כתיבת ספר תורה
ציוונו שיהיה לכל איש מאתנו ספר תורה לעצמו.
ואם כתבוֹ בעצמו הוא משובח מאוד, והוא יותר טוב, כמו שאמרוּ:
"אם כתבוֹ בידו, כאילו קיבלו מהר סיני",
ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו.
והוא אומרוֹ יתעלה:
כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת.
דברים לא, יט
מצות עשה יח
רק לא מזמן התחלנו את הלימוד שלנו, וכבר הגענו אל המצווה האחרונה בתורה…
ספר דברים כולו, האחרון מחמשת החומשים, הוא מעין נאום של משה רבנו, הנפרד מבני ישראל לאחר שהוציא אותם ממצרים והנהיג אותם ארבעים שנה במדבר. לקראת סיום הספר מצווה משה את ישראל שיכתבו להם את ה"שירה הזאת". שירה היא כינוי לתורה, וחכמים למדו מכאן שכל אחד מאתנו צריך לכתוב לעצמו ספר תורה. כלומר, הפרידה ממשה וסיום התורה הם גם התחלה חדשה. כשמסתלק מאתנו מי שהוריד לנו את התורה מהר סיני, הוא מעניק ביד כל אחד מאתנו את הזכות ואת החובה לכתוב את התורה בעצמו. הרי זה מה שמצטט הרמב"ם מדברי חכמים – "אם כתבוֹ בידו, כאילו קיבלו מהר סיני". כביכול משאיר משה רבנו בכל אחד מאתנו חלק ממנו.
בדומה לדברים שאמרנו על לימוד התורה, כך גם כאן – כתיבת התורה היא השתתפות פעילה שלנו במסירת התורה מדור לדור. קל להבין שלימוד התורה מוטל על כל אחד בפני עצמו; מפתיע לגלות שכך הדבר גם בנוגע לספרי התורה עצמם. על אף שנוסח התורה איננו משתנה, ועל אף שספרי תורה עשויים להחזיק מעמד מאות שנים ויותר, בכל זאת, גם מי שירש ספר תורה מאבותיו, נדרש לכתוב ספר לעצמו.
מלבד המעלה של עצם כתיבת התורה, ספר התורה אשר כותב אדם לעצמו נועד לשם לימוד בו, וכדי שתלווה התורה את האדם בחייו ובשגרת יומו. מכיוון שכך, ומכיוון שכיום לרוב איננו לומדים מספר התורה, אלא מתוך חומשים ושאר הספרים שבארון הספרים היהודי, כתב רבנו אשר שאת מצוות כתיבת התורה אנחנו מקיימים גם על־ידי רכישת מגוון ספרי יהדות והכנסתם הביתה. בנוסף, כתיבת ספר תורה דורשת למידה ארוכה של המלאכה וההלכות הכרוכות בכך, ואילו עלות רכישת ספר תורה מסופר סת"ם היא גבוהה ביותר. לפיכך כתב רבנו אשר שבמצווה הזאת מחויב רק מי שידו משגת לקיימה.
במהלך שנות כהונתו של הרבי מלובביץ' הוא הנהיג עשרה "מבצעים", כלומר עשר פעילויות לעידוד קיום מצוות מסוימות. אחד מהמבצעים האלה כונה "בית מלא ספרים", מבצע שהרבי יזם בשנת תשל"ד, ובו קרא להרבות בספרי היהדות שבכל בית. כפי שראינו בדברי רבנו אשר, רכישת ספרי יהדות היא חלק מדרך קיום מצוות כתיבת ספר תורה בימינו. כשחושבים על משמעות הדבר מבינים שהכנסת ספרי יהדות אל הבית היא מין מעמד קבלת תורה פרטי משלנו. משה הוריד לנו תורה מסיני, וכל אחד ואחד מאתנו "מוריד" גם הוא את דברי התורה ומכניס אותם פנימה אל ביתו. הכנסת ספרי היהדות אל הבית היא הכרזה ואמירה שאנחנו רוצים להכניס את דברי התורה אל החיים ואל הלב. אנחנו רוצים שהם ילוו אותנו ויורו לנו את הדרך הנכונה ללכת בה, ואת הבחירות שראוי שנבחר בהן.
רבנו אשר. מכונה לרוב בראשי התיבות של שמו – 'הרא"ש'. הוא חי לפני יותר משבע מאות שנה באשכנז, אך בגלל גורלם הקשה של היהודים שם, ובעקבות מאסרו של רבו, עבר הרא"ש לספרד. חיבורו החשוב של הרא"ש נכתב על התלמוד הבבלי, ובו הוא פוסק הלכות בסוגיות התלמודיות השונות. ספר זה התקבל כאחד ממקורות ההלכה החשובים והמוסמכים ביותר בהכרעת ההלכה שבידינו.
איך זה עובד?
- מצווה על כל אחד לכתוב לעצמו ספר תורה בדיו על קלף.
- אם אינו יודע לכתוב ספר תורה בעצמו, או שהוא טרוד בעבודה וכדומה, ישכור סופר סת"ם שיכתוב ספר תורה בעבורו, ואם גם את זה אינו יכול לעשות יקנה ספר תורה מוכן.
- מלאכת הכתיבה מורכבת וקשה, ומחירו של ספר תורה גבוה מאוד. אכן, כתבו הפוסקים שהמצווה מוטלת רק על מי שידו משגת לרכוש ספר תורה.
- לפי הרמב"ם המצווה מתקיימת רק על־ידי כתיבת ספר תורה של ממש, ואולם לפי פוסקים אחרים, כיוון שמטרת המצווה היא הלימוד, וכיוון שכיום לא לומדים מספר התורה עצמו, מקיימים בימינו את המצווה על־ידי רכישת ספרי קודש, כגון חומשים וכדומה, לבית.
