מצוות 87-89 – לשבות ממלאכה ביום השבת

"

שנצטווינו לשבות ממלאכה בשבת

(ספר המצוות – עשה קנד)

שהוזהרנו לא לעשות מלאכה בשבת

(ספר המצוות – לא תעשה שכ)

שהוזהרנו לא להעניש את החוטאים, ולא לבצע את גזר הדין ביום השבת

(ספר המצוות – לא תעשה שכב)

55תורה שבכתב 

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר

(שמות כג, יב)

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ

(שמות כ, ט-י)

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת

(שמות לה, ב-ג)

תורה שבעל פה 

אמר ר' לוי: אם משמרים ישראל את השבת כראוי, אפילו יום אחד – בן דוד בא. למה? – שהיא שקולה כנגד כל המצוות. אמר ר' אלעזר בר אבינא: "וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָ לָהֶם" (נחמיה ט, יד) – אמר להם הקב"ה לישראל: אם תזכו לשמור שבת – מעלה אני עליכם כאילו שמרתם כל המצוות שבתורה, ואם חיללתם אותה – מעלה אני עליכם כאילו חיללתם כל המצוות

(שמות רבה, בשלח, פרשה כה, אות יב)

 

אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל – לך והודיעם

(שבת י ע"ב)

 

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה לשבות ממלאכה ביום השביעי, ואסור לעשות בו מלאכה,  שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת", ונאמר: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה".
  2. כל העושה מלאכה בשבת בשוגג – חייב קרבן חטאת, ואם עשה במזיד – חייב כרת, ואם היו לו עדים והתראה – חייב סקילה, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה', כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת".
  3. שלושים ותשע 'אבות מלאכות' (מלאכות עיקריות) הן, ולכל מלאכה מהן ישנן 'תולדות' (מלאכות הדומות למלאכות העיקריות). העושה אב מלאכה או תולדה – חייב קרבן או סקילה, והעושה מספר מלאכות בשגגה – חייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה. ברם, אם עשה אב מלאכה ותולדה שלו – חייב רק חטאת אחת. 
  4. אלו הן אבות המלאכות: החרישה, והזריעה, והקצירה, והעימוּר (איסוף התבואה לערימה), והדישה (פירוק הגרעין מהקליפה), והזרייה, והברירה, והטחינה, וההרקדה (ניפוי), והלישה, והאפייה, והגזיזה (של הצמר), והליבון (ניקוי הצמר), והניפוץ (חיבוט הצמר להוצאת שאריות הלכלוך), והצביעה, והטוויה, ועשיית הנירים (לולאות), והנסכת המסכה (מתיחת חוטי האריגה), והאריגה, והבציעה (הפרדת חוטי האריג, ופרימתם), והקשירה, וההתרה, והתפירה, והקריעה, והבניין, והסתירה, וההכאה בפטיש, והצידה, והשחיטה, וההפשטה (הפשטת העור), וההעבדה (עיבוד העור), ומחיקת (החלקת) העור, וחיתוכו, והכתיבה, והמחיקה, והשרטוט, וההבערה, והכיבוי, וההוצאה מרשות לרשות.
  5. מי שהתחייב עונש בבית הדין, כגון מלקות או מיתה – אין מבצעים את גזר דינו בשבת, שנאמר: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" – זו אזהרה לבית דין שלא ישרפו בשבת את מי שהתחייב שריפה, והוא הדין לשאר עונשים.
  6. כל השומר את השבת כהלכתה, ומכבדה ומענגה כפי כוחו – שכרו גדול בעולם הזה, מלבד השכר הצפוּן לו לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו נח, יג-יד): "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד… אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".
(הל' שבת, פרקים א, ז, כד, ל)

שו"ת הרחבה

שאלה: שעון השבת של המזגן מכוון להדלקה בשעה 11:00, אך בעקבות החום הכבד אני רוצה להקדים את הדלקתו בשעה – האם מותר לערוך שינויים בשעון השבת?

תשובה: השימוש ב'שעון שבת' מקובל כיום בכל תפוצות ישראל. היתר השימוש בשעון השבת מבוסס על קביעת חז"ל והפוסקים (שבת יח ע"א; רמב"ם, הל' שבת פ"ו הט"ז) ש"אין אנו מצווים על שביתת כלים", כלומר אין איסור על האדם לעשות מלאכות בערב שבת אע"פ שהן יימשכו מאליהן לתוך השבת (ורק במקרים שהמלאכה הנעשית בשבת משמיעה קול גדול וגורמת לזלזול השבת, יש האוסרים לעשותה – ראו שו"ע ורמ"א רנב, ה). משום כך, מותר לכוון את שעון השבת מבעוד יום באופן שפעולתו תיעשה בשבת עצמה.

אולם דנו הפוסקים אם בשבת עצמה מותר לערוך שינויים בשעון השבת, ולגרום להקדמת או לאיחור הדלקת או כיבוי החשמל. יש שכתבו לאסור עריכת שינויים בשבת עצמה על יסוד דברי הגמרא (ביצה כב ע"א) שהנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והנוטל שמן מן הנר חייב משום מכבה, והיינו שאע"פ שאינו מדליק או מכבה את האש בידיים, מאחר והוא עושה פעולה הגורמת לאש להמשיך לבעור או להיכבות מוקדם יותר, הרי הוא כמבעיר ומכבה ביד, וחייב. ולפי זה גם מי שמסיט את זיזי שעון השבת כדי להקדים או לאחר את פעולת החשמל, הרי הוא כעושה מעשה בידיו וחייב (אגרות משה יו"ד ג, מז; ועוד).

מאידך, מובא בגמרא ובפוסקים (שבת קכ ע"ב; שו"ע רעז, א-ב) שמותר לסגור את הדלת בפני הנר כדי שלא יכבה מפני הרוח הנושבת עליו, ואע"פ שע"י סגירת הדלת הוא מסייע לאש להמשיך לבעור. וזאת משום שאינו עושה פעולה בנר עצמו (כדוגמת המוסיף שמן לנר) אלא הוא עושה פעולה חיצונית, והיא זו שגורמת לנר להמשיך לדלוק (רא"ש, ביצה ב, יז). ומכאן למדו פוסקים רבים (מנחת שלמה ח"א סי' יג; יבי"א ח"ג סי' יח, ועוד) שמותר לערוך שינויים בשעון שבת, משום שהסטת הזיזים אינה פעולה ישירה בגוף החשמל, אלא חיצונית לו, והיא דומה לסגירת דלת בפני הנר.

וכל האמור הוא רק לגבי 'המשכת מצב' ולא לגבי 'הקדמת מצב'. כלומר, שאם שעון השבת מכוון מבעוד יום להפסיק את זרם החשמל בשעה מסוימת – מותר לשנות ולגרום לו להפסיק בשעה מאוחרת יותר (ולהמשיך את מצב ההדלקה), אך אין לגרום לו להיכבות מוקדם יותר. וכן אם השעון היה מכוון לחבר את זרם החשמל בשעה מסוימת – מותר לשנות ולגרום לו להידלק מאוחר יותר (ולהמשיך את מצב הכיבוי), אך אין לגרום לו להידלק מוקדם יותר. ורק לצורך חולה או לצורך מצוה מותר לעשות שינוי הגורם לשעון השבת לכבות או להידלק מוקדם יותר (ועדיף לעשות זאת בשינוי).

(ע"פ הרב יהושע ישעיה נויברט, שמירת שבת כהלכתה, יג, כו-ל, ובהערות)

איך זה עובד? 

מצות עשה לשבות ממלאכה ביום השביעי, ואסור לעשות בו מלאכה, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת", ונאמר: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה".

כל העושה מלאכה בשבת בשוגג – חייב קרבן חטאת, ואם עשה במזיד – חייב כרת, ואם היו לו עדים והתראה – חייב סקילה, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה', כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת".

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

עונג או עונש

השבת היא אחת המתנות היותר גדולות שקיבלנו מאת השם יתברך. אם כן למה היא לעיתים נראית כעול כ"כ כבד? למה יש אנשים שכל כך קשה להם לשמור את השבת? לעומת המילה מעין עולם הבא יש שירגישו שהיא גיהנום עלי אדמות.

התשובה לכך נעוצה בעמדתו הפנימית של כל אדם. יש הרבה אנשים שבורחים ממנוחה, גם כשהם בחופש הם מחפשים הסחות דעת, ונמנעים מלשמוע את קולות ליבם. אנו מלאים במדיה מכל כיוון ופתאום להישאר לבד יכול להישמע מפחיד למי שלא למד להכיר את עצמו. בשבת אנו מקבלים נשמה יתירה, מקבלים תוספת של הארת הנשמה יותר מאשר בשאר השבוע. אם כן, מי שמחובר לנשמתו יחווה עונג נשמתי עילאי ומי "שמסוכסך" עם נשמתו יחווה יותר תסכול ורק ינסה לברוח מהמצב הלא נעים אליו נקלע.

השביתה בשבת מאפשרת לנו לנוח רגע מהמרוצה אחרי החומר ולהתייחס למה שמעבר לו. להתייחס לנשמה.

השבת היא זמן בו העולם נמצא במצב של קדושה, שלא דורש בניה ולא הריסה, לא חשבון נפש ולא בירור פנימי. אלא פשוט התעלות מעצם היום והתחברות לנשמה, לעולמנו הפנימי.

שנזכה להתחבר ליום המיוחד הזה שניתן לנו במתנה, ונזכה למנוחת גוף ונפש אמיתית.

 

המשך לקריאה
הכרזה על מלכות ה' בעולם!

// גב' בלהה בוסי - מנהלת אולפנית אור עקיבא

שתי מצוות לא תעשה נצטווינו בשבת: הראשונה - לא לעשות כל מלאכה, והשנייה - לא להעניש את החוטאים בשבת. המצוה הראשונה טומנת בתוכה את כל ההלכות המרובות של השבת, את כל פרטי ט"ל מלאכות האסורות בשבת, אבות ותולדות, ואילו המצוה השנייה אין בה הרבה פרטים. רק ציווי אחד פשוט: לא לבצע את גזר הדין בשבת. מה היחס בין המצוה הראשונה, שנכתבו עליה מסכתות וספרים רבים, ובין המצוה השנייה שאינה אלא סעיף אחד ברמב"ם?

כולם מוזמנים לסעודה

ננסה להבין זאת על פי טעם המצוה. בזוהר הקדוש מובא (ח"ב, פט ע"ב; ר"ג ע"ב; ועוד) טעם פנימי-נסתר: ביום השבת אין השטן ושאר 'מזיקין' שולטים, ואפילו הגיהינום לא שולט ולא שורף ביום השבת, ומשום כך ציוונו ה' "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" - שכשם שבשמים יש שביתה מדינים ומזיקים ביום השבת, כך צריך שתהיה שביתה על הארץ ביום השבת.

ובספר החינוך (מצוה קיד) כתב ביאור על דרך הפשט: "משורשי המצווה, שרצה השם יתברך לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחייבים. משל למלך גדול שקרא בני המדינה יום אחד לסעודה שאינו מונע הפתח מכל אדם, ואחר יום הסעודה יעשה משפט. כן הדבר הזה, שהשם ברוך הוא ציוונו לקדש ולכבד יום השבת לטובתנו ולזכותנו, וזה גם כן מכבודו של יום הוא".

השבת היא יום המנוחה. על כן אנו שובתים בה ממלאכה, ונמנעים מל"ט אבות המלאכות וכל ענפיהן. אך אין זו רק מנוחה לגוף ו'הטענת המצברים' לקראת ימי המעשה הבאים, אלא זו גם מנוחה לנפש - הפסקת העשייה הגשמית היומיומית המתישה כדי להניח זמן להתמקדות רוחנית. ביום זה אנו חוזרים ומזכירים לנו ולכל הברואים מי עשה כל זאת, מי הוא בורא העולם ומנהלו. אנו מכירים ומכריזים על מלכות ה' בעולם.

גם ברגע האחרון

הכרזה זו הבאה ע"י המנוחה והשביתה ממלאכה צריכה להגיע לכולם, גם - ואולי בעיקר - לאותם "החוטאים והחייבים", שעקב תהלוכות הזמן שכחו קצת את בורא העולם ועברו על מצוותיו. גם להם אנו מזכירים, רגע לפני ביצוע גזר הדין, דקות אחדות לפני הסקילה והשריפה: זכרו את ה', בורא העולם! גם הם משתתפים ב'סעודת המלך' ומתחזקים באמונה - "במנוחתנו בשביעי זכר לנו בחידושו של עולם, כי כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע וישאל כל שואל מה עילת זאת המנוחה ויהיה המענה כי ששת ימים עשה ה' וגו', כל אחד יתחזק מתוך כך באמונה האמיתית" (ספר החינוך, מצוה לב).

המשך לקריאה

סיפור 

15% של ברכה

יהודי בעל חנות כושלת, בא אל הרבי מאלכסנדר, בעל ה'ישמח ישראל', והתלונן על קשיי הפרנסה, ועל החנות שאינה מצליחה. בתוך כך הבין הרבי, שהיהודי פותח את חנותו ביום השבת.

אמר לו הרבי: 'אם תסכים לקחת אותי לשותף בחנות, ותיתן לי 15% מההכנסה, אבטיחך שתהיה לך פרנסה בשפע'. האיש הסכים ברצון רב, ובו במקום ערכו שטר שותפות וחתמו עליו כדין. 

לאחר מכן אמר לו הרבי: 'מכיוון שעכשיו יש לי בעלות על החלק השביעי (15%) של העסק, זכותי לעשות בו כרצוני. הריני בוחר לי אפוא את היום השביעי, יום השבת, ואני מצווה עליך לסגור את החנות ביום זה, שהוא היום שלי. אם תעשה כך, מובטחת לך ההצלחה'. ואמנם האיש קיים את הציווי, ומאז ראה ברכה במעשי ידיו.

 

המשך לקריאה

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה
דילוג לתוכן