שנצטווינו לאהוב את הא-לוה יתעלה
שנצטווינו לקבוע בדעתנו יראתו יתעלה ולפחד ממנו
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ
אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא
"לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יא, יג) – שמא תאמר: הריני למד תורה בשביל שאעשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל שאקבל שכר לעולם הבא? תלמוד לומר: "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" – כל שאתם עושים לא תהו עושים אלא מאהבה
שאלה: יש לי חברה טובה ששומעת הרצאות של כל מיני רבנים, שכבודם במקומם מונח, כמובן, והם אומרים שהמלחמה או-טו-טו פה, וששני שליש מהעולם יימחק רחמנא ליצלן, ולכן צריך למהר ולחזור בתשובה. גם אני שמעתי את זה, אבל אני מעדיפה לאהוב את ה' ולקיים את המצוות מתוך שמחה. האם אני צריכה לפחד ממנו כל הזמן? מה עם "עבדו את ה' בשמחה", "ואהבת את ה' אלקיך"? במילים אחרות: מה עדיף – לעבוד את ה' מתוך יראה או מתוך אהבה?
תשובה: אין ספק שעבודת ה' מתוך אהבה גדולה לאין ערוך מעבודת ה' מתוך יראת העונש, ולכן גם חז"ל אמרו שהשכר של העושה מצוות מאהבה כפול מהעושה מצוות מיראה.
אולם חשוב לשמור על מידה מסוימת של יראה מבורא העולם, וכמבואר בדברי הרמב"ם בפירושו למסכת אבות (פ"א מ"ג): "לא תעבדו את ה' על תנאי שייטיב לכם ויגמלכם חסד ותקוו לגמול ותעבדו בעבורו, אלא עבדוהו כעבדים שאינם מקווים לחסד ולא להטבה, רצה בזה: שיהיו עובדים מאהבה. ועם זה לא פטרם מן היראה, ואמר: ועם היותכם עובדים מאהבה, אל תניחו היראה לגמרי, ויהא מורא שמים עליכם. ואמרו החכמים: 'עבוד מאהבה, עבוד מיראה', כי ליראה מבוא גדול במצוות".
(הרב בנימין שמואלי, אתר 'הידברות')
מצווה לאהוב את א־להים, וזאת באמצעות לימוד, עיון במה שיוליד את האהבה הזאת בלב – התבוננות בפלאי הבריאה ובחכמת התורה והמצוות.
"שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, נמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו… "
מצווה לירא מא־להים. אומר הרמב"ם שאותה התבוננות שהביאה לאהבת א־להים, כלומר ההתבוננות בגדולתו, תביא ממילא גם ליראה ממנו, מתוך תחושת הפער האינסופי בין קטנותנו לרוממותו.
היראה מא־להים היא התסיסה וזרימת האדרנלין הטבעיים בדמו של יהודי, הדריכות והאנרגטיות שצריכות להמריץ אותנו בחיי היום יום ולהוסיף בנו ערנות
אהבת נצח מיוחדת
משהו מנקר בתוכינו פנימה, יום אחרי יום: נכון שלמדנו את הציווי לאהוב את ה' – אבל בינינו, ה' אוהב אותנו? אותי, עם כל מה שיש או אין בי?
הסוד הוא כזה: הזמן בו השאלה הזו מנקרת בתוכינו – הוא בדרך כלל אחרי עבירה. הבטחנו לעצמינו שלא ניפול, שנצליח להתגבר, שנדבק רק בטוב – אבל יש לפעמים רגעים של נפילה. היצר הרע לוחש בתוכינו כמה אנחנו לא טובים, לא מוצלחים, ואולי ה׳ בכלל לא אוהב אותנו יותר. שקר וכזב!
ה' ית׳ אוהב אותנו אהבת עולם, אהבת נצח, שום דבר שבעולם לא יוכל לבטל אהבה כזו. "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'" (מלאכי א, ב), "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ" (ירמיהו לא, ב), ועוד.
חלק מתהליך הקירבה בינינו לבינו ית׳, נבנה על ידי הגבורה שלנו על הטעויות והרצון לתקנם. גבורה מול היצר, תפילה אישית לעמידה באתגרים, אמונה ביכולת שלנו לצמוח ממשבר – אתם כבר יודעים, בכל פעם שאנחנו טועים ומצליחים לקום ולהתחיל מחדש – אנחנו נהיים חזקים יותר.
// הרב יוני לביא
עבודת ה' מאהבה זו מדריגה גבוהה מאד שצריך לעמול הרבה כדי לזכות לה, כדברי הרמב"ם (הקדמת לפרק חלק): "זה העניין קשה מאד, ואין כל אחד משיגו, וזו היא מעלת אברהם אבינו שהיה עובד מאהבה, ואל הדרך הזו צריכה להיות ההתעוררות".
הרמח"ל מסביר ב'מסילת ישרים' (פרק י"ט) מה היא אהבת ה': "שיהיה האדם חושק ומתאווה ממש אל קרבתו יתברך", והם הם דברי הרמב"ם: "כיצד היא האהבה הראויה? - שיאהב את ה' אהבה גדולה ועזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא חושב עליו תמיד".
מתוך 'שלא לשמה' בא 'לשמה'
פני שנסביר כיצד להגיע למדרגה גדולה זו, חשוב לומר דבר אחד: עבודת ה' מאהבה, ללא שום תכלית אחרת, היא דבר שקשה להגיע אליו, כי רוב האנשים מחפשים תמיד מה הם מרוויחים מכל דבר - "מה יוצא לי מזה?", וזה השיקול המרכזי אצלם אם לעשות משהו או לא, לכן אצל רוב האנשים המניע המרכזי לעבודת ה' היא יראת העונש או התקווה לזכות לשכר בעולם הבא, וזה מה שנקרא: 'לא לשמה'.
אין איסור לעבוד את ה' 'לא לשמה', וחז"ל אף אמרו (פסחים נ ע"ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". אולם תמיד צריך לזכור שאין זה האידיאל, ויש לשאוף להתקדם למדרגת ה'לשמה' - לעבודת ה' מאהבה.
התבוננות ולימוד אמונה
ואיך מגיעים לעבודה מאהבה? הרמב"ם מזכיר שתי דרכים: התבוננות, ולימוד אמונה.
התבוננות - "היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? - בשעה שיתבונן האדם במעשי ה' ובברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם את חכמתו, שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע את השם הגדול". ההתבוננות בחכמה האין סופית שמתגלה לעינינו בבריאה - החל ממבנה ה-D.N.A וגרעין התא, ועד למרחבי שביל החלב, דרך אינסוף יצורים מופלאים שבמעמקי הים ועל פסגות ההרים, וכן הלאה והלאה. משם נוכל לראות את מקצתה של החכמה האלוהית, ולהתרומם לאהבת ה'.
מלבד זה ראוי להתבונן עוד בחסדי ה' הרבים, על הכלל ועל הפרט. כל אחד חייב אלפי תודות לקב"ה על שנתן לו את חייו עלי אדמות, על אחת כמה וכמה אם קיבל גם גוף בריא, משפחה אוהבת, יכולות וכישרונות. וגם ביחס לכלל: זכינו להיוולד בדור מופלא שבו עם ישראל זכה למדינה משלו אחרי אלפיים שנות גלות, לקיבוץ גלויות, לניצחונות מופלאים על מאתיים מיליון ערבים שמנסים להשמידנו ולא מצליחים. שימת לב לדברים ה'פשוטים' הללו יכולה למלא את ליבנו בהכרת הטוב ובאהבה גדולה לאבינו שבשמיים שנתן לנו את כל זה.
לימוד אמונה - בהלכות תשובה (פ"י ה"ו) כותב הרמב"ם: "אינו אוהב את ה' אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחוכמות המודיעות לו את קונו". כלומר, לימוד תורה בכלל, ולימוד אמונה בפרט, מביאים את האדם לידיעת ה' עד כמה שידו משגת - "ולפי הדעה תהיה האהבה". יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' מאהבה.
ואיך מגיעים לעבודה מאהבה? הרמב"ם מזכיר שתי דרכים: התבוננות, ולימוד אמונה.
התבוננות - "היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? - בשעה שיתבונן האדם במעשי ה' ובברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם את חכמתו, שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע את השם הגדול". ההתבוננות בחכמה האין סופית שמתגלה לעינינו בבריאה - החל ממבנה ה-D.N.A וגרעין התא, ועד למרחבי שביל החלב, דרך אינסוף יצורים מופלאים שבמעמקי הים ועל פסגות ההרים, וכן הלאה והלאה. משם נוכל לראות את מקצתה של החכמה האלוהית, ולהתרומם לאהבת ה'.
מלבד זה ראוי להתבונן עוד בחסדי ה' הרבים, על הכלל ועל הפרט. כל אחד חייב אלפי תודות לקב"ה על שנתן לו את חייו עלי אדמות, על אחת כמה וכמה אם קיבל גם גוף בריא, משפחה אוהבת, יכולות וכישרונות. וגם ביחס לכלל: זכינו להיוולד בדור מופלא שבו עם ישראל זכה למדינה משלו אחרי אלפיים שנות גלות, לקיבוץ גלויות, לניצחונות מופלאים על מאתיים מיליון ערבים שמנסים להשמידנו ולא מצליחים. שימת לב לדברים ה'פשוטים' הללו יכולה למלא את ליבנו בהכרת הטוב ובאהבה גדולה לאבינו שבשמיים שנתן לנו את כל זה.
לימוד אמונה - בהלכות תשובה (פ"י ה"ו) כותב הרמב"ם: "אינו אוהב את ה' אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחוכמות המודיעות לו את קונו". כלומר, לימוד תורה בכלל, ולימוד אמונה בפרט, מביאים את האדם לידיעת ה' עד כמה שידו משגת - "ולפי הדעה תהיה האהבה". יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' מאהבה.
אהבה ויראה- אפשר לחשוב שמדובר בשתי מצוות הפוכות זו מזו- מצד אחד לאהוב בכל ליבנו, ומצד שני להיות ביראה, במרחק של כבוד. לא קצת סותר?
ננסה להמחיש את הנושא במציאות- אם יהיה רכב שיהיה בו אפשרות ללחוץ רק על הגז זו תהיה סכנת נפשות, נכון? ומנגד, אם יהיה רכב שיהיה בו רק ברקס - הוא יישאר במקום.
אותו הדבר בדיוק כאשר מדובר ביראה ואהבה בנפש האדם:
אהבה ללא יראה- חוסר גבולות וערכים, רק הרגש מוביל את האדם, כללי הזהירות אינם בנמצא והמחשבה וההיגיון אינם חשובים, החשוב ביותר זה הריגוש והחוויה, ללא התחשבות בזולת או במה נכון ואמיתי.
יראה ללא אהבה- היראה לבדה יכולה להוביל לחרדה ועצבות, ליצור אדם שמפחד להיפגש עם המציאות שמא יקרה משהו רע, מפחד להוציא את כוחותיו הטובים שמא יחטא, מפחד לאהוב ולתת מעצמו שמא יפגע.
התורה מדריכה אותנו לנהוג באיזון, לשלב בין יראה לאהבה ולהיות בקו האמצע כמו שמורה לנו הרמב"ם בספרו "שמונה פרקים".
אהבה ויראה הן שתי הכנפיים איתן אפשר לעוף לגובה, וחייבים את שתיהן כדי לעבוד את השם באמת.
שנזכה לעוף תמיד קדימה תוך איזון אמיתי בין יראה לאהבה.
לפני שנסביר כיצד להגיע למדרגה גדולה זו, חשוב לומר דבר אחד: עבודת ה' מאהבה, ללא שום תכלית אחרת, היא דבר שקשה להגיע אליו, כי רוב האנשים מחפשים תמיד מה הם מרוויחים מכל דבר - "מה יוצא לי מזה?", וזה השיקול המרכזי אצלם אם לעשות משהו או לא, לכן אצל רוב האנשים המניע המרכזי לעבודת ה' היא יראת העונש או התקווה לזכות לשכר בעולם הבא, וזה מה שנקרא: 'לא לשמה'.
אין איסור לעבוד את ה' 'לא לשמה', וחז"ל אף אמרו (פסחים נ ע"ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". אולם תמיד צריך לזכור שאין זה האידיאל, ויש לשאוף להתקדם למדרגת ה'לשמה' - לעבודת ה' מאהבה.
התבוננות ולימוד אמונה
ואיך מגיעים לעבודה מאהבה? הרמב"ם מזכיר שתי דרכים: התבוננות, ולימוד אמונה.
התבוננות - "היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? - בשעה שיתבונן האדם במעשי ה' ובברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם את חכמתו, שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע את השם הגדול". ההתבוננות בחכמה האין סופית שמתגלה לעינינו בבריאה - החל ממבנה ה-D.N.A וגרעין התא, ועד למרחבי שביל החלב, דרך אינסוף יצורים מופלאים שבמעמקי הים ועל פסגות ההרים, וכן הלאה והלאה. משם נוכל לראות את מקצתה של החכמה האלוהית, ולהתרומם לאהבת ה'.
מלבד זה ראוי להתבונן עוד בחסדי ה' הרבים, על הכלל ועל הפרט. כל אחד חייב אלפי תודות לקב"ה על שנתן לו את חייו עלי אדמות, על אחת כמה וכמה אם קיבל גם גוף בריא, משפחה אוהבת, יכולות וכישרונות. וגם ביחס לכלל: זכינו להיוולד בדור מופלא שבו עם ישראל זכה למדינה משלו אחרי אלפיים שנות גלות, לקיבוץ גלויות, לניצחונות מופלאים על מאתיים מיליון ערבים שמנסים להשמידנו ולא מצליחים. שימת לב לדברים ה'פשוטים' הללו יכולה למלא את ליבנו בהכרת הטוב ובאהבה גדולה לאבינו שבשמיים שנתן לנו את כל זה.
לימוד אמונה - בהלכות תשובה (פ"י ה"ו) כותב הרמב"ם: "אינו אוהב את ה' אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחוכמות המודיעות לו את קונו". כלומר, לימוד תורה בכלל, ולימוד אמונה בפרט, מביאים את האדם לידיעת ה' עד כמה שידו משגת - "ולפי הדעה תהיה האהבה". יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' מאהבה.
(מתוך אתר 'חברים מקשיבים')
האדמו"ר רבי אשר השני מסטולין, כך מספרים חסידי קרלין, שאל פעם אברך אחד שהיה מן המקושרים אליו בייחוד: האם אתה ירא ממני קצת? שתק האברך. שאל האדמו"ר שנית – ושוב שתיקה. האברכים המקושרים אל האדמו"ר ר' אשר, אהבו אותו אהבת נפש ומרוב אהבה לא יכול אותו אברך לומר כי הוא ירא. כשחזר האדמו"ר בתמיהה רבה על שאלתו בפעם השלישית: וכי אינך ירא ממני כלום?! ענה האברך: אני ירא שלא תתקלקל האהבה. נתן לו האדמו"ר לטיפת לחי ואמר לו: 'שייגעץ, הלא זוהי היראה האמיתית'.
היראה היא הגדר שבתוכה יכולה לצמוח אהבה באופן בטוח. היראה היא האחריות של האוהב לשמר את אהבתו ולא לתת לה לזלוג ולא לאפשר לתחושת הקרבה להיהפך לזלזול. כלשונו של המהר"ל מפראג:
"עיקר היראה שהיא באה מכוח האהבה כי מי שהוא אוהב את אחד הוא מכוון לעשות רצונו בכל אשר אפשר שלא יהיה פירוד לזאת האהבה ובשביל זה הוא ירא לעבור רצונו."
פעם אחת, כשהיה רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל ביפו בערב תשעה באב, הלך לביתו של מרן הרב קוק זצ"ל לסעודה המפסקת, ומצא את הדלת נעולה. הביט דרך החלון, וראה את הרב כשהוא הולך הלוך ושוב, בהליכה מהירה, כולו מלא התלהבות ודבקות ומראהו כעמוד אש.
פחד הרי"מ להיכנס, ולאחר שהייה קצרה, דפק בדלת. משראהו הרב בכניסתו, אמר לו: טוב שבאת, משום שאינני יכול לאכול סעודה המפסקת, באשר כולי מלא אש אהבת ה', ואינני יכול לומר קינות. צריך לצאת לשאוף קצת אויר, ואחר כך אפשר יהיה לומר קינות...
כמו כן, סיפר הרי"מ חרל"פ, כי פעם בשעת התרוממות הרוח, אמר הרב: אני נשרף מאהבת ה'...
שירות לקוחות והצטרפות
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!
*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת
* שווי סט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים