מצוה 76 – לקרוא קריאת שמע בערב ובבוקר

"

שנצטווינו לקרוא קריאת שמע בכל יום, ערבית ושחרית

(ספר המצוות – עשה י)

55תורה שבכתב 

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד… וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ

(דברים ו, ד-ז)

תורה שבעל פה 

"ּכִי הִּנֵה עִּקַר הַּתְשּובָה אֵינֹו עַל עֲבֵָרה דַוְקָא, אְַך שֶּצִָריְך הָאָדָם לָשּוב לְהִתְּדַּבֵק ּבְשְָרשֹו. וְעַל זֶה אָמְרּו חז"ל 'ֶּׁמַּגַעַת עַד  כּסֵא הַּכָבֹוד', כְלֹומַר שֶּצְִריכִין לָשּוב אֶל הַחֵלֶק שֶּיֵש לְכָל אִיש נִשְמַת אֱלֹוקִי מִּמַעַל,ּכְמֹו שֶּכָתּוב "עַד ה' אֱֹלקֶיָך

(הושע יד,ב)

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום – בערב ובבקר. שנאמר "וְדִבַּרְתָּ בָּם… וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" – בשעה שדרך בני אדם לשכב, ובשעה שדרך בני אדם לקום.
  2. נשים פטורות מקריאת שמע מפני שזו מצות עשה התלויה בזמן. 
  3. מה הוא קורא? שלוש פרשיות: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד); "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" (דברים יא, יג); "וַיֹּאמֶר" (פרשת ציצית – במדבר טו, לז).
  4. מקדימים לקרוא את פרשת "שמע", מפני שמדובר בה על יסודות האמונה – ייחוד השם ואהבתו ותלמוד תורתו. ואחריה קוראים את פרשת "והיה אם שמוע", מפני שיש בה ציווי על כל המצוות ("וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי"). ואחר כך קוראים פרשת ציצית, מפני שגם בה יש בה ציווי על זכירת כל המצוות ("לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי").
  5. איזה הוא זמן קריאת שמע בלילה? מצוותה משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה. ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר – יצא ידי חובתו. 
  6. איזה הוא זמנה ביום? מצוותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה, כדי שיגמור לקרוא ולברך ברכה אחרונה ולהתחיל תפילת 'עמידה' עם הנץ החמה. ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש – יצא ידי חובתו, לפי שזמנה עד סוף שלוש שעות ביום.
(הל' קריאת שמע, פרק א)

שו"ת הרחבה

שאלה: בלוחות השנה מתפרסמים תמיד שני זמני קריאת שמע – אחד מוקדם, ואחד מאוחר. מה פשר שני הזמנים הללו, וע"פ איזה זמן צריך לנהוג?

תשובה: סוף זמן קריאת שמע הוא סוף שעה שלישית של היום. אולם נחלקו הפוסקים כיצד קובעים את שעות היום. השעות שדיברו בהן חכמים הן 'שעות זמניות'. כלומר, מחלקים את היום לשנים עשר חלקים שווים, וכל חלק נקרא 'שעה זמנית'. שעות אלו משתנות, כמובן, בהתאם לאורכו של היום: בקיץ שהימים ארוכים – השעות ארוכות, ובחורף שהימים קצרים – השעות קצרות.

ומחלוקת הפוסקים היא מהי הגדרת ה'יום' אותו עלינו לחלק לשנים עשר חלקים: לפי חשבון אחד, הנקרא כיום 'שיטת המגן אברהם' – שעות היום הן שעות האור, כלומר החישוב הוא מ'עמוד השחר' ועד צאת הכוכבים. ולפי החשבון השני, הנקרא כיום 'שיטת הגר"א' – שעות היום הן השעות בהן השמש זורחת, והחישוב נעשה מזריחת החמה ועד שקיעתה. מטעם זה מופיעים בלוחות שני זמנים: הזמן המוקדם יותר הוא 'שיטת המגן אברהם' (ובקיצור: מג"א), והזמן המאוחר יותר הוא 'שיטת הגר"א'.

למעשה, בדיני תורה ראוי להקפיד על הזמן המוקדם, ובדיני דרבנן ניתן להקל ולפסוק כשיטת הגר"א (ע"פ הכלל: ספק דאורייתא – לחומרא, ספק דרבנן – לקולא). על כן, לעניין קריאת שמע שחיובה מן התורה – נכון להחמיר ולקוראה עד סוף שלוש שעות לפי שיטת המג"א, ולעניין תפילה שזמניה הינם רק מדרבנן – דעת רוב הפוסקים להקל ולקרוא עד סוף שעה רביעית לפי שיטת הגר"א.

(ע"פ פניני הלכה [הרב אליעזר מלמד], תפילה יא, 13-14; תפילת נשים, ח, ב)

איך זה עובד? 

את קריאת שמע קוראים פעמיים בכל יום, וכפי שמורה לנו התורה: "ודברת בם… בשכבך ובקומך" – כלומר, פעם אחת בזמן שבו אנשים שוכבים וישנים, והיינו בשעות הלילה, ופעם אחת בזמן שאנשים קמים משנתם, והיינו בשעות הבוקר (עד רבע היום).

קריאת שמע איננה בהכרח חלק מהתפילה, ויכולה להיאמר בלילה וביום גם בפני עצמה, ואולם חכמים שילבו אותה בסדר התפילות, בתפילת שחרית ובתפילת ערבית, לפני החלק העיקרי של התפילה – תפילת הלחש – וכך הפנייה לא־להים בבקשה נערכת על בסיס הכרזת האמונה בו.

קריאת שמע כוללת שלוש פרשיות, כלומר שלוש סדרות פסוקים קצרות מתוך התורה. שתי הפרשיות הראשונות לקוחות מספר דברים. הראשונה מפרק ו, השנייה מפרק יא, והשלישית לקוחה מפרק טו שבספר במדבר.

הפרשייה הראשונה כוללת את עצם הכרזת "שמע ישראל וכו'" ואחריה את חובת האהבה לא־להים, חובת לימוד התורה והעיסוק בה בכל זמן, את המצווה להעביר מסורת זאת לילדינו הבאים אחרינו, וכן את מצוות התפילין והמזוזה. הפרשייה השנייה מתארת את השכר או חלילה העונש שיבואו עלינו בהתאם למידה בה נקיים את התורה והמצוות. הפרשייה השלישית עוסקת במצוות הציצית ומזכירה גם את יציאתנו ממצרים.

 

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

ה' אחד

 

// תמר לנג, אולפנת למרחב חמ"ד פתח תקווה

בזמן אמירת קריאת שמע עולה לי זיכרון חזק של אמירת סליחות בכותל בעשרת ימי תשובה אני נזכרת בכל הקהל, עומדים, מצטופפים וזועקים יחדיו 'שמע ישראל' ובכך, קורעים את השמיים בתפילה.

קריאת שמע מציינת באופן מובהק את המסירות נפש של העם היהודי עבור אהבת השם וקבלת עול מלכות שמיים.

כפי שראינו, אנו מצווים בקריאת שמע פעמיים ביום בבוקר ובלילה.

הבוקר מציין את זמן הגילוי.  כאשר טוב לנו ומאירה לנו הדרך אז אנו מודים להשם ומקבלים על עצמנו את זה שהוא בורא עולם.

הלילה מסמל את זמן ההסתרה, הזמן שבו קשה לנו, הזמן שבו אנו נלחמים על הקיום שלנו הגשמי והרוחני.  גם אז אנו אומרים את קריאת שמע. פה, מביעים אנו מוכנות למסור את נפשנו על מנת להביע את אהבתנו ואת נאמנותנו להשם יתברך.

יש ב"שמע ישראל" את הכוח להפיח רוח חיים בנשמתנו ולחבר אותנו לשורשנו אברהם יצחק ויעקב.

את מורשת זו של שמע ישראל קיבלנו מיעקב אבינו שעות אחרונות לפני שנפטר חז"ל דורשים  בזמן שקיבץ את שנים עשר ילדיו, אמר להם שמעו אל ישראל שבשמיים אביכם, שמה יש בלבבכם מחלוקת על השם? אמרו לו 'שמע ישראל,  ה' אלוקינו ה' אחד'.  כלומר שמע ישראל, אבינו, כשם שאין בליבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בליבנו מחלוקת, אלה ה' אלוקינו ה' אחד".

 

ברכות קריאת שמע לנשים

למדנו שנשים פטורות מקריאת שמע. מהו דינן לעניין ברכות קריאת שמע?

כידוע, ישנו הבדל הלכתי בין מנהג הנשים האשכנזיות למנהג הנשים הספרדיות לגבי ברכות על מצוות עשה התלויות בזמן (כגון לולב, סוכה, שופר). הספרדיות אינן נוהגות לברך על מצוות אלו, והאשכנזיות נוהגות לברך. ההבדל במנהגים נובע מהמחלוקת אם הנשים יכולות לומר "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" על מצוות עשה שהן פטורות מהן.

מכאן השתלשלה מחלוקת נוספת בעניין ברכות קריאת שמע. הרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק שנשים ספרדיות אינן רשאיות לברך ברכות אלו, כשם שאינן מברכות על שאר מצוות עשה התלויות בזמן. אולם פוסקים רבים (כף החיים, הגרש"ז אוירבך, הרב בן ציון אבא שאול, ועוד) חלקו על דבריו ופסקו שנשים ספרדיות רשאיות לברך ברכות קריאת שמע, משום שהן ברכות השבח ולא ברכות המצוות, ואין אומרים בהן "וציוונו". וכך המנהג המקובל היום אצל רוב הנשים הספרדיות.

ובדרך אגב נעיר, שנשים אינן חייבות להקפיד על זמני קריאת שמע, לפי שאינן קוראות קריאת שמע בתורת חיוב, אלא רק כהנהגה טובה של קבלת עול מלכות שמים. אז שתהיה לכן שינה עריבה.

סיפור 

שמעו את שמע

ישנו סיפור שמספרים על הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

יום אחד, בשנת 1946, הגיע הרב הרצוג למנזר גדול, שנודע למקום שבו הוסתרו ילדים יהודים, שנשלחו אליו בידי הוריהם כדי להגן עליהם מאימת הנאצים שהשתוללה באירופה. כעת, הגיע זמנם של הילדים לשוב הביתה.

הרב פנה לאם המנזר והודה לה על שהצילה את חייהם של הילדים, וביקש ממנה להשיבם לעם היהודי, כעת משתמה המלחמה. הנזירה הסכימה ברצון להיעתר לבקשה, אבל שאלה את הרב: "איך תדע מי ממאות הילדים במנזר הם יהודים?" אחרי הכול, חודשים רבים חלפו מאז שהוריהם שלחו אותם לשם, ורבים מהם היו באותה עת רק פעוטות.

הרב הרצוג הבטיח לאם המנזר שידע. הוא ביקש לקבץ את כל הילדים באולם גדול, עלה לבמה וקרא בקול גדול:

"שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד!"

תכף ומייד מיהרו אל הבמה עשרות ילדים כשהם צועקים "אמא!" ו"אבא!" בעיניים דומעות. רבים מהם התייפחו ללא שליטה. אף שרק מעטים מהילדים זכרו פרטים רבים מחייהם הקודמים, למשמע קריאת 'שמע' הם הוצפו באחת בזיכרונות של דקלום המילים הללו עם הוריהם לפני השינה.

קול חודר לבבות

רשמי ה'קריאת שמע' של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, נחרטו עמוק בקרב תלמידיו. וכך מספר הרב שאר יישוב הכהן, רבה של חיפה: כשאני רוצה לכוון באמירת "שמע ישראל", עוצם אני את עיניי ונזכר בקולו המיוחד של ראש הישיבה, הגרי"מ חרל"פ, איך הוא היה אומר "שמע ישראל". זה משהו שאי אפשר להבין בכלל, הקול הרועד הזה, השאגה שהייתה יוצאת מפיו...

הרב היה יושב ב'מזרח' של ישיבת 'מרכז הרב'. אחרי השיעור השבועי במחשבה, היה מתפלל ערבית בישיבה. קריאת ה"שמע ישראל" שלו, מתוך הדממה שלפני אמירת ה"שמע" באולם הישיבה, הייתה מופלאה. יכולנו ממש לחוש את הכוונות. מעולם לא שמענו אף אדם בעולם אומר קריאת שמע בכזו עוצמה. הקירות ממש רעדו. לא רק קול גדול, אלא גם קול פנימי. ישבו שם עשרות רבות של בחורים, וקולו היה חודר ממש לעומק הלב.

ה'קריאת שמע' של הרב חרל"פ חינכה אותנו איך להתפלל. הקול חדר ללבבות, ומסתמא גם לשמים.

 

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה
דילוג לתוכן