אז איך מתפללים?

אז איך מתפללים?

תפילה. חלק ג

למדנו מדבריהם של הרמב"ן, החזון־איש ורבי נחמן מברסלב כמה חשובה התחושה שה' נוכח ומקשיב. גם בדברי הרמב"ם עצמו אפשר למצוא תוכן דומה.

במקום אחד כותב הרמב"ם: "כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה" (הלכות תפילה ד, טו), ואילו במקום אחר הוא כותב שאפילו אם אדם כיוון רק בברכה הראשונה מברכות התפילה, איננו צריך להתפלל שוב (הלכות תפילה י, א). האם אין כאן סתירה?

לא. רבי חיים מבריסק הסביר שאת התפילה מלווה כוונה משני סוגים. האחת היא כוונת המילים, כלומר – תשומת לב למשמעות הדברים שאנחנו אומרים. תפילה שבה אנחנו "ממלמלים" מבלי לשים לב למה שיוצא לנו מהפה היא לא ממש תפילה מוצלחת, ובכל זאת, אם לכל הפחות התכוונו בעת שאמרנו את מילות הברכה הראשונה שבתפילה, יצאנו ידי חובתנו. וישנה כוונה נוספת – המודעות לכך שאנו עומדים בפני א־להים. הכוונה הזאת חייבת ללוות את התפילה כולה; ואפילו אם לא במודע בכל רגע. לולא התחושה הזאת, התפילה כלל איננה תפילה.

אם כך – תחושת ההתייצבות בפני א־להים היא מיסודות התפילה העיקריים, וממילא הקשר עם א־להים הוא מיסודות התפילה העיקריים.

 

ואיך נראית התפילה בפועל?

שלוש תפילות אנחנו מתפללים מדי יום חול (ובשבתות, ראשי חודשים וחגים, ארבע תפילות). התפילה העיקרית והארוכה מביניהן היא תפילת הבוקר, המכונה 'שחרית'.

חלקה הראשון הוא 'פסוקי דזמרה' – פסוקים שונים ומזמורים מספר תהילים שיש בהם שירה ושבח לא־להים על יופי הבריאה שאליה התעוררנו בבוקר, על הנהגתו את העולם ועל השגחתו על עם ישראל. החלק הבא הוא 'קריאת שמע'. כאן אנו מברכים את א־להים על הילוך השמש, הירח והכוכבים, על חוקי הטבע והנהגת הבריאה. אנו מברכים אותו ומודים לו גם על שבחר בנו, עם ישראל, ונתן לנו תורה ומצוות. מתוך כך אנחנו מכריזים על אמונתנו בא־להים וקוראים "שמע ישראל, ה' א־להינו, ה' אחד". אחרי שקראנו את 'שמע' אנחנו מזכירים את תחילת ההיסטוריה שלנו – הגאולה משעבוד מצרים וקריעת ים סוף.

רק אחרי כל זה אנחנו פונים אל חלקה העיקרי של התפילה – תפילת העמידה. תפילת העמידה של ימות החול כללה בתחילה שמונה עשרה ברכות, שאליהן הוסיפו חכמים מאוחר יותר עוד ברכה אחת, כך שבתפילת העמידה שלנו יש תשע עשרה ברכות, ואולם היא עדיין מוכרת בכינויה 'תפילת שמונה עשרה'.

בהתאם למבנה התפילה שתיאר הרמב"ם, שלוש הברכות הראשונות הן ברכות שבח לא־להים, אחריהן באות שלוש עשרה ברכות של תחינה על מה שאנו זקוקים לו – מפרנסה ובריאות ועד תיקון סדרי השלטון ובניין ירושלים, ולבסוף חותמות את התפילה שלוש ברכות שכוללות גם אמירת תודה על הטוב שזכינו לו.

תפילת העמידה נאמרת ברגליים צמודות וישרות ובלחש. הרגליים הישרות מבטאות את ההידמות שלנו למלאכים. את החובה להתפלל בלחש למדו חכמים מחנה, אמו של שמואל הנביא. לאחר שנות עקרות מרובות התייצבה חנה בבית המקדש והתפללה לא־להים שתזכה לילד. תפילתה מתוארת במילים: "וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע" (שמואל א א, יג). הלחישה מבטאת את תחושת האינטימיות הגדולה עם א־להים בשעה שאנחנו פונים אליו ומתפללים לו.

זה לא מקרה שצורת שיח התפילה נלמדת מדמות נשית כמו חנה. כפי שיודע לספר גם המדע העכשווי בתחומי הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה והמוח – הכישורים הנשיים לקשר, שיחה ואינטימיות, גבוהים הרבה יותר מהכישורים הגבריים לכך. בשעת התפילה זוכים גם הגברים שבינינו להזדמנות לקשר קרוב וחם עם א־להים.

איך זה עובד?

  • חכמים תיקנו שלוש תפילות מדי יום: שחרית – תפילת הבוקר; מנחה – שזמנה מהצהריים ועד הערב; וערבית – תפילת הערב. שלוש התפילות האלה מקבילות לקרבנות שהוקרבו בבית המקדש, והן מעין השלמה לעבודת המקדש שחסרה לנו כיום.
  • בראשי חודשים ובחגים מתפללים אחרי תפילת שחרית תפילה נוספת הנקראת – מוסף.
  • עיקר התפילה שתיקנו חכמים הוא החלק שנקרא "תפילת עמידה", שנאמר בעמידה ישרה ובלחש. בכל ימי החול תפילת העמידה זהה, ואליה נוספים חלקים כמו מזמורי תהילים המשבחים את ה', קריאת שמע, וידוי על החטאים ועוד.
  • צריך לשים לב לדברים שאנחנו אומרים בתפילה ולהתכוון אליהם. המינימום ההכרחי שיש להתכוון בו בתפילת העמידה הוא הברכה הראשונה. בנוסף, לאורך כל התפילה נדרשת כוונה ותשומת לב לכך שאנחנו ניצבים בפני א־להים.

 

רבי חיים מבריסק. רבי חיים מבריסק הוא רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, אבל לרוב הוא מוכר פשוט בתור רֶבּ חיים. הוא נולד לפני כמאה ושישים שנה בוולוז'ין שבבלארוס. שיטת הלימוד שבה עיין בדברי התלמוד הפכה לאבן יסוד בעולם הישיבות. שיטה זאת מבוססת על ניתוח חריף של מושגים תלמודיים ליסודותיהם ההלכתיים המופשטים.

דילוג לתוכן