ראש השנה הוא חג מסוג אחר: מדובר בזמן של דין לעולם כולו ולעם היהודי בפרט. עם זאת, אנחנו לא מתעטפים בו שחורים ומצפים לרע מכול. להפך, בתפילות ראש השנה אנחנו עושים הכול כדי להפוך את הדין לרחמים גדולים ולמתק גזֵרות. ולא זו בלבד, אלא שעושים זאת לא רק מתוך יראת הדין אלא גם מתוך אמונה אופטימית וחגיגית בבורא עולם, שייתן לנו שנה שהיא באמת טובה ומתוקה.
ומה מוזר? שהרוחניות הגדולה הזו שלנו בראש השנה מתבטאת ב… אוכל! האוכל הוא בין הדברים החשובים ביותר בראש השנה, והשאלה קופצת מאליה: וכי ביום הדין מתאים לאכול? האם מישהו ראה אי פעם בבית המשפט נאשם עומד, לועס פולקע ומכוון בחוצפה: 'יהי רצון שיתפלק לך גזר דין טוב'? לפי ספר הזוהר, לסעודות החג נלווית משמעות מיסטית עמוקה מאוד. 'התוכנית האומנותית' בשולחן החג מתרכזת סביב סימני ראש השנה שחז"ל נתנו בידינו.
****
אומר רבי נחמן מברסלב: "דע שעל ידי אכילתם של ישראל נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, והבירור של המאכלים הוא על ידי אמונה. כי האמת, מה שהגביל ה' השכל האנושי שיוכל להבין, הוא מצווה גדולה לחדד השכל" (ליקוטי מוהר"ן ס"ב).
בלשון הקודש למילה 'טעם' יש משמעות כפולה: לא רק taste, אלא גם reason ו-explanation. כשאת טועמת, את מבינה! ואם יש חג שבו האוכל הוא הסבר וסימן למשהו אחר – הרי זה ראש השנה. רבי נחמן מסביר נפלא: יש משהו באכילה בראש השנה שמברר עניינים גבוהים בהרבה. זה לא האוכל עצמו, המתכון, כמות הסוכר ואיכות העגבניות. זו הכוונה וההשקעה בהכנת המטעמים האלה, והיא שהופכת את הקללה לברכה.
***
יש אנשים שברגע שמזכירים לידם את המילה 'סגולה' הם מתכסים בתפרחת ומתחילים להתגרד: 'שוב זאתי עם הסגולות שלה?!' חלק מעם ישראל הוא לא רק עם סגולה, אלא עם אנטי-סגולה. אך יש חג שמעלה על נס את הסגולה: ראש השנה בלי סימנים הוא לא ראש השנה. הסימנים, המאכלים שאנחנו מברכים עליהם ברכות מיוחדות בשולחן החג, הם לגמרי סגולות. בדרך כלל זו את שמבקשת סימנים בדרך. כשאת מבקשת "ה', תן לי סימן אם אתה שומע אותי/אם הוא אוהב אותי/שאני אצליח", את בעצם מבקשת אותות שיספרו על עתידך. ואולם, בסימני ראש השנה, בברכה עליהם ובאכילתם, את זו שבעצם נותנת את הסימנים לבורא עולם וכך קובעת את השנה שלך. במקום לבקש לדעת איך תיראה השנה, את זו שמראה לשנה כיצד היא תיראה! כשעושים נכון את הסימן יש לו יכולת לטעת בך כוח מכוון, בונה וקובע. באופן כזה כל הסגולות האלה הופכות אותך למסוגלת.
יש גמרא מפחידה. השתדלו לא להיתקע בתחילתה, כי המסר שלה נמצא בסוף. אמר רבי אמי: מי שרוצה לדעת אם הוא יחיה השנה, ידליק נר בכל אחד מעשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור. אם הנר הזה ידלוק עד סופו, סימן שהוא יחיה השנה. אם הנר יכבה באמצע, שלא בקיצו… אז חס ושלום. קמו חכמים ואמרו: שלא תעזי לעשות את הסגולה הזאת! למה? כי אם פתאום איזושהי רוח תכבה את הנר האדם יראה שהנר שלו כבה לפני זמנו וייבהל, ומאותו רגע חייו יהיו על מסלול התדרדרות (מסכת כריתות ה, ע"ב).
מגיע אביי ואומר: ה', אתה לימדת שמה שנותן סיכוי בראש השנה הוא הייאוש או התקווה של הבן אדם, ולא נר שדולק או כבה, אז בוא נעשה סימנים מלאי תקווה. מעניין שדווקא אביי אומר זאת, כי אביי היה תינוק שננטש על ידי אביו ואימו. נקודת הזינוק שלו הייתה נמוכה, וכל הסימנים הראו שצפויים לו חיים קשים. איש צדיק בשם אבא בר רחמני אסף את אביי וגידל אותו להיות תלמיד חכם גדול. לכן אביי אומר לך: נשמה, נקודת הפתיחה שלי הייתה על הפנים. אני לא התייאשתי ומי שגידל אותי לא התייאש, ותראי מה יצא!
אם כל הרהור וכל מעשה קובעים בראש השנה לחיים או למוות, בואי ננצל את זה לטובה. עזבי את ההורוסקופ, אל תחפשי תחזיות שליליות או סימנים שחורים. השקיעי בלכוון את חייך למסלול טוב. השקיעי בלהכין לעצמך שנה טובה. השפיעי על המציאות.
תודתנו נתונה ל'פרשה ואישה'.
