שנצטווינו לאהוב זה את זה
שהוזהרנו לא לשנוא זה את זה
תורה שבכתב לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'
מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ:
גַּיְּרֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת.
דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ.
בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיְּרוֹ.
אָמַר לוֹ: "מָה שֶׁשָּׂנאוּי עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרֶךָ" – זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ,
וְהַשְּׁאָר פֵּרוּשׁ הוּא – לֵךְ לְמַד.
תשובה: קודם כל, יישר כוח על השאיפות האציליות כל כך שאת מגלה! זה ממש לא מובן מאליו לגלות כזאת אכפתיות לאנשים שסביבך, וכל שכן לאנשים שאת לא מכירה. השאיפות והרצונות הגדולים האלה הם כבר חלק משמעותי מהדרך לעבר המטרה שהצבת לעצמך.
לעצם העניין, כאשר אנו שואלים את עצמנו כיצד לאהוב מישהו, אפשר להיזכר בכלל שקבעה התורה: "ואהבת לרעך כמוך". במילים אחרות, הדרך לאהוב את האחר הוא להתייחס אליו כפי שהייתי רוצה שיתייחס אלי. זה כמובן לא אומר שמה שאני אוהב גם אחר אוהב, אלא כשם שהיית רוצה שיתייחסו אלייך ע"פ הרצונות וההעדפות שלך, כך יש להתייחס לאחר לפי הרצונות שלו.
אחת הדרכים המשמעותיות ביותר לפתח רגש או מידה כלשהי הוא להתחזק במעשים המעוררים אותם. כאשר הרמב"ם מגדיר את מצוות אהבת ישראל, הוא עושה זאת באמצעות מושגים חומרניים לגמרי: "מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס ממון עצמו". אנו רואים כי הגישה לאהבת ישראל לא עוברת דרך כוונות וייחודים (אולי גם), אלא בעיקר דרך המעשים. ולכן על מנת לחזק את הרגש של אהבת ישראל, נראה שהדרך הפשוטה והאפקטיבית ביותר היא פשוט להתחזק באהבת חסד ועשיית טוב, וממילא מי שעושים לו טוב, אכפת לנו ממנו יותר.
בנוסף למעשים של גמילות חסדים, כדאי גם ללמוד על סגולת ישראל ולהבין מה אנחנו אוהבים בעם ישראל, מעבר לאהבה האנושית בין בני אדם שהיא חשובה מאוד. אהבת ישראל היא ערך חשוב לא רק ברמה האנושית הפשוטה, אלא היא חלק מאהבת ה' ואהבת הטוב בכל העולם. לעם ישראל יש תכלית וייעוד, להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש ולהיות אור לגויים. תסכימי איתי שקשה מאוד לקיים חברה גדולה וצודקת בלי שחבריה יאהבו אחד את השני. מעבר לכך, איזה קידוש השם עצום יכול להיות כתוצאה מחברה שלא עוסקת בתחרות ורדיפה אחר הישגים חיצוניים, אלא פועלת בהרמוניה, מכבדת ונותנת לכל אחד את המקום הראוי לו, ושואפת תמיד להרבות טוב.
לסיכום, בשביל להתחזק באהבת ישראל צריך מצד אחד ליישם את האהבה הזאת במעשים, כלומר לעשות טוב אחד לשני, ומצד שני להעמיק את התודעה של מי זה עם ישראל ולמה אנחנו אוהבים אותו, וכיצד האהבה הזאת בונה את העולם והופכת אותו לטוב יותר.
מצות עשה לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". לפיכך צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו, כפי שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חבירו, אין לו חלק לעולם הבא.
אסור לשנוא אדם מישראל בלבו, שנאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ".
אין לשמור שנאה בלב, אלא מצוה עליו להודיעו ולשאול אותו: 'למה עשית לי כך וכך?', ו'למה חטאת לי בדבר פלוני?', שנאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ". ואם חזר וביקש ממנו למחול לו, צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי.
שירות לקוחות והצטרפות
