מצוות 81-83 – לקבוע מזוזה בפתח הבית, לכתוב ספר תורה

"

שנצטווינו לקבוע מזוזות בפתחי השערים

(ספר המצוות – עשה טו)

שנצטווינו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו

(ספר המצוות – עשה יח)

שנצטווינו שכל מלך מאומתנו שישב על כסא המלוכה, יכתוב ספר תורה לעצמו, ולא ייפרד ממנו

(ספר המצוות – עשה יז)

 

55תורה שבכתב 

וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ

(דברים ו, ט)

וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ

(דברים יא, כ)

תורה שבעל פה 

המזוזה הנכתבת על מזוזת השער, להיות גלוי לכל בא אל הבית וכל עובר, כי פנימיות הבית, סדריה ומשטריה, הכל ערוך בהתאמה לתורת ד' ומשפטיו על ישראל. הציצית, המה יעידו ג"כ בכל מקום אשר יביאוהו רגליו, כי הוא קשור בקדושת כל המצות כולן לא רק ברעיון כי אם גם במעשה.

היסוד הוא שלא יהיו פתחי הבית של איש הישראלי עשויים כמחתרת, שיוכל רק בדרך הסתר וגניבה לבא 'בהם' אור ד' וקדושת קיום תורתו ושמירת בריתו, כי אם בגלוי ואהבת אמת המביאה להתהלל בשם קדשו, ואז הבנים ילכו בדרך הקודש להיות דוגלים בשם ד', וחפצי תורתו ושמירת חוקיו לשם ולתהילה כל הימים…"

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה לקבוע מזוזה בפתחי הבתים והשערים, שנאמר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ".
  2. עשרה תנאים יש בבית כדי שהדר בו יתחייב לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה. ואלו הן: א- שיהיה שטח הבית לפחות ארבע אמות על ארבע אמות; ב- שתהיינה לו שתי מזוזות (דפנות הפתח); ג-  שיהיה לו משקוף (דופן עליונה של הפתח); ד- שתהיה לו תקרה; ה- שיהיו לו דלתות; ו- שיהיה הפתח גבוה לפחות עשרה טפחים; ז- שיהיה הבית מיועד לשימושי חול, ולא לשימושי קודש (למעט בית המקדש ובית הכנסת וכדו'); ח- שיהיה עשוי לדירת אדם, ולא לדירת בעלי חיים או לאחסון; ט- שיהיה עשוי לדירת כבוד (למעט בית הכיסא ובית המרחץ וכדו'); י- שיהיה עשוי לדירת קבע.
  3. היכן קובעים את המזוזה? בתוך חלל הפתח, בטפח הסמוך לחוץ, בתחילת שליש העליון של גובה הפתח. וצריך לקובעה לימין הנכנס לבית, ואם קבעה משמאל פסולה. 
  4. חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שייכנס ויצא מן הבית, ויראה את המזוזה הנושאת את שם ה' – ייזכר באהבתו וייעור משנתו ומשיגיונותיו בהבלי הזמן, ויידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. 
 (הל' מזוזה פרקים ה-ו)

שו"ת הרחבה

שאלה: בחנויות לממכר תשמישי קדושה מצויים סוגים רבים של בתי מזוזה, אבל כמעט כולם אטומים ולא רואים דרכם את אותיות ש-ד-י הכתובים על המזוזה. האם לא עדיף לקנות בית מזוזה שקוף, הרי כל העניין הוא לראות את שם ה' שעל המזוזה?

תשובה: הרמב"ם כתב שנוהגים לכתוב שם ש-ד-י על המזוזה מבחוץ, וטעם הדבר הוא כדי שבכל פעם שייכנס ויצא מביתו יראה את שם ה', ויכניס בלבו אהבתו ויראתו. ובמקומות רבים בזוה"ק מובא שכאשר ה'מזיקין' רואים את שם ה' אשר על המזוזה הם בורחים ובדילים מביתו של האדם. ומשני טעמים אלו ראוי שיהיה בית המזוזה שקוף, כדי שניתן יהיה לראות את שם ה'.

מאידך, הזהירו הפוסקים שאסור לעשות דברי טינופת ליד המזוזה, כגון להניח שם זבל או להתלבש או להחליף חיתול לילדים או לשמש מיטתו, וכל כיוצא זה, הואיל וכל הדברים הללו אסורים להיעשות בפני שם ה', וכמו שכתוב: (דברים כג, יד-טו): "וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ… וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

ומשום כך פסק השולחן ערוך (ע"פ הכלבו והסמ"ק) שבחדרים שיש בהם טינוף, כגון חדרי שינה וחדרים שתינוקות מצויים שם – טוב לכסות את המזוזה, ולעשות לה בית אטום. אולם בשאר החדרים, שהם מקום טהרה – טוב יותר שתהיה המזוזה נראית ויהיה לה בית מזוזה שקוף. וכן כתב השל"ה הקדוש (חולין, נר מצוה, לו): "ומה טוב ומה נעים לשום ה'קנה' שבו המזוזה (=בית המזוזה) תוך כלי של זכוכית שאז אותיות של שם שד"י מאירים דרך כלי זכוכית. וראיתי חסידים ואנשי מעשה נוהגין כן, וקדוש יאמר לו".

(ע"פ שו"ע, יו"ד רפו, ה, ומפרשים)
(ע"פ שו"ת עטרת פז [הרב פנחס זביחי], ח"א, כרך ב', יו"ד סי' ט"ו)

 

איך זה עובד? 

המזוזה היא קלף שעליו כתובות שתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע ("שמע ישראל", "והיה אם שמוע"), ובהן הכרזת אמונה בה' והצהרת אהבה אליו, וכן הכרזת אמונה שה' משגיח וגומל לנו בהתאם למעשינו.

רק בחדר בגודל של כשני מטרים על שני מטרים או יותר, יש חובה לקבוע מזוזה.

חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שייכנס ויצא מן הבית, ויראה את המזוזה הנושאת את שם ה' – ייזכר באהבתו וייעור משנתו ומשיגיונותיו בהבלי הזמן, ויידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים.

מצווה על כל אחד לכתוב לעצמו ספר תורה בדיו על קלף.

מלאכת הכתיבה מורכבת וקשה, ומחירו של ספר תורה גבוה מאוד. אכן, כתבו הפוסקים שהמצווה מוטלת רק על מי שידו משגת לרכוש ספר תורה.

לפי הרמב"ם המצווה מתקיימת רק על־ידי כתיבת ספר תורה של ממש, ואולם לפי פוסקים אחרים, כיוון שמטרת המצווה היא הלימוד, וכיוון שכיום לא לומדים מספר התורה עצמו, מקיימים בימינו את המצווה על־ידי רכישת ספרי קודש, כגון חומשים וכדומה, לבית.

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

יהודי עומד הוא מול ה'

// מירי דצינגר, אולפנת נריה

יהודי לא עומד מול אנשים, הוא עומד מול מלך מלכי המלכים.

חייו מסודרים עפ"י התורה וההלכה ובביתו מזוזה שמכריזה כי כאן יש אמונה באל אחד יחיד ומיוחד, שלא רק ברא את העולם הוא גם מנהל אותו לפי הסדר שלו. סדר מיוחד מלא צדק, חסד ורחמים גם אם לנו לא תמיד נראה שהכל הולך לפי העניינים.

יהודי, עומד הוא מול ה', לא מפחד ממה שיגידו וממה שיאמרו.

עומד הוא איתן, שורשיו מרובים ועמוקים בהלכה, גזע התורה הוא חייו, ענפיו ופירותיו מתוקים ומתחדשים בכל יום בחידושי בית המדרש.

יהודי הוא עתיק מאוד והוא חדש בכל יום.

הוא והיא בקשר עתיק יומין, נבראו האחד בשביל השני.

נשמה אחת יש לשניהם.

הוא הוגה בה יומם וליל והיא מצילה ומגינה בעדו.

יש ליהודי קשר משולש, קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הם.

ועל כן אי אפשר לו בלעדיה

ילך הוא תמיד בחוקותיה.

 

אטום או שקוף?

כל העניין של המזוזה הוא לראות את שם ה' ולהיזכר בו. אז למה עושים את בתי המזוזה אטומים, כך שאי אפשר לראות את שם ה' הכתוב במזוזה?

עיקר העניין של המזוזה הוא לקיים את מצות ה', ואת זה מקיימים גם כאשר בית המזוזה אטום. אמנם הרמב"ם כתב שנוהגים לכתוב שם שד"י על המזוזה מבחוץ כדי שבכל פעם שייכנס ויצא מביתו יראה את שם ה' ויכניס בלבו אהבתו ויראתו, ובמקומות רבים בזוהר מובא שכאשר המזיקין רואים את שם ה' אשר על המזוזה הם בורחים ובדלים מביתו של האדם, ולפי זה אכן ראוי שיהיה בית המזוזה שקוף כדי שיתאפשר – לנו ולמזיקין – לראות את שם ה'.

הבעיה היא, שכאשר שם ה' גלוי אסור לעשות לידו דברים שאינם מכובדים, כגון להניח שם זבל או להתלבש או להחליף חיתול לילדים וכיוצא בזה, ומשום כך פסק השולחן ערוך (יו"ד רפו, ה) שבחדרים שיש בהם טינוף, כגון חדרי שינה וחדרים שתינוקות מצויים שם - טוב לכסות את המזוזה ולעשות לה בית אטום. אבל באמת, בשאר החדרים שלא עושים בהם דברי טינופת, ובפרט בכניסה הראשית לבית - טוב יותר שתהיה המזוזה נראית ויהיה לה בית מזוזה שקוף. 

 

ספרים, רבותי, ספרים

אם יש מצווה על כל אדם מישראל לכתוב ספר תורה - מדוע נדיר לראות שמקיימים אותה?

הרא"ש כתב שטעם מצות כתיבת ספר תורה הוא כדי שיוכל כל אדם ללמוד תורה בביתו, ועל כן מצוה זו הייתה נהוגה רק בדורות הראשונים שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בו, אבל בזמן הזה שספרי התורה מונחים בבית הכנסת ומשמשים רק לקריאה בציבור, מצוות עשה על כל איש ישראל לכתוב לו חומש ומשנה וגמרא ושאר ספרים שבהם יכולים הוא ובני ביתו ללמוד ולהגות ולעסוק בתורה. 

מאחר שכתיבת ספר התורה עולה הרבה מאוד כסף, נוהגים רוב בית ישראל לסמוך על שיטת הרא"ש ועל הסוברים שיוצאים ידי חובה בקניית ספרי לימוד. ומשתדלים לכתוב או לקנות על כל פנים אות אחת בספר תורה, ולצאת בזה ידי חובה, וכפי שפסק הרמב"ם שהמגיה אפילו אות אחת בספר תורה הרי הוא כאילו כתבו כולו.

סיפור 

לא נישקת – לא התקבלת

הקפדה מיוחדת הייתה לרב אברהם שפירא זצ"ל, הרב הראשי לישראל וראש ישיבת 'מרכז הרב', בעוברו בכל פתח לנשק את המזוזה, ואף אם הפתח היה גדול - הלך עד למזוזה ונישקה. וכשרבה הייתה הצפיפות, נתן לעוברים לחלוף על פניו, ואז ניגש למזוזה.

והנה, כמה תלמידים הבחינו שהרב אינו רק מנשק את המזוזה, אלא משתהה שיהוי כל שהוא בהניחו את ידו על המזוזה, טרם שמנשק אותה. כעבור זמן נודע ממקורביו, שהרב נהג בשיהוי זה, כדי להרהר במהירות במה שכתוב במזוזה, ורק אחר כך לנשקה.

פעם נשאל על ידי תלמיד אחד מדוע הוא מקפיד כל כך על נישוק המזוזה. והשיב לאותו תלמיד: המנהג לנשק את המזוזה בכניסתו וביציאתו הוא מנהג המורה על יראת שמים, ולכן ראוי לנוהגו. והוסיף שמסופר על ה'חפץ חיים' זצ"ל, שפעם באו להתקבל לישיבתו שני תלמידים, והוא קיבל רק אחד משניהם. טעם הדבר היה, משום שאת האחד הוא ראה מנשק את המזוזה, ואת השני לא...

 

 

 

הסוד של עם ישראל

באחד הימים הגיע כומר חשוב לירושלים. הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, רב הכותל ליווה את האורח בהגיעו לכותל המערבי, ואחר כך הכניסו ללשכתו, שם ישב גם סופר הכותל. התעניין הכומר במעשיו של הסופר, והרב הסביר שהוא כותב ספר קדוש.

"מדוע לכתוב בכתב יד, והרי יש היום בתי דפוס וניתן לכתוב בצורה ברורה ומהירה הרבה ספרי תורה. מדוע להשקיע עבודה כה מרובה?" – שאל הכומר. "מאז קבלת התורה כותבים את הספר בכתב יד. ולא זו בלבד אלא טובלים במקווה לפני הכתיבה, מזככים את המחשבה, ומשתמשים רק בקלף מיוחד וציפורן מיוחדת לכתיבה" – האריך הרב והסביר לו את דיני כתיבת ספר תורה והסיבות לכך. הפגישה התארכה ונתמשכה. בטרם נפרדו אמר הכומר: "כעת הנני מבין את סוד נצחיותו של עם ישראל, כיצד קיים הוא בעולם מדורי דורות ושורד בו חרף כל האסונות הרבים שהמיטו עליו משנאיו"...

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן