// מירי דצינגר, אולפנת נריה

יהודי לא עומד מול אנשים, הוא עומד מול מלך מלכי המלכים.

חייו מסודרים עפ"י התורה וההלכה ובביתו מזוזה שמכריזה כי כאן יש אמונה באל אחד יחיד ומיוחד, שלא רק ברא את העולם הוא גם מנהל אותו לפי הסדר שלו. סדר מיוחד מלא צדק, חסד ורחמים גם אם לנו לא תמיד נראה שהכל הולך לפי העניינים.

יהודי, עומד הוא מול ה', לא מפחד ממה שיגידו וממה שיאמרו.

עומד הוא איתן, שורשיו מרובים ועמוקים בהלכה, גזע התורה הוא חייו, ענפיו ופירותיו מתוקים ומתחדשים בכל יום בחידושי בית המדרש.

יהודי הוא עתיק מאוד והוא חדש בכל יום.

הוא והיא בקשר עתיק יומין, נבראו האחד בשביל השני.

נשמה אחת יש לשניהם.

הוא הוגה בה יומם וליל והיא מצילה ומגינה בעדו.

יש ליהודי קשר משולש, קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הם.

ועל כן אי אפשר לו בלעדיה

ילך הוא תמיד בחוקותיה.

כל העניין של המזוזה הוא לראות את שם ה' ולהיזכר בו. אז למה עושים את בתי המזוזה אטומים, כך שאי אפשר לראות את שם ה' הכתוב במזוזה?

עיקר העניין של המזוזה הוא לקיים את מצות ה', ואת זה מקיימים גם כאשר בית המזוזה אטום. אמנם הרמב"ם כתב שנוהגים לכתוב שם שד"י על המזוזה מבחוץ כדי שבכל פעם שייכנס ויצא מביתו יראה את שם ה' ויכניס בלבו אהבתו ויראתו, ובמקומות רבים בזוהר מובא שכאשר המזיקין רואים את שם ה' אשר על המזוזה הם בורחים ובדלים מביתו של האדם, ולפי זה אכן ראוי שיהיה בית המזוזה שקוף כדי שיתאפשר – לנו ולמזיקין – לראות את שם ה'.

הבעיה היא, שכאשר שם ה' גלוי אסור לעשות לידו דברים שאינם מכובדים, כגון להניח שם זבל או להתלבש או להחליף חיתול לילדים וכיוצא בזה, ומשום כך פסק השולחן ערוך (יו"ד רפו, ה) שבחדרים שיש בהם טינוף, כגון חדרי שינה וחדרים שתינוקות מצויים שם - טוב לכסות את המזוזה ולעשות לה בית אטום. אבל באמת, בשאר החדרים שלא עושים בהם דברי טינופת, ובפרט בכניסה הראשית לבית - טוב יותר שתהיה המזוזה נראית ויהיה לה בית מזוזה שקוף. 

אם יש מצווה על כל אדם מישראל לכתוב ספר תורה - מדוע נדיר לראות שמקיימים אותה?

הרא"ש כתב שטעם מצות כתיבת ספר תורה הוא כדי שיוכל כל אדם ללמוד תורה בביתו, ועל כן מצוה זו הייתה נהוגה רק בדורות הראשונים שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בו, אבל בזמן הזה שספרי התורה מונחים בבית הכנסת ומשמשים רק לקריאה בציבור, מצוות עשה על כל איש ישראל לכתוב לו חומש ומשנה וגמרא ושאר ספרים שבהם יכולים הוא ובני ביתו ללמוד ולהגות ולעסוק בתורה. 

מאחר שכתיבת ספר התורה עולה הרבה מאוד כסף, נוהגים רוב בית ישראל לסמוך על שיטת הרא"ש ועל הסוברים שיוצאים ידי חובה בקניית ספרי לימוד. ומשתדלים לכתוב או לקנות על כל פנים אות אחת בספר תורה, ולצאת בזה ידי חובה, וכפי שפסק הרמב"ם שהמגיה אפילו אות אחת בספר תורה הרי הוא כאילו כתבו כולו.