בניית בית המקדש. חלק ב.

קצת היסטוריה.

סיפורו של בית המקדש מתחיל בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, בעת שמצווה אותם א־להים "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם". בשנות המסע היה אותו מקדש מבנה ארעי שנקרא 'משכן'. הוא היה עשוי קרשים שעליהם פרוסות יריעות בדים מעוטרות ועורות; אורכו היה כחמישה עשר מטר, רוחבו כחמישה מטרים וכך גם גובהו, וסביבו הייתה חצר רחבה. הציווי על בניית המשכן היה בסמוך למעמד הר סיני, וכך נועד המשכן להמשיך את אותה התגלות א־להית שזכינו לה כשיצאנו ממצרים. המשכן ליווה את בני ישראל במסעם במדבר, ובכל עת שעברו ישראל ממקום אחד לאחר, פירקו הלוויים את המשכן ובנו אותו במקומו החדש.

כשנכנסו ישראל ארצה הוצב המשכן בכמה מקומות בטרם נבנה מקדש הקבע. רוב אותה תקופה עמד המשכן בשילֿה שבנחלת בנימין. משכן זה היה מבנה אבן מחופה ביריעות. כמעט שלוש מאות ושבעים שנה ניצב שם המשכן עד שחרב.

דוד המלך הכין הרבה מהנדרש לבניית בית המקדש, ושלמה המלך בנה אותו בפועל בהר המוריה, הר הבית שבירושלים. בית המקדש הוקם לפני כשלושת אלפים שנה, בנייתו נמשכה שבע שנים וחצי, והוא עמד על תלו למעלה מארבע מאות שנה עד שנחרב בידי נבוכדנצר מלך בבל. לאחר שבעים שנה התיר כורש מלך פרס לבני ישראל לעלות לארץ ישראל ולשוב לבנות את המקדש. אז נבנה בית המקדש השני, שבהמשך שופץ והורחב על־ידי המלך הורדוס. בניין הורדוס היה יפה ומפואר כל־כך, עד שאמרו חז"ל: "מי שלא ראה בניין הורדוס – לא ראה בניין נאה מימיו". כמאתיים שנים לאחר הקמת המקדש השני, התרחשו המאורעות הקשורים בחג החנוכה. החשמונאים מרדו במלכות יוון ששלטה בארץ, ולראשונה מאז ימי בית ראשון זכו ישראל לעצמאות לאומית. בית המקדש השני עמד גם הוא למעלה מארבע מאות שנה, עד שנחרב במרד הגדול בידי טיטוס קיסר רומא, לפני כאלפיים שנה.

קיומו של בית מבטא יציבות וביטחון.

בשפת היום־יום אנחנו אומרים שאדם שהתחתן והקים משפחה הוא אדם שבנה בית. המעבר לחיי משפחה והבאת ילדים לעולם הם אופן שבו אנחנו מכים שורש, מעניקים לחיים שלנו משמעות רחבה ונצחית, כמו הבניין האיתן והקיים לאורך שנים.

המובן האחר של בניית בית הוא המובן הממשי. אבל גם לבניית בית של ממש יש משמעויות שהן מעבר לקיום הפיזי של הבניין. ישנם ויכוחים בין אנשי ממון לגבי הכדאיות שברכישת דירה. רבים סבורים שכלכלית עדיף לגור בדירה שכורה ולהשקיע את הכסף באפיקים אחרים. ובכל זאת רובנו מעדיפים לרכוש בית. מדוע? מפני שגם הבית הלגמרי ממשי מבטא משהו מופשט, הוא אומר שיש לנו מקום בעולם.

כבר כמעט אלפיים שנה ש"למלך אין בית", אין קביעות יציבה לנוכחותו של א־להים. ראינו אתמול שהרמב"ם מתאר את המקדש כמקום שבו בוערת אש תמיד. האש הזאת מבטאת את להט החיים ולהט הקשר בינינו ובין א־להים. כבר כמעט אלפיים שנה שהאש איננה.

אמרו חז"ל שבית המקדש הראשון חרב מפני שבני ישראל עברו על שלוש העבירות החמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם. חלק ממה שכל אחד מאתנו יכול לתרום למען הבניין המחודש הוא תיקון אותם קלקולים קדומים. כשנקפיד על ערכי היסוד הללו, א־להים "ירגיש" כאן קצת יותר בבית…

הכינוי 'משכן' מבטא את שכינתו ונוכחותו של א־להים במקום זה. לעומת זאת הכינוי 'מקדש' מבטא את קדושתו של א־להים, ומשמעות הקדושה היא רוממות ושמימיות. שני הכינויים הללו מבטאים את שני הצדדים ההפוכים והמשלימים שתיארנו אתמול – את היות א־להים קדוש ונשגב מלשכון במקום מסוים, ויחד עם זה את התגלותו במקום ספציפי שבו הוא בוחר.

איך זה עובד?

• לפני שנבנה המקדש עמד המשכן בכמה מקומות, רוב הזמן בשילֿה, אך מאז שנבנה המקדש בירושלים נאסרה בניית מקדש או הקרבה בכל מקום אחר, כפי שאומר א־להים על המקדש בירושלים "זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי איוויתיה" (תהילים קלב, יד).