מצוות 92-93 לשבות ממלאכה ביום הכיפורים

"

שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום הכיפורים

(ספר המצוות – עשה קסה)

שהוזהרנו לא לעשות מלאכה ביום הכיפורים

(ספר המצוות – לא תעשה שכט)

55תורה שבכתב 

וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם… שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם

(ויקרא טז, כט-לא)

אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם… וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה… וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם

(ויקרא כג, כז-לא)

תורה שבעל פה 

אילולי יום הכיפורים – לא היה העולם עומד. ואפילו כל המועדות עוברים ובטלים, יום הכיפורים אינו עובר – לפי שיום הכיפורים מכפר על העבירות החמורות ועל הקלות, שנאמר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם" (ויקרא טז, ל) 

(פרקי דרבי אליעזר, פרק מ"ה)

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחודש השביעי, יום הכיפורים, שנאמר: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם", ואסור לעשות בו מלאכה, שנאמר: "בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי… כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ". 
  2. כל מלאכה שאסור לעשותה בשבת מן התורה – אסור לעשותה ביום הכיפורים. וכל מלאכה שאסור לעשותה בשבת מדברי סופרים – אסור לעשותה ביום הכיפורים, וכל שאסור לטלטלו בשבת – אסור לטלטלו ביום הכיפורים.
  3. אין בין מלאכות שבת למלאכות יום הכיפורים, אלא שהעושה מלאכה בשבת במזיד – חייב סקילה, והעושה מלאכה ביום הכיפורים במזיד – חייב כרת. והעושה מלאכה ביום הכיפורים בשוגג – חייב קרבן חטאת.
 (הל' שביתת העשור, פרק א')

שו"ת הרחבה

שאלה: החוק במדינת ישראל קובע שאסור לנסוע ברכב ביום הכיפורים, אך מותר לרכוב על אופניים. האם גם ההלכה מתירה רכיבה על אופניים ביום הכיפורים?

תשובה: מוסכם על כל הפוסקים בימינו כי הרכיבה על אופניים אסורה בשבת (שמירת שבת כהלכתה טז, יז), וכל מה שאסור בשבת אסור גם ביום הכיפורים. יש שאסרו זאת מחשש שמא יצאו מחוץ לתחום שבת, ויש שאסרו זאת מחשש שמא יינקב הצמיג או יחסר בו אוויר ויבוא לתקנו בשבת כדרך שמתקנו בחול (כף החיים תד, ח), ויש שאסרו את הנסיעה באופניים מפני שהיא דרך חולין, ודרשו חז"ל (שבת קיג ע"א): "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ" (ישעיהו נח, יג) – שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול" (קובץ מבית לוי)

והגאון רבי יוסף חיים מבגדד, בעל ה'בן איש חי', כתב תחילה להתיר את הנסיעה באופניים בשבת (שו"ת רב פעלים ח"א סי' כה), אך העידו בשמו שאחר זמן שינה את דעתו והורה לאסור (שו"ת ישכיל עבדי ח"ג סי' יב, וח"ה סי' מ'). וכן המנהג בארץ ישראל שאין נוסעים באופניים כלל, לא בשבת ולא ביום טוב, אפילו בתוך עיר שיש בה עירוב.

אמנם ידוע על מקומות בהם יש נוהג של רכיבה על אופניים ביום הכיפורים, ויש אף המארגנים מראש טיולי אופניים אתגריים ליום הכיפורים, אך מלבד האיסור ההלכתי שבדבר מובן גם שיום זה, יום המחילה והכפרה, אינו זמן מתאים לנסיעות ולטיולים מסוג זה. שהרי "יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים" (רמב"ם, הל' תשובה פ"ב ה"ז). ועל כן ראוי לבטל נוהג זה, ולמשוך את הטועים בדבר בעבותות של אהבה לבתי הכנסיות, לשמוע אל הרינה ואל התפילה ביום הקדוש והנורא.

 (ע"פ הרב חיים דוד הלוי, מקור חיים, קנט, טז-יז; הרב אליעזר יהודה ולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' ל; הרב יוסף אלנקווה, אתר 'מורשת', תשרי תשס"ד)

איך זה עובד? 

אמר רבי חמא בי רבי חנינה … אי זו אומה כאומה הזאת, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין- לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא. אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים.

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

איך שובתים?

// רחלי פרנקל, ר"מית ויועצת הלכה במת"ן ובנשמת

על שבת ועל כל אחד מהימים הטובים נאמרה מצוות עשה – לשבות ממלאכה, וגם מצוות לא תעשה – שלא לעשות מלאכה. ישנו ענף בן עשרות מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובתפקודי מוח, שאת המלצותיו (הרבות) אבחר לתמצת כאן בשלוש נקודות.

תפסיקי להיות תזזיתית

ראשית, כדאי בכל יום להקדיש כמה דקות לצורך השקטה וקשב מודע: משקיטים את המחשבות ומרכזים את תשומת הלב ברגע הנוכחי. מתרכזים בנשימה. כשמגיעות מחשבות מסיחות, והן בוודאי תגענה, מכירים בהן, משלחים אותן לדרכן וחוזרים להתרכז בנשימה. מנקים ברגע זה את הראש מן החרטות על העבר והתוכניות לעתיד וחווים רק את הרגע הזה, במלואו. כדברי רבי שמואל הנגיד על הרגע החמקמק והחולף: "אין לי בעולם לבד שעה אני בה, והיא תעמוד כרגע - ואחר כן כעב נסעה". 

שנית, רצוי להיגמל מאשליית המולטי-טסקינג: רבות מאיתנו (אכן, בעיקר נשים) מתגאות ביכולת לקיים חלוקת קשב ולהתרכז בכמה משימות במקביל. המחקר מוכיח שאין דבר כזה. המחשבה שאנחנו עושים דברים רבים בבת אחת היא אשליה. המוח לא מסוגל באמת להיות בשני מקומות בבת אחת. למעשה, מוחנו מבצע אין-ספור מעברים תזזיתיים בין המשימות השונות, מה שמכונה במזרח "מוח של קופיף" - חוויה המותירה אותנו לעיתים קרובות מבולבלים, מותשים ופחות יצרניים.

ההמלצה השלישית היא לא לייעד לכל רגע מטרה פעילה, אלא להינפש לפרקים באִי-עשייה: טיול בטבע, זמן רגוע וכמובן שינה. מתברר שאלו מאפשרות הפנמה, השלמה ואינטגרציה של חומר נלמד, חוויות שנחוו וכישורים שנרכשו.

לנשום את הקדושה

חכמה בגויים תאמין. אפשר להניח שתרגול יומי של העצות הללו ישפר את התפקוד, את הזיכרון ואת שלוות הנפש שלנו. אך כל אלו אינם אלא טעימות מהמתנה הטובה שהוצאה מבית גנזיו של הקב"ה והופקדה בידינו - דוגמיות של שבת (שהיא כידוע דוגמית, מעין עולם הבא). אולם כדי ששבת תהיה באמת שבת, יש צורך לא רק להימנע ממלאכה, אלא בפועל, לשבות. לחדול מחלוקת הקשב האין-סופית, להשקיט את המחשבות (להכיר בהן, לשחרר) לנשום את מלוא קדושת הרגע, לחדול מעשייה ולתת לגוף ולנפש את אותו אוצר מופלא שכלל אינו מובן מאליו: מנוחה.

גם לגבי יום הכיפורים אוסרת התורה את המלאכה ומחייבת שבתון. למעשה כאן יש כפל הדגשה, שבת-שבתון. הפסוק קושר בין השביתה לעינוי, ובהמשך לעבודת הכפרה: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן...". הרמב"ם מכנה 'שביתה' את איסור המלאכה, וגם את עינויי הגוף. למעשה הוא כולל את חמשת העינויים כחלק מקיום מצוות השבתון. אחרונים משתמשים בלשון הרמב"ם ובראיות אחרות כדי להוכיח שאיסור המלאכה ועינויי הגוף יחדיו יוצרים את השבתון הייחודי ליום הכיפורים: פרישה מכל עניין חומרי והתעסקות אך ורק בתקווה לכפרה. לפי רבים מהם, אין מטרת העינוי לסגף ולצער את האדם, שהרי גם ביום הכיפורים, כבכל יום טוב, יש מצווה לשמוח (גם אם לא 'שמחה יתרה'). ההימנעות ממלאכה, מאכילה, משתייה וכדו' מטרתה להשקיט את כל ה'רעשים' וליצור 'שבת-שבתון': התייצבות ללא הסחות גוף ודעת, עמידה שקטה וכּוּלִית לפני ה'

רכיבה על אופניים ביום הכיפורים

מהי דעת ההלכה על המנהג הנפוץ במקומות מסוימים לרכוב על אופניים ביום הכיפורים?

הרכיבה על אופניים אסורה ביום הכיפורים, והיא גם מאוד לא מתאימה ליום הכיפורים. מבחינה הלכתית הרכיבה על אופניים אסורה בשבת (שמירת שבת כהלכתה טז, יז), וכל מה שאסור בשבת אסור גם ביום הכיפורים. הפוסקים מביאים כמה סיבות לאיסור הרכיבה, והסיבה המרכזית היא מפני שהרכיבה על האופניים היא דרך חולין ואינה מכבדת את השבת. 

וכשם שהוא אינו מכבד את השבת, כך הוא אינו מכבד ואינו מתאים ליום הכיפורים. יום הכיפורים הוא היום הקדוש בשנה, יום מחילה וכפרה, והוא "זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים" (כלשון הרמב"ם), וביום זה לא ראוי לטייל בחוצות העיר ברכיבה על אופניים אלא להתכנס בבתי הכנסת, להתפלל ולבקש מריבונו של עולם סליחה ומחילה, ולקבל על עצמנו הנהגות טובות לקראת השנה המתחדשת ובאה

(מקור חיים, קנט, טז-יז; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' ל).

 

סיפור 

המלך בשדות

לא כך תיכנן תלמיד הבעל שם טוב לבלות את היום הקדוש ביותר בשנה לעם היהודי, צום יום כיפור.

הוא היה בדרכו אל העיר מז'יבוז', על-מנת לבלות את היום הקדוש יחד עם רבו, הבעל שם טוב. אחר הצהריים, שעות ספורות לפני תחילת הצום, במרחק קילומטרים ספורים ממחוז חפצו, הוא עצר בצד הדרך כדי להאכיל את סוסיו המורעבים במעט תבן ולהשקות אותם במים.

טירחת הדרך הותירה עליו רושם, והוא עצם את עיניו לשעה קלה... שהפכה לשינה עמוקה. כשהוא פתח את עיניו כבר נראו כוכבים ברקיע. הצום החל!

בלב שבור הוא נעמד באמצע השדה והחל להתפלל את תפילות היום בבכי ובדמעות שליש.

 

עם תום הצום, כאשר הכוכבים נראו ברקיע, הוא מיהר לרתום את סוסיו ולנסוע אל מז'יבוז'. להפתעתו, קיבל אותו רבו בחיוך רחב ובפנים מאירות: "דע לך, כי תפילותיך העלו עמם את כל התפילות של העם הנמצא בשדות" אמר לו.

טיול לילי

אחרי מספר ימי שרב בירושלים, היה ליל יום הכיפורים לילה של חסד, רוח קרירה החלה מנשבת, ומרחפת מגבעה לגבעה. באולם הגדול של ישיבת 'מרכז הרב' נשלמה התפילה, ורק תלמידים ותיקים נשארו עם ספרי התהילים שבידיהם. מרן הרב קוק זצ"ל שזרח ב'קיטל' הלבן שלו, ואור של מעלה נסוך עליו, נכנס לחדרו, ניגש לעמודו ופתח בלימוד מסכת יומא. שעה שלימה היה שקוע בלימודו, דף רדף דף, במעשה יום הכיפורים וסדר העבודה במקדש.

פתאום שמע פסיעות מאחורי הדלת. נשא עיניו מעל הגמרא, וראה על הסף אדם צעיר, לבוש בבגדי שוטר. מיד האיר הרב פניו אל האורח: 'שנה טובה, שוטר יהודי!'. והוסיף שאלה: 'האם התפללת עמנו הערב?' הצעיר השיב: 'כן, הערב התפללתי כאן, אבל מחר אין נותנים. הממונה עלי, אנגלי שונא ישראל, אמר לי שאם אביא מכתב מהרב ישחררוני, אבל לא הספקתי להגיע בערב יום הכיפורים'. 'למי היה מגיע המכתב?' שאל הרב. 'למפקדה הראשית, ושם היו משחררים אותי' - השיב. 'והיכן המפקדה?' - 'רחוק מכאן, ליד ארמון הנציב'. 'והמפקדה פתוחה גם בלילה' - חזר הרב לשאול. 'כן, כל הלילה' - הייתה התשובה. 'אם כן, חכה רגע, אתלבש ואצא אתך מיד למפקדה, וה' יעזור שישחררו אותך'.

השוטר נרעש מהצעתו של הרב, והתחיל למלמל: 'ימחל לי כבוד הרב, הלא הדרך ארוכה, ולא לכך נתכוונתי. רציתי רק שהרב יברך אותי, ויתפלל בעדי'. 'אל תדאג בני' - השיב הרב - 'נטייל יחד, ושליחי מצוה אינם ניזוקין'. הזדרז הרב ויצא יחד עם השוטר למפקדה. שם הופתעו למראה האורח הגדול, ומיד מילאו את בקשתו.

 

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה
דילוג לתוכן