שמן של ארץ ושמים

שמן המשחה

נצטווינו שיהא לנו שמן עשוי באופן מיוחד למשוח בו כל כהן גדול שיתמנה.

כמו שאמר:

וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו, אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה…

ויקרא כא, י

וכן מושחים בו מקצת המלכים,

וכבר נמשח בו המשכן וכל כליו; אבל אין מושחים בו את הכלים לדורות, לפי שבפירוש אמרו במדרש, שבמשיחתם של אלו – כלומר כלי המשכן – הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא.

אמר יתעלה:

שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם.

שמות ל, לא

הוזהרנו מלעשות שמן כשמן המשחה.

הוזהרנו מלמשוח בשמן המשחה שעשה משה, זולת כוהנים גדולים ומלכים בלבד.

מצוות עשה לה; מצוות לא תעשה פג, פד

הפרדת רשויות היא אבן יסוד בדמוקרטיה. היא נועדה להגן מפני השחתה, שהיא תולדת הכוח המרוכז בידי אדם אחד או קבוצת אנשים אחת. גם בתורה אנחנו מוצאים הפרדת רשויות, אך לא רק לשם ביזור סמכויות, אלא גם מפני שחלקים שונים בעם מתאימים לשאת בתפקידי הנהגה שונים. בנוסף, לעומת המדינה המודרנית, שבה כל הרשויות עוסקות בסדרי התנהלות ארציים מאוד, בעם ישראל העיסוק ברוח הוא חלק בלתי נפרד מהמערך המדיני.

את המלוכה ייעד א־להים לשבט יהודה, כפי שמנבא כבר יעקב לבניו: "לא יסור שבט (= הנהגה ומלכות) מיהודה" (בראשית מט, י). דוד המלך הוא מצאצאי יהודה, והמלכות הובטחה לזרעו: "נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה, מפרי בטנך אשית לכסא (= כס המלוכה) לך" (תהילים קלב, יא). דוד מתאים להנהגה מפני שהוא משלב באופיו ענווה ותקיפות. לצד המלוכה, שהיא ההנהגה המדינית־פוליטית, מתקיימת מערכת של מעין הנהגה רוחנית, והיא נתונה ביד הלוויים וביד הכוהנים צאצאי אהרון. שבט לוי, שגילה נאמנות לא־להים ולא חטא בחטא העגל, הוקדש לעסוק ברוח, ואנשיו נבחרו להיות משרתי א־להים. המלוכה והכהונה הם שני יסודות שעליהם עומדת הנהגת העם בישראל, ואי אפשר לזה בלא זה. היהדות איננה דת בלבד, אלא לאום, ולכן השלטון הפוליטי איננו נפרד בשום אופן מהתורה, ואיננו רק דרך לארגון החברה באופן יעיל. השלטון בישראל הוא חלק ממהות העם הזה, ותפקידו להוציא לפועל את התפקיד והייעוד שמיוחדים לנו. אמנם מובן שלצד השלטון המדיני נדרשת דבקות בא־להים, שמתבטאת בכהונה ובעבודת המקדש.

שני היסודות הללו – המלוכה הארצית והכהונה השמימית – שניהם עניינים א­־להיים, והדבר מתגלם בכך שהן המלכים והן הכוהנים הגדולים מתמנים על־ידי משיחתם בשמן המשחה, שהוא תערובת שמן זית ובשמים שונים. יציקת השמן על המלך או הכוהן הגדול מבטאת את השפע הא־להי ששורה עליהם בעת מינוים. המשיחה בשמן היא ביטוי לכך שתוקף התפקיד והמעמד מגיע ממרומים, והדרך המשותפת שבה ממונים "ראש הרשות המדינית־ארצית" ו"ראש הרשות השמימית־רוחנית" מעידה ששני התפקידים השונים כל־כך מגיעים ממקור אחד. כביכול "נוזל" אותו שמן מן העליונים על המלך ועל הכוהן הגדול יחד.

יותר מכך – שמן המשחה הוכן פעם אחת בהיסטוריה כולה, וזאת על־ידי משה רבנו. משה, אשר הוריד את לוחות הברית ואת התורה מהר סיני הוא גם זה שמוריד ממרומים את מקור סמכותם של הממונים ובעלי התפקיד בעם ישראל. כך מתחברת השררה שביד כל אחד מהמלכים וכל אחד מהכוהנים הגדולים שנמשחו בשמן המשחה, אל השורש והראשית, אל המעמד שבו הפכנו לעם – מעמד הר סיני. באופן כזה עשויה המשיחה בשמן להזכיר להם את תפקידם הגדול ולטעת בהם ענווה.

גם השמן עצמו מסמל את הארצי והשמימי כאחד. השמן שימש במקדש לאור המנורה ולקרבנות המנחה. האור הזך של המנורה מבטא את שפע החכמה והרוח, ואילו קרבנות המנחה עשויים מסולת מעורבת בשמן, מה שמבטא שפע גשמי. המשיחה בשמן מבושם מזכירה את המנהג לסוך את העור בשמן, ביטוי נוסף לעושר ולשפע הגשמי שרמוז בשמן.

בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים אנחנו מבקשים מא־להים "יתקדש שמך מלכנו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך" – קדושת ירושלים והכהונה יחד עם קדושת המלכות מחוברות זו לזו ונובעות ממקור א־להי אחד.

איך זה עובד?

• מצווה להכין את שמן המשחה לשם משיחת הדברים הנצרכים לכך, והוא שמן זית שמעורבים בו בשמים – מור, קינמון ואחרים.
• על ­ידי משיחה בשמן המשחה ממונים מלכים מבית דוד, כוהנים גדולים, וגם כוהנים שתפקידם לעודד את העם היוצא לקרב, וכן התקדשו על־ידו כלי המשכן שעשה משה.
• מלבד השמן שהכין משה, לא נעשה שמן משחה נוסף מעולם.
• אין לעשות שמן משחה זהה לזה שעשה משה רבנו, ואין לסוך משמן המשחה שהכין משה על מי שאינו מלך או כהן גדול.

אנחנו מדברים הרבה מאוד על הציפייה למשיח, אבל מהו פירוש הכינוי הזה – "משיח"? מקורו הוא המלך שנמשח בשמן המשחה. דוד המלך מכנה את שאול "משיח ה'", וגם דוד עצמו מכונה במקומות רבים במקרא "משיח". מכאן הושאל הביטוי למי שהוטלה עליו שליחות א־להית חשובה.