יג, י). המקום הכי 'שווה' בארץ. שם בוחר לוט להקים את חייו. 

מיד בהיפרדם מגיע הדיבור האלוקי וההבטחה העצומה שעד היום מחזיקה אותנו – "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (יג, טו).  

התפוח לא נופל רחוק מהעץ

מדהים לראות כי הרן, אביו של לוט, היה גם הוא ממקבלי ההחלטות לפי שיקולי 'מה שווה לי'.  רש"י מביא את דברי חז"ל על מותו בחצי חייו של הרן: "שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכיתת את צלמיו, והשליכוהו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בליבו: אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו. וכשניצל אברם אמרו לו להרן, משל מי אתה? אמר להם הרן משל אברם אני, השליכוהו לכבשן האש ונשרף" (בראשית יא, כח). במדרש זה מתגלה הרן כאדם אינטרסנט ותועלתני. הוא אמנם בוחר בדרכו של אברהם אבל אין זה מלמד על אהבתו את הטוב והאמת, אלא על אהבתו את עצמו. לכן הוא יושב ומחכה לראות מיהו המנצח, מיהו בעל הכוח, עם מי 'שווה' להיות. 

גם ללוט וגם לאביו לא יצא טוב מהעניין, וההיפרדות העמוקה הזו קיימת עד היום. אך תיקון אחד ארוך, הפרוש על שנים רבות, מתקיים כל העת על מנת להוציא בכל זאת את ניצוצות הקדושה הטמונים בחלקים הללו של משפחת אברהם. ותיקון זה - נעשה דרך הנשים.

בנות מלך 

שרה אמנו היא בתו של הרן. רבקה היא בתו של בתואל בן נחור (אחי אברהם). גם רחל ולאה מאותו מקור. וגם רות המואבייה ונעמה העמונית. רות נקראה 'גילית' והייתה בתו של מלך מואב. נעמה הייתה בתו של מלך עמון והתחתנה עם שלמה המלך, וממנה יצא רחבעם. מסביר על כך האר"י ז"ל כי תכונות המלכות הן תכונות הנוגדות את אופיים הטבעי של ישראל (ולכן גם שאול נפל בהיותו רחמן מדי) והיה נצרך לייבא תכונות אלו באמצעות שילוב עם מלכויות שמידותיהן הופכיות – אלו מואב ועמון, ומהן עמדה מלכות בישראל. 

התיקון עובר רק דרך הנשים במקרה הזה, אך לגברים בני עמון ומואב, אנו עדיין אומרים - לא!

 

סיפור 

לא קידושין ולא קדיש

מעשה ביהודי אחד שהיה נשוי לגוייה, ומתה אשתו. לאחר מותה הגיע אותו יהודי לבית הכנסת, וביקש לומר עליה קדיש. מתפללי בית הכנסת התרעמו על עליו: לא די שנשא גוייה, אלא אף מבקש לומר עליה קדיש כאילו הייתה בת ישראל כשרה?!. לעומתם, גבאי בית הכנסת חשב שראוי לקבלו כדי שלפחות יבוא לבית הכנסת ויתפלל. הגבאי חשש שאם יגערו בו, עלולים הם לגרום לו לאבד כליל את הקשר לתורה ולמצוותיה.

ניגשו המתפללים אל הרב מרדכי אליהו לשאול את דעתו. הרב התלבט רבות בשאלה זו, ולא הצליח להכריע בדבר. הציע הרב אליהו את השאלה בפני הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף. הרב שהה רגע קט, ואחר כך אמר נחרצות: מוטב שלא יבוא להתפלל, ובלבד שיידעו הכל כי אין מושג כזה של נישואין לגוייה. הוא אינו בעלה, והיא אינה אשתו כלל וכלל, ואין טעם שיאמר עליה קדיש.

 

חיכיתי עשרים ושתיים שנה

התורה מלמדת אותנו להכיר טובה למצריים ולאדומיים ולא להרחיקם יותר משלושה דורות, אף על פי שהטובה שעשו לנו הייתה קטנה ביותר. מכאן למדו חז"ל את מעלתה הגדולה של מידת הכרת הטוב.

אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים שהצטיין במידה זו, היה הרב צבי פסח פראנק, רבה הראשי של ירושלים. מידת הכרת הטוב הייתה טבועה בנפשו, ובמשך שנים רבות היה זוכר מעשים טובים שגמלוהו, ואפילו דברים פעוטי ערך, והיה משתדל לגמול חסד לאיש חסדו כיד ה' הטובה עליו.

ומעשה ביהודי ירושלמי נכבד שנאלץ לצאת לגולה בשליחות ציבורית ובא לפני הרב פראנק לגולל בפניו את הבעיות המציקות לו, ולבקש ממנו להמליץ עבורו אצל רב מסוים בגולה. הרב נענה לבקשתו בסבר פנים יפות, תוך שהוא מכבדו כבוד רב ומפליג בשבחו.

אותו יהודי שאל את הרב פראנק: במה זכיתי למידה כזו של קירוב והארת פנים, והלא אנכי איש פשוט, וכבוד הרב אינו מכירני כלל?. מה?! - ענה לו הרב בתמיהה - אני מכירך וגם מוקירך. אני חייב להחזיר לך בשל הכרת הטוב שאני רוחש לך.

היהודי חשב שהרב מחליף בינו לבין אדם אחר, וניסה להעמיד את הרב על טעותו. אולם הרב השיב לו: לפני עשרים ושתיים שנה יצאתי מלשכת בית הדין בבית הכנסת 'החורבה', וביקשתי מקבוצת נערים ששיחקה בחצר, אם מישהו מוכן לגשת לחנותו של רבי איצ'ה יעקב ב'רחוב היהודים', ולקנות עבורי בול. אתה אמרת שאמנם החנות סגורה, אבל התנדבת ללכת לסניף הדואר המרוחק קמעא, והבאת לי בול. כבר עשרים ושתיים שנה שאני מחכה להזדמנות לגמול עמך כחסדך, טובה תחת טובה. עכשיו באה הזדמנות לידי - האם לא אקיימנה בשמחה?!

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן