עבודת יום הכיפורים
חלק א
נצטווינו בעבודת יום הכיפורים, כלומר: כל הקורבנות והווידויים שנצטווינו ביום צום כיפור לכפר בהם כל העוונות, כמו שאמר הכתוב. והיא כל החוקה האמורה בפרשת 'אחרי מות'.
מצוות עשה מט
האגדות הדמיוניות ביותר הן פעמים רבות המציאותיות ביותר. סיפורים מלאי פנטזיה אהובים באופן מיוחד כי לרוב הם מספרים לנו משהו על עצמנו ועל הטבע האנושי שלנו. טירות הברזל, הנסיכות הכלואות, המפלצות והקוסמים, קיימים כולם במציאות, המציאות שבתוכנו. האגדה המפורסמת על ד"ר ג'קיל ומר הייד הפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית בדיוק בגלל זה – כי היא מספרת לנו על משהו שמטריד אותנו בלא הרף. ד"ר ג'קיל העוסק במחקר רפואי מייצר שיקוי פלא, ש"מכבה" באופן זמני את הצד הטוב שבאדם, ומותיר את הרע לבדו. כששותה ד"ר ג'קיל מהשיקוי מתפרצת החיה שבו, ומתגלה 'מר הייד' – יצור אפל ואלים. הסיפור מתאר את מאבקו הנואש של ד"ר ג'קיל במר הייד המתפרץ מתוכו שוב ושוב ללא התראה מוקדמת.
בטירוף המתעתע הזה נתונים כולנו, ובדיוק מפני כך סיפורו של ד"ר ג'קיל מושך ומפחיד אותנו בו זמנית. יש רגעים שבהם האהבה, האור והטוב שבנו מתגלים, ולפעמים הם מציפים אותנו, ונדמה לנו כאילו 'מר הייד' הלך ולא ישוב עוד. אבל הוא שב ועוד איך… מגיעים רגעים אחרים שבהם אנחנו עלולים להיות צרי עין, כועסים, אפילו אכזריים, ולא ממש שולטים בעצמנו. הטלטלה הזאת קשה, מבלבלת ומייסרת.
יום הכיפורים הוא יום שבו אנחנו נזכרים מי אנחנו באמת. נכון, האישיות שלנו נתונה במין "נדנד" תמידי, אבל גם בשעות הקשות אנחנו חייבים לדעת את האמת – חייבים לדעת מי משתי הדמויות היא הזהות האותנטית שלנו. ביום הכיפורים עובד הכהן הגדול בבית המקדש, כשהוא לבוש בגדי לבן. כחלק מעבודות היום נוטל הכהן שני שעירים (תיישים) הדומים זה לזה במראם ובעלותם הכספית, ושאפילו נקנו יחד, והוא מטיל ביניהם גורל. אחד השעירים עולה בגורל להיות מוקרב לה', והשעיר האחר עולה בגורל להיות משולח לעזאזל. השעיר שעלה עליו הגורל לה' נשחט, ואת דמו מכניס הכהן הגדול אל המקום הקדוש ביותר, אל קודש הקודשים, שאליו נכנס הכהן רק ביום זה לבדו. אחרי כן ניגש הכהן אל השעיר האחר, מניח עליו את ידיו ומתוודה על חטאיהם של בני ישראל. שעיר זה מובל על־ידי שליח מיוחד אל צוק הררי במזרח ירושלים, ושם הוא מושלך מן הצוק ומת.
שני שעירים – כל־כך דומים ובכל זאת כל־כך שונים. דמו של האחד מוכנס אל המקום הפנימי והקדוש ביותר, ואילו האחר מורחק החוצה ונמסר לאבדון.
העבודה הזאת מלאה סודות עליונים, אבל עשויה ללמד אותנו גם משהו שנוכל להבין. סיפורם של השעירים הוא סיפורו של כל אחד מאתנו. כולנו קצת ד"ר ג'קיל וקצת מר הייד, ומבחוץ קשה להבחין ולדעת, זה נראה דומה ומבלבל. והנה מגיע יום שבו אנחנו "עושים סדר" בעניין. הדם מסמל את החיוניות שבנו, את התסיסה והכוחות. דמו של השעיר האחד מוכנס פנימה אל קודש הקודשים, ובזה מתברר לנו ששם, בקודש הקודשים, נמצא ה"בית" שלנו באמת, הבית של הלב שלנו שמזרים בנו את הדם, הבית של הכוחות הגדולים שבנו. לעומת זאת את הווידוי על החטאים שלנו אומר הכהן הגדול על השעיר המשולח לעזאזל. החטאים שייכים אל החוץ, הם אינם אנחנו באמת, הם שייכים אל הגוף המושך אותנו מטה, ולא אל הלב, ועל כן משולח גוף השעיר מהצוק ומתפרק לאבריו.
למחרת יום הכיפורים ככל הנראה נגלה שמר הייד ממשיך ללוות אותנו, ולפעמים אפילו להשתלט עלינו, אבל הפעם נדע שגם ברגעים האלה הדם שזורם בנו שייך לקודש הקודשים, לאור ולטוב שבנו, והם מי שאנו!
איך זה עובד?
- ביום הכיפורים נעשות כל עבודות המקדש בידי הכהן הגדול לבדו, ושבעה ימים לפני יום הכיפורים מתכונן הכהן לתפקידו המיוחד.
- את העבודות הנוהגות גם בשאר הימים במקדש, וכן את הקרבת קרבן המוסף, מקיים הכהן הגדול כשהוא לבוש בשמונת בגדיו המיוחדים, שהם בגדים צבעוניים, ובהם גם זהב ואבנים טובות, אך את העבודות המיוחדות ליום הכיפורים עושה הכהן בארבעה בגדי לבן. חמש פעמים במהלך היום מחליף הכהן את בגדיו, ובכל פעם הוא גם טובל כדי להיטהר.
- אחת המיוחדות שבעבודות היום היא עבודת שני השעירים. כששני שעירים מימינו ומשמאלו מעלה הכהן מתוך קופסת עץ שתי פיסות בשתי ידיו, על אחת מהן כתוב 'לה", ועל האחרת כתוב 'לעזאזל'. השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל נשחט ומדמו מתיז הכהן הגדול בקודש הקודשים, ואילו השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל נשלח עם שליח מיוחד מזרחה ומושלך מצוק גבוה. לפני שילוחו מתוודה עליו הכהן את עוונות ישראל.
מקור השם עזאזל איננו ברור כל צרכו. חכמים ביארו שהוא שם המקום אליו משולח השעיר, הקרוי כך על שהם שהוא מצוק תלול וקשה – עז. לכך מתלווה המילה הארמית 'אזל', שפירושה 'הלך', ומציינת שזהו המקום אליו הולך השעיר. בנוסף, ייתכן שהשם רומז גם על השעיר שהוא למעשה תיש, הזכר של העז.
