ביכורים ומקרא ביכורים
נצטווינו להפריש את הביכורים ולהביאם למקדש.
והוא אומרו יתעלה:
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱ־לֹהֶיךָ.
שמות כג, יט
נצטווינו לספר חסדיו יתעלה אתנו, ואיך הצילנו
מאז ראשית מצבו של יעקב אבינו ומשעבוד המצרים ועינוים לנו, ולהודות לה' על כל זה, ולבקש ממנו שיתמיד הברכה,
בזמן שאנו מביאים את הביכורים.
והוא אומרו יתעלה:
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ־לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה,
וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ־לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא,
וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ־לֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו:
הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ־לֹהֶיךָ, כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱ־לֹהֶיךָ.
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ־לֹהֶיךָ:
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט,
וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.
וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱ־לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ,
וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.
וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה
וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה,
וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה',
וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱ־לֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱ־לֹהֶיךָ.
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱ־לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ, אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
דברים כו, א-יא
ומצווה זו נקראת: "מקרא בכורים".
הוזהר הכהן מלאכול את הביכורים בחוץ.
והוא אומרו:
לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ… וּתְרוּמַת יָדֶךָ.
דברים יב, יז
"ותרומת ידך" – אלו הביכורים.
מצוות עשה קכה, קלב; לא תעשה קמח
איזו מתנה אפשר לתת למי שיש לו הכל, אבל באמת הכל? ומה אפשר לתת למי שכל מה שיש לנו הוא ממנו ובזכותו? מה יכול לתת ילד קטן מתנה לאביו ואמו?
אבל אולי אדרבה, למי יותר קל לתת מתנה מאשר ילד להוריו? הרי מה יקר להם יותר מלקבל ממנו מילה טובה ואוהבת; שיר שמספר כמה הם יקרים לו; נשיקה או חיבוק גדול; אפילו משהו שקיבל מהם ועתה הוא נותן להם סתם כדי לומר שהוא זוכר אותם וחושב עליהם.
ישנן מתנות שממלאות חסר, מתנות שמוסיפות משהו ממשי למקבל. אבל ישנן מתנות שעיקרן הוא הנתינה עצמה, והחפץ הניתן רק מאפשר את הנתינה הזאת. המתנות מהסוג האחרון עמוקות ונוגעות לנותן ולמקבל הרבה יותר מהראשונות.
כמעט כל דבר ניתן לקנות בכסף, רק לא את עצם האהבה וההענקה. אלה דברים שאין אפילו למי שיש "הכל". הרי "אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו" (שיר השירים ח, ז).
ובכן, איזו מתנה נוכל לתת לא־להים?
את האהבה שלנו, את התודה שלנו. נוכל לתת מילים טובות שיספרו לו שאנחנו זוכרים אותו, שאנחנו יודעים שכל מה שזכינו לו הוא ממנו. אפילו שיש לא־להים הכל, את זה כביכול עדיין אין לו…
את הפירות הראשונים משבעת המינים שצמחו בגינתו של אדם או בשדהו הוא מצווה להביא לבית־המקדש. חכמים מתארים את מביאי הביכורים הצועדים בשיירות חגיגיות, בשירה ובנגינה. הזמן הראשון שממנו ניתן להביא ביכורים למקדש הוא חג השבועות, חג הביכורים, אשר חל בעונת הבשלת החיטה בשדות. אותה חיטה שמספקת לנו את המזון הבסיסי כל־כך – את הלחם – מעוררת אותנו להכיר על כך טובה למי שהצמיח את החיטה בשדותינו.
כשהיה מגיע מביא הביכורים אל המקדש, הוא היה עומד כשסל הפירות על כתפו ואומר לא־להים מילות תודה, המכונות 'מקרא ביכורים' (ומופיעות בפרק כו שבספר דברים). מקרא ביכורים הוא סוג של סגירת מעגל. אמנם הביכורים הם התחלה חדשה, ראשית הבשלת היבול של העונה החדשה, אבל ההתחלה הזאת חותמת סיפור ארוך הרבה יותר.
כשבני ישראל משועבדים במצרים, וא־להים מבטיח למשה שיגאל אותם, משתמש א־להים בארבעה ביטויים שונים, ואומר: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא־להים" (שמות ו, ו-ז). 'והוצאתי… והצלתי… וגאלתי… ולקחתי…" אלו ארבע לשונות של גאולה, שכולן התממשו ביציאת מצרים ומתן תורה, ושכנגדן אנחנו שותים בליל הסדר ארבע כוסות. אבל א־להים ממשיך ואומר למשה גם: "והבאתי אתכם אל הארץ… ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'" (שם שם, ח). החלק הזה מתגשם בשלמותו בפירות שנותנים השדות בארץ־ישראל.
מביא הביכורים ניצב בבית־המקדש וחוזר אל ראשית הכל. הוא מספר על התלאות שעבר יעקב אבינו, על הירידה למצרים והשעבוד הקשה, וגם על ההצלה שהציל אותנו א־להים, הוציא אותנו ממצרים והביא אותנו אל ארץ ישראל. "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'" (דברים כו, י), הוא ממשיך, כאילו רוצה לומר: 'עברנו כל כך הרבה, א־להים, מעם גולה ונרדף לעם ריבון בארצו, משגשג ומצליח. דווקא עכשיו, א־להים, כשהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, ודווקא כשאנחנו מצליחים כל כך, אני רוצה לומר לך – אני זוכר, אני זוכר שהכל ממך. עכשיו עם צמיחת ראשית היבול באדמתי, אני זוכר גם את ראשית ההיסטוריה הלאומית שלנו'.
איך זה עובד?
- "כיצד מפרישים את הביכורים? יורד אדם לתוך שדהו, ואם רואה תאנה שביכרה או אשכול ענבים שביכר או רימון שביכר, קושרם בגמי ואומר: 'הרי אלו ביכורים'" (משנה, מסכת ביכורים).
- הביכורים מובאים משבעת המינים בלבד, ורק בזמן שבית־המקדש קיים.
- את הביכורים יש להביא למקדש החל מחג השבועות, חג הביכורים, ועד חג הסוכות. אם לא הביא אדם עד אז את ביכוריו יכול להביאם עד תום חג החנוכה, אלא שבהבאת ביכורים מסוכות ואילך, לא קוראים מקרא ביכורים.
- "כיצד מעלים את הביכורים למקדש? כמה עיירות מתכנסות יחד אל אחת מהן, וישנים ברחובות העיר, ובבוקר היה קורא האחראי: 'קומו ונעלה ציון, אל השם א־להינו'" (משנה, מסכת ביכורים).
- "היו עולים לירושלים, ושור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של עלי זית בראשו; והחליל מנגן לפניהם, עד שהם מגיעים קרוב לירושלים. כשהגיעו קרוב לירושלים, עיטרו את ביכוריהם. העשירים היו מביאים את ביכוריהם בסלי זהב, והעניים בסלי ערבה קלופה. והממונים במקדש היו יוצאים לקראתם. וכל בעלי המלאכה שבירושלים היו קמים לכבודם, ושואלים בשלומם: 'אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום'" (משנה, מסכת ביכורים).
- כשהיה מגיע מביא הביכורים להר הבית היה נוטל את הסל על כתפו ונכנס להר, והלוויים שוררו ממזמורי התהילים. היה מביא הביכורים עומד בעזרה של בית המקדש וקורא את פסוקי התורה המתארים את ירידת יעקב אבינו למצרים, את השעבוד ואת היציאה משם עד ההגעה לארץ־ישראל. עם הכהן יחד היה מניף המביא את סל הביכורים ומניח אותו סמוך למזבח.
- את הביכורים המובאים למקדש היו אוכלים הכוהנים בירושלים. אסור לכוהנים לאכול את הביכורים מחוץ לירושלים, או לפני שהונחו בחצר המקדש.
חלק מרכזי בהגדה של פסח הוא מדרשי חז"ל על פסוקי מקרא ביכורים. כלומר, בליל הסדר אנחנו מספרים את סיפור יציאת מצרים ומודים עליו לא־להים, מנקודת מבטו של מי שזכה להשלמת הגאולה בהגעה ארצה.
