מצוה 90 – לא לצאת בשבת מחוץ לתחום העיר

"

שהוזהרנו לא להלך חוץ לתחום העיר בשבת

(ספר המצוות – לא תעשה שכא)

55תורה שבכתב 

אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי

(שמות טז, כט)

תורה שבעל פה 

ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר: אברהם, שאין כתוב בו שמירת שבת – ירש את העולם במידה, שנאמר: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג, יז); אבל יעקב, שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר: "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" – מלמד שנכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום – ירש את העולם שלא במידה, שנאמר: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה"

(בראשית כח, יד)
(בראשית רבה, בראשית, פרשה יא, אות ז) 

 

משנה תורה להרמב"ם 

  1. אסור לאדם לצאת בשבת מחוץ לתחום העיר או היישוב בו שהה בתחילת השבת, שנאמר: "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". 
  2. 'תחום שבת' האמור בתורה הוא י"ב מיל, שהם כ-12 קילומטרים, וכגודלו של מחנה ישראל במדבר. אולם חכמים תיקנו שאין לצאת מחוץ לעיר יותר מאלפיים אמה, שהם בערך קילומטר.
  3. נמצאנו למדים, שמותר לאדם להלך בשבת בכל העיר כולה אפילו הייתה גדולה ביותר, בין שהייתה מוקפת חומה בין שלא הייתה מוקפת חומה. וכן מותר לו להלך מחוץ לעיר אלפיים אמה לכל צד, אך אסור לו לצאת מן העיר יותר מאלפיים אמה. 
  4. היודע שיצטרך לצאת בשבת מחוץ לתחום העיר, רשאי להניח 'עירוב תחומין'. כיצד? מניח בערב שבת מזון המספיק לשתי סעודות (כארבע ביצים) במרחק של כאלפיים אמה מקצה העיר, ואזי נחשב הדבר כאילו מקום הנחת המזון הוא מקום שביתתו. באופן זה, רשאי האדם לצאת אלפיים אמה נוספות ממקום הנחת המזון. ואין עושים 'עירוב תחומין' אלא לצורך מצוה. 
(הל' שבת, פרק כז; הל' עירובין, פרק ו)

שו"ת הרחבה

שאלה: אני גר ביישוב מרוחק מבית החולים, ומשמש כרופא יחיד המטפל בכל תושבי היישוב. לאחרונה התחלתי להתמחות במחלקת יולדות בבית החולים הנמצא בגוש דן, כאשר לעיתים המשמרת שלי מתחילה ביום שישי ומסתיימת בשבת בבוקר, ולעתים היא מתחילה בשבת בבוקר ומסתיימת לאחר השבת. ברצוני לדעת אם מותר לי לחזור לביתי בשבת בתום המשמרת, או לחילופין לצאת מביתי בשבת לתחילת המשמרת, או שמא חובה עלי להישאר במשך כל השבת באזור בית החולים?

תשובה: ביישוב בו אתה גר מצוי שיהיו מצבי 'פיקוח נפש', בין במקרים של נפילות וחבלות, ובין במקרים של חום גבוה, התייבשות וכדו', שכל זמן שלא ניתנה הוראת רופא הרי הם בחזקת 'פיקוח נפש' ומחללים עליהם את השבת. גם במחלקת היולדות בו אתה עובד מצויים מצבי פיקוח נפש רבים, של יולדות ושל נשים ותינוקות לאחר הלידה. ועל כן הימצאותך בשני המקומות הללו – ביישוב ובבית החולים – חיונית ומסייעת להצלה מפני פיקוח נפש.

לפיכך, אם אין רופא אחר ביישוב – מותר לך לשוב אחר המשמרת ליישובך, כאשר הנוהג ברכב הוא גוי. ואע"פ שאתה יוצא מחוץ לתחום שבת, ואפילו מחוץ לתחום שבת דאורייתא (י"ב מיל), מותר הדבר מפני חשש פיקוח נפש כנ"ל. וכן מותר לך לנסוע למשמרת בבית חולים – ע"י נהג גוי – אע"פ שיש שם רופאים אחרים, מפני שחיוני לבצע החלפת משמרות ולשמור על עֵרנות הרופאים. ואין לך חובה להגיע לאזור בית החולים לפני שבת, משום שזקוקים לך ביישוב, ובהיעדרך עלול להיווצר שם מצב של פיקוח נפש.

ואם בידך האפשרות לבחור בין תורנות יום שישי המסתיימת בשבת, ובין תורנות שבת בה עליך להגיע לבית החולים בשבת – עדיף שתבחר בתורנות השבת, משום שבמחלקה בה אתה עובד ישנן תמיד 'חולות שיש בהן סכנה', לעומת המצב ביישוב בו לא תמיד מצויים חולים מסוכנים.

ואולם כל הנ"ל הוא רק בזמן שאין רופא נוסף ביישוב, אך חובה על אנשי היישוב לדאוג לכך שבשעה שאינך בבית אלא בתורנות בבית החולים יימצא לך רופא מחליף שיוכל לטפל במהירות וביעילות במצבי פיקוח נפש. ורק אם אי אפשר להשיג רופא מחליף אזי קיים ההיתר לשוב ליישוב בשבת או לצאת ממנו במהלך השבת.

(ע"פ הרב ד"ר מרדכי הלפרין בהתייעצות עם הרב אביגדור נבנצל, הרב ישראל זאב גוסטמן והרב שלמה זלמן אוירבך, 'אסיא', גיליון מב-מג, ניסן תשמ"ז)

איך זה עובד? 

הַיּוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם הַמְּדִינָה בְּשַׁבָּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז כט) "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". מָקוֹם זֶה הוּא תְּחוּם הָעִיר. וְלֹא נָתְנָה תּוֹרָה שִׁעוּר לִתְחוּם זֶה אֲבָל חֲכָמִים הֶעְתִּיקוּ שֶׁתְּחוּם זֶה הוּא חוּץ לִשְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְכָךְ אָמַר לָהֶם משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא תֵּצְאוּ חוּץ לַמַּחֲנֶה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יֵצֵא אָדָם חוּץ לָעִיר אֶלָּא עַד אַלְפַּיִם אַמָּה אֲבָל חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה אָסוּר. שֶׁאַלְפַּיִם אַמָּה הוּא מִגְרַשׁ הָעִיר:

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

זמן איכות לנשמה!

// גב' חבצלת סלוטין, רכזת אמונה - אולפנת צביה, בת ים

אלמלא תורה שבעל פה היינו 'תקועים' בבית כל השבת. אולי אפילו לא היינו יוצאים מארבע אמות. כך הרי כתוב: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז, כט). וכך אכן הבינו ה'קראים', שלא האמינו במסורת התורה שבעל פה - ישבו בבית כל השבת ולא יצאו. פשוטו כמשמעו.

אבל אנחנו קיבלנו מחכמינו ז"ל שמשמעות האיסור היא: לא לצאת מחוץ לתחום שבת, כלומר לא ללכת יותר מאלפיים אמה מהבית האחרון של העיר - "אל יצא איש ממקומו - אלו אלפיים אמה" (עירובין נא ע"א). וכעת אנו שואלים: אם התורה לא באמת התכוונה שלא נצא מהבית, אז מדוע היא נקטה בלשון המשתמעת כך? מדוע היא מתנסחת באופן המותיר רושם שאי אפשר לזוז מהמקום?

עוצרים את מרוץ החיים

נראה שהניסוח של התורה גונז בתוכו הסבר על מהות השבת ומטרתה. המילה הנפוצה ביותר בהלכות שבת היא: 'אסור'. אסור לנסוע בשבת, אסור להדליק אור, אסור לגעת ולטלטל חפצים, אסור לכבס, לבשל, לעבוד, לכתוב ולצייר, לשחק במחשב. אסור, אסור, אסור. מהי המטרה של כל האיסורים הללו? למה לאסור עלינו כל כך הרבה דברים?

נשים לב: איסורי השבת הרבים 'מאלצים' אותנו לא לצאת החוצה מעצמנו. "אל יצא איש ממקומו" - מעצמיותו. במשך השבת איננו עסוקים בעבודה או בלימודים ואפילו לא בבילויים. אנו עוצרים ליום אחד את מרוץ החיים, ומתפנים קצת לעצמנו. 

לא רק היציאה החוצה מוציאה אותנו מעצמיותנו. גם הישיבה בבית מול סרט או משחק מחשב מבריחה אותנו מעולמנו הפנימי. וגם האזנה לשירים, כתיבה בפייסבוק או בווצאפ. כל אלה מנתקים אותנו ממחשבות על עצמינו. יותר מזה: גם כשאנו מדברים עם חברים על ענייני חולין או מתכננים דברים עתידיים - אנו שוכחים את ההווה ולא מתעמקים בו. ולכן התורה אסרה זאת. התורה אינה מאפשרת לנו לברוח מעצמנו, וממשפחתנו. 

השבת - נועם הנשמות

התורה מכוונת אותנו להישאר במקומנו לפחות יום אחד בשבוע. להקדיש יום אחד למשפחה, ולנשמה. להתייחד יממה אחת עם הדברים החשובים לנו באמת. עם הדברים שלמענם אנו חיים. שישה ימים 'יצאנו החוצה', והשבת מחזירה אותנו פנימה. מאפשרת לנו להשקיע יום אחד בפיתוח העולם הפנימי. לשבת עם המשפחה, לשיר זמירות שבת, לשמוע או לומר דברי תורה, להחמיא לאמא על האוכל הטעים, ללמוד תורה, לקרוא סיפורי נשמה, לדבר עם האחים ועוד ועוד. בקיצור: להשאיר 'זמן איכות' לנשמה!

רבי חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש, כתב: "כי העולם היה רופף ורועד עד שבאה שבת, ונתקיים העולם ונתייסד, והכוונה היא כי ביום שבת ברא ה' נפש העולם" (אור החיים בראשית ב, א). עד שנבראה השבת היה העולם כגוף בלא נשמה. בשבת אנו מתחברים לנשמתנו, ומפתחים את החלק הרוחני שבנו. והיום הקדוש הזה - 'נועם הנשמות', הוא הנותן טעם ועומק ליציאתנו החוצה בששת ימי המעשה.

שמחה בחלקי

הדעה המקובלת היא שתכלית השבת היא למנוחת הגוף, בשינה ואכילה ושתיה, אך האמת היא שכל תענוגות הגוף הם רק אמצעים כדי לסייע לנו להגיע למנוחה האמיתית- שהיא מנוחת הנפש.

וכמו שאנו אומרים בתפילת השבת ''מנוחת אמת ואמונה, מנוחה שאתה הוא רוצה בה''. 

ומנוחת האמת והאמונה היא בהכרח המנוחה בה השם רוצה שאני אהיה, ולפעמים זה שונה מהרצונות שלי. אני רוצה להיות במקום מסויים, אך ה' מסובב אחרת.

למשל, לי נראה שהייתי צריכה להיות במקום אחר, עם מראה אחר, חברות אחרות וכו'.

צריך לדעת שכל הסתכלות החוצה פוגעת בי ישירות. עלי להישאר בתחום שלי, ורק על ידי כך מגיע האושר האמיתי. לא לצאת מהתחום ומהמסגרת שהקדוש ברוך הוא העניק לי, כי גם אם יהיה לי את כל הטוב שבעולם- אם אהיה עסוקה בלהסתכל החוצה, מיד תשתלט הקנאה ותהרוס כל חלקה טובה. 

שנזכה לא לצאת מהתחום שלנו, לשמוח במה שיש לנו, ועל ידי כך נגיע למנוחת הגוף והנפש האמיתית!

נסיעת רופא יישובי מחוץ לתחום

אבא שלי הוא הרופא של היישוב, ובשבת יש לו משמרת בבית החולים. האם מותר לו לחזור הביתה ברכב באמצע השבת, לאחר סיום המשמרת?

רופא יישובי, העושה משמרת בבית חולים מחוץ ליישוב – מותר לו לשוב בשבת ליישובו כאשר הנוהג ברכב הוא גוי, ואף על פי שהוא יוצא מחוץ לתחום שבת. וזאת משום חשש פיקוח נפש, שמאחר שהוא הרופא היחיד ביישוב, עליו להימצא ביישובו ולהיות זמין למקרי חירום. וכן מותר לו לנסוע בשבת (עם נהג גוי) למשמרתו בבית החולים אף שיש שם רופאים אחרים, מפני שחיוני לבצע החלפת משמרות ולשמור על עֵרנות הרופאים. ואין חובה שיגיע לאזור בית החולים לפני שבת משום שזקוקים לו ביישובו.

וכל זה, כאמור, בזמן שאין רופא נוסף ביישוב, אך לכתחילה חובה על אנשי היישוב לסדר מראש רופא שיוכל להחליף את הרופא בזמן שהוא מבצע את התורנות שלו בבית החולים. ורק אם אי אפשר להשיג רופא מחליף אזי קיים ההיתר לשוב ליישוב בשבת או לצאת ממנו במהלך השבת

(הרב ד"ר מרדכי הלפרין 'אסיא', גיליון מב-מג, ניסן תשמ"ז).

סיפור 

הצדיק והאריה

לפני מאות שנים היה איש חסיד וצדיק גדול, ועליו היה לעבור דרך מדבר מהלך שנים עשר יום שבתוכם שבת קודש. ויתנה הרב עם מנהל וראש השיירה, לעמוד ולנוח ביום השבת, ויקבע לו משכורת בעד העמידה הזאת, ויצא עמו. ויהי ביום השישי, בערב שבת, וימאן המנהל לעמוד ולא שעה להפצרות הרב.

עמד הצדיק משתומם ולא ידע מה לעשות –

האם לנסוע, או להישאר לבדו במדבר אשר שם חיות רעות. חשב הצדיק, שאם יישאר – אולי ימות,

אך אם יחלל את השבת וייסע – הרי יפסיד חיים נצחיים – עולם הבא. לקח הרב מטלטליו

וירד מן השיירה.

השמש ירדה, ויפן הרב את פניו המזרחה ויתפלל וקיבל השבת קודש בכוונה עצומה, ואחר התפילה הוציא מאמתחתו מעט יין ולחם, לברך על קידוש היום, ויאכל מהארוחה אשר לפניו, ושר זמירות שבת. אולם, הה! כשסובב עיניו הנה אריה אדיר נוהם לפניו. אך האריה רבץ על הארץ לפני הרב והביט עליו בעיני רחמים וניחומים, והפחד הלך ממנו. האריה נרדם וגם הרב נרדם בעפרות המדבר.

בהקיצו משנתו, ראה את האריה רובץ ומביט

בו בעיני רחמים ותחנונים. אז האמין הרב, כי הוא שומרו להגן בעדו. ויתפלל ויאכל

סעודת השבת. לאחר ההבדלה בצאת השבת התנשא האריה, אשר רבץ כל היום במרגוע, וכמו כלב

נאמן הניע זנבו וילקק ידי הרב בפיהו ובלשונו, וכרע רבץ לרגלי הרב, כמבקש ממנו

לעלות על גבו. הרב הבין, ועלה על האריה. מיד פצח האריה בדהרה כל הלילה.

כעלות השחר השיג הרב את אנשי השיירה

רובצים באהליהם, וכולם ראו גם תמהו. וירבץ הארי וכרע כאחד הגמלים להוריד רוכבו

מעליו. וירד הרב מעליו בשמחה עצומה. אחרי כן התנשא הארי, כמו רגע, וירם את פעמיו

לרוץ המדברה, ונעלם. מאז נקרא שם משפחת הרב "אריאל" – על שם הארי ששלח הקל לשומרו.

 

דורש ומקיים

שאלו את הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל אודות אדם שקנה כרטיס לנסיעה ברכבת מרוסיה עד מקום אחר רחוק, ואחר הקנייה התברר לו שהרכבת יוצאת ביום חמישי ונוסעת (על ידי נהג גוי) במשך ארבעה-חמישה ימים, כולל בשבת, ומגיעה לייעדה רק ביום שני. הכרטיס יקר מאד, והוא לא יכול להחזיר אותו. האם מותר לו לנסוע ברכבת זו? הרב השיב שאסור לו לנסוע, מפני שבנסיעה זו עוברים על איסור יציאה מחוץ לתחום שבת.

הרב הוסיף וסיפר שגם הוא עמד בניסיון דומה: בהיותו רב במצרים היה לו קשה מאד. וועד הקהילה התנהגו עמו בצורה לא נעימה ולא מכובדת, והרב שמח מאד לעזוב אותם. כאשר רצה לחזור לארץ ישראל יצא מאלכסנדריה, והגיע לאיטליה. הספינות שהפליגו מאיטליה לארץ ישראל, היו יוצאות באמצע השבוע, וכולן היו מפליגות גם בשבת. הרב המתין חודש שלם (!) במחנה מעבר, עד שמצא ספינה שיוצאת ביום ראשון ומגיעה לארץ לפני שבת...

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן