הלכות עבדים
פרקים א'-ג': עבד עברי
הקדמה: דיני עבד ואמה חלים רק בזמן היובל. והם חלק ממערך חברתי המתנהל בהקשרים בו חל היובל.
- חלות המעמד
יישום דין עבד עברי יכול לחול בשני מקרים:
א. גנבה
אדם מישראל שגנב ואין בידו לשלם את הגניבה – בית דין מוכרים אותו כדי לשלם בכך את הגניבה.
ב. עוני
אדם מישראל שמכר את עצמו מחמת עניותו, לישראל אחר או לגוי.
ישנם כמה חילוקי דינים בין המקרים:
נמכר בגנבתו: נרצע, רבו מוסר לו שפחה כנענית (בתנאי שיש לעבד משפחה ישראלית משלו), נמכר לישראל בלבד, אינו נמכר אלא לשש, זכאי למענק שחרור.
מוכר עצמו: לא נרצע, אסור בשפחה כנענית, מוכר עצמו גם לגוי, ניתן להימכר ליותר משש שנים, אינו זכאי למענק בשחרורו.
- קנין ושחרור
אופן המכירה / הקנייה
א. בכסף שהאדון משלם לו – אם מכר את עצמו, ואם מכרוהו בית דין – בכסף שהאדון משלם לבית הדין לשם תשלומי הגניבה;
ב. בשטר שכותב העבד לאדון: "הריני מכור לך" – אם מכר את עצמו, ואם מכרוהו בית דין – בשטר שכותב בית הדין לאדון.
יציאה לחרות
כמה אופני יציאה לחרות:
- זמן
כעבור שש שנים מיום המכירה – אם מכרוהו בית דין, ואם מכר את עצמו – כעבור זמן המכירה;
2. בשנת היובל; - תשלום
גרעון כסף: אם השיגה ידו לפדות את עצמו, מחלקים את סכום דמי ממכרו למניין השנים שנמכר, וגורע מן הכסף את דמי השנים שעבד, ומחזיר לאדונו את השאר ויוצא לחרות; - התרת הקשר בינו לאדון
ברצון האדון לשחררו: האדון כותב לו שטר שחרור ונותנו בידו.
ה. מיתת האדון ללא יורש. - רציעה
אם העבד נשוי לשפחה ויש לו בנים ממנה, הזכות בידו להישאר עם השפחה, אם בחר לעשות זאת, האדון צריך לרצוע את אזנו בדלת הבניין, והעבד ישתחרר ביובל בלבד.
- תנאי העבדות – זכיות וחובות
האדון חייב לפרנס את אשתו ואת כל בני ביתו של עבדו העברי, ברמת המחייה של האדון. מכל מקום מעשי אשת העבד אינם שייכם לאדון אלא לבעלה.
אסור לשעבדו יותר מדי: להעבידו בקושי, לתת לו לעשות עבודות משפילות, או להעבידו ב'עבודות יזומות' – עבודה שאין בה צורך רק כדי שלא יתבטל.
הענקה – הזכות למענק שמורה רק לעבד שיוצא בתום זמנו.
פרק ד' – אמה עבריה
הגדרה: בת ישראל קטנה שאביה מכרה לשפחות.
למרות שאמה היא לכאורה המקבילה נשית לעבד, אין הדבר כן, זאת נלמד מתוך חלות המעמד.
- חלות המעמד
בשונה מהעבד, על חלות דין אמה ישנן הגבלות רבות ושונות במהותן:
- רק אבי הנערה יכול למכרה לאמה. לא היא עצמה ולא בית דין.
- האב רשאי למכור את בתו רק בתנאי שהעני, ולא נשאר לו נכסים כלל, לא קרקע ולא מטלטלין ואפילו כסות שעליו.
- יכול למכרה כל זמן שהיא קטנה, כלומר עד שתביא סימני נערות, אבל כשהיא נעשית נערה, אף שיש לו רשות לקדשה למי שירצה, מכל מקום אין לו רשות למכרה.
- נמכרת רק למי שיכול, הוא או בנו, לקדשה בקדושי ייעוד, כלומר לשאת אותה, אבל לא לקרובים שאינה יכולה להתקדש להם.
- קנין ושחרור
אמה עבריה נקנית בשני דברים:
א. בכסף שהאדון נותן לאביה; ב. בשטר שכותב האב לאדון: "בתי מכורה לך".
יוצאת לחרות:
- זמן: בתום תקופת המכירה- כעבור שש שנים מיום המכירה; או בשנת היובל – אם היא חלה בתוך שש השנים.
- פדיון/תשלום: אם השיגה יד אביה לפדות אותה, מחלקים את סכום דמי ממכרה למניין השנים שנמכרה, וגורע מן הכסף דמי השנים שעבדה, ומחזיר לרבה את השאר ויוצאת;
למעשה, כופים את האב לפדותה בעל כרחו, משום פגם משפחה. - התרת הקשר בינו לאדון: שטר שחרור שהאדון כותב לה ונותן בידה או מיתת האדון
- בגרות: אם הביאה סימני נערות לאחר שנעשתה בת שתים עשרה שנה ויום אחד.
- תנאי העבדות – זכיות וחובות
מעבר לזכויות המפורטות בדינו של העבד, החידוש שיש במעמדה של האמה הוא בזכות הייעוד:
הייעוד כמוהו כאירוסין. אם הנערה מסכימה, האדון יכול לשאתה לאשה לעצמו או לבנו, במידה ועשה זאת, אין האמה משתחררת כלל ודינה כאשת איש לכל דבר היוצאת בגט וכו'.
אין העברת בעלות על האמה מאדון לאדון.
פרקים ה'-ו': עבד כנעני
מעמדו של עבד כנעני
עבד כנעני, הוא גוי שנקנה על ידי אדם מישראל לשם עבדות.
עבד כנעני נחשב, לעניינים רבים, כרכוש בעליו, ונמכר ונקנה כשאר קניינים. לעניינים מסוימים דנים את העבד כנכסי דלא ניידי. בעיקר לגבי דרכי הקניין, האונאה ועוד.
מאידך, עבדות אינה מעמד תעסוקתי אלא מעמד לאומי. דבר זה מתבטא בדיני היסוד של עבד כנעני:
כאשר קונים עבד כנעני, מלים וטובלים אותו לשם עבדות, ומאז הוא מחויב במצוות כאשה ישראלית, כלומר: כל מצוות "לא תעשה" ומצוות עשה שלא הזמן גרמן.
קניינו ושחרורו
קניינו- באחד מחמישה דרכים : כסף, שטר, חזקה, חליפין או משיכה.
שחרורו – באחד משלוש דרכים:
- כסף פדיון – שהאדון מקבל כסף עבור שחרורו;
- שטר – שהאדון כותב לעבד שהוא משחרר אותו, ועושה זאת בעדים,
- ראשי איברים – אם האדון היכה אותו בכוונה, והרס לו איבר גלוי לצמיתות.
עבד כנעני משועבד לאדוניו לעולם, ועובר בירושה ליורשי אדוניו לפי שהוא עבד עולם, ואם שחררו עובר בעשה.
אולם, אם האדון פגע באחד מעשרים וארבעה ראשי איבריו של העבד – מחייבים אותו לשחררו.
עילות נוספות לשחרור – בפרק האחרון.
פרק ו' –גט שחרור
באופן כללי, דיני גט שחרור עבד כנעני, שווים ליתר השטרות. מלבד בפרטים הבאים, בהם דינו כגט אשה: א) עדים גויים – פסולים לחתום; ב) עד כותי – כשר לחתום, אם העד השני מישראל; ג) לשמה – יש לכותבו לשמו של העבד; ד) תלוש – אין לכותבו על דבר מחובר, אלא תלוש; ה) בפני נכתב – שליח שהביא גט שחרור ממדינת הים צריך לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם'.
פרק ז' – שחרור שאינו מוחלט
גט שחרור הוא שטר שאדם נותן לעבדו הכנעני או לשפחתו הכנענית כשהוא מוציאם לחירות, שטר זה מנתק את הקשר בין האדון לעבד או לאמה ומפקיע את כל הזכויות והקניינים שיש לו בהם.
לכן עיקר נוסחו של גט שחרור הניתן לעבד כנעני צריך להבהיר בצורה חד משמעית שהאדון מנתק באופן מוחלט וסופי כל קשר קנייני בינו לבין עבדו, כגון שכתב לו: "הרי אתה בן חורין" וכדומה.
לכן אם רמוז בשטר שנכס כלשהו נשאר לאדון, אנו חוששים שמדובר בעבד ואין השטר משחררו.
עבד כנעני של כמה שותפים ששוחרר על ידי חלק מן השותפים, או עבד כנעני ששוחרר בחלקו על ידי אדונו (כגון שקיבל אדונו מחצית מדמיו, ושחרר חציו תמורת הדמים), קבעו חכמים כי כופים את אדונו לשחררו, והעבד חייב לשלם לאדון את שארית מחירו.
פרק ח' – דרכים נוספות ליציאה לחרות
למרות שמצווה לעבוד בעבד כנעני לעולם, עיקר השעבוד לצרכו של עבד. על יסוד הנחה זו יש להבין מספר דרכים שמנו חכמים, המאפשרות לשחרר עבד, או ליתר דיוק, אוסרות לשוב ולשעבדו.
- מכירה מחוץ ל'מרחב הישראלי' – אם מכרו לגוי או לישראל הדר בחוץ-לארץ, העבד יוצא לחירות, וצריך לתת לו גט שחרור
- עלייה לארץ ישראל – עבד של ישראל שבחו"ל, יכול לעלות לארץ שלא ברצון אדונו; במידה ואדונו התייאש משובו, יצא העבד לחירות
- שינוי מעמדי – אם אדונו של העבד התייחס אליו כבן חורין או שגייר אותו, יצא לחירות.
פרק ט' – מעמדו של עבד כנעני
כאמור, מעמדו של עבד כנעני אינו קנייני-ממוני בלבד. מכאן למערכת ההלכות המגדירות את היחס לעבד מהפן המעמדי והמעשי. למרות שכאמור שחרור עבד כנעני הוא ביטול מצוות עשה, מכל מקום בשל סוגיות הקשורות במעמד ובהשלכותיו קיימות עילות שחרור נוספות שלמעשה מרחיבות את האפשרות לשחרר עבד או שפחה כנעניים.
עילות שחרור נוספות:
מנהג הפקר – למרות שמבחינת הייחוס, בקשר בין ישראל לשפחה, כמו בכל דיני ישראל, הבן הולך אחר אימו והבן מוגדר כעבד, מכל מקום השוני המעמדי עלול לגרור יחס שאינו ראוי [מנהג הפקר], וחשש זה מהווה עילת שחרור מספקת. זו גם הסיבה שצמצמו את אפשריות הקניין לגברים בלבד ואסרו על נשים ישראליות להחזיק עבד כנעני.
מצווה – שחרור עבד מותר לשם מצוה, אפילו מצוה מדרבנן. זאת למרות שמצוות השעבוד בעבד היא מהתורה.
אופי העבודה – מצד הדין מותר לשעבדו בפרך, אבל מידת חסידות לכבדו ולתת לו עבודות ראויות, ללא אכזריות. אדרבא, דווקא הקשר המעמדי בין האדון לעבד, כוונתו לעורר את המידות הטובות שבקרב ישראל ולהרבות רחמים בעולם.
