שהוזהרנו לא להכביד ולצער יתומים ואלמנות
תורה שבכתב כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים
"לפי ששאר בני אדם המעונים יטריחו אחרי מושיעים וישימו בטחונם בהם, אבל היתום והאלמנה שאין להם מושיעים אינם בוטחים כי אם בהקב"ה, ועל כן הקדוש ברוך הוא שומע צעקתם ויריב ריבם"
תשובה: האיסור לצער אלמנה ויתום אינו איסור השייך דווקא בהם. למעשה אסור לצער כל אדם מישראל, ומה שכתבה התורה אלמנה ויתום דווקא, זהו מפני שדיבר הכתוב בהווה.
וכך כתב רש"י (שמות כב, כא): "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן – הוא הדין לכל אדם, אלא שדיבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כוח ודבר מצוי לענותם". למרבה הצער, אנשים נטפלים לחוליות החלשות בחברה, ועל דבר זה הזהירה התורה.
הכי קל להתנשא על החלש בחברה. אבל דווקא שם אנו נמדדים.
חייב אדם להיזהר בצערם של יתומים ואלמנות, מפני שנפשם שפלה מאד ורוחם נמוכה.
אומר הרמב"ם: היאך נוהגים עמהם? לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהג בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה, ולבם בדברים קשים. ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. וכל המקניטם, או מכעיסם, או מכאיב להם, או רודה בהם, או מאבד ממונם – הרי זה עובר בלא תעשה. וכל שכן המכה אותם או המקללם.
חמור כ"כ העניין עד שהתורה אומרת כך: "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב". והקב"ה כרת עמהם ברית, שכל זמן שהם צועקים אליו מחמת מי שמצערם, הם נענים, שנאמר: "כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ".
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!
*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת
* שווי סט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים