שנצטווינו להסיר את החמץ מרשותנו ביום ארבעה עשר בניסן
שהוזהרנו שלא יֵראה חמץ בכל מושבותינו כל שבעת ימי הפסח
שהוזהרנו שלא ימצֵא חמץ ברשותנו, אפילו אם אינו נראה או שהוא פיקדון בידינו
תורה שבכתב שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם
וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ
שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם
הכלים בחג הפסח – כולם צריכים להיות שמורים מחמץ ושאור כל שהוא, וכל המאכלים והמשקים – כולם צריכים להיות שמורים. ומי ששומר אותם מחמץ ומשאור – גופו שמור מיצר הרע, ונשמתו שמורה למעלה, ונאמר בו (תהלים ה, ה): "לֹא יְגֻרְךָ רָע", משום שגופו ונשמתו נעשו קודש קדשים, ונאמר ביצר הרע: "וְכָל זָר (היצר הרע) לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ"
תשובה: כל דבר שאינו ראוי לאכילת כלב פוקע ממנו שם איסור חמץ, והוא מותר בשימוש ובהנאה, ואין צריך לומר שמותר בהשהיה ואין עוברים עליו ב'בל יראה' וב'בל ימצא'.
ואם האדם אוכל אותו למרות שהוא נפסל לאכילת כלב, הרי בכך הוא מגלה את דעתו שלגביו מוצר זה עדיין נחשב אוכל (ובלשון חז"ל: 'אחשביה'), והמוצר נאסר מדרבנן. אולם אם הוא עושה בו שימוש חיצוני, לרבות סיכה – עדיין המוצר מותר בהנאה, הואיל ולא הראה בדעתו שהוא נחשב לגביו כ'אוכל'.
משום כך, כל חומרי הניקיון ותכשירי הקוסמטיקה שאינם ראויים לאכילת בעלי חיים – מותרים בהנאה בפסח, אף אם יש במרכיבים שלהם חמץ. וגם שימוש בשפתון מותר, ואין לחשוש שמא תלקק את השפתון המשוח בשפתיה, הואיל ואין רצונה וכוונתה לבלוע אותו, ואין זה מוגדר כ'אחשביה'. והוא הדין לגבי משחת שיניים, שאין כוונה לבלוע ולאכול אותה.
ויש שכתבו (הרב יעקב אריאל) שאם יש בהישג יד תכשיר דומה הכשר לפסח אשר מחירו שווה, פחות או יותר, למחיר הרגיל – מן הראוי להחמיר לכתחילה ולהשתמש בו, משום שיש פוסקים המתייחסים לסיכה ומריחת משחה על הגוף כמו אל אכילה. ואע"פ שברוב התכשירים יש רק תערובת חמץ, ואין בהם דין 'אחשביה', אעפ"כ ישראל קדושים הם ונהגו לחפש תחליפים כשרים. אך מעיקר הדין, כאמור, אין בזה חובה, ומותר להשהות ולהשתמש גם בתכשירים שאין להם כשרות לפסח.
(ע"פ הרב דוב ליאור, שו"ת דבר חברון, או"ח, סי' תע"ז; הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה, או"ח ח"ב, סי' ס"ג)
חמץ שנמצא ברשותנו אך איננו שלנו אין חובה לבער, אך יש לסגור אותו כך שלא נאכל ממנו בטעות בפסח.
סילוק החמץ מרשותנו יכול להיעשות על־ידי הרחקתו וביעורו בפועל, ויכול להיעשות גם באמצעות החלטה במחשבה והכרזה בפה שאנו מפקירים אותו, ומחשיבים אותו כמו עפר הארץ.
מהתורה די באחת משתי הדרכים הללו, אך חכמים חששו שיהיו אנשים שלא יבטלו את החמץ בלב שלם, ואולי גם יאכלו במהלך הפסח חמץ שישאירו ברשותם, ולכן דרשו שגם נסלק את החמץ בפועל מרשותנו. מאידך גיסא הם חששו שאם רק נוציא את החמץ מרשותנו, ולא נבטל אותו במחשבה ובפה, עלול מישהו למצוא חמץ בביתו במהלך הפסח, לחוס עליו ולהשתהות בביעורו, ובכך יעבור על איסור. לכן קבעו חכמים שיש לקיים את שתי הדרכים – להוציא את החמץ מרשותנו, לבדוק בליל יד בניסן שלא נשאר חמץ, ולמחרת לשרוף את החמץ שנותר, ובנוסף לביעור הממשי הזה גם לבטל את החמץ בלב ובפה.
ניתן לסלק את החמץ מרשותנו גם על־ידי מכירתו לגוי. נהגו להשתמש במכירת החמץ המקובלת כיום, רק במקרה של חמץ מרובה, שביעורו יגרום הפסד כספי ממשי.
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!
*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת
* שווי סט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים