שנצטווינו לאהוב זה את זה
שהוזהרנו לא לשנוא זה את זה
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'
מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ:
גַּיְּרֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת.
דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ.
בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיְּרוֹ.
אָמַר לוֹ: "מָה שֶׁשָּׂנאוּי עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרֶךָ" – זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ,
וְהַשְּׁאָר פֵּרוּשׁ הוּא – לֵךְ לְמַד.
תשובה: קודם כל, יישר כוח על השאיפות האציליות כל כך שאת מגלה! זה ממש לא מובן מאליו לגלות כזאת אכפתיות לאנשים שסביבך, וכל שכן לאנשים שאת לא מכירה. השאיפות והרצונות הגדולים האלה הם כבר חלק משמעותי מהדרך לעבר המטרה שהצבת לעצמך.
לעצם העניין, כאשר אנו שואלים את עצמנו כיצד לאהוב מישהו, אפשר להיזכר בכלל שקבעה התורה: "ואהבת לרעך כמוך". במילים אחרות, הדרך לאהוב את האחר הוא להתייחס אליו כפי שהייתי רוצה שיתייחס אלי. זה כמובן לא אומר שמה שאני אוהב גם אחר אוהב, אלא כשם שהיית רוצה שיתייחסו אלייך ע"פ הרצונות וההעדפות שלך, כך יש להתייחס לאחר לפי הרצונות שלו.
אחת הדרכים המשמעותיות ביותר לפתח רגש או מידה כלשהי הוא להתחזק במעשים המעוררים אותם. כאשר הרמב"ם מגדיר את מצוות אהבת ישראל, הוא עושה זאת באמצעות מושגים חומרניים לגמרי: "מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס ממון עצמו". אנו רואים כי הגישה לאהבת ישראל לא עוברת דרך כוונות וייחודים (אולי גם), אלא בעיקר דרך המעשים. ולכן על מנת לחזק את הרגש של אהבת ישראל, נראה שהדרך הפשוטה והאפקטיבית ביותר היא פשוט להתחזק באהבת חסד ועשיית טוב, וממילא מי שעושים לו טוב, אכפת לנו ממנו יותר.
בנוסף למעשים של גמילות חסדים, כדאי גם ללמוד על סגולת ישראל ולהבין מה אנחנו אוהבים בעם ישראל, מעבר לאהבה האנושית בין בני אדם שהיא חשובה מאוד. אהבת ישראל היא ערך חשוב לא רק ברמה האנושית הפשוטה, אלא היא חלק מאהבת ה' ואהבת הטוב בכל העולם. לעם ישראל יש תכלית וייעוד, להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש ולהיות אור לגויים. תסכימי איתי שקשה מאוד לקיים חברה גדולה וצודקת בלי שחבריה יאהבו אחד את השני. מעבר לכך, איזה קידוש השם עצום יכול להיות כתוצאה מחברה שלא עוסקת בתחרות ורדיפה אחר הישגים חיצוניים, אלא פועלת בהרמוניה, מכבדת ונותנת לכל אחד את המקום הראוי לו, ושואפת תמיד להרבות טוב.
לסיכום, בשביל להתחזק באהבת ישראל צריך מצד אחד ליישם את האהבה הזאת במעשים, כלומר לעשות טוב אחד לשני, ומצד שני להעמיק את התודעה של מי זה עם ישראל ולמה אנחנו אוהבים אותו, וכיצד האהבה הזאת בונה את העולם והופכת אותו לטוב יותר.
מצות עשה לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". לפיכך צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו, כפי שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חבירו, אין לו חלק לעולם הבא.
אסור לשנוא אדם מישראל בלבו, שנאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ".
אין לשמור שנאה בלב, אלא מצוה עליו להודיעו ולשאול אותו: 'למה עשית לי כך וכך?', ו'למה חטאת לי בדבר פלוני?', שנאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ". ואם חזר וביקש ממנו למחול לו, צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי.
אהבת ישראל, כמו כל אהבה, תלויה ברגש. מעבר לעובדה שהעבודה על הרגש היא תמידית משום שהרגש נע ונד, האם למצוה זו יש גם פן מעשי?
שורש מצות אהבת ישראל תלוי בעבודה נפשית פנימית, אבל בהחלט יש לה ענפים מעשיים רבים. אומר הרמב"ם (הל' אבל יד, א): ״כל ענייני גמילות חסדים נובעים ממצוה זו: מצות עשה לבקר חולים ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צורכי הקבורה... וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צורכיהם.
ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור; אף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם - הרי הן בכלל 'ואהבת לרעך כמוך'. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן, לאחיך בתורה ובמצוות".
עוד כותב הרמב"ם בהלכות שלמדנו, שהמצוה לאהוב את ישראל צריכה לעורר אותנו לספר בשבחן של ישראל ולחוס על ממונם. ובמסכת דרך ארץ (א, כח): "אם חפץ אתה לידבק באהבת חבריך - הוי נושא ונותן בטובתו". אהבת ישראל איננה מסתכמת באהבה שבלב, ברגשות כאלו ואחרים, אלא היא כרוכה בעשיית מעשים רבים שמוציאים מהכח אל הפועל את האהבה הרבה הזו.
שנזכה לאהוב כל יהודי באשר הוא ולבטא זאת במעשינו.
הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זכותו תגן עלינו, הקפיד, בין השאר, לקיים בכל מאודו מצוות ביקור חולים וממש לא פסח על אדם אחד בקהילתו הגדולה שלא ביקרו בשעת חליו.
פעם נכנס רבי לוי יצחק לבקר חולה אחד, שהיה נוטה למות, ומצאו מתפתל מצד אל צד בדאגה ובחוסר מנוחה.
ממה אתה מודאג בשעה זו? שאל רבי לוי יצחק את החולה שלפניו.
רבי קדוש! השיב האיש בקול רפה מחמת החולשה. הנני חש כי שעותי ספורות ולבי מלא חרדה במה אני בא לעולם האמת ומה יהא חלקי וגורלי בעולם הבא!!!
הצדיק רבי לוי יצחק קם מכסאו, גחן אל פני החולה הנרגש וקרא: אין כל מקום לדאגה מצדך. זה עתה גמרתי בלבי לתת לך במתנה את כל חלקי בעולם הבא.
מיד עשה הצדיק קבלת קניין על מתנתו לחולה, ופני האיש נראו לפתע מאושרים ושלווים. כעבור שעה קלה עצם החולה את עיניו ושבק חיים לכל חי.
שאל אחרי כן אחד ממקורבי הצדיק את רבי לוי יצחק: רבנו, כשנכנסת לחדרו של אותו חולה, ראית בוודאי שרגעיו ספורים וכל עידוד אינו עשוי להועיל לו אלא לשעה קלה בלבד. מדוע נהגת כלפיו ברוחב לב כזה, והענקת לו את כל עולם הבא שלך?
שמע בני – השיב הצדיק מברדיצ'ב בהתרגשות: נוח לי למסור את העולם הבא שלי, כדי לחסוך רגע אחד של צער ודאגה מיהודי חולה!!!
הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זכותו תגן עלינו, הקפיד, בין השאר, לקיים בכל מאודו מצוות ביקור חולים וממש לא פסח על אדם אחד בקהילתו הגדולה שלא ביקרו בשעת חליו.
פעם נכנס רבי לוי יצחק לבקר חולה אחד, שהיה נוטה למות, ומצאו מתפתל מצד אל צד בדאגה ובחוסר מנוחה.
ממה אתה מודאג בשעה זו? שאל רבי לוי יצחק את החולה שלפניו.
רבי קדוש! השיב האיש בקול רפה מחמת החולשה. הנני חש כי שעותי ספורות ולבי מלא חרדה במה אני בא לעולם האמת ומה יהא חלקי וגורלי בעולם הבא!!!
הצדיק רבי לוי יצחק קם מכסאו, גחן אל פני החולה הנרגש וקרא: אין כל מקום לדאגה מצדך. זה עתה גמרתי בלבי לתת לך במתנה את כל חלקי בעולם הבא.
מיד עשה הצדיק קבלת קניין על מתנתו לחולה, ופני האיש נראו לפתע מאושרים ושלווים. כעבור שעה קלה עצם החולה את עיניו ושבק חיים לכל חי.
שאל אחרי כן אחד ממקורבי הצדיק את רבי לוי יצחק: רבנו, כשנכנסת לחדרו של אותו חולה, ראית בוודאי שרגעיו ספורים וכל עידוד אינו עשוי להועיל לו אלא לשעה קלה בלבד. מדוע נהגת כלפיו ברוחב לב כזה, והענקת לו את כל עולם הבא שלך?
שמע בני – השיב הצדיק מברדיצ'ב בהתרגשות: נוח לי למסור את העולם הבא שלי, כדי לחסוך רגע אחד של צער ודאגה מיהודי חולה!!!
חמש שנים היא ישבה באותה הפינה. מלוכלכת, שיער מדובלל שלא ראה מקלחת זמן רב, בגדים בלויים שידעו ימים טובים יותר וריח רע שנדף דרך קבע. עיניה היו חלולות וחסרות מבע: לא עצובות, לא שמחות. לעתים היה נדמה שהיא רואה דרך האנשים ולא את האנשים, שהיא רואה את כולם ואיש לא רואה אותה. היא ישבה על שרפרף ובידיה קופסת שימורים חלודה, מרשרשת ומקשקשת בתקווה שמטבע נוספת תיזרק אל הקופסה. היו שהתעלמו ממנה, הרגישו לא בנוח; אחרים זרקו לה מטבע.
ההיכרות שלי עמה החלה כאשר היא נכנסה לחנות לצילום בה עבדתי. חייכתי אליה ושאלתי במה אוכל לעזור. היא לא השיבה, אך עובדת וותיקה שעמדה לצידי אמרה: "היא באה להחליף את הכסף הקטן בכסף גדול. היא קבצנית". נבוכותי מעט מאמירתה, אך הקבצנית נותרה עם פנים חתומות כאילו לא היה מדובר בה. היא העניקה לה שקית מלאה במטבעות, ואני, כהוראתה של העובדת הוותיקה, הענקתי לה שטרות. "היא לא מדברת?" שאלתי את הוותיקה כשיצאה מהחנות. "לא יודעת", היא השיבה. ללא קול. ללא מבע.
חלף שבוע והיא נכנסה שוב. "מה שלומך?" חייכתי אליה. היא נעצה בי מבט נטול מבע, וללא אומר ודברים הושיטה לי את שקית המטבעות. הענקתי לה את השטרות. חייכתי שוב ואמרתי לה שהיא ממש מצילה אותי עם הכסף הקטן – בזכותה לא חסר לי עודף. היא לקחה את השקית ויצאה מהחנות. כשלקוחה נכנסה והעירה על ריח לא טוב בחנות, חשבתי לעצמי: אין ספק שהיא לא התרחצה זמן רב...
בשבועות הראשונים ראיתי אותה רק לקראת סוף המשמרת הראשונה. הוותיקה אמרה שהיא תמיד מגיעה באותו היום ובאותה השעה. אחר הצהריים אחד הגעתי למשמרת שניה וראיתי אותה עומדת מעברו השני של הכביש, מול החנות, כשהיא מסתכלת לעברי. כשראתה שנכנסתי לחנות, נכנסה אף היא והושיטה לי את השקית. הריטואל חזר על עצמו, הכסף הקטן הוחלף בכסף הגדול. הושטתי לה את השקית אבל הפעם היא לא הלכה. היא המשיכה לעמוד מולי כשהיא מסתכלת עלי באותו מבט חסר מבע. חשתי לא בנוח וקצת נבוכה, וכדי לשבור את השתיקה שלה אמרתי שהטבעת שלה יפה. נשמעתי לעצמי די מטופשת, אך זה היה הדבר היחיד שעלה במחשבתי באותו הרגע. והיא בשלה. שותקת. אני מודה שחשתי הקלה כשעזבה.
יום אחד כשהגעתי בבוקר לחנות, הוותיקה אמרה לי שהקבצנית שאלה בסימני ידיים מתי אני אמורה לבוא. "עד שהבנתי מה היא רוצה", רטנה. "מה היא רוצה?" תמהתי. "כנראה שמצאת חן בעיניה. היא לא נתנה לאף אחד להחליף לה את המטבעות". תוך שאנו משוחחות היא נכנסה והושיטה לי את השקית. "מה שלומך?" שאלתי. והיא השיבה. היא פתחה את הפה. היא אמרה "ברוך השם, בסדר", ונדמה לי שהיא אפילו חייכה.
יום אחד הקבצנית נכנסה באמצע הפסקת האוכל שלי, כשישבתי בפינת הקפה בחנות. היו שם שני שולחנות עגולים עם כסאות, לרווחת הלקוחות הממתינים לפיתוח התמונות. היא סרקה במבטה את החנות, כאילו מחפשת משהו. קמתי לקראתה, חייכתי, גם היא חייכה. הושיטה את השקית, החלפתי את המטבעות בשטרות...
תוך כדי נזכרתי בדברי הרבנית בשיעור מליל אמש על אהבת ישראל. שאהבת ישראל אמתית היא כלפי מי שקשה לנו אתו. שלפעמים אנחנו צריכים לצאת מגדרנו, לעשות ההיפך ממה שנוח לנו. חשבתי לעצמי:
כמה קל לאהוב את הנקי והאסתטי, את השפוי והמנומס, את מה שנראה בעינינו נורמטיבי.
כמה קל לנו לאהוב את מי שנוח לנו בחברתו ואת מי שמסכים לדעותינו.
כמה קל לנו לאהוב את המוכר.
כמה קל לנו לאהוב את מי שמעצים אותנו, שלהיות בקרבתו זו גאווה.
כמה קל לנו לאהוב את הנוחות של עצמנו.
כמה בקלות אנחנו שופטים את האחר לפי מראהו.
כמה בקלות אנחנו נותנים לחיצוניות לנהל אותנו.
כמה בקלות אנחנו מחשיבים את עצמנו מול כל מי שהחברה קבעה שהוא לא נחשב.
כמה קל לחייך מעבר למחיצה, מעבר לדלפק לאישה מסריחה ודוחה.
כמה קל להיות נחמד מרחוק.
נשמתי עמוק, והזמנתי אותה לשבת איתי בפינת הקפה...
(מתוך אתר תנועת 'אריאל')
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד!
* שווי מקורי לסט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים