מצוה 192 – לא לאכול דם

"

שהוזהרנו לא לאכול דם

(ספר המצוות – לא תעשה קפד)

55תורה שבכתב 

וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ

(ויקרא ג, יז)

וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה. כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ

(ויקרא ז, כו-כז)

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא… כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם… כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת

(ויקרא יז, יא-יד)

רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִםרַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'

(דברים יב, טז -כה)

תורה שבעל פה 

"רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם.. לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ" – ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו (מואסת בו) – הפורש ממנו מקבל שכר; גזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתן – הפורש מהם, על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות

(מכות כג ע"ב)

 

משנה תורה להרמב"ם 

  1. אסור לאכול דם בהמה או חיה ועוף, בין טמאים בין טהורים, שנאמר: "וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה". 
  2. האוכל כזית דם, במזיד – חייב כרת, שנאמר: "כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ". ואם אכל בשוגג – חייב חטאת.
  3. דם דגים, ודם חגבים, ודם שקצים ורמשים, ודם האדם – אינם בכלל איסור אכילת דם. ולפיכך מותר לאכול דם דגים ודם חגבים טהורים (אך אסור לאכול דם דגים וחגבים טמאים, משום שהוא נחשב חלק מגופם, והרי זה בכלל איסור אכילתם).
  4. מדברי סופרים – אסור לאכול דם אדם, לאחר שפרש ויצא מן הגוף. כגון, שנשך את הפת, ויצא עליה דם מפיו – אסור לאכול את הדם, אלא מגרר את הדם, ואוכל את שאר הפת. אבל דם האדם שלא פרש מן הגוף – אינו נאסר. ולפיכך, דם השיניים – מותר לבולעו. 
(הל' מאכלות אסורות, פרק ו)

 

שו"ת הרחבה

שאלה: אמי נוהגת לבדוק כל ביצה לפני השימוש בה, מחשש שמא נמצא בה דם, וכך גם אני נוהגת בעקבותיה. אולם עד היום כבר בדקתי אלפי ביצים ולא מצאתי אפילו פעם אחת כתם דם בביצה. האם באמת צריך לבדוק ביצה ביצה?

תשובה: הופעת כתמי דם בביצים עשויה להיגרם משתי סיבות: או שאת הביצה הפרה תרנגול זכר, והדם הוא התפתחות של אפרוח; או שהדם נגרם מאי סדירות ברקמות ההטלה של התרנגולת.

בימים עברו נהוג היה במשקים החקלאיים לגדל עופות לשלוש מטרות: להטלת ביצים לאכילה, להטלת ביצים לצורכי רבייה, ולשחיטה. לפיכך גידלו בעלי המשקים עופות זכרים ועופות נקבות במעורב. כיום נהוג בארצות רבות, ובכללן ישראל, להקים משקים חקלאיים ייעודיים, המייצרים אך ורק ביצי מאכל. במשקים אלו אין ולו תרנגול אחד בתוך מאות ואלפי התרנגולות המטילות ביצים. על כן, בחוות אלו הופעת הדם בביצה תתכן רק מחמת הסיבה השנייה הנ"ל, והסבירות להופעתה נמוכה מאד, ועומדת על פחות מאחוז אחד מכלל הביצים.

בין הראשונים והפוסקים ישנן מחלוקות רבות באיזה אופן הדם בביצה נאסר מן התורה ובאיזה אופן הוא נאסר מדרבנן, ובאילו מקרים יש להשליך את כל הביצה ובאילו מקרים אפשר להסיר את כתם הדם ולהשתמש בשאר הביצה (עי' שו"ע יו"ד סו, א-ב ונו"כ). משום כך פסק הרמ"א (סו, א): "ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור כל ביצה שיש בה דם". וכשנתערבה הביצה בתוך שאר המאכלים, ישנם עוד צדדים רבים להקל (כמבואר שם ברמ"א).

 

מחלוקות הפוסקים ודברי הרמ"א הנ"ל נאמרו בתקופתם, בזמן שגידלו עופות זכרים ונקבות במקום אחד. אולם כתבו פוסקי הדור האחרון (הגר"ע יוסף, הגר"מ פיינשטיין, הגרי"י וייס) שכיוון שהמציאות השתנתה ובימינו אין מגדלים תרנגולים זכרים בלולים המיועדים לביצי אכילה, על כן גם אם נמצא דם בביצה, די להוציא את כתם הדם, ומותר לאכול את שאר הביצה.

ולגבי בדיקת הביצה לפני הכנסתה למאכלים, נחלקו בזה השו"ע והרמ"א (יו"ד סו, ח): לדעת השו"ע אין חובה לבדוק את הביצה לפני אכילתה, ורק אם נמצא בה דם יש להוציאו, אך הרמ"א כתב שאף על פי שמצד הדין אפשר לסמוך על הרוב, מכל מקום המנהג הוא להחמיר ולבדוק את כל הביצים לפני הכנסתן לאוכל. ברם ייתכן לומר שגם בזה חל שינוי בין התקופות, שהרי המנהג שעליו מעיד הרמ"א היה בבדיקת ביצים הבאות מעופות הגדלים בתערובת, זכרים ונקבות, אך מאחר שבימינו המשקים נפרדים והסבירות למציאת דם בביצים נמוכה ביותר, אפשר שאין על זה מנהג המחייב לבדוק את הביצים.

ועל כל פנים ייתכן שעדיין יש להחמיר גם בימינו, משום שישנם עדיין משקי גידול 'אורגניים' וסוחרים פרטיים המגדלים ביצים גם במשקים מעורבים, ובהם סבירות הימצאות הדם גדולה יותר, ואם נתיר שלא לבדוק ביצים הנמכרות ברשתות השיווק, אנשים יתרגלו שלא לבדוק גם ביצים הבאות ממשקים מעורבים. ועל כן נראה שאין לבטל במחי יד את המנהג המוזכר ברמ"א, ועדיין ראוי לבדוק את כל הביצים קודם השימוש בהן.

(ע"פ הרב פרופ' מתיתיהו ברויד, תחומין, כרך כ"א)

איך זה עובד? 

" מן הידוע עוד, כי הנאכל ישוב בגוף האוכל והיו לבשר אחד, ואם יאכל אדם נפש כל בשר והוא יתחבר בדמו והיו לאחדים בלב תהיה עובי וגסות בנפש האדם, ותשוב קרוב לטבע הנפש הבהמית אשר בנאכל, כי הדם לא יצטרך עיכול כשאר הנאכלים שישתנו בעיכולם, ויתלה בו נפש האדם בדם בהמה".

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

תאווה או לא?

כנראה גם נפש איננה דבר של מה בכך, ובעולם מתוקן לא נוח לאדם בעל נשמה לחיות על חשבונו של בעל נפש... הרי כך הכול התחיל, בגן עדן, בעולם האידאלי שקודם החטא, ובעולם ההוא האדם נתן שם לכל החיות, כלומר הבין לעומק את מהותן, הוא גם נצטווה לאכול מן הצומח בלבד ולמעשה נאסר עליו להיות ניזון מן החי. בעלי החיים הותרו רק לאחר הירידה המוסרית של בני דור המבול, וכשאכזריותה של האנושות התגלתה העדיף הקב"ה שישלוט אדם בחיות ויאכל מהן, ובלבד שלא יאכל את בני מינו.

ובכל זאת, לא רצה הקב"ה להפוך את המצב הזמני הזה למצב קבוע, ולא רצה שנשלים עם ההידרדרות הערכית שהובילה להיתר אכילת בשר. בצד היתר האכילה נרמז החיסרון הערכי – "כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ,  וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים יב, כ). התורה איננה מניחה לנו להתייחס אל הבשר כאל אוכל רגיל, היא אמנם מתירה אותו אבל מגדירה אותו "תאווה".

מצוות שמסמנות דרך

הרב קוק (ב'אורות', ב'חזון הצמחונות' וב'פנקסי הראי"ה') מסביר שיש מצוות שעניינן לסמן 'סימני דרך' בנפשנו לקראת העתיד המתוקן. כאלו הן המצוות הקשורות באכילת בשר – אנחנו מכסים את הדם לאחר השחיטה מפני הבושה שבאכילת בשר, אנחנו מכסים ומתביישים בירידתנו המוסרית, אנחנו גם לא אוכלים את הדם, כי הדם הוא הנפש, הוא עיקר חיותה של הבהמה והחיה, ואיננו מתיימרים לחיות על חשבון נפשה. דרך כל הסייגים הללו שהתירה התורה, אנחנו נזכרים לאן פנינו מועדות, בעתיד.

בינתיים אפשר לחזור לצלחת, גם לשניצל, אולי לא צריך להקדים את המאוחר, העולם עוד לא מתוקן, ולפני התיקון המוסרי כלפי בעלי החיים יש כמה עוולות אנושיות שדחוף לתקן, ובכל זאת, לא נאכל על הדם, ולא נדחיק, כדי שיום אחד גם נתקן.

דם הבהמיות

// הרב יורם כהן אור תיכון ישיבתי נריה, שדות נגב


מדוע בעצם אסור לאכול דם? אני לא מתכוון למזוג דם בכוס ולשתות... איכססס. פשוט לאכול סטייק עסיסי עם הדם שבו, שמעתי שזה ממש טעים...

בראש ובראשונה עלינו לשנן לעצמנו שאסור לנו לאכול דם, כי הקב"ה אמר שאסור לאכול דם! כך אנו ניגשים לכל המצוות - מתחילים בהבנה שאם ה' אסר עלינו, כנראה זה דבר לא טוב, גם אם איננו מבינים למה ומדוע.

רק לאחר מכן אנו מנסים להבין למה. במקרה של איסור אכילת דם הדברים קלים יותר, כי התורה עצמה מנמקת: "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר". התורה אומרת כי בשל העובדה שהדם מייצג את הנפש, אין אנו רוצים לאכול את הנפש הבהמית כי אם רק את בשר הבהמה. וברגע שמוציאים מהחיה את דמה, שהוא נוזל החיים שלה, אנו מוציאים את נפשה, את "אישיותה" הבהמית, ונשאר בידינו רק הבשר לאכילה. ובכך אנו אוכלים ומכניסים לגופנו את הבשר בלב, ללא תכונות הנפש הבהמיות שעלולות להשפיע עלינו.

וכך כתב ספר החינוך:

"כבר כתבתי מה שאני חושב על צד הפשט באיסורי המאכלות באזהרת טרפה וחלב. ואפשר לומר בדם עוד, כי מלבד רוע מזגו שהוא רע המזג, יהיה באכילתו קצת קניין במידת אכזריות, שיבלע האדם מבעלי חיים שכמותו בגוף, אותו הדבר שבהם שהחיות ממש תלוי עליו, ונפשם נקשרת בו. כי ידוע שיש לבהמות נפש, יכנוה החכמים נפש חיונית, כלומר שאינה שכלית, גם נראה אותם, שיש לנפשם בחינה להישמר מליפול באחת הפחתים, ובקצת דברים אחרים."

והרמב"ן הוסיף בטעם הדם: "כי ידוע שהמאכל ישוב להיות חלק מגוף האדם האוכל, ואם יאכל אדם את הדם תהיה עובי וגסות החיה והבהמה בנפש האדם, כמו שנפש הבהמה עבה וגסה."

לגוי מותר לאכול את דם בעלי החיים, כי אומנם גם לו יש נשמה, אך אין בו נשמה ברמה רוחנית כזו שאכילת נפש הבהמה הנמצאת בדם תפגע בה. אבל אנו היהודים בעלי הנשמה הגבוהה שהאציל ה' עלינו, בעדינותה ותכונתה הרוחנית הגבוהה, אכילת הדם עלולה בהחלט להנמיך את אישיותנו ורמתנו הרוחנית. 

 

דם ביצים בימינו

למה מוצאים לפעמים דם בביצים? האם יש חובה לבדוק כל ביצה וביצה?

הופעת כתמי דם בביצים עשויה להיגרם משתי סיבות: או שהביצה הופרתה על ידי תרנגול זכר, והדם הוא התפתחות של אפרוח; או שהביצה לא הופרתה, והדם נגרם מאי סדירות ברקמות ההטלה של התרנגולת. רוב המשקים כיום, בארץ ובעולם, מיועדים לגידול וייצור ביצי מאכל, ומגדלים בהם תרנגולות בלבד, ואין בהם תרנגולים כלל. במשקים אלו הופעת הדם בביצה תתכן רק מחמת הסיבה השנייה הנ"ל, והסבירות להופעתה נמוכה מאד, ועומדת על פחות מאחוז אחד מכלל הביצים.

בין הראשונים והפוסקים ישנן מחלוקות רבות באיזה אופן הדם בביצה נאסר מן התורה ובאיזה אופן הוא נאסר מדרבנן, ובאילו מקרים יש להשליך את כל הביצה ובאילו מקרים אפשר להסיר את כתם הדם ולהשתמש בשאר הביצה (שו"ע יו"ד סו, א-ב ונו"כ). משום כך התפשט המנהג לאסור כל ביצה שיש בה דם (רמ"א, שם). אולם כתבו פוסקי הדור האחרון שמכיוון שהמציאות השתנתה ובימינו אין מגדלים תרנגולים זכרים בלולים המיועדים לביצי אכילה, על כן גם אם נמצא דם בביצה, די להוציא את כתם הדם, ומותר לאכול את שאר הביצה (הגר"ע יוסף, הגר"מ פיינשטיין, הגרי"י וייס).

ומכל מקום ראוי לכתחילה לבדוק את הביצה, משום שגם בימינו ישנם משקי גידול 'אורגניים' וסוחרים פרטיים המגדלים ביצים גם במשקים מעורבים, ובהם סבירות הימצאות הדם גדולה יותר, ואם נתיר שלא לבדוק ביצים הנמכרות ברשתות השיווק, אנשים יתרגלו שלא לבדוק גם ביצים הבאות ממשקים מעורבים

(הרב פרופ' מתתיהו ברויד, תחומין, כרך כא)

סיפור 

הביצה שהצילה את היהודים מעלילת דם אנטישמית

באחת מערי מזרח אירופה העלילו הגויים על יהודי העיר עלילת דם נוראה. היהודים – כך טענו הנוצרים – רצחו נער נוצרי כדי להשתמש בדמו לאפיית מצותיהם לפסח.

העיר רעשה וגעשה, וכבר רצו גויים חמומי מוח לעשות שפטים ביהודים. נערך משפט, ובמהלכו הגן רב העיר על בני הקהילה: "האם מותר לי להזמין לכאן אחת מהנשים היהודיות העוברות ברחוב?" שאל הרב את השופטים. האישור ניתן, ואל אולם בית המשפט הובאה אישה יהודייה.

הושיט לה הרב ביצה ואמר: "טגני נא לי חביתה, כי רעב אני וברצוני לאכול."

מיהרה האישה לשבור את קליפת הביצה, ובטרם תשפוך את תוכנה למחבת, בדקה היטב את הביצה שמא יש עליה כתם של דם.

"מדוע את מתבוננת כך בביצה?" שאלה הרב לאוזני השופטים הגויים.

"כדי לבדוק אם אין בה חס וחלילה דם," אמרה האישה לפי תומה.

ותשובה תמימה זו הוכיחה לשופטים, כי היהודים אכן חפים מפשע.

תשובה ניצחת לעלילת הדם

רבי יהודה החסיד, בעל ספר 'חסידים', ישב בחדרו והתעמק בספר הפתוח שעל שולחנו. לפתע נשמעה נקישה בדלת, ואל חדרו נכנס אדם שהיה ידוע כפורק עול וכפורש מדרכי הציבור. ניגש היהודי אל הרב ואמר בעיניים מושפלות כי הוא רוצה לשוב בתשובה, וביקש מהרב שיורהו את הדרך הנכונה. תהה הרב לפשר השינוי שחל בו, וביקש להבין מה עוררו לשוב לדרך אבותיו.

וכך סיפר האיש: בערב פסח יצאתי לרחוב, ונתקלתי בהמוני נוצרים המתגודדים יחד, ופניהם זוממות רע. כשהתקרבתי לעברם, שמעתי קולות הקוראים לרצח יהודים. מסתבר כי גופת נער נוצרי נמצאה בשכונתם, והגויים העלילו על יהודי העיר 'עלילת דם', וטענו כי הם רצחו את הנער על מנת להשתמש בדמו לאפיית המצות.

הבריונים התקרבו עם המקלות והקרדומים כדי לתקוף את היהודים, ולפתע שתו לבם אלי ונעצו בי עיניהם. הכל הכירוני כשונא שנאה גדולה את בני עמי, ולכן אמרו בתקיפות: האיש הזה, היה חי בעבר בין היהודים, והוא יבוא להעיד כי אכן הם חייבים להשתמש בדם הנוצרים בעת אפיית המצות. מבלי שתהיה לי אפשרות להתנגד, נטלוני לביתו של מושל העיר.

מאבק עצום התחולל בקרבי. פתאום התעורר בי רגש של רחמים על היהודים המסכנים. ידעתי שתשובתי תהיה לחיים או למוות עבורם, ולכן עניתי בלשון שאינה משתמעת לשני פנים: אדוני המושל, הריני נשבע כי לא זו בלבד שאין היהודים צריכים דם לאפיית המצות, אלא ההיפך הוא הנכון: אסור להם כלל לאכול דם. מטעם זה אינם אוכלים בשר בטרם ימליחוהו, כדי להוציא ממנו את כל טיפות הדם. ואפילו ביצה שנמצאה בה טיפת דם, נפסלת עבורם לאכילה. ועל כן איוולת גדולה היא להאשים את היהודים על כך. תדהמה נפלה על קהל הנוצרים, ובזכות דברי אלה נסוגו בבושת פנים מטענותיהם, וליהודי העיר הייתה ההצלה.

מאז, חל בי מפנה, והתעוררו בי כיסופים טמירים שמשכוני חזרה לחיק יהדותי.

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה
דילוג לתוכן