מצוות 96-107 לשבות ממלאכה בימים טובים

"

שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום ראשון של פסח

(ספר המצוות – עשה קנט)

שהוזהרנו לא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הפסח

(ספר המצוות – לא תעשה שכג)

שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום השביעי של חג הפסח

(ספר המצוות – עשה קס)

שהוזהרנו לא לעשות מלאכה ביום השביעי של חג הפסח

(ספר המצוות – לא תעשה שכד)

שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום עצרת (שבועות)

(ספר המצוות – עשה קסב)

שהוזהרנו לא לעשות מלאכה ביום עצרת

(ספר המצוות – לא תעשה שכה)

שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום אחד בתשרי

(ספר המצוות – עשה קסג)

שהוזהרנו לא לעשות מלאכה ביום ראש השנה

(ספר המצוות – לא תעשה שכו)

שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום הראשון של חג הסוכות

(ספר המצוות – עשה קסו)

שהוזהרנו לא לעשות מלאכה ביום הראשון של חג הסוכות

(ספר המצוות – לא תעשה שכז)

שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום השמיני של חג הסוכות

(ספר המצוות – עשה קסז)

שהוזהרנו לא לעשות מלאכה ביום שמיני עצרת

(ספר המצוות – לא תעשה שכח)

 

55תורה שבכתב 

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ… וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם

(שמות יב, טו-טז)

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן… וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה'… בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ… בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ

(ויקרא כג, ה-ח)

עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם… וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ

(ויקרא כג, טז-כא)

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ… כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ

(ויקרא כג, כד-כו)

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ… בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אישה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ

(ויקרא כג, לד-לו)

תורה שבעל פה 

אמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה

(ירושלמי שבת פט"ו ה"ג)

משנה תורה להרמב"ם 

  1. מצות עשה לשבות ממלאכה ביום טוב, שנאמר: "מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם", ונאמר: "יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן". ואסור לעשות בהם מלאכה, שנאמר: "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם", ונאמר: "כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ".
  2. שישה ימים טובים הם: יום ראשון ויום שביעי של פסח, יום ראשון ויום שמיני של סוכות (שמיני עצרת), חג השבועות, וראש השנה.
  3. מותר לעשות ביום טוב מלאכה לצורך אכילה, ולא נאסרה אלא 'מלאכת עבודה', שאינה לצורך אכילה, שנאמר: "כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ", ונאמר: "אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם". 
  4. מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב, ואין שום הפסד כשעושים אותה לפני כניסת החג, כגון: קצירה, דישה, טחינה וכדו' – אסרו חכמים לעשותה ביום טוב עצמו, אף על פי שהיא לצורך אכילה. והטעם: כדי שאנשים לא ישאירו מלאכות אלו ליום טוב, ויעבירו את כל שעות החג בעשיית מלאכה, ולא יהיה להם פנאי לאכול ולשתות ולשמוח ביום טוב.
(הל' יום טוב, פרק א')

 

שו"ת הרחבה

שאלה: לאחרונה הומצאו סוגים שונים של מתקנים לכיבוי גז, העובדים בשיטת גרמא. האם מותר להשתמש בהם ביום טוב ללא חשש?

תשובה: לא הותרה מלאכה ביום טוב אלא לצורך אוכל נפש, ומאחר וכיבוי האש אינו נצרך למלאכת אוכל נפש על כן אסור לכבות אש ביום טוב. משום כך אסור גם לסגור את ברז הגז, ולמנוע את זרימת הגז לאש הדולקת על הכיריים, הואיל וסגירת הברז נחשבת לכיבוי האש בידיים, בדומה לנטילת שמן מן הנר הנחשבת לכיבוי בידיים (ביצה כב ע"א).

אולם 'גרם כיבוי' מותר ביום טוב (תוספות ביצה כב ע"א), וביארו הפוסקים שכל שאין המלאכה נעשית מיד בפעולת האדם אלא רק כעבור זמן מסוים משעת פעולתו, נחשב הדבר לגרמא. משום כך מותר להשתמש במיתקן לכיבוי גז המבוסס על שעון שבת, באופן שמכוונים את זרימת הגז כדי שייפסק מאליו לאחר זמן מסוים, שהואיל ואין זה אלא גרמא בעלמא, מותר הדבר ביום טוב.

(ע"פ הרב אליעזר יהודא ולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, ח"ו סי' ח; הרב עובדיה יוסף

שו"ת יחוה דעת, ח"ב סי' סו)

איך זה עובד? 

מצות עשה לשבות ממלאכה ביום טוב ואסור לעשות בהם מלאכה.

שישה ימים טובים הם: יום ראשון ויום שביעי של פסח, יום ראשון ויום שמיני של סוכות (שמיני עצרת), חג השבועות, וראש השנה.

מותר לעשות ביום טוב מלאכה לצורך אכילה, ולא נאסרה אלא 'מלאכת עבודה', שאינה לצורך אכילה.

מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב, ואין שום הפסד כשעושים אותה לפני כניסת החג, כגון: קצירה, דישה, טחינה וכדו' – אסרו חכמים לעשותה ביום טוב עצמו, אף על פי שהיא לצורך אכילה. והטעם: כדי שאנשים לא ישאירו מלאכות אלו ליום טוב, ויעבירו את כל שעות החג בעשיית מלאכה, ולא יהיה להם פנאי לאכול ולשתות ולשמוח ביום טוב.

קומיקס מצווה

רגע לנשמה 

קוראים לקודש

// הרב יצחק בלאו - ראש נתיב הישיבה התיכונית אמי"ת יהודה, עפולה

יש להניח שגם אתם שמתם לב לכפילות. "שנצטווינו לשבות ממלאכה", "שהוזהרנו שלא לעשות מלאכה". כך שש פעמים. האם זה לא אותו ציווי בדיוק? הלא השביתה ממלאכה מתקיימת על ידי שלא עושים מלאכה, אז למה לצוות על כך שני ציוויים?

אם נתבונן בפסוקי התורה ניווכח שהתורה לא מצווה בפירוש "לשבות ממלאכה". היא רק אומרת: "מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם", והרמב"ם למד מכך שהציווי הוא לשבות ממלאכה. אבל למה? מי אמר שבשביל להפוך את היום ל"מקרא קודש" צריך לשבות ממלאכה? 

מפסיקים לתקן את העולם

התשובה לכך היא שהדבר המבטא יותר מכל את צד החולין של העולם הוא עשיית המלאכה. עולם העשייה והחולין הוא עולם של מלאכה ויצירה, של התקדמות והתפתחות, ואילו עולם הקודש הוא עולם של עצירה ומנוחה, וכמו שנאמר לגבי יום השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ". 

עשיית המלאכה מביעה חוסר שביעות רצון ממה שמתגלה לנו בעולם. אנו מרגישים את החוסר, ועושים מלאכות שונות כדי למלאותו. לאדם יש שאיפה תמידית להשפיע על העולם הסובב אותו, על ידי פעולות מעשיות רבות. בימים בהם אנו שובתים ממלאכה אנו מפסיקים לרגע לתקן את העולם. אנו עוצרים ממלאכה ומחליטים לקבל את העולם כפי שהוא. אלו הם זמנים בהם אנו עשויים להיפתח ולהקשיב לזולתנו, לטבע הסובב אותנו, וכמובן לנשמתנו, שהיא חלק א-לוה ממעל.

אך יש לזכור כי העצירה מן המלאכה, אף על פי שהיא חובה גמורה, איננה העיקר. יכול האדם לשבות מן המלאכה באופן מעשי, ועדיין לא יהיה יומו "מקרא קודש". היטיב לבטא זאת הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא כד, כד): "ונראה לי ... לומר שנצטווינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום... והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה, לכך אמרה תורה 'שבתון' שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח. וזהו פירוש טוב ויפה".

להתחבר לנשמה

אז מה עוד צריך לעשות, חוץ מהשביתה ממלאכה? האדמו"ר מסלונים, בעל ה'נתיבות שלום' (פרשת אמור, עמ' קה-קו) ביאר שישנה 'שביתה' במובן השלילי - הימנעות ממלאכה, וישנה 'שביתה' במובן החיובי - התחברות לנשמה, לנשמת האדם ולנשמת הבריאה. מדרגה זו היא 'שבת שבתון'. נמצאנו למדים שהפן המעשי של הציווי "מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם" הוא לשבות ממלאכה, אך עומק הציווי הוא: להתחבר לנשמה, לקרוא לקודש לחדור לתוכנו.

"לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה" (ירושלמי, שבת פט"ו ה"ג) - הימים הטובים הם זמנים שניתנו לישראל לעצור את שטף העשייה של ימי החולין, ולאפשר להם להתקדש. יש לנצל ימים אלו כדי לעסוק בתורה ובתפילה, בשירות ותשבחות לבורא העולם, להתגדל ולהתחזק בעבודת ה'.

למה לא כל יום שבת?

פעם בשבוע יש לנו את השבת לעצור, להירגע, לנשום. ללמוד תורה ולהתפלל באופן שונה משאר השבוע.

ממש אוויר לנשימה!

במהלך השנה יש לנו הזדמנות לעשות "כל יום שבת", בשלושת הרגלים.

ה' נתן לנו מתנה ענקית והיא לעצור את מירוץ החיים למשך כשבוע ולהתמקד בחיזוק האמונה, התא המשפחתי, טיולים בארץ ועוד.

תפילות מיוחדות מלוות בהלל ומצוות המרעננות את השגרה.

איך נגשים לכל הטוב הזה?

תלוי בך!

ההכנות לפסח וסוכות יכולות להיות מעיקות או מרוממות!

ותזכרו, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת...

כיבוי אש באמצעות מכשירי גרמא

לאחרונה הומצאו סוגים שונים של מתקנים לכיבוי גז העובדים בשיטת 'גרמא'. מהו הבסיס ההלכתי לשימוש במתקנים אלו?

המלאכות המותרות ביום טוב הן מלאכות שיש בהן צורך 'אוכל נפש', ומאחר שכיבוי האש אינו מלאכת 'אוכל נפש' לכן אסור לכבות אש ביום טוב. משום כך אסור גם לסגור את ברז הגז ולמנוע את זרימת הגז לאש הדולקת על הכיריים, הואיל וסגירת הברז נחשבת לכיבוי האש בידיים, בדומה לנטילת שמן מן הנר הנחשבת לכיבוי בידיים (ביצה כב ע"א).

אולם 'גרם כיבוי' מותר ביום טוב (תוספות ביצה כב ע"א), וכל שאין המלאכה נעשית מיד בפעולת האדם אלא רק כעבור זמן מסוים משעת פעולתו, נחשב הדבר 'גרמא'. משום כך מותר להשתמש במיתקן לכיבוי גז המבוסס על שעון שבת, באופן שמכוונים את זרימת הגז כדי שייפסק מאליו לאחר זמן מסוים, שהואיל ואין זה אלא גרמא בעלמא, מותר הדבר ביום טוב (ציץ אליעזר, ח"ו סי' ח; יחוה דעת, ח"ב סי' סו).

 

סיפור 

המפקד הפולני מתנצל

בית הכנסת שבו התפלל הצדיק מבערזן, רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל, היה מקושט ומעוטר בירק לכבוד חג השבועות. בחוץ סערה באותה שעה סופת גשמים עזה שפרצה במפתיע, בעיצומו של הקיץ. לפתע עבר רחש בקהל, ובפתח בית הכנסת ניצב מפקד הצבא הפולני בכבודו ובעצמו. האורח הבלתי קרוא, ניגש בצעדים מהוססים למקום מושבו של הרב שבדרון, ובקול נרגש ומתחנן ביקש סליחה מהרב, ויצא.

לאחר התפילה, סיפר הרב לקהל הנדהם את אשר אירע: בערב חג השבועות הגיעו אל הרב עסקני הקהילה וסיפרו לו כי החליטו לפעול למען שחרור החיילים היהודים המשרתים בצבא הפולני באזור. מן הראוי הוא, שהחיילים היהודים לא יצטרכו לעשות מלאכה בחג ולחלל את קדושת המועד.

ואכן רבי שלום מרדכי עזב את עיסוקיו ונחפז בערב החג להיפגש עם המפקד ולשטוח את בקשתו. המפקד היהיר היה נחרץ: בשום אופן לא ישחרר את החיילים היהודים. בראות הרב את קשיחותו, החליט לגשת למפקד הצבא העליון, אך גם הוא סירב בתוקף. עוד הוסיף, כי נקבע תמרון צבאי גדול ליום חג השבועות, ולכן אינו יכול בשום אופן לוותר על אף חייל.

הרב שבדרון הצטער מאד לשמוע שהיהודים הללו ייאלצו להשתתף בתרגיל הצבאי בעיצומו של החג, ופנה למפקד ואמר לו: 'זהו חטא גדול לאלץ את החיילים לחלל את החג הקדוש, ולא נותר לנו אלא לבקש מאלוקינו, שבכוחו הגדול ימנע את התרגיל הצבאי בדרכים שלו'. המפקד הביט עליו בלגלוג רב, וסימן לו לעזוב את החדר.

באותו שבוע, כאמור, היו ימים חמים של קיץ, אך בבוקרו של יום חג השבועות, התקדרו השמים, ובלא אזהרה מוקדמת החלו להשתולל סופות עזות וגשמים שוצפים. מפקד הצבא הבין שזהו אות משמים, ואלוקי ישראל אינו רוצה שהחיילים היהודים יחללו את המועד, ולפיכך בא לבקש את סליחת הרב על שזלזל בדבריו.

 

מאמרי מגזין לנשמה

המצווה היומית
משנה תורה
מן המקורות
רגע לנשמה
סיפור
מגזין לנשמה
דילוג לתוכן