שהוזהרנו לא לאכול לחם העשוי מתבואה חדשה לפני שיעבור יום שישה עשר בניסן
שהוזהרנו לא לאכול קלי (תבואה קלויה) מתבואה חדשה לפני שיעבור יום שישה עשר בניסן
שהוזהרנו לא לאכול כרמל (שיבולת המלאה בגרגריה) מן החדש לפני שיעבור יום שישה עשר בניסן
וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם
העולם כולו נברא בזכות התורה. וכשבני ישראל מקבלים הכל בזכות התורה, ויודעים שהיא עיקר חיוּת הכל, ועושים את הכל טפל אל התורה – אז התורה משפיעה להם את כל הצריך להם. משום כך ציוותה התורה שלא לאכול מן התבואה החדשה בטרם הנפת העומר, שכן רק לאחר שישראל עושים רצונו של מקום, ומניפים ומעלים את מנחת העומר, ומודיעים שכל השפע שייך לריבונו של עולם – רק אז מתברכת התבואה שבשדות, ויורד שפע של קדושה ופרנסה לבני ישראל
תשובה: חמשת מיני דגן נזרעים בעולם הן כגידולי חורף והן כגידולי קיץ, הן בחצי כדור הארץ הצפוני – שבו עונות השנה מקבילות לעונות השנה בארץ ישראל, והן בחצי כדור הארץ הדרומי – שבו עונות השנה הפוכות מארצנו.
בארץ ישראל כל חמשת מיני דגן הם גידולי חורף הנזרעים לפני פסח, בתחילת החורף, ואם כן יום ט"ז בניסן מתירם באכילה, ואין בהם חשש 'חדש' אף אם הקצירה לאכילת אדם נעשית לאחר הפסח. אולם מכיוון שרוב מוחלט של התבואה הנאכלת מיובא מחו"ל יש לברר את מקורו (ע"פ נתוני הלמ"ס, 99% מתצרוכת החיטה במדינת ישראל מיובאת מחו"ל, ורק כ1% ממנה הוא תוצרת הארץ).
כאמור, בחצי הצפוני של כדור הארץ עונות השנה מקבילות לעונות בארץ, ועל כן אין בעיית 'חדש' בגידולי החורף שלהם, הואיל וזורעים אותם בתחילת החורף והם מגיעים לשווקים בארץ רק לאחר יום ט"ז בניסן, וכבר הותרו. אולם גידולי הקיץ שלהם, וכן גידולי החורף בחלקו הדרומי של כדור הארץ, נזרעים לאחר הפסח ונקצרים בסוף הקיץ, ויום ט"ז בניסן לא התירם, וכשהם מגיעים לארץ יש בהם איסור 'חדש'.
משום כך יש צורך בפיקוח על התבואה המיובאת לארץ, בין לצורכי אכילה ובין ליצירת שיכר (בירה) ומשקאות חריפים (ויסקי). וכן יש צורך בפיקוח על מוצרי מזון העשויים מדגן, כגון מיני מזונות ובירות וכיוצא בהן.
חלק מגופי הכשרות בחו"ל מקילים באיסור 'חדש' ומסתמכים על דעות שונות שהתירו 'חדש' בחו"ל מטעמי ספיקות שונים (ראו: רמ"א וט"ז יו"ד רצג, ב; משנ"ב או"ח תפט, מה), ועל כן 'הכשר' של גוף רבנות בחו"ל אינו מועיל לבני ארץ ישראל ואינו מוכיח שהמוצר אינו מכיל 'תבואה חדשה'.
הנחיית הרבנות הראשית כיום היא, שכל מוצר שיש עליו הכשר מגוף כשרות הנמצא בחו"ל, נבדק גם על ידי הרבנות הראשית לישראל. על כן, במוצרים שקיבלו את אישור הרבנות הראשית לישראל אין צורך לחשוש לאיסור 'חדש', גם אם אין הדבר מצוין בפירוש על המוצר. אולם מוצר שלא כתוב עליו 'באישור הרה"ר לישראל', אף אם יש עליו הכשר של גוף כלשהוא בחו"ל, סימן הוא שהרבנות הראשית לא אישרה את כשרות המוצר, מחמת איסור 'חדש' או מפני בעיות הלכתיות אחרות, ועל כן אין לאוכלו.
(ע"פ הרב יעקב אפשטיין, שו"ת חבל נחלתו, ח"ב סי' ל"ח; הרב אייל בן דוד, אמונת עתיך, גיליון 99; הרב אלישיב קנוהל, 'ואכלת ושבעת', עמ' 176)
בזמן שבית המקדש קיים – מותר לאכול מן התבואה החדשה מיד לאחר הקרבת העומר. והמקומות הרחוקים מירושלים, שאינם יודעים מתי הוקרב העומר – מותרים לאכול מן החדש לאחר חצות היום (משום שבית הדין מזדרז להקריב את העומר, ואפשר לסמוך על כך שהוא הוקרב לפני חצות).
// הרבנית דנה סליי, ראש מדרשת הרובע
שלושה פרטים נכללים במצוות 'איסור חדש'. אין לאכול מהתבואה החדשה (חמשת מיני דגן) של השנה, באופני האכילה השונים (לחם, קלי וכרמל), עד עת הנפת העומר. איסור זה מופיע בתוך הציווי המפורט בתורה על הנפת העומר, קורבנו והספירה הנקראת על שמו. זו הנמשכת ממנו ועד יום החמישים, בבואנו לקבל את התורה ולאכול 'לחם חדש'.
למה חדש אסור?
בכל התחדשות יש שמחה. לא בכדי אנו מברכים את ברכת השמחה 'שהחיינו' על השמחה שבחידוש. מי לא שמחה בבגד חדש, מי לא מתרגשת בעומדה בפתח עבודה חדשה, שנה חדשה. מי לא שמחה כשהתחדש לה משהו בלימודה.
התחלה חדשה תמיד פותחת פתח של תקוות, של ציפיות, של דף חלק. והנה לפתע - "איסור חדש"?!
רשב"י (קידושין לח ע"א) מלמד אותנו את פרטי האיסור: "אין איסורו איסור עולם. ואין איסורו איסור הנאה. ויש היתר לאיסורו". זאת אומרת, האיסור הוא עיתי. התבואה החדשה מותרת לאכילה - אלא שהיא עומדת ומחכה לזמן המתאים - להנפת העומר לפני ה', במקדשו.
בליל הסדר אנו מתחדשים באופן מוחלט. חוזרים אל נקודת הראשית שלנו, אל יום ההולדת הלאומי שלנו, אל יציאת מצרים. אל הרגע המכונן עולמות, שבו נתן בנו בורא עולם את נשמתנו הלאומית, את זהותנו העצמית. למחרת יום טוב ראשון של פסח - אנו מניפים את העומר, את מנחת השעורים, מאכל בהמה. מאכל הבהמה מבטא את מה שאנחנו בטבענו העמוק היסודי. עוד הרבה לפני הלימוד, השכלול וכל הדעת והתחכום האנושי. זו חזרה אל מה שנתן ונטע בנו אבינו בוראנו בעומק הווייתנו – הסגולה האלוקית הישראלית (ע"פ דברי הראי"ה זצ"ל, אורות עמ' קסז).
להניף את האלוקי שבנו
רק אחרי שאנו מרוממים – מניפים את החלק האלוקי שבנו, את המוחלט, את הסגולי. רק אחרי שאנו מכירים בכך שבורא עולם הוא מקור הכול, אפשר להתחיל לחדש ולהתחדש. לאכול ולשמוח בתבואה החדשה פרי עמלנו. או לקדם, לחדש ולהתחדש, בשאר התחומים, הכישרונות והכוחות שה' חנן אותנו בטובו.
דווקא לחם, מאכלו הבסיסי של האדם. דווקא בחמשת מיני דגן, היכולים להחמיץ ולסטות מן הדרך, אומרת התורה: המתן. קודם תניף, קודם תזכור מי נותן לך את הכוח ליצור, לקצור, לעשות, לחדש. ורק אז אפשר לגשת אל החדש.
איסור זה קיים לדורות, גם כשעוד לא זכינו לעבודת המקדש. אלא שבימינו יש לחכות עם הקמח החדש עד אחרי יום ט"ו בניסן, עד אחרי 'יום הנף' כפי שקראו לו חז"ל.
אנו מתגעגעים לימים שבהם כבר ב'עצם היום' היה אפשר למצוא תבואה חדשה בשווקים. כי בבית המקדש נעשה הכול בזריזות של שמחה והתחדשות. כי מתוך הקודש הבהיר והעז אפשר לגשת מידית אל החדש.
התורה קוראת לנו לשאוף למקום שבו כל חידוש בא ממקום של ענווה, של התרוממות ומבט כלפי שמיא. מתוך ידיעה מהו המקור ומי נתן לנו את הכוח לעשות חיל בחידושינו. רק כך "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
פסח. משפחות משפחות יושבות סביב שולחן ליל הסדר, ומתחברות אל חווית היום הראשון בו הפכנו לעם. שם אכלנו בחיפזון, ארזנו בחיפזון את מטלטלינו המעטים, ויצאנו בחיפזון, על מנת לעולם לא לשוב.
היום, למעלה משלושת אלפים שנה לאחר מכן, היום הראשון של פסח הוא ודאי יום מיוחד מאד, אך גם היום שלמחרת - יום ט״ז בניסן, מפני ש בו מתחילה מחדש שנת התבואה בארץ ישראל.
יום א של חול המועד פסח, היה היום היחיד בשנה, בו הקריבו במקדש את קרבן העומר. בהקרבתו, הניף הכהן עומר שעורים - והתיר בכך את אכילת התבואה החדשה לשנה זו. רק מאותו הרגע, הותרו ישראל לאכול מכלל התבואה (חמשת מיני דגן), הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ. במקומות רחוקים, בהם לא ידעו בדיוק מתי הניפו את העומר - חיכו עד שעת הצהרים, ורק אז אכלו מהתבואה החדשה.
המיוחד הוא, שהיום אנחנו לא בחיפזון. אנחנו מחכים בסבלנות. לאחר שבימים שלפני פסח - הוצאנו מבתינו כל גרגיר של חמץ, ניקינו, שטפנו, חיפשנו וביערנו - אנחנו מחכים להכרזה על התבואה החדשה, ביום ט״ז בניסן, ורק אז היא מותרת לנו לאכילה.
קניתי דגני בוקר המיוצרים בחו"ל. על מארז החבילה יש הכשר של גוף רבנות מוכר בחו"ל, אך לא מצוין 'ללא חשש חדש'. האם מותר לאכול את הדגנים?
אם יש על המוצר גם אישור של הרבנות הראשית לישראל – אפשר לאכול אותו ללא חשש. אם אין עליו אישור של הרבנות הראשית לישראל – יש להימנע.
הסיבה לכך היא שחלק מגופי הכשרות בחו"ל מקילים באיסור 'חדש' לתושבי חו"ל, ומסתמכים על דעות שונות שהתירו 'חדש' בחו"ל מפני ספיקות שונים (ראו: רמ"א וט"ז יו"ד רצג, ב; משנ"ב או"ח תפט, מה), ועל כן מתן 'הכשר' של גוף רבנות בחו"ל אינו מועיל לבני ארץ ישראל ואינו מוכיח שהמוצר אינו מכיל 'תבואה חדשה'.
הנחיית הרבנות הראשית כיום היא, שכל מוצר שיש עליו הכשר מגוף כשרות הנמצא בחו"ל, נבדק גם על ידי הרבנות הראשית לישראל. על כן, במוצרים שקיבלו את אישור הרבנות הראשית לישראל אין צורך לחשוש לאיסור 'חדש', גם אם אין הדבר מצוין בפירוש על המוצר. אולם מוצר שלא כתוב עליו 'באישור הרה"ר לישראל', אף אם יש עליו הכשר של גוף כלשהוא בחו"ל, סימן הוא שהרבנות הראשית לא אישרה את כשרות המוצר, מחמת איסור 'חדש' או מפני בעיות הלכתיות אחרות, ועל כן אין לאוכלו
תארו לעצמכם שמישהו מבקש מכם עזרה. אתם עוזרים לו ומתאמצים למענו, ולאחר מכן אינו אומר לכם תודה. איך אתם מרגישים?
כנראה, לא כל כך טוב
ולעומת זאת, כשמישהו כן מודה לכם, ואולי אפילו קונה לכם מתנה קטנה, לא רק שזה משמח, אלא אף יוצר חשק להוסיף ולעזור לו בהמשך.
הכרת הטוב היא אחד היסודות של היהדות.
אנו רואים את זה בכל מיני דוגמאות בתורה, לפעמים קצת בקיצוניות. כך למשל במכות הראשונות במצרים - דם וצפרדע, ציווה ה': "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן". ה' ציווה שאהרון ילקה את היאור ולא משה, מאחר שמי היאור שמרו על משה כשאימו שמה אותו בתיבה.
טוב, זה כבר ממש נשמע מוזר.
מה, המים הם בני אדם עם רגשות, שצריך "להכיר להם טובה"?!
אלא, הכרת הטוב זה בראש ובראשונה כלפי עצמנו.
אנו צריכים לחנך את עצמנו להיות אנשים שלא הכול מובן להם מאליו.
שלא הכול "מגיע" לנו.
ה' שם אותנו פה בעולם בחסדו הגדול על מנת להיטיב איתנו, וכל הדברים שאנו מקבלים בחיים - הם לטובתנו, בחסד גמור מאת ה'.
ספר החינוך אומר, שאיסור אכילה מתבואה חדשה טרם הנפת קורבן העומר, שבו אנו לוקחים את ראשית התבואה החדשה ומניפים אותה לה', בא ללמד אותנו שאחרי שהגיעה אלינו הברכה - התבואה החדשה התחילה לגדול - עלינו להודות לה'.
הנפת התבואה מזכירה לנו מאין הגיעה הברכה - מה' יתברך, שמשפיע עלינו חסדים ללא הרף.
וממילא, על ידי ההכרה שלנו שהכול בא מאת ה', תימשך הברכה מאיתו לשדות ולתבואה שנמצאת בהם.
ה' לא צריך את התודה שלנו.
ההודיה היא בשבילנו, כדי שנזכור ששום דבר לא מגיע לנו, אלא ה' הביא לנו את הברכה על מנת שנעבוד אותו.
בארצות הברית נוהגים לקצור את התבואה בחודש תשרי, ועליהם להיזהר שלא לאכול מתבואה זו עד לאחר י"ז בניסן. כיום מקפידים שם על הלכות אלו, אך עד לפני שנים רבות לא הייתה לכך מודעוּת.
בשעה שהרב מרדכי אליהו זצ"ל ביקר בארצות הברית בפעם הראשונה הוא ראה שלא נזהרים שם מאיסור תבואה חדשה, ומאחר שכל הלחם שם נעשה מתבואה חדשה, הרב לא אכל לחם בזמן שהותו שם.
בראותו את חוסר ידיעתם, נעמד הרב לדרוש בעניין מצוה זו, והעיר את תשומת ליבם על חומרת האיסור. ואכן, דבריו פעלו את פעולתם, ומאז מקפידים על כך בכל אמריקה.
בעת ביקורו של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בארצות הברית בתקופת חנוכה הקפיד הרב מאוד שלא לטעום מכל מאכל מזונות, אלא רק בבית הרב המקומי שבו התאכסן.
במדינה זו בארה"ב רוב התבואה היא מגידולי אותה שנה, ובכלל איסור חדש היא, ואנשי המקום מקלים באיסור חדש.
מסיבה זו נהג להיזהר שלא לאכול דברים העשויים מן הדגן, אלא רק בביתו של הרב המקומי, שהתחייב בפניו טרם בואו לארה"ב לדאוג שבביתו ישתמשו אך ורק מקמח שנעשה מתבואה ישנה.
וב"ה שהחלו הדברים להתפרסם, וכמה מיראי ה' החלו להזהיר ולהתריע על הנושא, וכיום יש כשרויות המתהדרות שכל הקמח שהם מאשרים לשימוש הוא מגידולי השנה שעברה.
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!
עד תום המבצע או גמר המלאי.
* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח