שנצטווינו לְלַמֵּד חכמת התורה וללומדה, וזה הוא שנקרא 'תלמוד תורה'
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ
וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָּגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם, אָמַר לִי, רַבִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה, אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי, אָמַר לִי, רַבִּי רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אָמַרְתִּי לוֹ אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה, טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד
תשובה: אין זה מדויק שהנשים פטורות לגמרי מלימוד התורה. ישנם שני חלקים בלימוד התורה: האחד – לדעת את הדרכות התורה, בהלכה ואמונה, כדי לחיות חיים שלימים ע"פ התורה. והשני – להעמיק ולחקור בתורה. בחלק הראשון של לימוד התורה מחויבים הגברים והנשים כאחד, ואילו בחלק השני רק הגברים מצווים, ולא הנשים.
מטעם זה, צריך להיות הבדל בין תכנית הלימודים של הגברים ובין תכנית הלימודים של הנשים. בעוד שעל הגברים לעסוק הרבה בלימוד הגמרא ומפרשיה ובעיון ההלכה, הרי שהנשים צריכות לעסוק בעיקר בלימוד יסודות האמונה, המוסר וההלכה. נשים הרוצות להתעמק בתורה לשם שמיים, רשאיות גם הן ללמוד גמרא בעיון, אך בתנאי שתלמדנה תחילה היטב את יסודות האמונה וההלכות שחובה עליהן ללמוד.
ליהדות ולדתות אחרות ישנם כמה מאפיינים דומים למראית עין, כמו תפילה,
חובות מעשיות מסוימות וכדומה. אבל אין דת שבה יש מקבילה ללימוד התורה!
"אומר הרמב"ם: 'אישה שלמדה תורה, יש לה שכר' (הלכות תלמוד תורה פרק א).
אמנם יש את הדיון העתיק על לימוד תורה והאם זה 'תיפלות' אך ברור לכולם
(ולכולן) שאישה שבאה עם יראת שמיים ללימוד תורה – ודאי שהיא עושה מעשה
חיובי ודבר זה נדרש בימינו, וגם גבר צריך להגיע ללימוד תורה עם יראת שמיים…
אמנם נשים פטורות ממצוות תלמוד תורה,
'וְלִּמַדְּתֶם אֹתָם אֶתּ בְנֵיכֶם לְדַבֵר בָם', ואמרו חז"ל 'בניכם ולא בנותיכם', אולם מצד
השייכות הכללית לתורה, מצינו שנשים קודמות לגברים. לדוגמא, בעת מתן תורה
נאמר במפורש למשה רבנו לפנות תחילה לנשים: 'ּכֹה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵיד לִבְנֵי
יִשְרָאֵל', ופירשו חכמים: 'תאמר לבית יעקב – אלו הנשים', שלהן תאמר בלשון רכה.
מה צופנת בתוכה התורה הקדושה? מדוע נאמר עליה שהיא כוללת את כל הטובות שבעולם?
התשובה לכך היא- שהתורה היא הנפש של השם.
איך זה הגיוני?! הרי השם הוא אין סוף!!
על שאלה זו מנסה ר' יוחנן לענות לנו בפירושו למילה "אנכי" בגמרא. "אנא נפשית כתבית יהבית" אומר לנו הקב"ה: אני את נפשי כתבתי ונתתי בתוך התורה הקדושה!
הדרך של כל יהודי הרוצה לנסות להתחבר לה', היא לימוד תורתו הקדושה, שהוא גילה לנו שאת עצמו הוא כתב בתוכה.
ככל שאדם יעיין יותר בלימוד התורה על כל חלקיה, וממילא ידבק בה ובדרכה, הוא ידבק בה' - שמתגלה בתורה.
ומה לגבינו הבנות? ברור שאם התורה כה פנימית לנו גם נשים צריכות ללמוד! השאלה היא רק מה לומדים וכמה.
בברכות השחר אנו מברכות "שעשני כרצונו"- אנו נוצרנו כרצון הבורא ולכן התורה והקדושה יותר פנימיות לנו, וממילא אנו לא מצוות בשינון חוזר ובעמל תורה, אך כמובן שעל אישה ללמוד ולהעמיק את אמונתה וידיעותיה מתוך עולמה הפנימי המיוחד לה ושליחותה הנשית בעולם.
שנזכה להתחבר לתורה ולכל הטובות שבעולם!
// הרב עמיחי נחשוני
מצות 'תלמוד תורה היא מן המצוות החשובות ביותר בתורה. אמרו חז"ל שמצות תלמוד תורה שקולה כנגד כל שאר המצוות. וכן אמרו ששכרה של מצות תלמוד תורה שקול כנגד שכרן של כל המצוות (מסכת פאה פ"א מ"א, ובירושלמי שם, ובבלי מו"ק ט ע"ב).
אך לא רק ללמוד תורה נתבקשנו אלא גם ללמדה. בפרשה הראשונה והשנייה של 'קריאת שמע' כתוב: "ושננתם לבניך ודברת בם", "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם". וכן מגדירה המשנה במסכת קידושין (כט ע"א): "האב חייב בבנו... וללמדו תורה".
התורה נמשלה לאור, כפי שכתוב בספר משלי: "כי נר מצוה ותורה אור". ומדוע נמשלה התורה לנר ולאור? מסביר המדרש (במדבר רבה, פרשה י"ג): "המדליק נר מנר - הנר דולק וחברו אינו חסר". כלומר, כאשר אדם נותן מתנה לחברו - הנותן מפסיד את המתנה על מנת לתת אותה לאחר. לא כן הוא בלימוד התורה, בה הנותן מעביר מידיעותיו ואינו חסר כלום. מצב זה דומה להעברת אש מנר לנר, בו הנר שנדלק מרוויח מבלי להפחית מאורו של המדליק. ולא זו בלבד שאינו מפחית מאורו, אלא אדרבה ככל שיותר נרות דולקים כך המקום מואר יותר.
לימוד תורה לעצמנו ולאחרים הינו בגדר 'אור רוחני' העובר מאב לבן, ומבן לנכד, וכך הלאה בשרשרת הדורות. התורה אומרת לנו: אל תנצרו את הלימוד לעצמכם, אלא העבירו אותו הלאה לאחרים. דוגמא מובהקת לכך אנו מוצאים בספר 'פוסק הדור', שם מסופר על מסירות הנפש שהייתה לרב עובדיה יוסף זצ"ל בהרבצת התורה לכלל. בתקופה של שנות ת"ש ומעלה היה מכתת רגליו בשבת משיעור לשיעור ומסר בכל שבת שבעה שיעורים (!).
בכל אחד מישראל יש אור גדול - זו התורה הקדושה. ככל שנצליח להעביר מהאור שלנו לאחרים, כך נזכה לעולם מתוקן יותר, שיביא לגאולה השלימה במהרה בימינו.
"אבינו אב הרחמן, המרחם רחם עלינו, ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה"!
למה נשים פטורות מלימוד תורה? האם אין כאן זלזול בחכמת הנשים?
ממש לא. אין כאן קשר ליכולת שכלית אלא ליכולת להתמסר לעמל התורה יומם ולילה. מצות הלימוד וההעמקה בתורה מוטלת על הגברים ולא על הנשים משום שהכיר הקב"ה את תכונתן של הנשים וידע שלימוד זה, הדורש עמל רב, כוחות נפש גדולים והתמסרות מלאה אינו תואם את תכונת נפשן העדינה. ועוד, משום שלַרוב הנשים עסוקות בעול הבית המרובה, ושעות הפנאי שלהן מועטות ואינן יכולות להתפנות כראוי ללימוד התורה העיוני.
משום כך ברור שעצם לימוד התורה, הלכותיה והדרכותיה, ובכלל זה לימוד יסודות האמונה, מוטל גם על הנשים (שו"ע, או"ח, מז, יד; רמ"א, יו"ד, רמו, ו).
ונשים הרוצות להתעמק בתורה לשם שמים רשאיות גם הן ללמוד גמרא בעיון, ואף מקבלות על כך שכר (כדברי הרמב"ם לעיל), אך תחילה יש להן ללמוד היטב את המוסר וההלכות ויסודות האמונה שחובה עליהן ללמוד, ורק אחר כך להעמיק יותר בלימודים העיוניים (שו"ת באהלה של תורה, ח"א, פתיחה; פניני הלכה, תפילת נשים, ז, א-ב).
לפני כמה שנים הבבא סאלי הגיע לצרפת. הייתה ישיבה של חב"ד בצרפת, שם היה מוצא את שלוות הנפש בנסיעותיו לחו"ל, ובפרט בשל היותה מרוחקת. וסיפרו, שפעם אחת כשהגיע לאותה ישיבה, הבבא סאלי היה כבר בן שבעים וארבע, והגיע מנסיעה ארוכה ממרוקו לצרפת. עם הגעתו, מיד התמקם בחדרו הקבוע שהיו מכינים לו מראש. מתוך סקרנות גדולה למעשיו ולפועלו של הצדיק, החליטו הבחורים להעמיד שומר לפי תור מול הדלת. אותם ה"שומרים" היו מסתכלים דרך חור המנעול במהלך הלילות בהם שהה הבבא סאלי בחדרו בישיבה.
המחזה שנגלה אליהם לא נמחק מזיכרונם, כיצד יהודי זקן בא בימים, נוטש את המיטה המוצעת ומניח מחצלת על רצפת החדר. על הרצפה היה מתיישב ללמוד מתורת הנסתר אחרי עשר שעות של נסיעה רצופה. הבבא סאלי היה אז בן שבעים וארבע, ולמרות טורח הדרך והנסיעה הארוכה למד תורה ביגיעה תוך מיעוט הנאות ובקדושה נוראה. במשך שבע שעות רצוף, משמונה בערב עד שלוש בבוקר.
בשלוש בבוקר עוד היה מדפדף ולומד, עד שלפנות בוקר הגיע לעמודים האחרונים, וראו כיצד מנשק הוא את הספר עם סיומו, ומכין עצמו לקראת טבילה במקווה. ה"שומר" התורן שעמד ליד החור של המנעול כבר התעייף ומדי פעם נרדם וביקש שיחליפו אותו. אותם ה"שומרים" סיפרו שלא ראו אותו מרים את העיניים מהספר, במשך שעות רצופות.
זה היה הבבא סאלי, בגיל שבעים וארבע, אחרי עשר שעות נסיעה, יושב ולומד שבע שעות רצוף עד שגומר את הספר.
תלמיד חכם אחד נכנס למרן ה'חזון איש' בשאלה מעניינת: מידי יום ביומו הוא מוסר שיעור לבעלי בתים ברמת גן, אבל דא עקא, אותו יום היה גשום וסוער ביותר, האם גם במצב זה הוא חייב לנסוע לשם למסור את השיעור? שאל ה'חזון איש' כמה אנשים משתתפים בשיעור, והשיבו שבדרך כלל משתתפים בשיעור כעשרה אנשים.
הוסיף ה'חזון איש' לשאול: וכמה אתה חושב שיבואו ביום חורפי כזה? ענה האיש, שאחד בוודאי יבוא, משום שהוא גר קרוב לבית הכנסת. הורה לו הרב, שאם כך הדבר, מן הראוי שילך למסור את השיעור, גם אם אדם יחיד ובודד ישתתף בו. והוסיף ואמר: מצות תלמוד תורה אינה כשאר מצוות, ואינו דומה אדם שלמד היום לאדם שלא למד. האדם שלמד הוא כבר סוג אחר של אדם...
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!
*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת
* שווי סט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים