נידה וזבה
נצטווינו בטומאת הנידה.
נצטווינו בטומאת זבה.
הוזהרנו מלבוא על הנידה בזמן טומאתה, כלומר: כל שבעת הימים,
והוא אומרו:
וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב.
ויקרא יח, יט
וגם כל זמן שלא תטבול אחר שבעת הימים היא נידה.
נצטווינו שכל אשה זבה, אם נתרפאה מן הזיבות, תקריב קורבן,
וקורבן זה הוא:
שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה.
ויקרא טו, כט
עשה עה, צט, קו; לא תעשה שמו
כשבפרופיל הפייסבוק ניתן לבחור בין שבעים ואחת אפשרויות של מגדר (שהן בעצם שבעים אפשרויות, בתוספת האפשרות 'אחר' למי שלא מצא את עצמו באף אחת מהשבעים…), קשה לדבר על מהות גברית, מהות נשית, או מהות בכלל. בעולם הפוליטיקלי קורקט הכל נזיל וניתן לבחירה חופשית, מה שעוקר את האמונה בכך שלדברים יש תוכן מהותי וטבע פנימי.
אבל בואו ננשום וננוח לרגע מהסחרחרה המטלטלת הזאת, ונחזור אל הפשטות הטבעית והראשונית שלנו, אל ארכיטיפים בסיסיים של גבריות נשיות, ארכיטיפים שחוצים תרבויות, עמים ותקופות היסטוריות. אחד העניינים המשמעותיים ביותר שמאפיינים את מעגל חייה של אישה הוא כוחה להוליד חיים. הפלא הכל־כך לא נתפס הזה, שלרוב מתרחש בפועל פעמים אחדות במהלך החיים, מלווה את חייה של אישה גם כשאינה בהיריון. התהליכים האינטימיים שעוברים על גוף האישה קשורים בתהליכי הפריון והכנת הגוף לקליטת עובר. פעם בעשרים ושמונה ימים בערך מופיע דם, שהוא תוצאה של הכנה להיריון שלא התרחש. פרק הזמן הזה קרוב למחזור הלבנה, שגם היא מתחדשת, נחסרת ומתמלאת שוב.
עסקנו אתמול מעט במושג הטומאה, וכפי שאמרנו – משהו בו יישאר בלתי מושג לנו. אבל גם אמרנו שאנחנו יכולים לקלוט חלקים מהרוח והתוכן של הנושא הלא פשוט הזה. רבי יהודה הלוי מסביר שאחד המאפיינים של הטומאות השונות, הוא שהן קשורות באבדן חיים. גם המעגל הנשי המתחדש מדי חודש כולל ממד של אבדן, גם אם עדין ביותר. הדם הנשפך הוא פוטנציאל של חיוניות וחיות שלא באו לידי מימוש. לכן, אישה שיוצא דם מהרחם שלה, נטמאת בכך, וצריכה להיטהר.
ושוב נדגיש – הטומאה הזאת איננה סימן לדבר רע או פגום, אלא לחיסרון, להתמעטותה של הלבנה לקראת התחדשותה פעם נוספת.
בזמן טומאתה של אישה, טומאה המכונה 'נידה', היא ובעלה אסורים בקרבה גופנית. תהליך ההיטהרות נמשך כיום בערך שנים עשר יום, מה שאומר שקרוב לחצי חודש נדרשים איש ואשתו לבטא את אהבתם וקרבתם בצורה רגשית בלבד. בחברה שבה נשים היו בהריונות תכופים, וגם הניקו תקופות ארוכות, ולכן לא ראו דם, פרקי הזמן של האיסור היו מועטים יחסית, אך בסגנון החיים המודרני, הזמנים האלה דומיננטיים הרבה יותר. חז"ל הדגישו את התרומה של הריחוק הזמני לחידוש הלהט שבין בני הזוג, אך מובן שהריחוק הגופני הוא אתגר מאוד לא פשוט, שדורש מאמץ ואיפוק, וגם עמל למען שמירת הקרבה גם בזמן הזה.
ציינו אתמול שכיום, כשאין לנו בית־מקדש, גם איננו פוגשים את דיני הטומאה והטהרה. הדינים הללו נוגעים לכניסה למקדש ולאכילת קרבנות או פירות תרומה, וכל אלה אינם בנמצא עוד. אבל הנה, ישנו מקום אחד שבו דיני טומאה משיקים לעניין שחל ותקף גם כיום – הקרבה הפיזית שבין איש לאשתו. אולי מפני שהקרבה הזאת היא קצת בית־מקדש בעצמה. על ארון הברית שבקודש הקודשים היו שני 'כרובים' – דמויות של נער ונערה פורשי כנפיים. כשבני ישראל מילאו את רצונו של א־להים היו הכרובים חבוקים זה בזה בדרך נס. האהבה, הדבקות והחיבור של איש לאשתו מסתעפים מהאהבה הא־להית שהתגלתה בכל תוקפה בבית המקדש.
לפי הצעתו של הרש"ר הירש, מקור המילה 'נידה' הוא בשורש נ.ד.ד, שכן הטומאה גורמת למעין נדידה וריחוק זמני של אשה מבעלה.
*
היחסים בין א־להים לעם ישראל משולים בדברי הנביאים וחז"ל ליחסי איש ואישה. וכמו האישה, גם עם ישראל בכללו נמשל ללבנה שנתונה במעגלים תמידיים של חיסרון והתחדשות.
איך זה עובד?
- על־פי התורה, אישה שיצא דם מרחמה, טמאה שבעה ימים, ואחריהם יכולה לטבול ולהיטהר, בין אם ראיית הדם נמשכה יום אחד בלבד ובין אם כל שבעת הימים.
- שבעה ימים אחרי תחילת הווסת מתחילה תקופה בת אחד עשר יום, שבהם אם רואה אישה דם, היא נקראת זבה. אם ראיית הדם נמשכת על פני יום או יומיים, היא צריכה לספור יום אחד ללא ראיית דם, ואחרי כן תוכל לטבול. אם ראיית הדם נמשכת שלושה ימים או יותר, עליה לספור שבעה ימים נקיים ללא ראיית דם, ואחריהם תוכל לטבול. בזמן שבית־המקדש קיים, עליה גם להביא קרבן מיוחד הכולל עולה וחטאת.
- בזמן שאישה טמאה היא אסורה בקרבה פיזית לבעלה.
- בגלל המורכבות של הדינים הללו, והחשש לטעות, קבעו חכמים שבכל מקרה שבו אישה רואה דם שיוצא מרחמה (ולא בגלל פצע וכדומה) עליה לספור שבעה ימים נקיים ללא ראיית דם, ורק אז להיטהר.
- בנוסף, לפני תחילת ספירת שבעת הימים, צריכים לעבור שלושה או ארבעה ימים מאז הקרבה האחרונה לבעלה, לפני שתוכל להתחיל לספור.
- דיני טהרת המשפחה מורכבים ונוגעים לקודש הקודשים של החיים. הם מצריכים לימוד מסודר והתייעצות עם רב הבקי בהלכות אלה.
