מצוה 77 – לעבוד את ה' בתפילה

"

שנצטווינו לעובדו יתעלה, ולהתפלל לפניו

(ספר המצוות – עשה ה)

55תורה שבכתב 

וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם

(שמות כג, כה)

אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ… וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ

(דברים יג, ה)

אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד

(דברים ו, יג)

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם

(דברים יא, יג)

תורה שבעל פה 

מַעֲשֶׂה בְּרַב סָפְרָא, שֶׁהָיָה לו חֵפֶץ אֶחָד לִמְכֹּר,

וּבָא אָדָם אֶחָד לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע

וְאָמַר לוֹ: תֵּן לִי הַחֵפֶץ בְּכָךְ וְכָךְ דָּמִים. (=כסף)

לֹא הֵשִׁיב.

כְּסָבוּר זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לִתְּנוֹ בַּדָּמִים הַלָּלוּ,(=בכסף זה)

הוֹסִיף וְאָמַר: תְּנֵהוּ לִי בְּכָךְ יוֹתֵר

לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם קְרִיאַת שְׁמַע

אָמַר לוֹ: טֹל הַחֵפֶץ בְּדָמִים שֶׁאָמַרְתָּ בַּתְּחִלָּה, שֶׁבְּאוֹתָם דָּמִים הָיָה בְּדַעְתִּי לִתְּנוֹ לְךָ.

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" – ודרשו חכמים: עבודה זו היא תפילה, שנאמר: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" -אי זו היא עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה. 
  2. מן התורה אין מספר קבוע לתפילות, ואין נוסח קבוע לתפילה, אלא כך הוא חיוב מצוה זו – שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום, כל אחד לפי כוחו, ומספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך מבקש דברים שהוא צריך בבקשה ובתחינה, וחוזר ונותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו. 
  3. לפיכך נשים חייבות בתפילה, שהרי מן התורה היא מצות עשה שאינה תלויה בזמן.
  4. עזרא ובית דינו עמדו ותיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר כדי שיהיו מסודרות ומובנות בפי הכל. שלוש ברכות ראשונות – שבח לה', שלוש אחרונות – הודיה לה', וברכות אמצעיות – בקשת כל הדברים הנצרכים לכל איש ואיש ולצרכי הציבור.
  5. וכן תיקנו שיהא מספר התפילות כסדר הקורבנות: שתי תפילות בכל יום – כנגד שני תמידים, אחד בבוקר ואחד לפנות ערב; ובכל יום שיש בו קרבן מוסף תיקנו בו תפילה שלישית – כנגד קרבן מוסף. וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפילה אחת בלילה – כנגד איברי קרבן התמיד שהיו מתעכלים על המזבח כל הלילה. 
  6. תפילות אלו – אין פוחתים מהם, אבל מוסיפים עליהם. אם רצה אדם להתפלל כל היום כולו – הרשות בידו.
(הל' תפילה, פרק א)

 

שו"ת הרחבה

שאלה: חברותיי ואני מבולבלות. אצלנו בבית נהוג שהנשים אומרות רק ברכות השחר, אך חברה שלי אומרת שאצלן נהוג שכל בת מתפללת שתי תפילות ביום, וחברה נוספת נוהגת להתפלל תפילת שחרית בלבד. האם ההלכה מגדירה כמה תפילות חייבות הנשים בכל יום?

תשובה: לדעת רוב הראשונים (רש"י, רמב"ם, רמב"ן, רא"ה, רא"ש) נשים חייבות להתפלל את כל התפילות כמו הגברים. ואע"פ שזו מצות עשה שהזמן גרמא הנשים חייבות בה, הואיל והתפילה נועדה לבקש רחמים מאת ה', וגם הנשים צריכות לכך, ולפיכך נתקנו התפילות לגברים ונשים כאחד. ועוד, שמדאורייתא חיוב התפילה אינו תלוי בזמן, ועל כן אין התפילה מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא, ונשים חייבות בה. וכן היא דעת רוב הפוסקים (שו"ע הרב, מג"א, אור לציון, משנה ברורה, ועוד רבים), שהנשים חייבות להתפלל תפילת 'עמידה' בשחרית ובמנחה, ותפילת ערבית רשות. 

ויש אומרים (ב"ח, פר"ח, פמ"ג) שמאחר ומן התורה אין חיוב להתפלל שלוש פעמים ביום, אין הנשים חייבות להתפלל אלא תפילה אחת ביום. וכן הורה הרב עובדיה יוסף זצ"ל ליוצאות עדות המזרח (יבי"א ו, יז; יחו"ד ג, ז). ולפי שיטה זו רצוי שיתפללו הנשים את תפילת שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. 

ויש המקילים יותר (מגן אברהם, הגרש"ז אוירבך) וסוברים שהנשים חייבות רק בעיקר חיוב התפילה של התורה, וכיון שמן התורה אין זמן קבוע לתפילה וגם אין נוסח קבוע לתפילה, הרי שהנשים חייבות רק בתפילה או בבקשה כל שהיא, כגון שתאמרנה ברכות השחר עד "יהי רצון שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצוותיך וכו'".

ולמעשה, ראוי לכתחילה שכל אשה תתפלל שחרית ומנחה כל יום, כדעת רוב הפוסקים, ולכל הפחות תפילה אחת. ובשעת הדחק, יכולה לצאת ידי חובה בברכות השחר וברכות התורה (אך לא ראוי לנהוג כן לכתחילה). ונשים הטרודות בטיפול בילדיהן, רשאיות לכתחילה לומר רק ברכות השחר וברכות התורה.

(ע"פ פניני הלכה [הרב אליעזר מלמד], תפילת נשים, ב, א-ו)

איך זה עובד? 

מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" – ודרשו חכמים: עבודה זו היא תפילה, שנאמר: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" -אי זו היא עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה.

מן התורה אין מספר קבוע לתפילות, ואין נוסח קבוע לתפילה, אלא כך הוא חיוב מצוה זו – שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום, כל אחד לפי כוחו, ומספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך מבקש דברים שהוא צריך בבקשה ובתחינה, וחוזר ונותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו.

לפיכך נשים חייבות בתפילה, שהרי מן התורה היא מצות עשה שאינה תלויה בזמן.

לפי הרמב"ם חייב אדם להתפלל בכל יום, ואילו פוסקים אחרים סוברים שמהתורה חובת התפילה חלה רק בעת צרה, וחכמים הם שקבעו חובת תפילה יומית.

התפילה צריכה לפתוח בשבח, להמשיך בבקשות וצרכים ולסיים בשבח והודאה.

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

לא להתייאש

// הרב נעם כרמיאל, ראש אולפנת 'טהר', יד בנימין

דוד המלך ע"ה אמר: "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כז, יד). ורצונו לומר: התפלל אל ה', וגם אם לא נענית אל תתייאש מן התפילה ומהקשר אל ה', אלא "חֲזַק" - זה הזמן להתחזק יותר בתפילה "וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ", ואז שוב "קַוֵּה אֶל ה'" - תחזור להתפלל, והפעם ממקום יותר עמוק ונקי, ובעזרת ה' תיענה.

רבי דוד אבודרהם כותב (דיני שמונה עשרה): "דע כי לפי הכוונה תקובל התפילה". ככל שנהיה יותר נקיים ומכווננים אל ה', ככל שנתאמץ יותר בתפילה - כך גם תקובל תפילתנו. נזכור תמיד שכל תפילה מתקבלת! גם מי שמרגיש עצמו רחוק מה' - תפילתו נשמעת!

יהי רצון שנזכה שיתקבלו תפילותינו ברצון לפני ה'.

 

חיוב התפילה לנשים

לדעת רוב הפוסקים נשים חייבות להתפלל את כל התפילות כמו הגברים (שחרית ומנחה – חובה, ערבית – רשות). ואף על פי שזו מצות עשה שהזמן גרמא הנשים חייבות בה, משום שהתפילה היא בקשת רחמים מאת ה', וגם הנשים צריכות לה. ועוד משום שמן התורה אין חיוב התפילה תלוי בזמן, ועל כן התפילה אינה מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא. 

ויש אומרים שנשים חייבות להתפלל רק תפילה אחת ביום, שהרי מדין תורה אין חיוב להתפלל שלוש פעמים ביום. ויש המקילים יותר וסוברים שהנשים חייבות רק בעיקר חיוב התפילה של התורה, וכיון שמן התורה אין זמן קבוע לתפילה וגם אין נוסח קבוע לתפילה, הרי שהנשים חייבות רק בתפילה או בבקשה כל שהיא, כגון שתאמרנה ברכות השחר ועוד תפילה קצרה.

למעשה, ראוי לכתחילה שכל אישה תתפלל שחרית ומנחה כל יום, כדעת רוב הפוסקים, ולכל הפחות תפילה אחת. ובשעת הדחק, יכולה לצאת ידי חובה בברכות השחר וברכות התורה. ונשים הטרודות בטיפול בילדיהן, רשאיות לכתחילה לומר רק ברכות השחר וברכות התורה (פניני הלכה, תפילת נשים, ב, א-ו).

סיפור 

עבודת קודש

באחת מסימטאות ירושלים הדלות, שכן ביתה של לאה הצדקת. ככל משפחות בני ירושלים אשר חיו בעוני ובדוחק רב, היתה לאה סורגת כיפות יפות אשר הוסיפו לה פרוטות לכלכלת משפחתה. ראו חברותיה כי ילדיה של לאה שהינם ילדים טובים, מחונכים ביותר, בעלי יראת שמים אמיתית ונתקנאו בה.

פעם שאלוה הנשים: "אנא אמרי נא לנו מהו סודך שילדיך טובים כל כך, בלי עין-הרע".

היתה לאה עונה בענווה: "ילדי הינם רגילים, כמו כל הילדים".

פעם אחת שיחקו הילדים עם אחד מילדיה. אחד הילדים הציע שיחליפו כיפות, אולם בנה של הצדקת לא הסכים לכך אפילו לרגע. שאל בן השכנה מה המיוחד בכיפתו? ענה לו, כי אימו סיפרה לו שבכל כיפה היא סורגת ארבעים שורות סריגה, ובכל שורה שהיא סורגת, היא קוראת פרק תהילים. כאשר היא מסיימת לסרוג, היא מזילה לתוכה דמעה, ומתפללת: "יהי רצון שבזכות פרקי התהילים שקראתי בזמן הסריגה- יהיו ילדי וכל ילדי ישראל יראי שמים"...

שמעה זאת אחת מהשכנות, ומאז נהרו נשות השכונה בירושלים אל ביתה של אותה צדקת לקנות ממנה כיפות לילדיהן.

מתוך הספר מקודשת את/ שמחה רז

ריכוז של דבקות

הרב חנן פורת ז"ל, ממייסדי תנועת ההתיישבות 'גוש אמונים', וממקימי גוש עציון, היה איש של תפילה. וכך מספר עליו הרב גדעון פרל, רבה של אלון שבות:

הייתה לרבי חנן עבודת ה' מיוחדת במינה, שהתבטאה בביטחון שלו בה' בכל פעולה שהוא עשה. זה התבטא מאד בתפילותיו שהיה מתפלל עמנו בשחרית באלון שבות. תפילתו הייתה מלאה דבקות ומתיקות. הוא היה ממש שר את פסוקי דזמרה, מודה לקב"ה על כל הבריאה שברא. בתפילת העמידה היה ניכר הריכוז הגדול שלו. הוא הניף את יד שמאלו כלפי מעלה, ולא הסיח דעתו לשום דבר אחר. ראית שהוא מכוון וחושב על כל מילה, כמו אדם שמקריב קרבן.

בהקשר לזה, מספר דוד אייפרמן, על פגישה מקרית עם הרב חנן פורת, שהשאירה עליו רושם בל יתואר: באחת התפילות שאורגנו בכותל בשל מצבו של עם ישראל בעקבות פיגועים, עצירת גשמים וצרות נוספות, לאחר התפילה המרכזית התפללו תפילת ערבית. יצא לי לעמוד מאחורי הרב חנן, שהיה צמוד לכותל והתפלל כבן המתחנן לפני אביו. תוך כדי נענועי התפילה, נפל לרב חנן הפלאפון על הרצפה. הוא לא הפסיק אפילו לשנייה, והייתי בטוח שהוא לא רוצה להתייחס לכך באמצע התפילה. לאחר שסיים את תפילת העמידה, המשיך בתפילה כרגיל. מישהו לידו הצביע לו על הפלאפון שהיה מוטל על הרצפה, והוא, כולו מופתע, התכופף להרים אותו. הוא פשוט לא הרגיש או שמע את הנפילה כלל... קיבלתי שיעור פרטי על מהי תפילה בדביקות.

 

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה
דילוג לתוכן