"

שהוזהרנו על הרכילות

(ספר המצוות – לא תעשה שא)

55תורה שבכתב 

לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ

(ויקרא יט, טז)

תורה שבעל פה 

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְטָבִי עַבְדּוֹ: צֵא וְקַח לִי מַאֲכָל טוֹב מִן הַשּׁוּק;

יָצָא וְלָקַח לוֹ לָשׁוֹן.

אָמַר לוֹ: צֵא וְקַח לִי מַאֲכָל רַע מִן הַשּׁוּק;

יָצָא וְלָקַח לוֹ לָשׁוֹן.

אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ מַאֲכָל טוֹב לָקַחְתָּ לִי לָשׁוֹן,

וּכְשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ מַאֲכָל רַע לָקַחְתָּ לִי לָשׁוֹן?

אָמַר לוֹ: מִמֶּנָּה הַטּוֹבָה וּמִמֶּנָּה הָרָעָה;

כְּשֶׁהִיא טוֹבָה אֵין טוֹבָה מִמֶּנָּה

וּכְשֶׁהִיא רָעָה אֵין רָעָה מִמֶּנָּה.

משנה תורה להרמב"ם 

  1. אסור לרכל או לדבר לשון הרע על אדם מישראל, וקל וחומר שאין להוציא עליו שם רע, שנאמר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". ועוון גדול הוא, וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. 
  2. איזה הוא "רָכִיל"? – זה שאוסף מידע על אנשים, והולך מזה לזה כרוכל (-סוחר), ואומר: 'כך אמר פלוני', 'כך וכך שמעתי על פלוני'. אע"פ שהוא אמת – הרי זה מחריב את העולם. 
  3. מהו 'לשון הרע'? – המספר בגנות חבירו, אע"פ שאומר אמת. והממציא דברי שקר על חבירו נקרא: 'מוציא שם רע'.
  4. 'בעל לשון הרע' – הוא הרגיל לספר דברי גנאי על בני אדם, ויושב דרך קבע ואומר: 'כך וכך עשה פלוני', ו'כך וכך היו אבותיו', ו'כך וכך שמעתי עליו'. ועליו הכתוב אומר (תהלים יב, ד): "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת".
  5. אמרו חכמים: 'שלוש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא – עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם'. 
(הל' דעות, פרק ז')

שו"ת הרחבה

שאלה: אחת התלמידות בכיתה עשתה מעשה שאינו ראוי, והמורה דורשת ממני לספר לו מה היה. האם מותר לי לספר לה, או שאני עוברת בזה על איסור לשון הרע?

תשובה: במסכת ערכין (דף טז:) מעיד התנא ר' יוחנן בן נורי שפעמים רבות גרם לחבירו ר' עקיבא ללקות, משום ש'הלשין' עליו לרבו. וכן מסופר שם שרב הונא סיפר לרבו (שמואל) שחבירו (חייא בר רב) עושה דברים שאינם הגונים. ומכל זה מבואר, שאם התלמיד מתכוון לשם שמיים, ומספר לרב כדי שיוכיח את התלמיד, וידריך אותו בדרך ישרה – אין בזה איסור לשון הרע. וזהו הנקרא: 'לשון הרע לתועלת'.

ברם, כל האמור הוא דווקא כשהתלמיד פונה מיוזמתו אל הרב, ומספר לו דברים אודות חבירו. אך אין לרב לדרוש מתלמידיו שיודיעו לו דברי גנאי שעשו חבריהם, הואיל והם אינם עושים זאת לשם שמיים. והרב הדורש זאת מתלמידיו, אינו נוהג באופן נכון, ומרגיל את תלמידיו להקל בהלכות לשון הרע.

(ע"פ שו"ת אגרות משה [ר' משה פיינשטיין זצ"ל], יו"ד, ח"ב, סי' ק"ג)

איך זה עובד? 

קנאה, חשש, שמחה לאיד, חיטוט –כל אלו ועוד יוצרים את הרצון לרכל.

מה זה "רָכִיל"? רכיל זה שאוסף מידע על אנשים, והולך מזה לזה כרוכל (סוחר) בשוק, ואומר: 'כך אמר פלוני', 'כך וכך שמעתי על פלוני'. אף על פי שהוא אמת – הרי זה מחריב את העולם.

אסור לרכל או לדבר לשון הרע על אדם מישראל, וקל וחומר שאין להוציא עליו שם רע, ועוון גדול הוא.

מהו 'לשון הרע'? המספר בגנות חבירו, אף על פי שאומר אמת. והממציא דברי שקר על חבירו נקרא: 'מוציא שם רע'.

'בעל לשון הרע' – הוא הרגיל לספר דברי גנאי על בני אדם, ויושב דרך קבע ומדבר על אנשים.

אמרו חכמים: 'שלוש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא – עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם'.

אז מה הפתרון לצאת מהרכילות? להיות שלם עם עצמך, לפרגן לסביבה ובעיקר להיות חיובי.

 

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

לשון הרע לא מדבר אלי!

 

מדוע רכילות ולשון הרע כל כך גרועים? הרי לפעמים מדובר בציון של עובדות נטו!

המילה מצווה היא גם מלשון 'צוותא' - ברגע שאני עושה מצווה אני נהיית אחד עם הקדוש ברוך הוא ומוסיפה טוב בעולם.

לעומת זאת עבירה זה מלשון- 'להעביר'.
העברת כוחות חיובים וקדושים אל הצד הפחות טוב שבעולם. וגם המילה חטא- מלשון 'להחטיא' את המטרה.

דיבור זהו כוח מאוד גדול, על ידי דיבור הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. אפשר להשתמש בדיבור ככוח בונה או ככוח הורס, וברור לנו שכאשר אני מדברת על מישהי מאחורי גבה נוצר כאן מצב של פירוד.

מדוע אם אדם לא יודע שאמרו עליו לשון הרע ואינו נפגע מכך זה דבר רע? מדוע אם אמרתי עובדות אמיתיות יש בזה פגם?
כאשר אדם אומר לשון הרע, הנפש נפגעת.
גם אם נזק לא יגרם והרכילות לא תגיע לאדם שדיברו עליו, עצם השהייה וההתעסקות באחר והדיבור עליו פוגמת בנפש. משום שאדם עוסק בהסתכלות על האחר במקום על עצמו.
התורה הקדושה מלמדת אותנו איך לחיות חיים בריאים כחברה אך גם חיים בריאים נפשית כאדם פרטי.

שנזכה לדבר תמיד דיבור שמוסיף אור ואהבה לעולם.

 

לספר למורה?

האם מותר למורה לדרוש מתלמידיו שיספרו לו דברי גנאי שעשו חבריהם? נחלקו בזה הפוסקים. הרב משה פיינשטיין זצ"ל כתב לאסור זאת, משום שהתלמידים אינם מספרים את הלשון הרע לשם שמים. ואף הוסיף כי מורה הדורש זאת מתלמידיו אינו נוהג באופן הנכון ומרגיל את תלמידיו להקל בהלכות לשון הרע

(שו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"ב, סי' ק"ג).

אך הרב משה שטרנבוך כתב שכיון שכוונת המורה היא לשם שמים ולטובת חינוך התלמיד, הרי שזו 'לשון הרע לתועלת'. ועל כן תחילה יקדים המורה ויבאר לתלמידיו את חומרת איסור לשון הרע, ואחר כך יסביר להם שמאחר שיש כאן תועלת לטובת התלמיד וחינוכו, אין זה בכלל איסור לשון הרע. ואדרבה, כשם שיש איסור לספר רע על חבירו כך יש חיוב להודיע לרב כדי שיוכיח את התלמיד ויחנכו לילך בדרך הישר

(תשובות והנהגות, ח"א, סי' תתל"ט).

סיפור 

לשון הרע על עצמי

פעם נעצרה כרכרה ליד ה"חפץ חיים" שהיה בדרכו לביתו, והעגלון שאל את ההלך (הוא לא ידע שזה הרב בעצמו) "סליחה האם אתה יודע היכן גר הצדיק הקדוש הרב הגאון החפץ חיים"?

בשמעו את התארים אמר הרב: "בהמשך בעוד קילומטר תפנה ימינה. ואגב, אין הוא צדיק כלל...הוא יהודי פשוט, ממש כמו כל היהודים".

אחוז כעס קם האיש ממקומו וקרא: "כיצד תעז לומר דברים שכאלה על גדול הדור?!..."

"אמרתי לך את האמת לאמיתה", השיב לו ה"חפץ חיים", "מכיר אני היטב את ה"חפץ חיים", הוסיף.

התשובה הזו הרתיחה את היהודי. "חצוף שכמוך! עז פנים!" קרא לעבר האיש, הלא הוא ה"חפץ חיים". והמשיך לעבר הבית.

את פניו קידמה אשת הרב וביקשה להמתין עד שהרב יגיע. כשכולו מרוגש לראות את פני הצדיק בפעם הראשונה בחייו הכין עצמו למפגש, והנה חשכו עיניו כשאותו הלך נכנס אל החדר וכולם קמו לכבודו. פניו חוורו ולשונו דבקה לחיכו.

חלפו רגעים אחדים עד אשר התאושש. או אז קרב אל ה"חפץ חיים", השפיל מבטו ואמר: "עכשיו מבין אני את הכול. אנא, רבנו, מחל נא לי על הדברים הקשים שטענתי נגדך!"...

"אל תבקש ממני מחילה", נשמע קולו של ה"חפץ חיים", "נהפוך הוא: אני הוא שצריך לבקש את סליחתך, כיון שהדברים שאמרתי לך ציערו אותך. ובאותה שעה למדתי דבר חשוב:

ליהודי אסור לדבר לשון הרע אפילו על עצמו"...

 

מפחיד יותר מנחש

סיפר הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל: פעם אחת, בעת שישבתי ולמדתי בבית הכנסת שבעיר מולדתי ארלוי שברוסיה, נכנס לפתע רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, בעל ה'חפץ חיים', שסובב בעיירות שברחבי רוסיה למכור את ספריו על שמירת הלשון.

בבית כנסת זה, לוח ה'שויתי' שעל עמוד החזן היה מונח בצמוד לנרות שדלקו, ולא הייתה זכוכית שהבדילה בין הנרות לבין ה'שויתי' שהיה כתוב על גבי הקלף. הפוסקים אוסרים דבר זה, משום שעל ידי כך נמחקים השמות הקדושים, ועל כן ה'חפץ חיים' שאל את אחד האנשים שהיו בבית הכנסת מדוע אין זכוכית על הקלף. הלה הורה מיד באצבעו על איש מסוים, ואמר: הנה, זה הגבאי של בית הכנסת, והוא אינו רוצה לשים זכוכית.

אך יצא הדבר מפיו, זעק ה'חפץ חיים' בחרדה עצומה: "לשון הרע", ומיד ברח מן המקום. הוסיף רבי אריה לוין ואמר: לקול זעקתו והזדעזעותו של ה'חפץ חיים' הייתי בטוח שנחש הכישו. תמונת מראה זה השפיעה עלי יותר מכל ספרי המוסר, ומאז ועד עצם היום הזה נכנס בי פחד של ממש מלדבר ולשמוע מילה של לשון הרע.

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן