שהוזהרנו לא להשתחוות לעבודה זרה או לעבוד אותה באחד מדרכי העבודה
שהוזהרנו לא לעבוד עבודה זרה בדרך שרגילים לעבוד אותה, אפילו אינה אחת מדרכי העבודה
שהוזהרנו לא לעשות עבודה זרה, אפילו לזולתנו, כדי לעובדה
שהוזהרנו לא לעשות לעצמנו פסלים לצורך עבודה זרה
שהוזהרנו לא לעשות צורת אדם
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם
זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ, וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי
"וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־ה'" ויתרוצצו הבנים בקרבה. היתה עוברת על בית של ע"ז, היה עשו מפרכס לצאת, עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב רוצה לצאת":
תשובה: הרמב"ם כותב (פירוש המשניות, מסכת ע"ז) שאסור להיכנס לבית עבודה זרה ו"אסור לנו כמעט לראותו". והובאו דבריו להלכה בספרי האחרונים. והרמ"א פוסק (יו"ד, קמט, ב) שאסור להיכנס אפילו לחצר של עבודה זרה, ואפילו בזמן שעובדיה לא מצויים שם. ומוסיף, שמן הדין מותר להיכנס לחצר כדי לעבור בה ממקום למקום, אך ממידת חסידות ראוי שלא לעבור שם, בזמן שיש לו דרך אחרת. ועל כן ברור שאסור להיכנס לחצר עבודה זרה כדי להשקיף משם על הנוף.
וכן פסק ר' חיים פלאג'י (שו"ת חיים ביד, סי' כו) שאסור להיכנס לחצר עבודה זרה אפילו בשביל לדבר עם אחד מהם או לצורכי רבים, והפליג בחומר האיסור, והוסיף שלעניין זה אין הבדל בין הימים הקדמונים לזמננו.
ובארו האחרונים (הגר"ח פלאג'י הנ"ל, שו"ת פאת שדך) שאיסור הכניסה לבית תיפלותם של הגויים הוא אפילו כשאין שם צלמים, וגם כשאינם עובדים עבודה זרה ממש, אלא עושים זכר לעבודה זרה של הקדמונים. ועל כן אין הבדל בזה בין כנסייה ובין מנזר שבו אין צלמים, ובכל אופן אסור להיכנס לשם.
ובחידושי הר"ן למסכת סנהדרין (סא ע"ב) כתב שהישמעאלים הטועים אחר 'נביאם' ומשתחווים בתפילתם – דין עבודה זרה להם לכל דבר איסור. ויש שלמדו מדבריו שגם המסגד שבו הם מתפללים ומבצעים את עבודתם יש לו דין של בית עבודה זרה, ואסור להיכנס אליו. והוא הדין לכל בתי הדתות האחרות.
אולם הרמב"ם ורוב הראשונים והפוסקים סברו שמאחר והישמעאלים מאמינים בא-ל אחד, אף שכופרים הם בתורת משה ונבואתו ובשאר עיקרי האמונה, מכל מקום אין להם דין עובדי עבודה זרה, וממילא בתי התיפלה שלהם אינם נחשבים לבתי עבודה זרה, ומותר להיכנס אליהם ואף להתפלל שם לקב"ה. וע"פ זה נהגו רבים וטובים מתושבי חברון להתפלל במערת המכפלה גם באולם המשמש כל השנה כמסגד.
ברוך אלקינו שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת.
איסור עבודה לאל זר היא יסוד היסודות של תורתנו ועל כן חמורים מאד החוטאים בה.
אסור לעבוד עבודה זרה באחת מדרכי העבודה שבהם עובדים את ה' יתברך, דהיינו: השתחוויה, הקרבת קרבנות, הקטרת קטורת, וניסוך יין.
אסור לאדם לעשות לעצמו עבודה זרה, בין שעשאה בעצמו ובין שעשו אחרים עבורו וכן אסור לאדם לעשות עבודה זרה בידו, בין כשעושה אותה עבורו ובין כשעושה אותה עבור אחרים.
אסור לעשות צורת אדם לנוי, אף על פי שאינה עבודה זרה כדי שלא ייטעו בהם הטועים, וידמו שהם לעבודה זרה.
אין איסור לצור לנוי אלא צורת אדם בולטת, אבל אם הייתה הצורה משוקעת, או צורה שרוקמים באריג – מותר.
צורות הבהמות, ושאר נפש חיה חוץ מן האדם, וצורות האילנות ודשאים וכיוצא בהן – מותר לצור אותם, ואפילו הייתה הצורה בולטת.
אסור לצור דמות חמה ולבנה, כוכבים מזלות, ומלאכים.
// הרב גלעד לואיס, אולפנת חמ"ד גבעת שמואל
נכון שכיום כמעט ואין עבודה זרה. נכון שיצר עבודה זרה בטל מן העולם. אבל יש לנו עבודה זרה ב"כאילו".
והיא כאן חיה ובועטת אצל כל אחת ואחד.
חז"ל במסכת שבת קה: אומרים שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. הכעס משתלט עלי ומשהו זר מוביל אותי. מישהו אחר צועק מגרוני. עבודה זרה היא לתת מקום לאל זר. כל דבר שאני משתעבד לו חוץ מריבונו של עולם הוא זר. כל ערך שאני סוגד ומתבטל כלפיו חוץ מריבונו של עולם הוא עבודה שזרה לנו. הרמב"ן באיגרתו כותב לנו "תתנהג תמיד לדבר כל דברך בנחת לכל אדם ובכל עת.
כאשר תינצל מן הכעס תעלה על ליבך מידת הענוה שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות שנאמר "עקב ענוה יראת ה' "
מעניין אותי לראות איך נראית כנסייה מבפנים. מותר להיכנס ולהציץ?
הנצרות היא עבודה זרה, וכנסיות ומנזרים של נוצרים נחשבים בתי עבודה זרה (הגר"ח פלאג'י, שו"ת חיים ביד, סי' כו; שו"ת פאת שדך) ולכן אסור להיכנס לתוכן אפילו בשביל לראות ולהתרשם (רמב"ם, פירוש המשניות, מסכת עבודה זרה). ואסור להיכנס אפילו לחצר שלהן, ואפילו בזמן שאף אחד לא נמצא שם (רמ"א יו"ד, קמט, ב).
לעומת זאת, כניסה למסגדים מותרת, מפני שלדעת רוב הפוסקים, אף שהישמעאלים כופרים בתורת משה ובנבואתו ובשאר עיקרי האמונה הם אינם נחשבים עובדי עבודה זרה מפני שהם מאמינים בא-ל אחד. ומשום כך בתי התיפלה שלהם אינם נחשבים לבתי עבודה זרה, ומותר להיכנס אליהם ואף להתפלל שם לקב"ה. ועל סמך זה נהגו רבים וטובים מתושבי חברון להתפלל במערת המכפלה גם באולם המשמש כל השנה כמסגד
האם מותר לעשות או לקנות עוגיות בצורת ירח?
הפוסקים כתבו שני טעמים מרכזיים להקל בכך. ראשית, כבר למדנו שעיקר האיסור הוא לעשות צורת אדם או דמות שמש וירח לנוי ולכבוד, וברור שעשיית עוגה בצורת עבודה זרה אינה דרך כבוד, ואדרבא מאחר שהצורה נעשית לצורך אכילה – אין לך דרך ביזיון גדול מזה.
שנית, אין חשש עבודה זרה בצורה המתקיימת רק לפי שעה, ומכיוון שהעוגייה עתידה להיאכל והיא עומדת לזמן קצר וקצוב, אין איסור לעשותה ולהשהותה.
אולם, למרות סברות ההיתר הללו, כתבו הפוסקים שלא ראוי לעשות צורות שמש וירח בעוגיות, כשם שברור שלא ראוי לעשות עוגיות בצורת פסלים או צלבים, אף שהם עשויים לאכילה וביזיון ועומדים לזמן קצוב. ומאחר שיש אפשרויות רבות ומגוונות ליצור צורות בעוגות ובעוגיות, ישראל כשרים הם ומהדרים לכתחילה שלא לעשות עוגיות בצורת ירח.
מסופר על לווית המהרש"א (סיפור זה מופיע גם בספרי ברסלב, שסיפרו ר' נחמן מברסלב לבתו בעת שחלתה) שבקהילת אוסטראה סבלו היהודים רבות מן הגויים המקומיים, ואחת הגזירות הקשות שנגזרו עליהם הייתה שכל לוויה שיצאה לבית העלמין היהודי חייבת לעבור דרך בית התיפלה (הכנסיה) של הגויים.
ליהודים לא הייתה ברירה והם נאלצו לעשות זאת. בכל פעם כשעברו שם, היו מקבלים מנה אחת אפיים של צעקות, גידופים ואף הכאות מצד הכמרים. בכנסיה זו פעלו גם כוחות כישוף שהשפיעו על כל העוברים סמוך לה, והעלו בהם מחשבות כפירה ועבודה זרה.
כשהגיע זמנו של המהרש"א להיפטר מן העולם, ציווה לאנשיו שכאשר ילוו אותו לקבורתו יניחו על מיטתו את ספריו שחיבר – 'חידושי הלכות' ו'חידושי אגדות', וכאשר יגיעו למקום הכנסיה יניחו את מיטתו על הקרקע.
בעת ההלוויה ליווה קהל רב מאוד את המהרש"א בדרכו האחרונה אל מקום מנוחתו, וכאשר הגיעו לקרבת הכנסיה החלו פעמוניה להרעיש. מיטתו של המהרש"א הונחה על הרצפה כמו שביקש, והנה לחרדת כל הצועדים הוא קם לפתע, התיישב על מיטתו והחל לעיין בספריו כאילו היה בין החיים!
הכמרים ההמומים שצפו בלוויה לא הבינו כיצד זה יתכן, אך היהודים שידעו שרבם הוא איש אלוקים קדוש ונורא, הבינו שנס עומד להתרחש. ואכן כך היה – עם כל דפדוף בחיבוריו שחיבר החלה הכנסיה לשקוע באדמה יותר ויותר עד שנבלעה באדמה כאילו לא הייתה. באותו הרגע עצם המהרש"א את עיניו וחזר למשכבו.
הרב אליהו שלמה רענן זצ"ל, נכדו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, הקפיד מאד שלא להזכיר את צמד המילים: 'עבודה זרה'.
הרב רענן היה חבר כעשרים שנה במכון הלכה ברורה, מיסודו של מרן הראי"ה זצ"ל, שם שימש כחוקר וכעורך. כאשר למדו במכון את מסכת עבודה זרה ושאלו אותו מה הוא לומד, אמר שאינו יכול לומר. הוא לא היה מסוגל לבטא בשפתיו ולומר בפה מלא שהוא לומד 'עבודה זרה'.
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!
*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת
* שווי סט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים