שהוזהרנו לא לאכול דם
תורה שבכתב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ
וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה. כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ
כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא… כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם… כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת
רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם… רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'
"רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם.. לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ" – ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו (מואסת בו) – הפורש ממנו מקבל שכר; גזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתן – הפורש מהם, על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות
תשובה: הופעת כתמי דם בביצים עשויה להיגרם משתי סיבות: או שאת הביצה הפרה תרנגול זכר, והדם הוא התפתחות של אפרוח; או שהדם נגרם מאי סדירות ברקמות ההטלה של התרנגולת.
בימים עברו נהוג היה במשקים החקלאיים לגדל עופות לשלוש מטרות: להטלת ביצים לאכילה, להטלת ביצים לצורכי רבייה, ולשחיטה. לפיכך גידלו בעלי המשקים עופות זכרים ועופות נקבות במעורב. כיום נהוג בארצות רבות, ובכללן ישראל, להקים משקים חקלאיים ייעודיים, המייצרים אך ורק ביצי מאכל. במשקים אלו אין ולו תרנגול אחד בתוך מאות ואלפי התרנגולות המטילות ביצים. על כן, בחוות אלו הופעת הדם בביצה תתכן רק מחמת הסיבה השנייה הנ"ל, והסבירות להופעתה נמוכה מאד, ועומדת על פחות מאחוז אחד מכלל הביצים.
בין הראשונים והפוסקים ישנן מחלוקות רבות באיזה אופן הדם בביצה נאסר מן התורה ובאיזה אופן הוא נאסר מדרבנן, ובאילו מקרים יש להשליך את כל הביצה ובאילו מקרים אפשר להסיר את כתם הדם ולהשתמש בשאר הביצה (עי' שו"ע יו"ד סו, א-ב ונו"כ). משום כך פסק הרמ"א (סו, א): "ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור כל ביצה שיש בה דם". וכשנתערבה הביצה בתוך שאר המאכלים, ישנם עוד צדדים רבים להקל (כמבואר שם ברמ"א).
מחלוקות הפוסקים ודברי הרמ"א הנ"ל נאמרו בתקופתם, בזמן שגידלו עופות זכרים ונקבות במקום אחד. אולם כתבו פוסקי הדור האחרון (הגר"ע יוסף, הגר"מ פיינשטיין, הגרי"י וייס) שכיוון שהמציאות השתנתה ובימינו אין מגדלים תרנגולים זכרים בלולים המיועדים לביצי אכילה, על כן גם אם נמצא דם בביצה, די להוציא את כתם הדם, ומותר לאכול את שאר הביצה.
ולגבי בדיקת הביצה לפני הכנסתה למאכלים, נחלקו בזה השו"ע והרמ"א (יו"ד סו, ח): לדעת השו"ע אין חובה לבדוק את הביצה לפני אכילתה, ורק אם נמצא בה דם יש להוציאו, אך הרמ"א כתב שאף על פי שמצד הדין אפשר לסמוך על הרוב, מכל מקום המנהג הוא להחמיר ולבדוק את כל הביצים לפני הכנסתן לאוכל. ברם ייתכן לומר שגם בזה חל שינוי בין התקופות, שהרי המנהג שעליו מעיד הרמ"א היה בבדיקת ביצים הבאות מעופות הגדלים בתערובת, זכרים ונקבות, אך מאחר שבימינו המשקים נפרדים והסבירות למציאת דם בביצים נמוכה ביותר, אפשר שאין על זה מנהג המחייב לבדוק את הביצים.
ועל כל פנים ייתכן שעדיין יש להחמיר גם בימינו, משום שישנם עדיין משקי גידול 'אורגניים' וסוחרים פרטיים המגדלים ביצים גם במשקים מעורבים, ובהם סבירות הימצאות הדם גדולה יותר, ואם נתיר שלא לבדוק ביצים הנמכרות ברשתות השיווק, אנשים יתרגלו שלא לבדוק גם ביצים הבאות ממשקים מעורבים. ועל כן נראה שאין לבטל במחי יד את המנהג המוזכר ברמ"א, ועדיין ראוי לבדוק את כל הביצים קודם השימוש בהן.
" מן הידוע עוד, כי הנאכל ישוב בגוף האוכל והיו לבשר אחד, ואם יאכל אדם נפש כל בשר והוא יתחבר בדמו והיו לאחדים בלב תהיה עובי וגסות בנפש האדם, ותשוב קרוב לטבע הנפש הבהמית אשר בנאכל, כי הדם לא יצטרך עיכול כשאר הנאכלים שישתנו בעיכולם, ויתלה בו נפש האדם בדם בהמה".
שירות לקוחות והצטרפות
