להשתחרר מהכבלים

להשתחרר מהכבלים

קיום נדרים ושבועות והתרתם

 

נצטווינו לקיים כל מה שהטלנו על עצמנו בדיבור שבועה ונדר וקורבן וכיוצא בזה,

והוא אומרו יתעלה:

מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ.

דברים כג, כד

 

הוזהרנו מלעבור על מה שחייבנו עצמנו בדיבור, אף על פי שהוא בלי שבועה – ואלו הם הנדרים.

ובאה האזהרה מלעבור על אותו הדיבור,

והוא אומרו יתעלה:

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.

במדבר ל, ג

ובא הפירוש:

"לא יחל דברו" – לא יעשה דבריו חולין,

כלומר שיחייב עצמו דבר ולא יקיימנו.

 

נצטווינו בהפרת נדרים.

עשה צד-צה; לא תעשה קנז

 

יום הכיפורים הוא היום שמביא את כמות האנשים הגדולה ביותר לבית הכנסת, גם כאלה שלא מבקרים בו באף אחד מימות השנה האחרים. ותפילת כל נדרי היא אחד החלקים בתפילת יום הכיפורים שבו כמות המתפללים היא הגדולה ביותר. איזה רטט של קדושה עובר באנשים כששליח הציבור ניגש ממקומו אל עמוד התפילה, ופותח בקול נרגש – "כל נדרי".

אבל מה הפשר של כל זה? הטקסט הזה, שכתוב ארמית, נראה כמו לחש עתיק, שמילותיו מילות צופן סודי – "קונמי, חרמי, כינויי, קינוסי". מה זה? ואיך זה שהדברים הלא מפוענחים האלה, הם אלה שגורמים כזאת התרגשות? התמיהה גדלה עוד יותר דווקא כשמבינים מה פשר הנוסח הזה. מדובר בהתרת נדרים, כלומר, ביטול מחויבויות שונות שקיבלנו על עצמנו במהלך השנה החולפת.

זהו? זה הסיפור? איך בפתח היום הקדוש הזה, עושים עניין כל־כך גדול, מנושא כזה, שנראה אולי חשוב כשלעצמו, אבל לא בפרופורציה לקדושת היום?

כנראה שעניין הנדרים נושא תוכן מופשט ועמוק יותר מאשר ההלכות המעשיות שקשורות בהם.

הבחירה לנדור ממש לא מובנת מאליה. קשה לנו הרי גם כך עם המחויבויות שמוטלות עלינו, שמה פתאום לקחת על עצמנו אחת נוספת? ובכל זאת לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו זקוקים לזה. לפעמים מתעוררים בנו רגש, כיסופים או רצון עמוק, ואנחנו רוצים לקבע ולבסס אותם. אנחנו יודעים שכל הנראה ההתרגשות תחלוף, ואנחנו מחפשים לקשור אותה לעוגן מחייב. הנדר מאפשר לנו להפוך את ההתעוררות הרגעית לעניין יציב וקבוע.

אבל לפעמים אנחנו קושרים את עצמנו לתכנים ריקים, שמנמיכים אותנו. לפעמים אנחנו סוללים את מסלולי החיים שלנו במקומות וכיוונים שאנחנו לא רוצים בהם באמת, ובכל זאת מתקבעים בהם, כך שבכל יום קצת יותר קשה לנו להשתחרר. יש לנו הרגלים רבים שהיינו רוצים לשנות, ואולי ניסינו כבר מיליון פעמים ללא הצלחה, ואין לנו כוח לפעם נוספת. התרת הנדרים נושאת אתה תוכן רחב יותר מאשר עיסוק בנדרים המפורשים. היא מבטאת את השחרור מהכבלים שכבלנו בהם את עצמנו, שחרור מתדמיות ופוזות או ממסכות ותפקידים חברתיים שונים שהתקבענו בהם.

למעשה, ישנן שתי דרכים הלכתיות "להיפטר" מנדרים. האחת מכונה 'הפרה', והיא מבוצעת על־ידי איש כלפי אשתו, או אב כלפי בתו הקטנה. ביכולתם, בתנאים מסוימים, פשוט לבטל את ההתחייבויות שהיא קיבלה על עצמה, ומאותו רגע והלאה, היא תהיה משוחררת מהן. לעומת זאת, התרת נדרים נעשית על־ידי חכם שמומחה לעניין או על־ידי בית דין של שלושה. הם שואלים את הנודר שאלות, שמטרתן להגיע למסקנה שכשנדר לא היה מודע להשלכות המלאות של הנדר, ואם היה מודע להן, לא היה נודר. במקרה כזה, נעקר הנדר רטרואקטיבית, כאילו לא נידר מעולם. אומר הרב קוק שגם בתיקון המעשים המקולקלים שלנו יש מדרגות שונות. ישנה חזרה בתשובה שמתקנת את הפגמים מכאן ולהבא, אבל ישנם תהליכי תיקון עמוקים כל־כך שעוקרים את הקלקול גם למפרע, כאילו לא חטאנו ולא פגמנו מעולם.

 

הפסוק אומר "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה", והפירוש הפשוט הוא ששני חלקי הפסוק מתארים את חובת האדם למלא את מה שקיבל על עצמו. אבל אחד האדמו"רים אמר שרמוז בפסוק תוכן נוסף. אם אדם לא יחל את דברו, כלומר אם ימלא את התחייבויותיו, יקבל דיבורו כוח מיוחד, והוא יזכה לכך שדיבורו יפעל וישנה את המציאות, ו'ככל היוצא מפיו יעשה' – כל מה שהוא יבקש ויאמר שיקרה, כך אכן יהיה.

 

איך זה עובד?

  • יכול אדם להישבע לעשות דבר מסוים, אך משמעותו המקורית של נדר שונה – נדר הוא קבלה שאדם מקבל על עצמו לאסור על עצמו שימוש והנאה בחפץ מסוים. למשל, אדם עשוי לאסור על עצמו בנדר אכילת פירות מסוימים, או להתנות ולומר, שאם לא יתמלא תנאי מסוים, ייאסרו עליו הפירות. עם זאת, לרוב לא מבחינים בין הלשונות השונות, ובכל מקרה חייב אדם לעמוד במה שקיבל על עצמו בשבועה או נדר.
  • מנהג טוב שמתמידים בו שלוש פעמים, הופך להיות מחייב כמו נדר, ולכן ראוי לומר, כשעושים אותו, שאנחנו עושים זאת ללא נדר. אם בזמן שאדם מתחיל בקיום המנהג הטוב הוא חושב לעצמו שינהג כך תמיד, הופך המנהג לנדר מחייב כבר בפעם אחת.
  • צדקה שאדם מקבל על עצמו לתת, ולעתים אפילו אם רק החליט בלבו לתת סכום מסוים לצדקה, גם היא מחייבת, אם לא הוסיף האדם 'בלי נדר'.
  • בגלל חומרתם הגדולה של נדרים, הזהירו חכמים ואמרו שראוי לאדם שלא לנדור כלל. אף־על־פי־כן בזמן של צרה, או לשם התחזקות בקיום מצווה מסוימת, מותר לנדור.
  • אם אדם מתחרט על נדרו הוא יכול לפנות לחכם מומחה, או לשלושה בני תורה אחרים, כדי שימצאו פתח להתיר את הנדר.
  • במצבים מסוימים יכול להפר גם איש לאשתו או אב לבתו את נדריה, ביום בו הוא שומע אותם.

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן