בפרשת מתן תורה כתוב על הלוחות: ”וְ הַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב – מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת“ (שמות לב, טז(.
מכתב מאלוקים. אין דבר שאנחנו לא מחפשות בימים האלה יותר מאשר מכתב מאלוקים. בכל מקום שאליו אני הולכת אני רואה כל כך הרבה אנשים שמחפשים את המסר האלוקי, משום שהימים האלה מטלטלים כל כך.
אז אנחנו רוצים מכתב שיגיד לנו: ”זה קרה כי כך / כי עשיתם כך / כי צריך לעשות כך / מפני שהצרות שאתם רואים חס ושלום הן רק קצה הקרחון ועוד עתיד לקרות כך וכך“.
מחפשות בדוא“ל, בווטסאפ: מה הוא כותב לי, בכתב הסתרים שלו, בהסתרה הזו שבתוך ההסתרה? מה עליי להבין ממנו? באופן בלתי רצוני אנחנו לא חדלים לחפש אחר המסר הזה: ”זה קרה כי כך / כי עשיתם כך / כי צריך לעשות כך / מפני שהצרות שאתם רואים חס ושלום הן רק קצה הקרחון ועוד עתיד לקרות כך וכך“.
רק נשים מנהיגות
מסר של תורה חייב להיות מרגש! זה באמת מה שצופן מכתב אלוקים. חייבים להתרגש ממסר של תורה, חייבים ללמוד אותו בצורה מרגשת ו… כאן מגיעות נשים.
נורא כיף לומר ולעקם את האף ”אֶה. תורה של נשים. הן לא מבינות כלום“.
אבל הקב“ה בחר לתת את התורה לנשים ראשונות ”כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב“ (הנשים) ורק אחר כך ”וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל“ (קרי: הגברים) – למה? משום שהן מזדרזות במצוות, וגם כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה.
מה פירוש ”מנהיגוֹת“? מצד אחד אמא מנהיגה. היא מעבירה מסר ברור של הרגלים: ”תתנהג כך וכך כל יום כל יום כל יום“. בד בבד הן גורמות לילדים ולבני הזוג להתרגש, להתלהב מזה כל כך, עד שהם מוּ נהגים ללכת לפי זה ואין להם חשק יותר ללכת לשום דבר אחר, מפני שבבית יש התרגשות של אמא מדברי תורה. ו‘מנהיגוּת‘ זה גם מרגש.
לכן הקב“ה, שוב ”לא טועה“ (במירכאות). לפי המדרש הוא יודע: כשנתתי את הציווי הראשון בהיסטוריה, נתתי אותו לאדם הראשון והכל נחרב לי… אז עכשיו אני מתחיל בנשים, כדי שלתורה הזו תהיה הישרדות, שתהיה בה התרגשות.
כשמתרגשים מדביקים אחרים בהתרגשות שלך. כמו שמתייחסים למסר חדש ברשת: ”תעבירו“, ”שתפו“. כך נוהגות נשים שמקבלות מכתב מאלוקים – מסר שמֵימי. הן משתפות את הקרובים להן.
הקב“ה ידע שהדרך היחידה, היחידה, להתרגש כך מהתורה היא להפקיד את הדבר היקר הזה קודם כול בידיים שלנו, בנות-יעקב.
מפרגנת לחז“ל
”כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל“ ומי שרוצה לעשות מזה חגיגה שוביניסטית, עושה. למה? אמור להן ראשי דברים שהן יכולות לשמוע, ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים, דקדוקי דברים (הלכות מפורטות) שהם יכולים לשמוע.
אז בפשט, למי שלא יודע להתרגש, מי שרק יודע להתרגל לפירוש שהוא למד, ”תגיד להן דברים בגדול מפני שבפרטים קטנים נשים ילכו לאיבוד“. אבל הפירוש האמיתי והמרגש הוא: אמור להן ראשי דברים שהן יכולות לשמוע, ואילו הם (הגברים) לא יכולים לשמוע ראשי דברים. זה קשה להם הרבה יותר.
במילים ”ראשי דברים“ הכוונה לשאול את עצמך: ”מה את עושה עכשיו? היום-יום האפור הזה הוא תפקיד ראשי!“ אישה אוהבת תפקידים ראשיים. זה ממלא אותה עוצמה, זה ממלא אותה התרגשות. הבת שלי אמרה לי השבוע: ”אמא, את יודעת? את ממש חוצפנית“.
”למה אני חוצפנית, חוצפנית שכמוך?“
”אני פותחת ספרי קודש בבית ורואה שאת כותבת בשוליים ’מדהים‘, ’נהדר‘. מי את שתיתני ציון לחז“לינו?“
”השתגעת? את יודעת כמה כל אחד מהם טרח על החידושים שלו ואף אחד לא אמר לו מילה טובה משנת תרפפ“וּ . אז שאני לא אומר להם מילה טובה?“ התרגשות. זה התפקיד שלנו – להתפעל!
