הקדושה מתפשטת בכל

הקדושה מתפשטת בכל

מעשר שני ומעשר עני

נצטווינו להפריש מעשר שני.

והוא אומרו יתעלה:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה.

וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ־לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ־לֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים.

וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ־לֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱ־לֹהֶיךָ.

וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף, וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ־לֹהֶיךָ בּוֹ.

וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ – בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ, וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱל־ֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ.

דברים יד, כב-כו

 

נצטווינו להפריש מעשר עני בכל שנה שלישית מן השמיטה, וגם בשלישית אחרי השלישית, כלומר: בשישית מן השמיטה.

והוא אומרו יתעלה:

מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא, וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱ־לֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

דברים יד, כח-כט

 

וגם זו אינה חובה מן התורה אלא בארץ ישראל.

 

הוזהרנו מלאכול מעשר שני של דגן ושל תירוש ושל יצהר חוץ לירושלים.

הוזהרנו מלאכול מעשר שני בטומאה, אפילו בירושלים, עד שייפדה.

הוזהרנו מלאכול מעשר שני באנינות.

הוזהרנו מלהוציא דמי מעשר שני בזולת האכילה והשתייה.

 

מצוות עשה קכח, קל; לא תעשה קמא-קמג, קנ-קנב

 

הספר 'שגריר על הירח' יצא לאור לפני כעשרים שנה, ומאגד בתוכו כמאתיים מכתבים הומוריסטיים וסאטיריים, שכתב מיכאל בן־זאב למשרדי ממשלה, בנקים, חברי כנסת ועוד ועוד, ולצדם מכתבי המענה שקיבל. בן זאב הציע, למשל, למשרד החוץ, בעקבות אופנת רכישת שטחים על הירח, להיות שגריר מדינת ישראל על הירח.

במכתב אחר הוא פונה אל אנשי הרבנות הראשית בתלונה חריפה בעקבות הנפוטיזם ששורר שם – מינוי קרובי משפחה לתפקידים ברבנות. זעמו התעורר אחרי שגילה שהרבנים השונים הם כולם בני משפחה אחת – משפחת 'שליט"א'… בתשובתה של הרבנות, היא צירפה גם את בן זאב למשפחה המכובדת הזאת… ('שליט"א' הוא תואר כבוד, ראשי התיבות של 'שיזכה לאורך ימים טובים, אמן').

נפוטיזם עלול להכעיס ולקומם, וכבר עסקנו בכך מעט כשדנו במעמדו המיוחד של שבט לוי ובקדושת הכוהנים.

אבל איך אומרים? אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם… לא נעים להודות, אבל לפעמים אנחנו מקטרים על שחיתויות של אחרים, אך אם ברגע מסוים ניתנת לנו ההזדמנות להצטרף אליהם, אנחנו קופצים עליה, ושוכחים בקלות את המרמור…

ובכן, כבר למדנו שהנפוטיזם של שבט לוי הוא עניין ראוי ומלא צדק א־להי. אבל לצד זה, יש לנו אפשרות גם לטעום מעט מהמעלה המיוחדת של השבט הזה. זה קורה באכילת בשר חלק מהקרבנות שמותרים באכילה גם למי שאינם כוהנים, וזה קורה גם באכילת מעשר שני. מעשר שני מופרש מהפירות או הירקות נוסף על התרומות שעליהן למדנו אתמול, ושניתנות לכהן, ונוסף על המעשר הראשון, שניתן ללוי. בניגוד אליהם מעשר שני נאכל על־ידי בעל הפירות עצמו. אם כך מה מיוחד בו משאר הפירות? שאת פירות המעשר השני, צריך להעלות לירושלים, ולאכול שם בטהרה. הדבר דומה לדינם של פירות העץ בשנתו הרביעית, אלה שמכונים 'נטע רבעי' ושלמדנו עליהם לפני ארבעה ימים.

היכולת ליטול חלק באכילה הקדוֹשה – בין אם באכילת הקרבנות ובין אם באכילת המעשר השני, מרככת במשהו את החלוקה הברורה לאנשי רוח ואנשי מעשה בעם ישראל. הכוהנים חלילה אינם מין "חונטה" שלטת, שמדירה את ההמון מלקחת חלק בעולם הקודש. החקלאי הפשוט, שמפריש חלק מיבולו לכוהנים וחלק ללוויים, מפריש חלק נוסף, שאותו הוא יאכל בעצמו בעיר הקודש.

בנוסף, התורה עצמה מבארת את מטרת המצווה, ואומרת שהיא נועדה "למען תלמד ליראה את ה' א־להיך כל הימים" (דברים יד, כג). העלייה לירושלים והשהות בה לשם אכילת פירות המעשר השני, מעמיקה את הקשר אל המקום הקדוש הזה, ומפגישה את העולה עם הכוהנים, אנשי הרוח ומורי העם, מהם הוא לומד ומתמלא. גם בכך מתעמק החיבור והקשר בין חלקי העם השונים.

 

למעשה, מעשר שני איננו מופרש בכל שנה. בכל שבע שנים חלה שנה מיוחדת, שנקראת 'שמיטה' ועליה נלמד בעוד ימים אחדים. רק בחלק מהשנים שבין שמיטה אחת לאחרת, מופרש מעשר שני. אלו הן השנה הראשונה שאחרי שנת השמיטה, השנייה, הרביעית והחמישית. ומה בשנה השלישית ובשנה השישית? בשנים אלה מפרישים מעשר שניתן לעניים.

אנחנו רגילים לחלק את קבוצת המצוות למצוות שבין אדם לחברו ולמצוות שבין אדם לא־להים. חילופי מעשר שני ומעשר עני בהתאם לשנים השונות, מבהיר שהחובות החברתיות והחובות כלפי א־להים קשורות בקשר הדוק והן מכלול אחד שלם.

אם כן – המעשר השני מלמד שלכל אחד מישראל יש חלק ושייכות בעולם הקודש, ומרכך את הפיצול שבין חלקי העם, והנתינה המתחלפת של מעשר עני ומעשר שני מרככת את הפיצול שבין החובות החברתיות לחובות כלפי א־להים. כך מתברר שהקדושה מתפשטת על הנפשות השונות ועל המעשים השונים.

 

מצוות מעשר שני מופיעה בתורה מיד אחרי פירוט בעלי החיים האסורים באכילה. הרש"ר הירש מבאר ואומר, שמיד עם סיום העיסוק במה שאסור לאכול, אנחנו פונים לאכילה החיובית והקדושה.

 

 

איך זה עובד?

  • בשנה הראשונה שאחר שנת השמיטה, וכן בשנה השנייה, הרביעית והחמישית, לאחר הפרשת התרומה הגדולה והמעשר הראשון מהפירות, יש להפריש עשירית נוספת, הנקראת 'מעשר שני'.
  • בזמן שהמקדש קיים, יש להעלות את פירות המעשר השני ולאכול אותם בקדושה ובטהרה בירושלים. מי שגר רחוק מירושלים ומתקשה להעלות את הפירות, יכול לפדות אותם בסכום כספי כפי שוויים בתוספת חמישית, לעלות לירושלים, ולקנות שם מאכלים ומשקאות בכסף, שאותם יאכל בקדושה ובטהרה. אסור לאכול את המעשר השני מחוץ לירושלים.
  • אסור לקנות בכסף זה דברים שאינם אוכל או משקה.
  • כיום, כשכולנו טמאים, מפני שאסור לאכול מעשר שני בטומאה, אין לנו אפשרות לאכול אותו, ולכן אנחנו פודים את הפירות בפרוטה בודדת, ואת הפרוטה הזאת יש לכלות.
  • אונן (שהוא מי שנפטר אחד מקרוביו שעליהם הוא חייב להתאבל, ועדיין לא נקבר) אסור לאכול מפירות מעשר שני.
  • בשנה השלישית ובשנה השישית לאחר שנת השמיטה, לא מפרישים מעשר שני, אלא מעשר הניתן לעניים.
דילוג לתוכן