פסח שני
נצטווינו על שחיטת פסח שני למי שנמנע ממנו פסח ראשון.
והוא אומרו יתעלה:
אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.
במדבר ט, י-יא
נצטווינו לאכול בשר פסח שני בליל ט"ו באייר על מצה ומרור.
הוזהרנו גם כן מלהשאיר דבר מבשר פסח שני עד בוקר.
הוזהרנו מלשבור עצם מעצמות פסח שני גם כן.
מצוות עשה נז-נח; מצוות לא תעשה קיח, קכב
החמצות משאירות אותנו עם תחושה חמוצה. וזה הרי קורה לכולנו – אנחנו מפספסים את האוטובוס, מפספסים מבצע מעולה לרכישת טלפון חדש, או מפספסים הזדמנות לבקש סליחה ולהתפייס.
ואז, כשפספסנו, מה?
כמעט כל פספוס גורר רגעים של תסכול, השאלה החשובה היא לאן אנחנו מוליכים את התסכול הזה. כמו כדור שלג עלול התסכול להתגבר וללכת, ולפעמים אנחנו "אוכלים סרטים" מאינספור מחשבות שמתרוצצות אצלנו בראש על מה היה יכול להיות אם… פעמים רבות אנחנו גם מאשימים את עצמנו, ולא מוכנים לסלוח על ההחמצה. אבל יש בינינו כאלה, שמלימון חמוץ עושים לימונדה. החמצה עשויה להיות הזדמנות להתגברות מחודשת, ללימוד, להתחדשות.
כשיש משהו גדול וחשוב נורא, שכולם שותפים לו חוץ מאתנו, ההחמצה חמוצה במיוחד.
כמו שלמדנו, הקרבת קרבן הפסח היא מאורע שמחבר את הממד האישי ללאומי. כדי שיוכל להקריב אדם את קרבן הפסח עליו להיות טהור, ועליו להימצא קרוב לירושלים כך שיספיק להגיע אליה בזמן הראוי. ומה אם מישהו פספס? חשבו על הסיטואציה – אתרי החדשות לא עוסקים בשום נושא מלבד העלייה לרגל וההכנות להקרבת הפסח, אבל יש מישהו שבגלל פנצ'ר מטופש, לא הצליח לעלות ולהשתתף גם הוא. האם יש משהו מתסכל מזה? ומה, עכשיו צריך לחכות שנה שלמה עד פסח הבא? במובנים רבים לוח השנה היהודי מתחיל בחודש ניסן, ואם כן פסח הוא גם מעין ראש שנה. איזה זיפת זה להתחיל את השנה בהחמצה שכזאת?
התורה מספרת על קבוצת אנשים שלא הסכימו להיכנע לחמיצות ההחמצה. בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים הם הקריבו את קרבן הפסח. אך היו ביניהם גם אנשים טמאים שלא הספיקו להיטהר לפני החג, והם פנו בתביעה כאובה אל משה רבנו: "למה ניגרע, לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל?" (במדבר ט, ז). משה פונה אל א־להים, ונענה כי מי שלא הקריב את קרבן הפסח בזמנו, יקריב אותו חודש אחרי כן, בי"ד באייר. כולנו זכינו אם כן למצווה חדשה בתורה על־ידי התעקשותם של הטמאים האלה, על כך שלא ייגרע חלקם.
למעשה, גם אם מישהו נמנע מלהקריב את קרבן הפסח במזיד ובכוונה תחילה, יש לו אפשרות (וחובה) להקריב ב'פסח שני'.
רבי יוסף יצחק מלובביץ' אמר שפסח שני מלמד אותנו ש"אין 'אבוד', תמיד ניתן לתקן". את הדברים הללו הוא אומר בראש ובראשונה ביחס לעולם הרוחני. גם אם מישהו היה טמא או רחוק, ואפילו אם זה היה במזיד וברצונו החופשי, הוא תמיד ימצא הזדמנות לתקן. הרבי מלובביץ', חתנו של רבי יוסף יצחק, הוסיף והדגיש שההזדמנות השנייה עשויה להיות מעולה ומשובחת מהראשונה, שכן מי שמקריב את הפסח הראשון נדרש לסלק לפני כן את החמץ מביתו, מה שאין כן בפסח שני, והיינו, שאפשרות התיקון והתשובה איננה דורשת הכנות ארוכות ומורכבות.
עוד אומר הרבי מלובביץ' שפסח שני מלמד אותנו כמה גדול כוח הבקשה שלנו. הרי הדרכות התורה ניתנו מאת א־להים על־ידי משה רבנו, ובכל זאת אותם טמאים שלא הקריבו את הפסח הראשון, כביכול לא "סמכו" על משה רבנו ואפילו על א־להים, אלא ביקשו והתעקשו לקבל הזדמנות נוספת, ורק בעקבות בקשתם נפתח הפתח לתיקון. בכל הנוגע לרוח ולקשר שלנו לא־להים, אומר הרבי, עלינו להתעקש, לזעוק ולבקש, ולא להרפות.
פסח שני, שחל בי"ד באייר, הוא יום אחד בשנה בלבד, יום חולין, שבייחוד כיום, כשאין לנו בית מקדש, לכאורה איננו נוגע לנו. ובכל זאת, התוכן של היום הזה נוגע לנו מאוד בכל ימות השנה ובכל מה שעובר עלינו.
התורה אינה מספרת מדוע היו טמאים אותם אלה שלא עשו את הפסח הראשון, אך חז"ל דנים בכך. לדעה אחת הם היו נושאי ארון הקבורה של יוסף, ואילו לדעה אחרת הם היו מישאל ואלצפן – אשר קברו את נדב ואביהוא בני אהרון, שמתו בעת חנוכת המשכן.
רבי יוסף יצחק
האדמו"ר השישי בשושלת חב"ד. חי לפני כשמונים שנה. עיקר ימיו עברו ברוסיה הקומוניסטית, כשהוא נלחם על שימור והפצת היהדות, לימוד התורה וקיום המצוות, בניגוד להוראות השלטון. מסיבה זאת הוא נאסר ונידון למוות. הוא סיפר שבחקירתו איים עליו החוקר באקדח ואמר לו: "הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים", אך הרבי השיב לו: "הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, אבל את מי שיש לו אל אחד ושני עולמות אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל!" לאחר מאמצים בינלאומיים שוחרר הרבי. הוא עבר ללטביה ובהמשך לארצות הברית, ומיד עם ירידתו מהספינה הודיע ש"אמריקה אינה שונה", ויחד עם החופש הגדול שבו היא מאופיינת, צריך לפעול ללא ליאות למען קירוב היהודים שבה ליהדותם.
איך זה עובד?
- מי שלא הקריב את קרבן הפסח הראשון, מפני שהיה טמא או בדרך רחוקה, או בגלל הכרח אחר, ואפילו אם במזיד נמנע מלהקריב, צריך להביא קרבן פסח בי"ד באייר אחר חצות היום.
- גם גר שהתגייר בין זמן פסח ראשון לפסח שני, או ילד שנעשה בוגר ובר מצווה בזמן זה, חייבים להביא פסח שני.
- אין צורך לבער את החמץ או להימנע מאכילתו בפסח שני.
- גם פסח שני, כמו הראשון, נאכל עם מצה ומרור, ובזמן שחיטתו והקרבתו שרים את ההלל.
- כיום, כשאין לנו בית מקדש וקרבן פסח, י"ד באייר הוא יום של מעט שמחה, ויש נוהגים לאכול מצות ביום זה.
