מצוה 86 – למול את הזכרים

"

שנצטווינו למול את הבן

(ספר המצוות – עשה רטו)

55תורה שבכתב 

זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם. וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר

(בראשית יז, י-יד)

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר… וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ

(ויקרא יב, ב-ג)

תורה שבעל פה 

אָמַר לוֹ טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס: הוֹאִיל וְהוּא חָפֵץ בְּמִילָה, לָמָּה אֵין הַוָּלָד יוֹצֵא מָהוּל מִמְּעֵי אִמּוֹ?

אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: וְלָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל?

לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אוֹתָם בָּהֶן.

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה על האב למול את בנו, שנאמר: "וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם". וכן מצוה על האדון למול את עבדו הכנעני, בין שנולד בביתו (לשפחתו), ובין שניקנה בכסף, שנאמר: "הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ".
  2. אב שלא מל את בנו ואדון שלא מל את עבדו – בית הדין מצווים למול אותם ולא להניח ערל בישראל או בעבדיהם.
  3. מי שאביו לא מל אותו וגם בית הדין לא מלו אותו – חייב למול את עצמו כשיגדל. וכל יום שעובר עליו ולא מל עצמו – הרי הוא מבטל מצות עשה. הזיד ולא מל עצמו, ומת כשהוא ערל – הרי הוא בכרת, שנאמר: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ".
  4. אין מלים לעולם אלא ביום אחר עלות השמש, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" – ביום ולא בלילה. וכל היום כשר למילה. ואף על פי כן מצוה להקדים בתחילת היום, לפי שזריזים מקדימים למצוות. 
  5. הכל כשרים למול, ואפילו אישה וקטן מלים, במקום שאין שם איש. אבל גוי לא ימול כלל. 
 (הל' מילה, פרקים א-ג)

שו"ת הרחבה

שאלה: בכל פעם שאני נקלעת לברית מילה ושומעת את בכיו של התינוק אני שואלת את עצמי – למה הוא צריך לסבול כל כך, הרי כמעט בכל טיפול רפואי נוהגים היום לעשות הרדמה, כללית או מקומית, אז מדוע לא עושים זאת גם לפני ברית המילה כדי להקל על סבלו של התינוק הרך? 

תשובה: שאלה זו נידונה בפוסקים במשך מאות השנים האחרונות, מאז הומצאו ופותחו אמצעי ההרגעה וההרדמה. ישנם פוסקים רבים המתנגדים לביצוע הרדמה, אפילו חלקית, הן בברית מילה של תינוקות והן בברית מילה של מבוגרים (הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו), וישנם פוסקים המצדדים להתיר (הרב משה פיינשטיין), ויש המתירים דווקא במבוגרים ואוסרים בתינוקות (הרב עובדיה יוסף, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב מאיר ברנסדופר), ויש המתירים הרדמה מקומית ואוסרים הרדמה מלאה (הרב משה שטרנבוך). וננסה להציג כאן את עיקרי הדיון.

הטעמים העיקריים לאסור הרדמה בזמן ברית המילה הן: א- כבר בזמן הגמרא ידעו לבצע הרדמה לשיכוך כאבים, ואעפ"כ במשך כל הדורות נהגו לבצע את ברית המילה בלי הרדמה, ואין לשנות ממנהג אבותינו. ב- במדרש (בראשית רבה מז, יא) מובא שאברהם אבינו רצה להרגיש את צער המילה כדי להכפיל את שכרו, ומכאן מוכח שהצער הוא חלק מהותי מברית המילה. ג- המצוה צריכה כוונה, וכשהנימול מצוי בהרדמה אין הוא יכול לכוון בקיום המצוה. ד- המוהל הוא שליחו של הנימול, וכשהנימול אינו ער, אין הוא יכול למנות את המוהל לשליח. ה- קיים ספק סכנה במתן אמצעי הרדמה, ואין לסכן את הנימול לשם כך, בפרט שצער המילה אינו כה גדול וחולף במהרה (במיוחד אצל תינוקות).

מנגד, דוחים המתירים את טענות האיסור: א- אמצעי ההרדמה בזמן חז"ל לא היו מפותחים כראוי, והיה בהם חשש סכנה גדול, ולכן לא השתמשו בהם, ואין ללמוד מכאן שאין להתיר זאת בימינו. ואין כאן שינוי ממנהג אבותינו, הואיל וההרדמה אינה מהווה שינוי ממעשה המילה עצמו. ב- אמנם אברהם אבינו ביקש להרגיש את הצער כדי לכפול את שכרו, אך למדנו מכאן שהמצוה מתקיימת גם בלא הרגשת הצער. ובכלל, אי אפשר ללמוד ממידת החסידות של אברהם לחייב כל אדם להרגיש את צער המילה. ג- לא ברור שחייבים כוונה במעשה המילה, ובכל אופן צורך זה אינו מונע עשיית הרדמה מקומית שמשאירה את האדם בעירנות וביכולת לכוון. ובפרט אין זה מונע עשיית הרדמה, אפילו כללית, אצל תינוקות, שבלאו הכי אינם מכוונים בעת המילה (והכוונה מוטלת על המוהל ועל אבי הבן). ד- ניתן למנות את המוהל כשליח לפני ביצוע ההרדמה. ה- אכן אין להשתמש באמצעי הרדמה שיש בהם חשש סכנה, אלא רק באמצעי הרדמה בטוחים, המוכחים מבחינה רפואית.

על אף סיבות ההיתר הנ"ל דעת רוב הפוסקים כיום היא, שלא להתיר הרדמה כללית או חלקית, למעט במקרי צורך חריגים, וכל מקרה נידון לגופו.

(ע"פ תחומין [הרב פרופ' אברהם שטיינברג], כרך כ"ב)

איך זה עובד? 

שמונה – זה מספר היום שבו צריך לקיים ברית המילה. ומה עושים אם היום השמיני ללידה הוא שבת? הרי הברית כרוכה בפציעה מסוימת של התינוק, ועשיית פצע בשבת אסורה מהתורה? אף על פי כן, אומרים חז"ל ופוסק הרמב"ם – גם אם מועד הברית חל בשבת, הברית תיערך כרגיל.

את הדין הזה, שלפיו ברית מילה דוחה את השבת, לומדים חכמים מלשון הפסוקים, אבל ייתכן שניתן למצוא בו גם טעם והיגיון. שבת היא אמנם יום קדוש, אבל הקדושה שלה היא חלק מעולם הטבע. המהר"ל מפראג מסביר שישנם שישה כיוונים בעולם – מעלה ומטה, מזרח ומערב, צפון ודרום. ששת ימי החול מבטאים את הכיוונים השונים, את הצדדים המגוונים של המציאות הטבעית. שבת, השביעית, היא הפנימיות הרוחנית של המציאות הזאת.

המספר שמונה, אומר המהר"ל מפראג, מבטא את המציאות העל-טבעית. אולי לכן, ברית מילה, שמתקיימת ביום השמיני, דוחה אפילו את היום השביעי והקדוש, שבת.

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

אות ברית קודש

האדם הראשון בעולם שעשה ברית הוא אברהם אבינו, הוא כרת ברית עם הקדוש ברוך הוא וביטא אותה ממש בבשרו. גם בימינו, על אף הקולות בקרב קומץ אנשים שטוענים שזה "התעללות" בתינוקות, רוב ככל היהודים מקיימים ברית מילה בבניהם.

אם כן, מה כל כך חשוב במצוות ברית מילה?

ברית המילה מסמלת את הברית - הקשר החזק שאיננו ניתן להפרדה - ביננו ובין השם יתברך.

במדרש כתוב שטורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא- "מעשיו של מי נאים יותר - של ה' או של בני אדם?"

אמר לו רבי עקיבא - של בני האדם.

שאל אותו טורנוסרופוס - "ולמה אתם עושים ברית מילה?"

אמר לו רבי עקיבא, "ידעתי שאתה תשאל אותי את זה, ולכן הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בשר ודם יותר נאים משל הקב"ה."

הביא לו רבי עקיבא עוגות ושיבולים, פשתן ובגדים, ואמר לו: "אלו של הקב"ה- השיבולים והפשתן שצומחות באדמה, ואלו של בני אדם-העוגות שעושים מן החיטה והבגדים שעושים מן הפשתן.

האין מעשה בשר ודם יותר נאה?!"

שאל אותו טורנוסרופוס: "אם ה' רוצה את זה, למה התינוק לא נולד מהול?"

ענה לו רבי עקיבא - "לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצוות אלא כדי לצרף אותם בהם".

ה' לא מעוניין שהוא יעשה לנו את הברית - אלא שאנחנו נעשה אותה.

ולמה? על מנת שנהיה שותפים איתו בהשלמת הבריאה ממש.

כיום ידוע שהברית בריאה לגוף, ויש כיום גם גויים שמבקשים לעשות ברית ודווקא אצל מוהל (!) אבל גם לפני כל המחקרים ליהודים לאורך כל הגלות הייתה מסירות נפש גדולה לגבי ברית המילה בכל המצבים, גם כאשר נאסר לקיים את מצוות תחת משטר הגויים, כמו שנראה בסיפור המצורף.

 

שנזכה למסירות נפש למען הקדושה.

למה לא בהרדמה?

בכל פעם שאני נקלעת לברית מילה ושומעת את בכיו של התינוק אני שואלת את עצמי - למה הוא צריך לסבול כל כך, הרי כמעט בכל טיפול רפואי נוהגים היום לעשות הרדמה, כללית או מקומית, אז מדוע לא עושים זאת גם לפני ברית המילה כדי להקל על סבלו של התינוק הרך? 

פוסקים רבים דנו בשאלה אם מותר להרדים את התינוק או המבוגר הנימול כדי למנוע ממנו את הרגשת הכאב. יש המתנגדים לביצוע הרדמה, אפילו חלקית, הן בברית מילה של תינוקות והן בברית מילה של מבוגרים (הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו), ישנם פוסקים המצדדים להתיר (הרב משה פיינשטיין), יש המתירים דווקא במבוגרים ואוסרים בתינוקות (הרב עובדיה יוסף, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב מאיר ברנסדופר), ויש המתירים הרדמה מקומית ואוסרים הרדמה מלאה (הרב משה שטרנבוך).

למעשה, דעת רוב הפוסקים כיום היא שלא להתיר הרדמה כללית או חלקית, למעט במקרי צורך חריגים, וכל מקרה נדון לגופו

(לבירור טעמי האוסרים והמתירים ראו בהרחבה במאמרו של הרב פרופ' אברהם שטיינברג, תחומין, כרך כב).

 

סיפור 

ברית מילה בגטו

ראה ספר ''אש קדחה באפי'' שהביא מעשה זה יחד עם עוד עדויות מזעזעות ומרטיטות מגודל מסירותם של עם ישראל הקדושים על קיום המצוות באותם ימים קשים.    מְסֻפָּר כִּי פַּעַם אַחַת הִגִּיעָה אִשָּׁה יְהוּדִיָּה וְתִינוֹק קָטָן בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ לִקְבוּצַת חַיָּלִים גֶּרְמָנִים בְּמַחֲנֵה הָרִכּוּז וְהֵחֵלָה לִצְעֹק בְּטֵרוּף ''לֹא אֶעֱזֹב אֶת הַיֶּלֶד עַד שֶׁתִּתְּנוּ לְיָדִי סַכִּין''. הַנּוֹכְחִים נִסּוּ לְהַשְׁתִּיקָהּ וּלְהַרְגִּיעָהּ אַךְ לְלֹא הוֹאִיל, עַד שֶׁהִגִּיעַ אַחַד הַחַיָּלִים הַנָּאצִים ימ''ש וּבְיָדוֹ אוֹלָר וּמְסָרוֹ לְיָדָהּ, בְּחָשְׁבוֹ שֶׁנִּטְרְפָה עָלֶיהָ דַּעְתָּהּ וְכַוָּנָתָהּ לִרְצֹחַ אֶת בְּנָהּ אוֹ אֶת עַצְמָהּ. הָאִשָּׁה נָטְלָה אֶת הָאוֹלָר, הִנִּיחָה אֶת הַתִּינוֹק עַל הָאָרֶץ, הִתְכּוֹפְפָה אֵלָיו וְהוֹרִידָה אֶת כָּל עֲטִיפוֹתָיו. גִּלְּתָה אֶת גּוּפוֹ וּמָלָה אֶת עָרְלַת בְּרִיתוֹ. לְאַחַר מִכֵּן הֶחֱזִירָה אֶת הָאוֹלָר לַחַיָּל הַגֶּרְמָנִי כְּשֶׁפָּנֶיהָ קוֹרְנוֹת מֵאֹשֶׁר. הִיא הֵרִימָה אֶת הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל וְאָמְרָה: ''רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה נָתַתָּ לִי יֶלֶד בָּרִיא, וַאֲנִי מַחְזִירָה לְךָ יֶלֶד יְהוּדִי!'' עַד כְּדֵי כָּךְ הִיא מְסִירוּת נַפְשָׁם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל לְמִצְוַת הַמִּילָה.

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה
דילוג לתוכן