תשלום חמישית נוספת על מעילה בקודשים

נצטווינו שכל הנהנה מן ההקדש או אוכל קודש, כלומר: תרומה בשגגה – יחזיר מה שאכל או ערך מה שנהנה עם תוספת חומש.

והוא אומרו יתעלה:

נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה', וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם. וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם, וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו, וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ.

ויקרא ה, טו-טז

ואמר עוד:

וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה, וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ.

ויקרא כב, יד

מצוות עשה קיח

בערך בוויקיפדיה העוסק ברב עדין אבן־ישראל (שטיינזלץ), תחת הכותרת 'פעילות ציבורית וחינוכית' ניתן למצוא רשימה מסחררת של מפעלים – מוסדות חינוך בארץ ובעולם, חיבורים במגוון מקצועות היהדות, פירושים לספרות היהודית העתיקה, ועוד ועוד. לא לגמרי ברור כיצד איש אחד אחראי לכל זה. בעקבות חלק מזה זכה הרב עדין בפרס ישראל ליהדות בשנת ה'תשמ"ח, ומאז הספיק ליצור יצירות משמעותיות רבות נוספות.

על רקע זה קל להבין מדוע באחת השנים הוא שלח מכתב לרבי מלובביץ' ובו שטח את מגוון המשימות שמוטלות על כתפיו.  כל אחת מן המשימות הללו לבדה – כתב לרבי – די בה למלא סדר יום עמוס לעייפה, וההצטרפות של כמה כאלו גורמת לו לכרוע תחת הנטל. לפיכך ביקש מן הרבי כי יבהיר לו את סדר העדיפויות הנכון, ועל מה מעיסוקיו עליו לוותר מחוסר ברירה. במכתב תשובה ענה הרבי: "המשך לעסוק בדברים שאתה עושה, והוסף עליהם עוד אחד"…

זה עלול לתסכל – דמיינו את עצמכם במצב דומה, והנה אתם מקבלים מהרבי את מכתב התשובה המיוחל, פותחים אותו בהתרגשות, ומה מוצאים בו? נדמה כאילו הרבי מתעלם מהמצוקה, ומתרכז במשימות שצריך למלא.

אבל זה לגמרי לא כך. הרבי מלובביץ' פשוט מבקש לשנות ראש. המצוקה נגרמת מדמיון מוטעה שלפיו רווחה אישית ותפוקה פורייה הן תולדה של זמן פנוי וגבולות "סבירים" של עשייה. לא כך, אומר הרבי. דווקא העשייה למעלה מהיכולות ה"סבירות", תביא למפגש עם מה שלמעלה מהגבולות האנושיים, תוסיף כוחות למעלה מדרך הטבע, ובסופו של דבר גם תביא לנחת, סיפוק ושמחה (אגב, הרבי מלובביץ' היה גם "נאה מקיים", ובארבעים שנות כהונתו מעולם לא לקח יום חופש, ובכל לילה ישן שעתיים, כשסדר יומו עמוס ביותר).

יש גבול לכמה נוח באזור הנוחות, ולא פעם הנוחות האמתית היא לאתגר את עצמנו ולהזיז את עצמנו משם.

חז"ל אומרים שישנם חמישה חומשים. הם לא מתכוונים לחמשת חומשי התורה, אלא לחמישית שצריך להוסיף על סכומים כספיים בחמישה מקרים שונים. את אחד מהמקרים האלה פגשנו אתמול – אדם שפודה נכס שהקדיש לבית־המקדש, צריך להוסיף חמישית על ערכו. המצווה שאנחנו לומדים היום עוסקת במי שמעל בקודשים, כלומר השתמש בקרבנות או דברים השייכים למקדש ונהנה מהם, או אכל פירות של תרומה (שעליהם נלמד בהמשך). אם הוא עשה זאת בשוגג, עליו להביא למקדש קרבן מיוחד, ובנוסף לשלם את הסכום שבו מעל בתוספת חמישית.

ומדוע דווקא חמישית? ייתכן שהמפתח לכך נמצא בהלכה אחרת. התורה קובעת שעסקת מֶכֶר שנעשתה בפער של יותר משישית מערך המוצר, בטילה, בין אם הטעות היא לטובת המוכר ובין אם היא לטובת הקונה. אבל כל זמן שהטעות במחיר היא של פחות משישית, העסקה תקפה, כיוון שאנשים מבליגים על טעויות בסדר גודל כזה.

מכאן נלמד שתשלום של חמישית הוא מעבר ל"טיפה יותר". מי שבטעות השתמש בקודשים לצרכי חולין הוא אחד שלא הרגיש מספיק עד כמה הקדושה היא עניין מרומם ונבדל מהחיים האנושיים שלנו. תיקונו של אחד כזה הוא להוסיף על הסכום שבו נכשל סכום נוסף שיפרוץ את גבול הפערים הכספיים הרגילים. הפריצה הזאת מטלטלת ומוציאה מאזור הנוחות, וממילא מאפשרת לטעום משהו מהקדושה, שנבדלת בפער של ממש מהערכים האנושיים.

מי שמעל בקודשים בשגגה יביא לשם כפרתו קרבן וישלם את הסכום שבו מעל בתוספת חמישית, אך מי שמעל בזדון לא יביא קרבן ולא יוסיף חמישית. כלומר מי שחטא חטא קל יותר, ישלם סכום גבוה יותר! הדבר מלמד שתשלום החמישית הנוספת היא זכות לשם כפרה, ולא עונש נקמני, חלילה.

חז"ל תיקנו שאדם לא יוציא מכספו לשם צדקה יותר מחמישית נכסיו, שמא יהפוך בעצמו לעני, ואולם אדמו"ר הזקן מחב"ד כותב שלשם כפרת הנפש מותר להוציא גם סכומים גדולים יותר. אולי נלמד גם מכאן, שחמישית מבטאת את הסכום שמעבר לגבולות הרגילים שלנו.

איך זה עובד

• אדם שהשתמש בקרבן או בחפץ שהוקדש למקדש, לצורכי חולין, והשימוש שעשה גרם לפחת בחפץ בשווי פרוטה, או שהנאת השימוש בחפץ שווה פרוטה – אדם כזה מעל.
• אם המעילה הייתה בשוגג עליו להביא למקדש קרבן אשם ולשלם את הסכום שבו מעל בתוספת רבע (שהיא חמישית מהסך הכולל שהוא משלם).

גם מי שאכל פירות תרומה בשוגג, צריך להחזיר אותם לכהן בתוספת רבע מערכם (חמישית מהסך הכללי).