בי מלכים ימלוכו | סיפורו של כתר ארם צובה – אליהו גליל

בי מלכים ימלוכו | סיפורו של כתר ארם צובה – אליהו גליל

"וכתר תורה מונח בזווית,

כל הרוצה ליקח יבוא וייקח"

(על פי יומא עב, ע"ב).

 

ווטרלו בּארֶקס‏ שבמצודת לונדון שבאנגליה הוא ביתם של תכשיטי בית המלוכה הבריטי. על אף ששוויים של אלה מוערך בעשרים מיליארד ליש"ט, ערכם האמיתי לא יסולא בפז: מוצגים שם שרביטי מלוכה מקושטים, כלי פולחן מעוטרים, וכמובן כתרים מפוארים, תריסר במספר, ובהם כתר הפלטינה של המלכה-האם אליזבת, שבו יהלום קוהינור‏‏ ('הר האור') הנודע, שמשקלו 106 קראט. מעל לכולם, מוצג לבדו, מתבלט כתר האימפריה הממלכתי המשובץ אבני ספיר, ברקת ואודם, פנינים ו-2868 יהלומים, ביניהם 'כוכב אפריקה הקטן',‏ שמשקלו 317 קראט.

האנגלים מתהדרים בכתרי הזהב ובאבנים הטובות שלהם ומציגים אותם לעין כול בגאווה, אך הכתר שלנו, היהודים, עולה בערכו על ערכם של כל הכתרים בעולם גם יחד. אין לכתר הזה עיטורי זהב או עיצוב מרהיב עין, רק שורות מתוחות וישרות של כתב יד מדוקדק, שניים או שלושה טורים בכל עמוד, עשרים ושמונה שורות בטור, כתובות בדיו שצבעו דהה מעט על קלף חום בהיר. על אף שבמבט ראשון ושטחי הוא עשוי להיראות דל, עלוב ולא מרשים – עשוי קלף ישן ומוכתם, בלי איורים צבעוניים או כריכה מפוארת – כתר ארם צובה הוא הכתר החשוב בעולם: הוא כתב היד העתיק, ההדור והמדויק ביותר של התנ"ך. בסיפורו של כתר ארם צובה, בגלגוליו בעולם ובסיפורם של נאמני הכתר נעסוק בכתבה זו.

 

עלילות הכתר

המסע שלנו מתחיל בערבות מואב, לפני קצת פחות משלושת אלפים ושלוש מאות שנה. משה רבנו מסיים את כתיבתם של שלושה עשר עותקי ספר התורה, ומעניק אחד מהם לכל שבט. את העותק האחרון הוא מניח למשמרת בארון הברית, כדי שישמש עותק מקור שמור ובלתי פגיע.

דור אחר דור מעתיקים הסופרים את ספר התורה, אות אחר אות, מילה אחר מילה, כשהם נשמרים מכל טעות ונזהרים שלא לשנות את הנוסח המקודש. אך עם הזמן והגלויות התכופות נוצרים הבדלי נוסחים, וכאן נכנסים לסיפור 'בעלי המסורה'. אלה עסקו בהשוואת הנוסחים השונים ובשאלה מהו הנוסח הנכון והמדויק ביותר. הם הרבו לעסוק בשאלות הכתיב המלא והחסר והכריעו, על יסוד ספרים עתיקים ומוסמכים, כיצד תיכתב כל מילה בכל מקום במקרא כולו – בתורה, בנביאים ובכתובים. באותה תקופה בערך, או מעט קודם לכן, הומצא גם הניקוד. כל עוד הייתה העברית שפה מדוברת, נשתמרה ההגייה הנכונה של התורה גם בלי שיטה גרפית לסימון ההגייה. ואולם, בתחילת ימי הביניים נוצר חשש ממשי שההגייה הנכונה תישכח עקב הצרות והגלויות. חכמים מצאו פתרון לבעיה בדמות פיתוחה של מערכת סימני ניקוד וטעמים, שנוספו על גבי הטקסט. בעקבות הכרעת הנוסח והתקנת סימני הניקוד והטעמים התעורר הצורך לשמר את נוסח המקרא כדי שלא ייווצרו בו מחלוקות חדשות, ולשם כך נוצר המנגנון המרשים של המסוֹרה. אלפי הערות מסורה מתארות את הכתיב הנכון של כל מילה ומילה במקרא, והן עוסקות גם בניקוד, בטעמים ובצירופי מילים. הערות אלה עברו מפי מסרן למסרן בכתב.

כאן אנחנו מדלגים קדימה בזמן ובמרחב, לטבריה של לפני אלף שנים. עיר גלילית שלווה זו הייתה בירתם של בעלי המסורה והנקדנים, ובה פעלו שתי האסכולות המרכזיות של הנקדנים: זו של משה בן-נפתלי, וזו של אהרן בן-אשר (שהתקבלה לבסוף, תוך שהיא דוחקת את רגלי אחותה). קריאות הדייגים החוזרים עם שללם עם שחר והאוויר הכבד והחם בעיר שלחוף הכנרת לא הפריעו לחכמים הטבריינים להגות בתורה הקדושה ולדקדק במילותיה, וגם לא לשלמה בן-בויאעא. הוא היה גדול הסופרים בדורו, שעסק במלאכה הקדושה של כתיבת ספר שבו עשרים וארבעה ספרי המקרא בשלמותם, מהבי"ת של המילה הראשונה ('בראשית') ועד הלמ"ד של המילה האחרונה ('ויעל' בדברי הימים), בליווי הערות מסורה ורשימות כללים. ספר זה, שלימים ייקרא 'הכתר', נכתב בצורת מִצְחָף – כלומר ספר עם דפים, ולא מגילה המורכבת מיריעות. ככזה לא ניתן היה להשתמש בו לקריאה בתורה במהלך התפילה בבית הכנסת, אך ניתן היה להשתמש בו ללימוד, ובעיקר להגהת ספרים אחרים. את כתיבת הכתר, אגב, ליווה אהרן בן-אשר בכבודו ובעצמו.

"הכתר הוא כתב היד הגדול והמדויק ביותר מפני שיצא מתחת ידיו של בן-אשר, הנקדן והמסרן הטברייני", מתפעם פרופ' מנחם בן-ששון כשהוא מרצה לי על חשיבותו של הכתר, וניכר שהדיבור על הכתר ממלא אותו ברגשי הערצה. בן-ששון הוא פרופסור מן המניין להיסטוריה של עם ישראל ונגיד האוניברסיטה העברית בירושלים, ומחקריו מוקדשים לתולדות עם ישראל בארצות האסלאם בימי הביניים. ברזומה שלו נמצאים גם כהונה כחבר בכנסת ישראל וגם עמידה בראשות מכון יצחק בן-צבי, המכון שמופקד על שמירת הכתר. "הייתי מעורב בשיפוץ של הכתר, וקצת חקרתי מסביב לעניין", הוא מצטנע, "העותק הזה שימש כעותק מופת. כלומר, אדם היה מעתיק את התנ"ך מספרים אחרים ומשווה לעותק הזה. בן-אשר לא כתב את הכתר, אבל הוא היה הראשון שהחזיק בו. אני לא מאמין שהוא השתמש בו לקריאה יומיומית, שהרי הוא היה צריך לעסוק בכתרים בן-אשריים נוספים, אבל זה היה העותק האישי שלו שאותו ניקד, הטעים ובדק שוב ושוב, הגיה וחזר והגיה פעם אחר פעם".

מטבריה החל הכתר להתגלגל ברחבי העולם במשך מאות שנים. בתחילה הוא היה ברשותו של אהרן בן-אשר, ואחר כך ברשות יורשיו או תלמידיו במשך כמאה שנה. לאחר מכן, בערך באמצע המאה האחת עשרה, רכש אותו אחד מעשירי הקראים שבבבל והקדישו לקהילת הקראים בירושלים. שם שימש הכתר מקור מוסמך לנוסח המקרא לרבנים וגם לקראים, אך לא ארכו הימים והוא נשדד וגלה למצרים, ככל הנראה בעת הכיבוש הצלבני של ירושלים. השודדים לא הרסו את הכתר, מפני שידעו שיקבלו תמורתו ממון רב מקהילות יהודיות אחרות, ואכן הכתר נפדה והגיע לבית הכנסת הרבני שבפוסטאט, העיר העתיקה של קהיר. בשלב זה איבדו הקראים את חזקתם על הכתר. באותה עת, אגב, נוספה לכתר כתובת הקדשה המסתיימת במילות האזהרה הבאות: "ברוך שומרו וארור גונבו וארור מוכרו וארור ממשכנו, לא יימכר ולא ייגאל לעולם ועד".

 

הרמב"ם והכתר

הרמב"ם, כידוע, חי בפוסטאט את מרבית ימיו. שם הוא גם פגש את הכתר לראשונה, פגישה שהותירה עליו רושם כביר. וכך כתב הרמב"ם על הכתר במפעלו ההלכתי הגדול, 'משנה תורה':

"וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים, שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן-אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקוּ, ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו" (הלכות ספר תורה ח, ד).

הרמב"ם עיין בכתר במצרים בסוף המאה השתים עשרה, אך הכתר הופיע בהמשך בארם צובה, היא חלב שבסוריה. איך הגיע הכתר מארץ אחת לאחרת? קשה לדעת. כמה חוקרים משערים שהכתר הובא לחלב בסוף המאה הארבע עשרה בידי רבי דוד בן יהושע, נכד נינו של הרמב"ם, שנסע לסוריה דרך ארץ ישראל יחד עם כתבים רבים, ביניהם פירוש המשנה לרמב"ם בכתב ידו. ייתכן שבין הכתבים שלקח לסוריה היה גם הכתר. שם, בבית הכנסת המרכזי של ארם צובה, נשמר הכתר במשך מאות שנים בהערצה מהולה ביראת קודש. על אופן שמירתו של הכתר בימים ההם מספר הרב החלבי בן המאה העשרים, הרב יצחק שחייבר זצ"ל:

"בשנים האחרונות ייחדו לו ארגז גדול מברזל והניחוהו שמה עם שאר כתבי יד של התנ"כים האחרים שהיו נמצאים שמה למשמרת. לארגז הזה היו שני מפתחות. לא היו נמסרים ביחד לגבאי אחד, אף שהיה הנאמן הגדול ביותר, רק היו נמסרים לשני אמידים וחשובים, שלא יפתח הארגז הנ"ל אלא בנוכחות שניהם יחד ותחת השגחת ועד הקהילה. את הארגז שמו במערת אליהו הנביא בבית הכנסת הגדול על מצבת אבן גדולה, וכל העם מקדישים ומעריצים את מקום מושבו".

כך התנהלו הדברים על מי מנוחות, עד לערב הקמת המדינה בתש"ח. אז, בפרעות שפרצו בארצות ערב לאחר הכרזת האו"ם על תוכנית החלוקה, נשרף בית הכנסת שבו נשמר הכתר. הספר עצמו הוצא מן הכספת שבה היה שמור, נקרע בידי פורעים ערביים והושלך בביזיון על רצפת בית הכנסת כאילו היה חפץ חסר ערך. קשה לדעת מי היה הראשון שראה את הספר בביזיונו, אך ידוע שהספר נאסף בידי יהודי, ככל הנראה גבאי בית הכנסת, והוסתר מעין כול במשך כעשור במטרה להגן עליו. לשלטונות הסוריים סיפרו שהספר 'היה למאכולת אש', כדי להרחיק ממנו ידיים זדוניות עד להבאתו למקום מבטחים. כשהגיעו הידיעות על הישרדותו של הכתר לישראל התחילו מאמצי ההצלה של הקודקס הקדוש. במסגרתם פרסם הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, קול קורא ובו דרישה מבני קהילת חלב להעביר את הספר למדינת ישראל הצעירה. "המקום הבטוח ביותר בשעה זו לשמירתו של הכתר, שיהיה נחלה לכל ישראל לדורות עולם, הוא מדינת ישראל", הוא כתב.

הקהילה נענתה לקריאה. בדרך לא דרך הגיע הספר מאר"ץ אל הארץ, לא אחרי שעצר עצירת ביניים גם בטורקיה, הישר לידיו של יצחק בן-צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל וראש 'המכון לחקר קהילות ישראל במזרח', שנועד 'להציל מכיליון את נכסי הרוח של היהודים במזרח התיכון, ולעודד את חקר קורותיהם ותרבותם'. בהמשך הוחלף שם המכון ל'יד יצחק בן-צבי', והוא המקום שבו נשמר הכתר עד ימינו.

מכתב היד המקורי של הכתר, שכלל ארבע מאות תשעים ואחד דפים, שרדו מאתיים תשעים וחמישה, כשישים אחוזים מכתב היד. בין מאה תשעים ושישה הדפים שאבדו נכלל גם הרוב המוחלט של פרשיות התורה – מבראשית עד אמצע פרשת כי תבוא. הכתר עבר שיקום מסיבי בשנות התשעים, אך הדפים האבודים לא הופיעו יש מאין והם עדיין חסרים. איך ומתי הם אבדו והיכן הם כיום? העיתונאי מתי פרידמן, בספרו 'תעלומת הכתר', מציע שתי אפשרויות, שתיהן לא מחמיאות: או שיהודים חלבים גנבו דפים מהספר לשם הגנה רוחנית או אפילו מסחר, או שעשה זאת אחד מעובדי מכון יד בן-צבי שחשקה נפשו בפרנסה קלה. אני שואל את פרופ' בן-ששון אם העיתונאי צודק.

"כנראה שכן", אומר בן-ששון בכנות. "אני מצאתי בזמנו דף מסֵפר שמות בניו יורק, אצל אדם בשם שמואל אמיליו סבח, שהיה חבר בקהילה החלבית שם. הדף הזה נמצא היום בירושלים. עוד דף מסֵפר דברי הימים הביאו מאישה חלבית בשם גברת רומנוב, שהחזיקה אותו בביתה שבירושלים עד פטירתה. את הדף היא קיבלה מדודתה שקיבלה אותו מידי אחותה, יוצאת חלב. יכול להיות שרוב הקטעים האחרים נמצאים יחד, שמישהו לקח אותם והשאיר אצלו. לכן אנחנו עדיין מצפים שיום אחד הם יימצאו. מדי פעם בפעם מתגלים פירורים פה ושם, ואני מאמין שאפשר שנמצא גם את שאר הקטעים החסרים בספר התורה – מבראשית ועד כי תבוא. עשינו מאמצים כדי למצוא את שאר הכתר. פנינו לראשי קהילות, הזכרנו את החרם האוסר על הוצאת הכתר מירושלים, ואפילו שלחנו עם הטלוויזיה הישראלית איש מוסד בשם רפי סיטון לחפש את הכתר. אבל לא יצא מזה כלום, אדון סיטון ידע לומר לנו את מה שכבר ידענו. יכול להיות שהחלקים האבודים של הכתר אבדו במהלך הפרעות ונשרפו, אבל עדיין בכל פעם שאני פוגש יוצאי קהילת חלב אני מדבר על הכתר בהרחבה כדי לגרות אותם ולמשוך את תשומת ליבם. באמת הרבה פעמים אחרי השיחה מביאים לי פיסות קלף למיניהן, שמתבררות בהמשך כקמעות ישנים ומזוזות בלויות, אבל לא את הכתר".

  • גירית גם את סקרנותי ואני רוצה לדפדף בכתר. זה אפשרי?

"כיום הכתר נגיש לקהל באופן מלא בצורה אלקטרונית. אפשר לדפדף באתר של הכתר ולראות את כל הדפים שנמצאו. כולם מצולמים בצילום איכותי ובדרגה גבוהה של הבחנה. יש גם אפשרות לראות כמה דפים מהספר עצמו בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל. שאר חלקי הכתר שמורים בכספות מאובטחות, יחד עם המגילות הגנוזות, והוא נבדק מדי פעם בפעם בידי אנשי המעבדה של המוזיאון ובפיקוחנו לראות שמצבו בסדר. לדפדף בכתר המקורי עצמו אי אפשר, כמובן".

  • חבל. האם נוסח הכתר הוא בוודאות נוסח ספר התורה שכתב משה?

"יש שחושבים שכן ויש שלא, אין לדעת. נחמיה אלוני כתב על זה ספר שלם בשם 'כתב יד של משה רבנו: יומני מסע לגילוי כתבי יד עבריים'. אני אישית פחות מתלבט בזה".

  • איך מסבירים הבדלי כתיב בין ספרי התורה של העדות השונות?

"התימנים הולכים אחרי הרמב"ם בקנאות בכל ההלכות, וגם בהלכות כתיבת ספר התורה, התפילין והמזוזות. הרמב"ם אימץ את מסורת בן-אשר. אבל הייתה גם מסורת אחרת, המסורת של בן-נפתלי, שאותה אימץ הרמ"א. איך נוצרו המסורות השונות? בהנחה שהכול נכתב ועבר מדור לדור, אז יש הבדל בהעתקות. תן לאנשים להעתיק ספר ותראה שאפילו המעתיקים המשובחים ביותר עושים טעויות. אפילו ברמת ההעתקה המדויקת מוצאים הבדלים. המעתיקים מוסיפים תוספות ועושים גם תיקוני יתר, הם בני אדם והם עושים שגיאות. זה אנושי".

 

הנאמנים לכתר

בין שאר תפקידיו, בן-ששון הוא אחד מ'נאמני הכתר'. המונח היפה הזה מסתיר מאחוריו סיפור מכוער למדי של מאבקי שליטה בספר, האשמה ישירה בגזלה ופשרה כפויה. מרדכי פחאם, האדם שחכמי ארם צובה הפקידו בידיו את הכתר כדי שיבריח אותו לארץ דרך טורקיה, מסר את הכתר לנציגי הסוכנות ובאמצעותם לנשיא המדינה יצחק בן-צבי. ואולם, לטענת חכמי קהילת יהודי ארם צובה היה עליו למסור את הכתר לנציגי העדה בארץ, ולא למדינה. הוויכוח על הבעלות החוקית על הספר, שבמהלכו האשימה העדה את המדינה בגזל אוצרותיה, התנהל בפני בית הדין הרבני בירושלים והסתיים בהקמת ועד אפוטרופוסים משותף. בוועד זה שמונה נאמנים: הראשון לציון, ראש מכון יד יצחק בן-צבי, וכן אפוטרופוסים שבהם יוצאי העיר חלב (ארם צובה). הם אלה שמבטיחים טיפול נאות בענייני הכתר, כדי שישמש 'לצורך לימוד, חקירה וידע של כל שוחר תורה ודעת', כפי שנכתב בשטר ההקדש של הוועד. תחת ידו של הוועד מופקד גם הכתר הקטן, שהוא כתב יד חלבּי נוסף של התנ"ך, עתיק ומדויק פחות.

שטר ההקדש קובע כי המקום המתאים לשמירתם של הכתרים הוא מכון יד יצחק בן-צבי בירושלים, וכי הכתרים 'לא יועברו לשום מקום אחר' לעולם. אך בעוד הכתרים לא יצאו מירושלים מעולם, במשך השנים נשמר הכתר מחוץ למכון – בבית הספרים הלאומי בירושלים ואחר כך במוזיאון ישראל. זאת משום שוועד האפוטרופוסים סבר כי אלה המקומות המתאימים ביותר לשמירתו של הכתר. הפתרון שנמצא לשטר ההקדש: החכרת שטח האחסון לידי מכון יד יצחק בן-צבי.

  • אתה אחד מנאמני הכתר. איך וכיצד נבחרת לתפקיד?

"שטר ההקדש מגדיר את זהות הנאמנים שמתמנים בידי מכון יד יצחק בן-צבי והעדה החלבית. משרת אפוטרופוס תיחשב פנויה עם פטירתו, התפטרותו או היעדרותו מן הארץ במשך שנתיים רצופות של אחד מהנאמנים, בלי שישתתף באספות ובלי שימונה לו ממלא מקום. כיום חברים בוועד שבעה חברים, ביניהם הראשון לציון, ראש מכון יד יצחק בן-צבי, הרב חיים סבתו ואחרים".

  • לשם מה יש צורך בנאמנים בכלל?

"תפקידם להפיץ את שמע הכתר בעולם, לטפל בו ולדאוג שלא יעסקו בו בצורה מזלזלת. דואגים לו כמו שנאמנים דואגים לחפץ של הקדש ושומרים עליו. הנאמנים הם אלה שמטפלים בכתר. המדינה אף פעם לא עשתה זאת ולא נתנה אגורה – אנחנו אלה שהשקענו וגייסנו. מאחורי השיפוץ הגדול שהיה, למשל, עומד תורם יהודי בשם סטיבן שלום שתרם כ-60,000 דולר. הכול הגיע ממנו. המדינה היא גם לא הבעלים של המוזיאון שבו הכתר מאוחסן, ואנחנו משלמים דמי שכירות סמליים למוזיאון כדי לקיים את שטר הנאמנות. אולי ביום מן הימים נבנה את היכל הכתר, זה צריך לקרות".

 

(גם) למלך יש כתר

"בשלושה כתרים נכתרו ישראל", קובעים חכמינו ז"ל, ומצטט גם הרמב"ם באמצע הלכות תלמוד תורה. הכתר מסמל את הכבוד ואת השררה שלהם זוכה מי שחובש אותו, ושלושה כאלה יש בעם ישראל. שניים מתוכם עוברים בירושה מדור לדור – כתר הכהונה וכתר המלוכה – וכתר אחד נקנה על ידי השתדלותו של האדם ועמלו – כתר התורה. בכתר הכהונה זכה אהרן, שנאמר "והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" (במדבר כה, יג); בכתר מלכות זכה דוד, שנאמר "זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי" (תהלים פט, לז). אכן, ממשיך הרמב"ם, "כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר 'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב' (דברים לג, ד) – כל מי שירצה יבוא וייטול. שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה? הרי הוא אומר: 'בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחקקו צדק, בי שרים ישורו' (משלי ח, טו-טז). הא למדת שכתר תורה גדול משניהם" (הלכות תלמוד תורה ג, א). כתר תורה מונח, קחו אותו. הוא כולו שלנו, שלכם, שלכן.

 

לשם הכנת הכתבה הסתייעתי באתר האינטרנט המצוין של כתר ארם צובה, ובמחקריו של פרופ' יוסף עופר.
קרדיט לתמונת פרופ' בן-ששון:  באדיבות האוניברסיטה העברית.
דילוג לתוכן