מצוות 183-187 לא לאכול שרצים

"

שהוזהרנו לא לאכול שרץ העוף

(ספר המצוות – לא תעשה קעה)

שהוזהרנו לא לאכול שרץ הארץ

(ספר המצוות – לא תעשה קעו)

שהוזהרנו לא לאכול את השרצים המתהווים מן העיפושים

(ספר המצוות – לא תעשה קעז)

שהוזהרנו לא לאכול שרצים המתהווים בתוך הזרעים והפירות, משעה שיצאו ורמשו על פני אותו הזרע או הפרי

(ספר המצוות – לא תעשה קעח)

שהוזהרנו לא לאכול איזה שרץ שיהיה, בין שרץ העוף בין שרץ המים בין שרץ הארץ

(ספר המצוות – לא תעשה קעט)

 

55תורה שבכתב 

וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ

(דברים יד, יט)

וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל… לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם. אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם… וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ

(ויקרא יא, מא-מד)

תורה שבעל פה 

"וְכָל הַשֶּׁרֶץ… לֹא יֵאָכֵל… כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" – אמר הקב"ה: אם לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה, שאין מיטמאים באכילת השרצים – דיי.

(ע"פ בבא מציעא סא ע"ב)

לעתיד לבוא, הקב"ה מוציא כרוז: כל מי שעסק בתורה – יבוא וייטול שכרו! ואף הגויים אומרים: תן לנו שכרנו, שאף אנו עשינו מצוה פלונית. אמר הקב"ה: כל מי שלא אכל שקצים ורמשים – יבוא וייטול שכרו.

(תנחומא, שמיני, יד)

 

משנה תורה להרמב"ם 

  1. אסור לאכול את שרץ העוף, שנאמר: "וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם, לֹא יֵאָכֵלוּ". ואיזה הוא שרץ העוף? כגון: זבוב או יתוש, ודבורה וצרעה, וכיוצא בהן. 
  2. אסור לאכול את שרץ הארץ, שנאמר: "וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל". ואיזה הוא שרץ הארץ? כגון: חֹלֶד, עַכְבָּר וצָב, ונחשים ועקרבים, וחיפושית ונָדָל, וכיוצא בהן. 
  3. אסור לאכול את שרץ המים, שנאמר: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ" – ובכלל לאו זה: שרץ הארץ, ושרץ העוף, ושרץ המים. ואיזה הוא שרץ המים? – אלו בריות המים שאינן בצורת דגים, בין הבריות הקטנות כמו התולעים והעלוקות שבמים, ובין החיות הגדולות כגון: כלב המים, והדַלְפוֹן (דולפין), והצפרדע, וכיוצא בהן. 
  4. אסור לאכול מן "הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ", והם השרצים הנבראים באשפות ובגופי הנבֵלות, כגון: רִמָּה ותוֹלֵעָה וכיוצא בהן, שלפי מראית העין אינם נבראים מזכר ונקבה אלא מן האשפה והזוהמה, שנאמר: "וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ (זוחל) עַל הָאָרֶץ". 
  5. אסור לאכול מהשרצים המתהווים בתוך הפירות והמאכלים, לאחר שפרשו מן הפרי או המאכל ויצאו לארץ, אף על פי שחזרו אחר כך לתוך המאכל, שנאמר: "לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ". אבל אם לא פירשו מן הפרי – מותר לאכול הפרי עם התולעת שבתוכו.
(הל' מאכלות אסורות, פרק ב')

שו"ת הרחבה

שאלה: חז"ל אומרים שהמאכלים האסורים מטמטמים את האדם ואת נפשו. אבל אנחנו רואים אנשים שאוכלים מאכלים אסורים, ובכל זאת הם חכמים והגונים?

תשובה: דברי חז"ל שאתם מתכוונים אליהם מוזכרים במסכת יומא (לט ע"א): "תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר: 'וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם' – אל תקרי 'וְנִטְמֵתֶם', אלא 'ונטמטם'". ופירש רש"י: "מטמטמת – אוטמת וסותמת מכל חכמה". ואם כן, יש להקשות, הלא ישנם בין הגויים אוכלי נבלות וטרפות, והם חכמים גדולים בעלי מדע והשכלה.

ואמנם ה'בן איש חי' (פרשת אמור, שנה שנייה, יד) הרגיש בדבר, והסביר שהעבירה "מטמטמת את הלב ביראת שמים", כלומר אין מדובר כאן על טיפשות המוח, אלא על טמטום הלב ואובדן יראת שמים. ברם, כאמור, רש"י פירש שמדובר על איטום הלב מן החכמה, וכן פירשו שאר המפרשים (ר' בחיי, מהרש"ל, החיד"א), ולפירושם עדיין השאלה במקומה עומדת.

ובפירוש ר' יאשיהו פינטו ל'עין יעקב' הקשה עוד, מדוע הגמרא אומרת שכל עבירה מטמטמת לבו של אדם, והלא הפסוק "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" עוסק דווקא בשרצים טמאים, ומניין לומדים חז"ל שגם שאר עבירות מטמטמות ליבו של אדם. וביאר שהטעם שהשרצים מטמטמים את הלב אינו מחמת עצמם, אלא משום שהאוכל אותם עובר על מצוות ה' יתברך, ומעשה העבירה הוא הוא המטמטם את הלב. ומכאן למדו חז"ל לכל העבירות שבתורה – בין במצוות שבין אדם למקום ובין במצוות שבין אדם לחבירו – שכאשר עובר האדם על רצון ה', גורם לו הדבר לאטימות הנפש ולקדרות וטמטום. ממילא מובן מדוע אין אכילת המאכלות האסורות משפיעה על הגויים, שכן אין 'טמטום' ז ה פועל אלא על ליבו של מי שנצטווה על כך בלבד.

ויש להוסיף, שטמטום הלב אינו חל אלא על מי שלבו עדיין טהור, ו"לא נשחתה נפשו לגמרי" (כלשון מרן הרב קוק, אורות התשובה, פרק א). אך הגויים, וכן האפיקורסים הגמורים מישראל, שניתקו את כל קשריהם עם תורת ה', אין מעשי העבירה משפיעים עליהם כל עיקר, משום שבלאו הכי נפשם פגועה ורחוקה ממקורה הטהור.

(ע"פ הרב חיים דוד הלוי, שו"ת מים חיים, ח"א סי' נ')

איך זה עובד? 

לעתיד לבוא, הקב"ה מוציא כרוז: כל מי שעסק בתורהיבוא וייטול שכרו! ואף הגויים אומרים: תן לנו שכרנו, שאף אנו עשינו מצוה פלונית. אמר הקב"ה: כל מי שלא אכל שקצים ורמשיםיבוא וייטול שכרו.

(תנחומא, שמיני, יד)

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

להקפיד על הפרטים (והחרקים) הקטנים

// הרב מאיר נהוראי – רב המושב 'משואות יצחק'

כל החרקים האסורים באכילה נקראים 'שרצים'. התורה הזכירה שלושה מינים של שרצים: שרץ הארץ, שרץ העוף ושרץ המים, וחז"ל למדו מן החזרות הרבות של התורה על איסורים נוספים באכילת שרצים, עד שאמרו שהאוכל שרץ העוף עובר בשישה לאווין (מכות טז ע"ב). ובכל זאת, הציבור הרחב מקפיד יותר שלא לאכול בשר טרף מאשר שלא לאכול חרקים המצויים במאכלים המוגדרים כשרים. יש רבים הנוטים לזלזל או אף להתעלם מאיסור חמור זה.

לקיים גם בלי סיבה

מדוע התורה מקפידה שלא נאכל חרקים? מדוע עלינו להימנע מאכילת חרקים קטנים שכל כך לא משמעותיים לאדם?

המדע המודרני מזכיר לאדם את תפקידו של החרק. יש חרקים שאוכלים את החרקים המזיקים ובזכותם יש לנו 'הדברה ירוקה'. בעידן שבו הכחדה של מין חרקים אחד יכולה לשבש את כל האיזון בטבע, בעידן שבו כל חקלאי יודע כי כל הטכנולוגיה של חומרי ההדברה קורסת בפני כוח החיים וההישרדות של מיני החרקים - לומד הוא האדם את מקומו האמיתי גם ביחס לחרקים הקטנים השורצים על הארץ. יתכן שההימנעות מאכילת חרקים מבטאת את עוצמתם וחשיבותם של התולעים בקיום העול

ושמא אין טעם לאיסור אכילת חרקים? איסור אכילת שרצים חותם את פרשת מאכלות אסורות (ויקרא, יא). באותה נשימה התורה בוחרת לחתום באזכורה של יציאת מצרים, ובכך שאנו גוי קדוש – "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלקִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".  וייתכן שאין טעם מיוחד למצווה זו. אין אנו נמנעים מאכילת מאכלות אסורות בכלל, וחרקים בפרט, מפאת סיבות רפואיות או מדעיות. אנו עושים זאת כי כך ציווה אותנו הקב"ה. בזכות זה נהיה ראויים להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". 

ואולי זו כוונת הגמרא (בבא מציעא סא ע"ב): "תנא דבי רבי ישמעאל: אמר הקדוש ברוך הוא: אילמלא (לא) העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים – דיי". הקפדתו של האדם על פרטים קטנים ושוליים מצביעה על התבטלותו לצו הבורא. ואומר לנו הקב"ה שזו תכליתה של יציאת מצרים.

תהליך ניקוי – בירק, בנפש ובאומה

בשנים האחרונות אפשר למצוא ירקות שעברו תהליכי ניקוי שונים ומגוונים או ירקות הגדלים בתנאים מיוחדים המונעים את חדירת התולעים לירק. זו הזדמנות טובה למאמצים נוספים להימנע מאיסור אכילת תולעים. עבודת נפש מעמיקה בתוכנו, שבמהלכה משפחה תעשה מאמצים כבירים להקפיד דווקא על הפרטים הקטנים, יש בה כדי להוסיף קדושה לאומה – "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלקִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".

(מתוך אתר בית המדרש לנשים 'מגדל עֹז')

 

השפעת מאכלות אסורים על הנפש

יש הסבר מדוע אסור לאכול מאכלות אסורים או שזו מצווה שאין לה סיבה?

ודאי, ישנה סיבה אמיתית ואישית מאד, מדוע אסור לאכול  מאכלות אסורים: "עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר: 'וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם' - אל תקרי 'וְנִטְמֵתֶם', אלא 'ונטמטם'" .

ה'בן איש חי' אומר שהעבירה של אכילת מאכלות אסורים גורמת לטמטום הלב, סתימת הלב, ואובדן יראת שמים. רש"י ושאר המפרשים מדברים על כך שמדובר על איטום הלב מן החכמה.

רבי יאשיהו פינטו ביאר שטמטום הלב והמוח לא נגרם מעצם אכילת המאכל או עשיית מעשה העבירה, אלא, בשעה שהאדם עובר על ציווי ה' – נאטם לבו מן החכמה. הגויים וכן האפיקורסים הגמורים מישראל - שניתקו קשריהם מתורת ה' - אין מעשי העבירה משפיעים עליהם, משום שבלאו הכי נפשם רחוקה ממקורה הטהור ואם ירצו ישראל לעשות תשובה, ודאי יפתחו בפניהם שערי שמים.

סיפור 

הסוואה בין העלים

לפני שנתמנה הרב שלמה מן ההר להיות רב שכונת 'בית וגן' בירושלים, התגורר בשכונת 'קטמון' בעיר, ושם היה נוהג להעביר פעמיים בשבוע שיעור בהלכה. לקראת חג הפסח לימד הרב כי יש להיזהר בחסה שלוקחים עבור המרור, ולבודקה משקצים ורמשים. באותה העת הזהירות בדבר לא הייתה נפוצה, והאנשים תמהו וטענו שמעולם לא ראו רמשים על החסה.

באותה שנה הקדים הרב לקנות את החסה שלושה ימים לפני החג, וישב אחר הצהרים לבדוק את העלים. לאחר מספר דקות קרא לבתו, פועה, הושיט לה את עלה החסה, וביקש שתאמר מה היא רואה. הבת התבוננה בעלה ולא ראתה דבר. הרב חזר ואמר שתביט היטב עד שתראה משהו זז. ואכן, להפתעתה ראתה רמש ירוק, זוחל לאיטו על פני העלה. הרב הסביר לה שהקב"ה ברא את השרצים עם צבעי הסוואה, על מנת שיוכלו להתגונן ולהסתתר מפני בעלי החיים המנסים ללוכדם.

בסיום דבריו הורה האב לבתו שתלך לאחד השכנים ותראה לו את העלה עם הרמש. תחילה ניסתה הבת לסרב, מחמת ביישנותה, אך הרב היה נחוש בדעתו, והיא קיימה דבריו. כשהגיעה לבית השכן, הוא נטל את העלה הנגוע, וחייך במאור הפנים. כעת הבין את דברי הרב. באותו יום עשו בנות הרב את דרכן לכל האנשים המשתתפים בשיעור וזיכו את כולם לראות את הרמשים המשתרכים על עלי החסה.

באופן זה, בעקביות ובהתמדה, לימד הרב את שומעי לקחו, עד שהמודעוּת להימצאות הרמשים בחסה ובשאר ירקות העלים הלכה והתפשטה. היום כבר כולם יודעים שאין לאכול ירקות מסוג זה ללא בדיקה מדוקדקת...

 

טעם המצוות

מסופר על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שפעם שאל אותו הנסיך: "איך יש לכם דינים שאינם מתיישבים על פי השכל וההיגיון ואין להם טעם? שהרי אצלכם תולעת שפירשה מן הפרי יש לה דין שרץ השורץ על הארץ וחייבים עליה כמה מלקות, ואם לא פירשה מן הפרי חשובה היא כפרי ואינה אסורה. ואיך השכל יסבול דבר זה, שלכאורה מה נשתנה גוף התולעת ברגע שפירשה?"

כששמע הרב את שאלתו, לקח מעל השולחן כף ריקה ואמר לנסיך לירוק בתוכה. וירק הנסיך בתוכה, ותיכף ומיד אמר לו הרב שיחזיר את הרוק לתוך פיו. אך הנסיך מיאן בטענה שזה מאוס עליו.

אמר לו הרב: "מדוע הרוק מאוס עליך, והרי ברגע זה הרוק היה בתוך פיך, ומה נשתנה בהיותו בתוך הכף?" השיב לו הנסיך, שברגע שפרש הרוק מפיו נעשה מאוס עליו. ענה לו הרב: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, שכן הדבר בעניין התולעת. שכל זמן שהיא בתוך הפרי, כיוון שלא פירשה - אינה נמאסת. אך כיוון שפירשה אפילו ברגע אחד – נמאסת, ולכן היא אסורה."

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן