שלא להמיר קרבן באחר ופדיון קרבן שנפל בו מום

הוזהרנו מלהחליף את הקודשים, וזו היא התמורה.

נצטווינו שתהא התמורה קודש.

והוא אומרו יתעלה:

וְאִם־בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה' כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַה' יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.  לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.

ויקרא כז, ט-י

 

הוזהרנו מלשנות את הקודשים מקרבן לקרבן

כגון שהיה שלמים, לעשותו אשם, או אשם, לעשותו חטאת.

והוא אומרו יתעלה על בכור בהמה:

אַךְ־בְּכוֹר אֲשֶׁר־יְבֻכַּר לַה' בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ, אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַה' הוּא.

ויקרא כז, כו

 

נצטווינו לפדות מן הקודשים מה שנולד בו מום  ויצא לחולין ומותר לשוחטו ולאוכלו.

והוא אומרו יתעלה:

רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.

דברים יב, טו

 

עשה פו-פז; לא תעשה קו-קז

 

אז נכון שיש בינינו כאלה שנכנסים לחנות ואחרי חמש דקות וחצי בדיוק יוצאים עם בגד או רהיט חדש ומבסוטים עליו לגמרי, אבל רבים מאתנו יוצאים אחרי חמישים דקות או יותר, מותשים, לפעמים בלי שקנינו כלום ולפעמים אחרי שקנינו בלב כבד ואנחנו עדיין אכולי ספקות ולבטים. הבד של המכנסיים האחרים היה הרבה יותר נעים, אבל משהו בצבע שלהם לא עשה חשק ללבוש אותם, אפילו שזה גוון שהולך טוב עם חולצה שקנינו בשבוע שעבר, אבל במחיר שלהם אפשר לקנות שלושה זוגות בחנות אחרת, רק שלא בטוח ששם נמצא משהו יפה יותר… ואולי… ויכול להיות… אבל מצד אחר… פווו, מעייף!

מזל שהמוצר שקנינו אחרי כל התלאות האלה לא מרגיש כמה אנחנו לא שלמים עם הבחירה שלנו, כך שאין מצב שייעלב מאתנו. אבל כשאנחנו יוצאים לבילוי עם חבר והוא מרגיש שקשה לנו עם זה שוויתרנו על תכניות אחרות זה לא ממש נעים, ואם בחרנו בן זוג לחיים, והוא מרגיש שיש לנו ספקות האם בחרנו נכון, זאת בעיה גדולה הרבה יותר.

חוקרים רבים מתארים את המצוקה שגורם לנו ריבוי אפשרויות הבחירה, שרק הולך וגדל בחברה המודרנית. ככל שהמגוון שמתוכו אנחנו יכולים לבחור גדול יותר, הסבל שכרוך בבחירה גדול יותר. פשוט כך. יחד עם זה, מחקרים מראים שאנחנו לא מוכנים לוותר על ריבוי האפשרויות, ושואפים להרחיב אותו ככל שנוכל. יחד עם הקושי לבחור, שינוי משמעותי נוסף שחל בחברה המודרנית הוא שהצורך לקחת אחריות על הבחירות שלנו הולך וקטן. בעבר, אדם שלמד מקצוע, רק במקרים נדירים יכול להרשות לעצמו הסבה מקצועית, ואילו כיום עשוי בחור בן עשרים ללמוד מחשבים, בגיל עשרים ושבע להחליט שבא לו להיות מאמן אישי, ובגיל שלושים "לגרד בראש" ולחשוב לעצמו מה בעצם הוא רוצה להיות כשיהיה "גדול"… בדומה, בעבר בחירת בן זוג נעשתה מתוך תודעה שעד יום מותנו כנראה נחיה יחד, מלבד במקרי קיצון, ואילו כיום, גירושין הם אופציה מקובלת ורווחת.

הרחבת אפשרות הבחירה שלנו היא ברכה גדולה שנתן לנו א־להים אבל גם תסבוכת לא פשוטה. כמה טוב, לכן, שיש דברים שבהם התורה דורשת מאתנו לעמוד מאחורי ההכרעות והבחירות שלנו בלי אפשרות להתחרט. אדם שהקדיש בהמה לקרבן לא יכול לחזור בו מבחירתו. עצם ייעודה של הבהמה להיות קרבן מסוים מחיל עליה קדושה, שלא ניתן להפקיע ממנה סתם כך. גם שינוי ייעודה של הבהמה מקרבן מסוג מסוים לקרבן מסוג אחר, גם הוא איננו אפשרי. אם ייקח אדם שתי בהמות, אחת שהקדיש לקרבן, ואחת שהיא בהמת חולין, ויאמר שהוא מחליף את הבהמות זו בזו, לא תפקע קדושתה של הבהמה שיועדה לקרבן, אך מעתה תחול קדושת קרבן גם על בהמת החולין.

רק במקרה שנפל מום בבהמה שהוקדשה לקרבן, שאיננו מאפשר להקריב אותה, רק אז יש אפשרות ומצווה לפדות אותה מקדושתה.

בעולם של בחירה שנעשית גמישה ונזילה מיום ליום, חלק מהמושגים של הקדושה הם סוג של עוגן יציב. האיסור להמיר בהמת קרבן באחרת הוא מין מראה שמבהירה לנו שיש בחירות בחיים שהמשמעות שלהן עמוקה מכדי שנוכל לחזור בנו מהן.

 

איך זה עובד?

  • בהמה שהוקדשה להיות קרבן, אסור להמיר אותה באחרת, ואם למרות האיסור ממירים אותה, גם הבהמה האחרת מתקדשת ותוקרב אף היא.
  • בעל־חיים שהוקדש להיות קרבן מסוג מסוים, אסור לשנות את ייעודו ולעשות אותו קרבן מסוג אחר.
  • בהמה שהוקדשה לקרבן אך נפל בה מום, ועל כן אסור להקריבה, יש לפדות. לשם הפדיון מעריך כהן את שוויה הכספי של הבהמה, ובעליה נותן סכום זה תמורתה. בכך פוקעת קדושתה של הבהמה, ובכסף הפדיון יש לקנות בהמה אחרת שתבוא כקרבן.
  • הבהמה שנפדתה מותרת באכילה, אך למרות הפדיון נותרת בה קדושה מסוימת, ולכן אסור לעבוד בה או לגזוז את צמרה.

 

חוקר האושר הפרופ' דן גילברט מתאר ניסוי שבו סטודנטים יכלו לבחור לעצמם תמונה אחת מתוך כמה. לחלקם ניתנה אפשרות להתחרט במשך ארבעה ימים, וחלקם לא יכלו לחזור בהם. התברר שאלה ש"נתקעו" עם התמונה שבה בחרו, שמחו בה הרבה יותר, ואילו האחרים שיכלו להתלבט, פיתחו חוסר חיבה לתמונה, שנשאר גם אחרי תום פרק זמן ההתלבטות. אף־על־פי־כן כשהוצע לסטודנטים מראש לבחור אם יוכלו לחזור בהם או לא, שני שלישים בחרו להשאיר לעצמם את אפשרות החרטה…

דילוג לתוכן