אהבת א־להים. חלק ב

טוב, אז אנחנו מבינים שעיקר מצוות אהבת הא־להים היא הצעידה בדרך האהבה, אבל מה היא הדרך הזאת?

ראינו אתמול את דברי הרמב"ם האומר כי כדי להגיע לאהבת ה' יש להתבונן ב"מצוותיו ופעולותיו" של א־להים. כל אחת משתי המילים האלה – 'מצוותיו' ו'פעולותיו' – גדושה בתוכן.

ההתבוננות ב"פעולותיו" של א־להים היא התבוננות בפלאי הבריאה, וכפי שכותב הרמב"ם במקום אחר "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול"

(הלכות יסודי התורה ב, ב).

יש חכמה א־להית מופלאה שמתגלה ב"ברואיו הנפלאים הגדולים" כמו הכוכבים ומרחבי היקום, ויש גם חכמה א־להית מופלאה שמתגלה בזעיר מכל – בחלקיקי החומר או בתאי הגוף. אמר על כך הרב קוק, שכשם שאמר דוד המלך בתהילים (צב, ו) "מה גדלו מעשיך ה', מאוד עמקו מחשבותיך", כך צריך לומר גם "מה קטנו מעשיך ה'". כשמתוודעים למורכבות האינסופית ששולטת בכל היקום ובייחוד בכל החיים, הנשימה פשוט נעתקת, ואת הלב ממלאות השתאות והערצה אוהבת אל מי שיצר את כל זה.

ההתבוננות בפעולותיו של א־להים כוללת גם את ההתבוננות בדרך שבה הוא מנהל את העולם. אמנם יש עניינים רבים בעולם שבהם הנהגתו של א־להים איננה מובנת לנו, ואולי היינו "ממליצים" לו לנהוג אחרת, אבל בכל יום ויום אנחנו פוגשים גם אינספור התרחשויות שבהן גלויים החכמה והטוב העצומים שבהנהגתו. השמש זורחת בכל בוקר והציפורים מצייצות, שינויי אקלים ושרשרת המזון בעולם הטבע מאפשרים את היווצרות החיים ואת הימשכותם, אנשים מוצאים הזדמנויות להתפרנס ומנהלים מערכות יחסים, והאנושות כולה מנוהלת ומושגחת. גם כאן, כשנעצור ונתבונן בכנות נמצא חכמה פלאית.

ומהי ההתבוננות ב"מצוותיו"? זה מה שאנחנו עוסקים בו במסגרת הלימוד היומי שלנו. ההתבוננות במצוות ה' היא התבוננות בחכמה הגדולה שיש בהן וגם בצדק וביושר שיש בהן. בהתבוננות זאת כלול גם העיסוק בדברי התורה שדנים במצוות השונות.

אבל האם התבוננות שכלית שכזאת יכולה להוליד אהבה חמה שתמלא את הלב? ובכן, הנה דברי הרמב"ם עצמו, שמתגלה בהם כרומנטיקן חסר תקנה: "וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה, והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו… והוא ששלמה אמר דרך משל 'כי חולת אהבה אני'

(שיר השירים ב, ה).

"…אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל־פי הדעה תהיה האהבה – אם מעט, מעט; ואם הרבה, הרבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג"

(הלכות תשובה י, ג-ו).

הרמב"ם מתאר אהבה תמידית לוהטת והוא מדגיש שמה שיעורר אותה הוא ההיכרות, ההתוודעות. לפי הרומנטיקה ההוליוודית שהורגלנו אליה, הרצון להכיר מישהו ולהעמיק את הקשר אתו נולד מאהבה אליו, אבל הרמב"ם מתאר אמת הפוכה – "על־פי הדעה תהיה האהבה". מעין זה אמר גם הרופא השווייצרי פאראצלסוס לפני כחמש מאות שנה (הובא בפתח ספרו של אריך פרום, אמנות האהבה): "מי שאינו יודע כלום – אינו אוהב כלום… ככל שמרובה הדעת הטבועה בך, כך גדולה בך האהבה… כל המדמה בנפשו שכל הפירות מבשילים בעת ובעונה אחת עם תות־השדה – אינו יודע כלום על אודות הענבים".

כבר בתורה אנחנו מוצאים קשר לשוני בין הידיעה ובין האהבה. את קרבתם האינטימית של אדם וחווה מתארת התורה בלשון: "והאדם ידע את חווה אשתו, ותהר ותלד את קין" (בראשית ד, א) – ההיכרות, ההתוודעות, ההתקשרות העמוקה והקרובה ביותר – כולן עניין אחד. רק היכרות כזאת בכוחה להוליד ולהביא חיים לעולם.

איך זה עובד?

• מצווה לאהוב את א־להים, וזאת באמצעות לימוד, עיון במה שיוליד את האהבה הזאת בלב – התבוננות בפלאי הבריאה ובחכמת התורה והמצוות.

"שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, נמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו… "

פעם אחת. סיפור בעקבות הלימוד השבועי | אמונה בא־להים

דלתו של הרב צבי יהודה קוק, ראש ישיבת מרכז הרב בירושלים, הייתה פתוחה בפני כל. הוא היה איש חם ואוהב וגם עמוק, מקורי ורחב אופקים בצורה נדירה. באחד הימים הגיע לביתו בחור צעיר לשוחח על ענייני פילוסופיה ומחשבה.

"אני לא מאמין באלוהים" הטיח הצעיר ברב צבי יהודה, ואולי חשב שהצהרה כזאת איננה דבר שרבנים זקנים יכולים להשלים אתו.

אך הרב צבי יהודה רק חייך ושאל: "ומיהו האלוהים הזה שאינך מאמין בו?"

הצעיר הנבוך הרגיש שנקלע למלכודת וניסה להתחמק: "לא יודע, בזה אתה מבין" אמר לרב צבי יהודה, אך הרב צבי יהודה המשועשע דרבן אותו לתאר בכל זאת את דמות האלוהים שבה הוא כופר.

שיתף הצעיר את הרב צבי יהודה בדרך שבה נתפס אלוהים בעיניו.

"אה", אמר הרב צבי יהודה בהבנה, "באלוהים הזה גם אני אינני מאמין".

חושבים יחד. הצעות לדיון בינינו לבין עצמנו או בחיק המשפחה

• אמונה בא־להים | היכן באה לידי ביטוי האמונה שלי בא־להים בחיים הממשיים?
• ייחוד ה' | האם אני מאמין בכוחות רוחניים? כיצד משפיעה האמונה הזאת על האמונה שלי בא־להים?
• אהבת ה' | אילו דברים מחזקים את האהבה שלי לא־להים? האם הם מקבלים מספיק מקום בחיי?

מילים על מעשים. רעיונות ומחשבות על משמעותן של מצוות

המצוות שבלימודן עסקנו השבוע מכונות "חובות הלבבות", מפני שאינן מצוות מעשיות, אלא מתקיימות על־ידי המחשבה והרגש. כמה מגדולי ישראל הדגישו שמצוות אלה הן אמנם יסוד התורה ושאר המצוות, אך אינן זוכות לעיסוק המשמעותי שהן ראויות לו.

וכך כותב הרמח"ל – רבי משה חיים לוצאטו – בהקדמת ספרו 'מסילת ישרים': " ותראה כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו רוב התבוננם והסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים איש איש כפי נטיית שכלו וחשקו הטבעי. אך מעטים יהיו מן המין הזה אשר יקבעו עיון ולימוד על עניני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות, ועל כל שאר חלקי החסידות. ולא מפני שאין דברים אלה עיקרים אצלם, כי אם תשאל להם, כל אחד יאמר שזהו העיקר הגדול. אך מה שלא ירבו לעיין עליו הוא מפני רוב פרסום הדברים ופשיטותם אצלם, שלא ייראה להם צורך להוציא בעיונם זמן רב. ולא יישאר לימוד הדברים האלה וקריאת הספרים מזה המין, כי אם אצל אותם ששכלם קרוב להיות גס, עד שלפי המנהג הנוהג בעולם, כשתראה אחד נוהג בחסידות, לא תוכל להימנע מלחשוד אותו לגס השכל".

א-להי עולם,

אנא האר את עיניי ולבי,

להכיר ולדעת אותך,

להביט בעולם, ולראות שאתה מקורו,

שאתה הוא המעיין שממנו נובע הכל,

אתה לבדך ואין זולתך,

אין מציאות אמתית וממשית בלעדיך,

ואתה הוא המשגיח, המכוון והמדריך.

עזור שאהגה בך, שאחשוב עליך,

שאכיר את טובך הגדול, את אהבתך אלינו,

את השפע והחסדים המרובים שאתה משפיע לנו,

ומתוך כך יתעורר גם לבי באהבה גדולה אליך,

בגעגוע ובכמיהה.