שהוזהרנו לא לתור אחרי לבבנו עד שנאמין לדעות המנוגדות לדעת התורה
שהוזהרנו לא לחשוב ולפנות אל העבודה זרה ולהתעסק בענייניה
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם
אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם
וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם
"וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" : הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵן סַרְסוּרִין לַגּוּף,
לכן כתוב לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתַי. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הוֹשִׁיט לוֹ הַקַּבַּרְנִיט אֶת הַחֶבֶל. אָמַר לוֹ: תְּפֹשׂ הַחֶבֶל הַזֶּה בְּיָדְךָ וְאֶל תַּנִּיחֵהוּ, שֶׁאִם תַּנִּיחֵהוּ אֵין לְךָ חַיִּים. אַף כָּאן אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם מְדֻבָּקִין בַּמִּצְוֹת, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם בִּזְּמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוֹת, אַתֶּם מְקֻדָּשִׁים .
תשובה: במשנה במסכת סנהדרין (צ ע"א) אמרו שהקורא ב'ספרים החיצוניים' אין לו חלק לעולם הבא, ובגמרא מבואר שהכוונה לספרי מינים וכיוצא בהם, שיש בהם דעות כוזבות העוקרות את האמונה בקב"ה ובתורתו. וכן פסק הרמב"ם שאסור לקרוא בכל הספרים העלולים לגרום לאדם לפקפק באחד מעיקרי התורה. ומשום כך, אסור לקרוא בספרי הדתות אף אם אינו מאמין בהם, וכל שכן שאסור להתעמק בהם. והעושה כן, לכאורה גם אין לו חלק לעולם הבא, ועובר על איסור "ולא תתורו אחרי לבבכם" – זו מינות.
ואמנם, בספר 'באר שבע' (סנהדרין ק ע"ב) תמה על כמה מגאוני העולם, הראשונים והאחרונים שהיו קוראים ולומדים בספרי מינים, ובספר 'מורה נבוכים' (ח"ג פכ"ט) העיד הרמב"ם על עצמו שהוא למד בכל ספרי העבודה זרה שתורגמו לערבית בדורו. ולכאורה ייפלא כיצד עבר על איסור מפורש? וביאר, שהרמב"ם וסיעתו סמכו על דברי המשנה באבות (פ"ב מי"ד): "ודע מה שתשיב לאפיקורוס", ומטרת לימודם הייתה כדי לסתור את דעות האפיקורסים, ולא כדי ללמוד מדרכיהם, חלילה. והוסיף ה'באר שבע' שגם הרמב"ם לא עשה כן אלא אחר שלמד את כל התורה כולה בשלימות ואחר שחיבר את ספר ה'משנה תורה'.
ומכאן יש ללמוד, שרק מי שצריך להשיב לאפיקורסים ולכופרים, מותר לו ללמוד בספריהם, וגם זה רק אחר שהוא בקי בתורה ואמונתו איתנה, וכאשר כל כוונתו לדעת מה להשיב לאפיקורסים.
נשמע קצת רחוק 'עבודה זרה' –מי מדמיין להשתחוות לפסל או לאמר שהשמש היא האלהים ??
אז מסתבר שבעבר היה יצר הרע חזק להאמין בכך…וגם כיום אם יבוא אדם מן העבר יחשוב שאנו משוגעים בעבודתינו הזרה סביב אומנים, ספורטאים ומוצרי חשמל..( סמארטפון…)
עיקר הציווי בעבודה זרה הוא – שלא לעבוד אחד מכל הברואים, מלבד איסור העבודה עצמה, אסרה התורה אפילו להעלות על הדעת אפשרות או רצון לעבוד עבודה זרה, ולא נחשוב לעובדה אפילו בהרהור הלב, אסור לקרוא בספרים שחיברו עובדי עבודה זרה, המסבירים את דרכי עבודתה. ואפילו להסתכל בדמות צורת העבודה זרה אסור ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה הגורמת לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרים אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב.
// הרב אמיר סנדלר, אולפנת הדר גנים
אנו מצווים להתרחק מעבודה זרה, לכאורה זה נראה מצווה מאוד פשוטה, הרי היכן אנו פוגשים ביום יום עבודה זרה? ובכלל זה לא נראה התמודדות כ"כ קשה כשאומרים לנו לא להשתחוות לאיזה פסל תמונה או מסכה.
אבל מי זה בעצם האדם שעובד עבודה זרה ? מדובר באדם שבוחר לתת ביטחון בכח מוגבל, באיזה חפץ או תמונה ולהאמין שאותו כח יכול להשפיע על חייו בצורה ישירה. כשמבינים את זה מתברר שיכול להיות שלפעמים בלי שאנו שמים לב אנחנו הופכים להיות גם קצת עובדי עבודה זרה, כי לפעמים אנחנו שמים את מבטחנו באיזה גורם חיצוני ובטוחים שהוא זה שיוביל אותנו להצלחה ושוכחים שעיקר כוחנו טמון דווקא בחיבור לה' יתברך. בבסיס היצר לעבוד עבודה זרה עומדת מחשבה פשוטה, וזה הרצון שלנו להרגיש, הרצון לפגוש משהו מוחשי, דבר שניתן לאחוז בו לראות את תחילתו ואת סופו ואותו לעבוד, זה מה שהביא את הפסלים לעולם וגרם לאנשים להשתחוות להם ולהעניק לפסל אוכל ושתיה אבל זה גם מה שגורם לכולנו פעמיים רבות לשים את כל הביטחון שלנו בבני אדם או בחפצים מסוימים, להיות בטוחים שבמידה ויהיה לי את החפץ הזה זה הביטחון לחיים מאושרים ושמחים ולשכוח שעיקר כוחנו צריך להיות דווקא ממקום של תפילה ואמונה.
לעיתים דוקא בגלל שאנו רוצים להרגיש את האמונה אנו מנסים להכניס את הקב"ה למושגים שאנו אוחזים אותם בתוך כף ידינו ובלי ששמנו לב הופכים אותם לסוג של עבודה זרה. אל מול תועבת העבודה זרה שמבקשת לצמצם כל דבר ולהכניס אותו לתוך מסגרת מוגבלת שמאפשרת לנו לאחוז בה בצורה קלה נמשיך לבסס את אמונתנו בתורה שהיא אין סופית ללא שום יכולת צמצום והגבלה.
אני רוצה לקרוא את ה'ברית החדשה' וה'קוראן' כדי להכיר קצת את הדתות אחרות. זה מותר?
אסור באיסור חמור. במשנה במסכת סנהדרין (צ ע"א) אמרו שהקורא ב'ספרים החיצוניים' אין לו חלק לעולם הבא, ובגמרא מבואר שהכוונה לספרי מינים וכיוצא בהם, שיש בהם דעות כוזבות העוקרות את האמונה בקב"ה ובתורתו. וכן פסק הרמב"ם שאסור לקרוא בכל הספרים העלולים לגרום לאדם לפקפק באחד מעיקרי התורה.
משום כך אסור לקרוא בספרי הדתות אף אם אינו מאמין בהם, וכל שכן שאסור להתעמק בהם. והעושה כן, לכאורה גם אין לו חלק לעולם הבא, ועובר על איסור "ולא תתורו אחרי לבבכם" - זו מינות.
באופן חריג התירו למי שצריך להשיב לאפיקורסים ולכופרים ללמוד בספריהם, אך זאת רק אם הוא בקי בתורה ואמונתו איתנה וכאשר באמת כל כוונתו לדעת מה להשיב לאפיקורסים
יש סיפור על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שבעת כהונתו בתפקיד הרב הראשי לישראל, ביקר ביקור רשמי בצרפת.
תוך כדי הביקור דיבר באופן נמרץ ומלא ביטחון על כך שאסור למסור את ירושלים או חלקים ממנה לערבים.
נאומו השאיר רושם עז על המשתתפים, ונשיא צרפת, שנכח במקום, ביקש ממנו להמתין מעט טרם ילך.
לאחר מספר דקות, הגיע שליח והגיש לנשיא דבר מה. הנשיא הושיט את זה לרב, ואמר לו שזו מדליה ממלכתית מיוחדת, ומעניקים אותה אך ורק לנשיאים שמגיעים לצרפת. אך מאחר והוא התרשם רבות מחכמתו וקדושתו של הרב, החליט להעניק לו מדליה זו.
כשהרב הגיע לביתו, ראה שעל המדליה חקוק צלב, ובלי לחשוב פעמיים לקח פטיש והרס את הצלב..
למרות שבכך נהרסה המדליה החשובה ביותר של ממשלת צרפת, לא עניין הדבר את הרב אליהו. כי כשמדובר בעבודה זרה - שה' שונא אותה- אז לא משנה כמה חשובה היא, אחת דינה להיהרס.
חברות שלי עשו לי הפתעה לכבוד יום ההולדת, וקנו לי כרטיס להופעה של זמרת שאני מאד אוהבת. כמובן שהתרגשתי ושמחתי, וכשהגענו, התלהבתי מכל רגע. אבל תוך כדי הופעה הרגשתי שהזמרת היא סוג של אליל, שכולם משתחווים לו. זה נשמע מטורף, אבל לא יכולתי שלא להשוות.
ההרגשה שלך נוגעת ללב. הנשמה שלך מלמדת אותך כמה את עדינה וטהורה, אשרייך. למעשה, הרמב״ם לימד אותנו למצוא את האמצע בכל דבר. לדוגמא, אם תשרטטי לעצמך קו ישר ומאוזן, בקצה האחד תכתבי ״כעס״ ובקצה השני תכתבי ״אדישות״ - הרי שכל עבודת המידות היא למצוא את האמצע בין שניהם.
כך גם כאן. מוזיקה היא דבר נפלא, מרגש ומשמח. הלויים שרו וניגנו יום אחרי יום בבית המקדש, ומכל העולם באו לשמוע אותם. הרצון שלך לשמוע שירים וליהנות מהם הוא משובח, וודאי יש לו מקום. אך כשהדבר הופך למפגן של אגו והערצה מוגזמת, כדאי להתרחק. הנשמה העדינה שלך מחפשת את המקומות בהם המוזיקה באה לידי ביטוי באופן טבעי, זורמת וחיה, והיא תמלא את ליבך בשמחה אמיתית.
מספר הרב ירחמיאל וייס, ראש 'הישיבה לצעירים' בירושלים: בשבתות, נוהג היה מורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז הרב', לבוא מביתו שהיה ברחוב עובדיה בשכונת גאולה לישיבה שהייתה ברחוב הרב קוק. מרחק הליכה לא קטן. הרב, שהיה אז אלמן, נהג להישאר לסעודות השבת בבית אחותו וגיסו - משפחת רענן.
בבוקר השבת, אחר הסעודה, רגיל היה הרב להישאר בישיבה עד אחר תפילת מנחה גדולה, ולאחר מכן היה הולך לביתו. אני, שהייתי גר בפנימיית הישיבה ברחוב החבשים (כיום: רחוב אתיופיה), נהגתי להתלוות לרב בדרכו, כדי לדבר איתו ולשאול שאלות.
כשהיינו מגיעים לכניסה לרחוב החבשים הבחנתי שהרב אינו נכנס לרחוב אלא עוקף אותו ומאריך את הדרך. לשאלתי, מדוע שלא נקצר דרך רחוב החבשים, השיב הרב ברוב צדקותו: ברחוב זה שוכנת כנסייה, ואיני רוצה לעבור לידה...
שירות לקוחות והצטרפות