קשיים בתקשורת

תפילה. חלק ב

הצבעים הרומנטיים שבהם תיארנו אתמול את התפילה ניצבים מול קשיים גדולים.

תיארנו את התפילה כפנייה אישית קרובה לא־להים, אבל זמני התפילה הקבועים ונוסח התפילה האחיד עלולים להקשות על תחושת הקרבה האינטימית. אכן, אומר הרמב"ם (הלכות תפילה א, ד-ח) שבתקופת בית המקדש הראשון, התפילה נאמרה מדי יום באופן ספונטני, ללא שעה ונוסח מחייבים. כל אחד התפלל בסגנון האישי שלו ולפי כוחו. רק במעבר לבית שני נקבעו לשון וזמנים קבועים לתפילה. הרמב"ם מסביר שהצורך בנוסח קבוע התעורר בגלל גלות בבל, שהביאה לשכחת הלשון העברית, וממילא גם לקושי לנסח באופן אישי תפילה ראויה. שלושת זמני התפילה בכל יום חול נקבעו בהתאם לזמני הקרבת הקורבנות בבית המקדש. לאחר חורבן המקדש, התפילות ממלאות משהו מהחלל שנפער.

אבל במסגרת המחייבת והקבועה של התפילה יש יותר מאשר סיוע בניסוח. אולי אנחנו מרגישים שהמסגרת הזאת מקשה לקיים קשר אישי וספונטני עם א־להים, אבל בואו נחשוב מה היה קורה לולא כן.

מסגרת התפילה דומה להחלטתם של בני זוג שבכל יום לפני שהם הולכים לישון ובכל בוקר לפני שהם יוצאים לעבודה, יחליפו ביניהם לכל הפחות כמה מילים – בבוקר יביעו את אהבתם וייפרדו באיחולי יום טוב, ובערב יספרו על היום שעבר. כל זה מציל מבריחה נוחה אל השגרה שרומסת תחתיה את היחס האישי. במקום לחזור מהעבודה ולהתיישב מול המחשב כדי לגמור "רק כמה עניינים ממש קטנים" (שמסתיימים בצניחה למיטה באמצע הלילה, אחרי בזבוז זמן ללא תכלית), פתאום חייבים לשבת זה מול זה, להסתכל אחד לשני בלבן של העיניים, ולדבר מהלב. זה עשוי להיות מלאכותי בתחילה, אבל זה מאפשר לכנות ולרכות להתגלות מתוך המלאכותיות.

ועם זה, מובן שאי אפשר להסתפק בטקסים ובטקסטים הקבועים לבדם. אמר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ("החפץ חיים") שאנחנו מוכרחים להוסיף מדי יום פניות אישיות לא־להים ולדבר אליו בשפתינו על כל נושא שבוער בנו. פעמים רבות היו שומעים את החפץ חיים עצמו מתפלל בחדרו בהתרגשות מרובה ופונה לא־להים בצורה אישית ביידיש, משבח אותו, מודה לו, ומתחנן לפניו, והכל בסערת רגשות גדולה וכשיחת אדם עם חברו הקרוב. גם רבי נחמן מברסלב קרא לצאת בכל לילה אל מקום מבודד, ושם לנהל שיחה אישית כנה עם א־להים בשפה ובסגנון שבהם מורגל אדם.

שיחה, שיחה, שיחה… האם שיחה זה לא משהו דו־סטרי?… הרי בתפילה אנחנו מדברים ומדברים, ואיזו תשובה אנחנו מקבלים?…

אכן, גם הקושי להאזין להד קולו של א־להים ולקבל מענה ברור מסבך את היכולת להתפלל. סיבה עיקרית לכך שאיננו זוכים למענה ישיר היא שמאז חורבן בית המקדש התרחקנו מא־להים, וקשה לנו להמשיך ולשמוע את קולו. אבל א־להים משיב לתפילות שלנו גם כיום, אלא ששפתו היא לרוב שפת עולם הטבע ומאורעות החיים. בנוסף, עצם ההתייצבות בפני א־להים ושפיכת הלב בידיעה שהוא מקשיב ואוהב, הדבר הזה בעצמו יכול לחולל בנו שינוי עצום, וגם זה סוג של מענה.

למעשה, האמונה שא־להים מקשיב למילים שלנו היא חלק עיקרי במצוות התפילה, כפי שכותב הרמב"ן: "מצווה… שנאמין שהוא יתברך ויתעלה שומע תפילה, והוא המציל מן הצרות בתפילה וזעקה". והחזון איש כתב: "עבודה נאצלה בתפילה היא לצייר כאילו הדבר חי, איך שהקדוש ברוך הוא שומע את שיח שפתותינו, ומאזין הגיון הלב". רבי נחמן מברסלב כותב, שאם אדם היה מאמין שה' מקשיב לתפילתו באמת, הוא היה מתמלא מכך שמחה וכוחות חיים רעננים.

אין ספק – עבודת התפילה היא עבודה פנימית מאתגרת. לכן אמר רבי חיים מצאנז שלפני התפילה הוא מתפלל שיתפלל כראוי…

החזון איש. 'חזון איש' הוא כינויו של רבי אברהם ישעיה קרליץ , מגדולי תלמידי החכמים בדורות האחרונים. הוא נולד לפני כמאה וארבעים שנה בבלארוס ובגיל 55 עלה ארצה. על אף שלא נשא בשום משרה רבנית, היה מהמשפיעים ביותר על עיצוב דמותה של היהדות הדתית והחרדית. החזון איש מעולם לא למד בתלמוד תורה או בישיבה, וכמעט כל לימודו היה לימוד עצמאי בריכוז ובהתמדה עצומים, לעתים עד אפיסת כוחות ממשית. ספריו מקיפים את כל מקצועות ההלכה וחלקי התלמוד, והם מנוסחים בקיצור רב ובחריפות יתירה. לסדרת ספריו קרא 'חזון איש', והוא הוציא אותם בעילום שם.

פעם אחת. סיפור בעקבות הלימוד השבועי | אהבת ה'

רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי ברוך ממֶז'יבוז' היו שניהם מתלמידי הבעל־שם־טוב אבל שונים מאוד באופיים וסגנון התנהלותם. רבי לוי יצחק היה מתפלל ועובד את ה' בהתלהבות מוחצנת, ואילו רבי ברוך היה מופנם ומאופק.

פעם הזמין רבי ברוך את רבי לוי יצחק להתארח בביתו בשבת. כדי לחסוך מבוכה ומתיחות אפשרית סוכם שרבי ברוך הוא זה שיערוך את הקידוש ויברך על החלות, כך שרבי לוי יצחק יצליח לנהוג באיפוק מסוים. הסעודה התנהלה על מי מנוחות באופן יחסי, עד שניגש המשרת עם מגש הדגים אל רבי לוי יצחק ושאל אותו אילו דגים הוא אוהב – חריפים או מתוקים.

"דגים?" שאג רבי לוי יצחק. "דגים אני אוהב? את ה' אני אוהב!" כשנזכר רבי לוי יצחק באהבת הא־להים לא התאפק עוד ורץ בחדר בסערת רוח בתנועות ידיים נלהבות. מבלי שכלל שם לב, בטעות הפך רבי לוי יצחק את מגש הדגים הישר על בגד השבת של רבי ברוך…

המשרת ושאר בני הבית הביטו מבוהלים ברבי ברוך, חוששים מכעסו, ואולם רבי ברוך רק חייך בעונג ובשלווה. הוא הביט בכתמים שבבגדו ואמר: "כתמים יקרים שכאלה, כתמים של אהבת ה'…" את אותו בגד ביקש רבי ברוך שלא לכבס, ושלא להסיר את כתמיו…

חושבים יחד. הצעות לדיון בינינו לבין עצמנו או בחיק המשפחה

• יראת א־להים | אילו מהפחדים שלי מועילים לי בחיים ואילו מזיקים לי?
• יראת א־להים | האם אני ירא מא־להים? מהו אופי היראה הזאת (פחד מעונש, יראת רוממות וכו')?
• תפילה | מה מעורר בי רצון לפנות לא־להים בתפילה (האם קשיים? האם גם שמחות וכו')?

מילים על מעשים. רעיונות ומחשבות על משמעותן של מצוות

את מערכת המצוות ניתן לחלק לקבוצות שונות של מצוות על־פי מאפיינים שונים. הזכרנו בשבת הקודמת את החלוקה לחובות הלבבות לעומת החובות המעשיות, וכעת נציין חלוקה נוספת. מתוך 613 המצוות שבידינו, ישנן שש מצוות תמידיות, כלומר שש מצוות שאין זמן מסוים שבו עלינו לקיים אותן, אלא מוטלות עלינו בכל עת, ובכך ייחודן ומעלתן. חלק ממצוות אלה כבר פגשנו. השש הן:

• אמונה בא־להים
• שלא להאמין בא־להים אחרים
• ייחוד ה'
• אהבת ה'
• יראת ה'
• שלא להתפתות למחשבות אסורות העולות בנו ושלא להתפתות לתאוות לבנו האסורות