שהוזהרנו לא לאכול בהמה טמאה וחיה טמאה
שהוזהרנו לא לאכול דג טמא
שהוזהרנו לא לאכול עוף טמא
וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ
וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת… שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם. וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ
וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם
לא באה התורה האלוהית לרפאות את הגופות ולבקש בריאותם, אלא לבקש בריאות הנפש ולרפאות תחלואיה. ולכן אסרה המאכלים, לפי שהם משקצים את הנפש הטהורה המשכלת, ומולידות במזג האנושי (בתכונות האדם) אטימות וקלקול, ומגרשות רוח הטהרה והקדושה. ומפני זה אמר יתברך: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם".
תשובה: בזמן שהלכו בני ישראל במדבר היו אוכלים את השלו (שמות טז, יג; במדבר יא, לא-לב), וגם לשלו המצוי בימינו יש את כל סימני הכשרות. ברם אין די בכך כדי להתיר את אכילתו, שהרי נפסק להלכה (שו"ע יו"ד פב, ב) שכיום לא ניתן להתיר עופות ושאר בעלי חיים רק על פי סימני הכשרות המוזכרים בהלכה, אלא צריך גם מסורת רציפה של אכילתם.
אלא שבאמת ישנה מסורת רציפה ורבת שנים לגבי אכילת השלו בקהילות היהודיות. בארצות אירופה מצאנו מסורת יהודית על אכילתו בקהילות ליוורנו ופירנצה, וכן באיטליה ובצרפת ובפולין. הרב משה ברשטיין שהיה שוחט ובודק (שו"ב) בלונדון העיד: "שלוים הם מובאים מחופי ים סוף בכלובים, ושחטתי מהם לאלפיהם בעד משתה מלכים ושרים, אשר אחד משרי היהודים היה בעל המשתה". ובספרו של הרב דוד בן חיים, שו"ב מומחה בקהילת צ'כינובצ'י, ישנה הנחייה לאופן שחיטת השלוים.
גם בקרב יהודי ארצות המזרח ישנה מסורת על אכילת השלו. רבי כלפון משה הכהן, רבה של תוניסיה, פסק: "עופות הנקראים שלו אינם מצויים אצלנו, ושמעתי דבטריפולי מצויים לרוב ומוחזקים אצלם לעוף טהור. ואם יובא מאלו כאן נראה לעניות דעתי שיש לבדוק אם יש בהם שלושה סימני טהרה, ואם יש בהם יכולים אנו לסמוך על מנהג טריפולי שהוא כמסורת אצלם". וכן העיד הרב משה זרביב מאלג'יר, בנו של הרב יהודה זרביב שהיה ראש השוחטים בקונסטנטין, ששחט את העוף הנקרא שלו. וכן העידו חכמי הספרדים והתימנים בירושלים (הרב עזרא יאיר, הרב חיים ערקי, הרב נתן סאלם והרב אברהם רפול) ששחטו את השלוים הבאים ארצה מאל-עריש.
בשנת תשל"ג מסר הרב יוסף קאפח, חבר בית הדין הגדול בירושלים – הדמות השנתית בחמ"ד לשנת תשע"ו – עדות לפני הרב שלמה גורן, הרב הראשי לישראל, וכך אמר: ברור לי שהמין הזה הוא עוף טהור זכור לי שבזמן שלפני קום המדינה היו הערבים מביאים את העוף הזה הנקרא סלוי, והיו היהודים קונים אותו, והשוחטים שחטו אותו לאכילה, וביניהם השוחט הידוע בירושלים הרב מרדכי מיוחס שהיה ראש השוחטים. ואף אני שחטתי לאכילה. בדקתי שיש לעופות האלו כל הסימנים של עופות טהורים, ולפי דעתי עופות אלו כשרים ללא חשש ופקפוק".
על פי עדות זו, ועל סמך עדויות נוספות, קבע הרב שהשלו כשר לאכילה ללא פקפוק. בשנת תש"ס אסף הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון עדויות נוספות, גם מקרב השוחטים האשכנזים, ואישרר למעשה את פסק ההלכה של הרב גורן המתיר את אכילת השלוים לכתחילה.
לא באה התורה האלוהית לרפאות את הגופות ולבקש בריאותם, אלא לבקש בריאות הנפש ולרפאות תחלואיה. ולכן אסרה המאכלים, לפי שהם משקצים את הנפש הטהורה המשכלת, ומולידות במזג האנושי (בתכונות האדם) אטימות וקלקול, ומגרשות רוח הטהרה והקדושה. ומפני זה אמר יתברך: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם".
בני ישראל אכלו שְׂלָו בעת הליכתם במדבר. האם גם לנו מותר לאכול אותו?
כן, מותר. לשְׂלָו יש את כל סימני הכשרות, וישנה מסורת רציפה ורבת שנים על אכילתו בקהילות היהודיות. בארצות אירופה קיימת מסורת יהודית על אכילת שליו בליוורנו, בפירנצה, באיטליה, בצרפת ובפולין. גם בקרב יהודי ארצות המזרח – תוניסיה, טריפולי, אלג'יר, קוסטנטין ותימן - ישנה מסורת על אכילת שלו.
בשנת תשל"ג מסר הרב יוסף קאפח, חבר בית הדין הגדול בירושלים, עדות לפני הרב שלמה גורן, הרב הראשי לישראל, וכך אמר: "ברור לי שהמין הזה הוא עוף טהור. זכור לי שבזמן שלפני קום המדינה היו הערבים מביאים את העוף הזה הנקרא סלוי, והיו היהודים קונים אותו, והשוחטים שחטו אותו לאכילה, וביניהם השוחט הידוע בירושלים הרב מרדכי מיוחס, שהיה ראש השוחטים. ואף אני שחטתי לאכילה. בדקתי שיש לעופות האלו כל הסימנים של עופות טהורים, ולפי דעתי עופות אלו כשרים ללא חשש ופקפוק".
על פי עדות זו, ועל סמך עדויות נוספות, קבע הרב גורן שהשליו כשר לאכילה ללא פקפוק. בשנת תש"ס אסף הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון עדויות נוספות, גם מקרב השוחטים האשכנזים, ואישרר למעשה את פסק ההלכה של הרב גורן המתיר את אכילת השלוים לכתחילה (תרומת הגורן, ח"ב, עמ' 41; מסורת העוף, עמ' 88 ואילך).
ברם אין די בכך כדי להתיר את אכילתו, שהרי נפסק להלכה (שו"ע יו"ד פב, ב) שאין להתיר עופות ושאר בעלי חיים רק על פי סימני הכשרות המוזכרים בהלכה, אלא צריך גם מסורת רציפה לאכילתם.
// הרב עמיחי נחשוני, רב אולפנת גבעת וושינגטון.
התורה מאריכה ללמד אותנו על סימני הטהרה של בעלי החיים – בהמות, חיות, דגים, עופות וחגבים. העלאת גרה, פרסה, שסע, זפק, קורקבן נקלף, ארבע רגליים, ארבע כנפיים, סנפיר וקשקשת. אבל מה כל זה אומר לנו?
האדמו"ר מליובאוויטש לימד אותנו יסוד חשוב: כל דברי התורה נועדו לכוון ולהדריך את בני האדם, את ישראל, וכשהתורה נותנת סימנים לזיהוי הטהרה אצל בעלי החיים, היא בעצם רומזת לנו גם על הסימנים לטהרת האדם – סימנים הנחוצים לו לעבודת הבורא ('שולחן שבת'; מעובד על פי ליקוטי שיחות כרך א, עמ' 222).
לחבר את החול אל הקודש
אחד מסימני הטהרה של הבהמה הוא היותה מפריסת פרסה ושוסעת שסע. מה אנו יכולים ללמוד מכך לעבודת ה' שלנו? כותב הרבי מליובאוויטש: "יש 'פרסה' שמבדילה באופן טבעי בין הכוחות הרוחניים של האדם לבין הדברים הגשמיים. למשל, כשאוכלים ושותים לא משקיעים בזה מחשבה ורגשות כמו בלימוד תורה או תפילה. זו ה'פרסה' המפרידה בין רוחניותו של האדם לבין עיסוקיו הגשמיים". דרך העולם הוא להבדיל בין ה'חומר' ל'רוח', בין הגוף לנשמה. אנו רגילים לחשוב שכשאנו אוכלים אז אנחנו עסוקים בפעולה גשמית וחומרית, בהזנת הגוף. וכשאנו מתפללים, למשל, אנו עוסקים במעשה רוחני נטו, ללא קשר לחומריות.
אך זו איננה הסתכלות נכונה. ממשיך הרבי ואומר: "אומרת התורה, שאף על פי כן צריכה 'פרסה' זו להיות 'שסועה'. כלומר: אף על פי שיש צורך בהבדלה טבעית בין הרוחניות לבין הגשמיות, חובה להשאיר 'שסע' שיאפשר לאור הנפש לחדור לתוך הגשמיות. אם הגשמיות מנותקת לחלוטין מהרוחניות, והאדם אינו רואה בעניינים הגשמיים כלי שבאמצעותו הוא משרת את הקב"ה - אין זה סימן טהרה".
עלינו לשסוע שסע קטן בפרסה המבדילה בין הקודש ובין החול. בכל מעשה חומרי אנו צריכים למצוא את הנקודה הרוחנית. מטרתנו בעולם היא לקדש את החומר. למצוא את החיבור הנכון בין הרוח לחומר. נכון, אנחנו אוכלים כדי לא להיות רעבים, וכדי שהגוף יהיה מוזן ובריא, אבל מה המטרה של כל זה? אנו אוכלים כדי שיהיה לנו גוף בריא וחזק לעבודת ה'. האכילה היא מעשה גשמי, אבל אפשר גם אפשר לצקת לה תוכן ומשמעות רוחנית.
קומה שלימה
הולכים לישון, משחקים במחשב, כדורסל, חברים, סניף. זה סתם בשביל הכיף או שיש לזה מטרה? ואולי גם וגם? לא תמיד חייבת להיות סתירה. בכל יום אנו מתפללים: "ותוליכנו קוממיות לארצנו". הקוממיות בארץ היא בניית קומה שלימה של שילוב גשמיות ורוחניות - "כי הגוף והנשמה יחד הם קומה שלמה, גשמית ורוחנית" (הראי"ה קוק, סידור עולת ראיה). הקישור בין החומר לרוח תלוי בכוונתו של האדם. לא לחינם ברא אותנו הקב"ה עם גוף ועם נשמה. התפקיד שלנו הוא לאחד אותם למטרה אחת של קידוש שם שמים בעולם. עובד ה' אמיתי מוצא בכל עניין חומרי את החיבור לקדושה. אם תרצו: את ה'שסע' שב'פרסה'.
קבוצת סוחרים יהודים שחזרו מן היריד, התקבצו בפונדק דרכים. זה להם מספר ימים שההצלחה ביריד האירה להם פנים, ועתה החליטו לנוח מעט בטרם ישובו לבתיהם. תוך כדי שיחה בענייני המסחר ניגש אליהם המלצר והציע להם דבר מה לשתות. 'קפה עם חלב', ענה הראשון, ושלושת חבריו הנהנו בראשיהם והוסיפו: אף אנו מצטרפים לבקשה.
רק הסוחר החמישי, שישב בירכתי השולחן, הרהר קמעא ואמר: הבא נא לי קפה שחור, ללא חלב.
כשהגיעו ספלי הקפה המהבילים, נהנו הסוחרים מן המשקה, ופנו אל הסוחר החמישי: קפה ללא חלב?! האם עד כדי כך חס אתה על ממונך?!.
נענה הסוחר ואמר: לא כך הוא הדבר, אלא חושש אני שמא עִרבבו בחלב זב גם מעט חלב של בהמה שאיננה טהורה, ודבר זה אסור לנו באיסור גמור. הן הורונו חכמינו שאסור לשתות חלב הנחלב על ידי גוי שלא בנוכחות יהודי.
תשובת הסוחר לא הניחה את דעתם: ׳וכי מה יש לחשוש, הלא לבעל הפונדק יש פרות לרוב, ומהן הוא מספק את החלב׳.
שמע הסוחר את דבריהם, ולא השיב.
משסיימו לשתות, שאל המלצר: ׳האם ערב לכם הקפה היום?׳
׳אכן׳, השיבו הסוחרים, ׳הקפה היום היה ערֵב לחיך, כמו תמיד׳.
׳נכון׳, אמר המלצר, ׳והיום החלטתי להשביחו על ידי הוספת מעט חלב גמלים. למרות שהוא מאד יקר, הוא מעניק לחלב טעם מיוחד ומשובח׳.
תדהמה אחזה בסוחרים שאך לפני רגע צהלו, ופניהם נפלו. לא ניתן לשער מה היה גודל צערם על שנכשלו בשתיית חלב טמא.
פני הכל נסבו אל הסוחר החמישי וביקשו את מחילתו על עלבונם, תוך כדי התפעלות על כך שמן השמים שמרו עליו שלא ייכשל. סוחר זה, שנשמר ונזהר מחשש חלב טמא, היה רבי שמחה בונים מפשיסחא, שבצעירותו עסק במסחר, וטרם התפרסם כגדול הדור.
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!
עד תום המבצע או גמר המלאי.
* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח