לב הלימוד ספר קנין הלכות שלוחין ושותפין

לב הלימוד ספר קנין הלכות שלוחין ושותפין

תמצית וביאור הלימוד מבית הרמב"ם היומי

הלכות שלוחין ושותפין

פרק א' – מינוי שליח, שליח שלא מילא שליחותו

שליח הוא אדם המבצע פעולה עבור אדם אחר ובשליחותו, כאשר תוקף הפעולה ותוצאתה נזקפים רק לזכותו של המשלח ולא לזכותו של השליח.

אמנם, האמור תקף כשהשליח ביצע את שליחותו במדויק. זאת משום שתוקף שנתנה תורה לשליחות מתבסס על כך שלשליח אין סמכות לעוות ולשנות ממה שנתבקש לעשות. ולכן במקרים בהם שינה והפסיד למשלח, מעשהו בטל מעיקרו ואינו נזקף לחובתו או לזכותו של המשלח.

הכלל הוא שכל מעשי השליח נידונים מתוך ההנחה ".

שלא כבהתחייבות ממונית, ניתן למנות שליח בדיבור בלבד, ללא עדים.

 

פרק ב' – האחריות על שליחות

שליח צריך שהיה ראוי למילוי שליחותו. שליח שאינו ראוי עלול לגרום להפסד השליחות.
לכן במקרה ששליח שאינו ראוי הפסיד את שליחותו, המשלח נושא באחריות על השליחות.

  • תנאים למינוי שליח
    שני תנאים הכרחיים להדיר שליח שיכול לשאת באחריות על שליחותו: 1. בן ברית ; 2. בן דעת.
  • חריג: שליח לענייני ממון. כאשר סוכם מראש לשלוח באמצעות קטן וכדומה,
    השליחות תקפה והמשלח אינו נושא באחריות נזקים. 
  • סרסור (שליח בשכר)
    כאשר השליח מתפרנס מן השליחות, הוא עצמו נושא באחריותה, בדומה לשומר שכר. 
  • אונס בשליחות
    שליח שטוען טענת אונס, אם אופי האירוע הוא כזה שמסתבר שיש עדים על אונסו, הוא חיב להביא עדים. אם לאו, ישבע שבועת השומרים וייפטר.

 

פרק ג' – שליח לדון

ניתן למנות שליח לעניינים משפטיים, שיתבע בשם מרשו, באמצעות הרשאה – ייפוי כוח.

לנתבע, אין אפשרות למנות שליח .

ההרשאה היא העמדת השליח כבעל הנכס תחת הלוקח, לעניין המשפטי בלבד. כלומר הוא הופך להיות בעל הדין של הנתבע. הרשאה זו ניתנת לביטול בכל עת.

מסגרת ההרשאה:

  1. ביצוע קנין על ההרשאה – כדי להעמיד את השליח תחתיו.
  2. תביעה ממונית על נכס ממשי. (תביעה על ממון, שאינו חפץ מחייבת הקניית קרקע).
  3. הנתבע עדיין לא נשבע. שכן שבועה אינה התחייבות ממשית שניתן להעבירה.
  4. המורשה אינו שותף עם מרשהו.
    בכל מקרה בו לשליח יש חלק מממון התביעה, כגון שותף, ביכולתו לתבוע בלי הרשאה.
  5. בכל מקרה חל הכלל: "שלתקן שלחו ולא לעוות". לכן בכל מקום שהשליח שינה מהשליחות

על התחתונה.

 

פרק ד' – יצירת שותפות ופירוקה

 

שותפות היא החלת בעלות משותפת על נכס כלשהוא. ההשלכות לשותפות הן תלות הדדית – במסגרת השותפות: שלילת האפשרות לחזור מהשותפות או לפרקה ללא הסכמת הצד השני, וברווחים או ההפסדים שהיא נושאת.

ג' מרכיבים לשותפות:

  • יצירת שותפות – על מנת להחיל בעלות משותפת על הנכס, שני השותפים צריכים לעשות קנין המועיל בנכס כפי משפטי קניינים. כלומר, לקנות זה מזה את הנכס לפי כל הלכות קניינים, כגון: בדבר שבא לעולם, בצורות הקניין המועילות כמופרט בהלכות מכירה א-ו.
  • חלוקה ברווחים והפסדים – שותפות אינה השקעה אלא חלוקת בעלות ועבודה בנכס. לכן משום שכולם שווים בטרחה ובחלוקת העבודה בנכס, הרווחים וההפסדים מתחלקים בין כל השותפים בשווה ולא ביחס לאחוזי ההשקעה שלהם בקרן. מלבד כמובן אם התנו מראש אחרת, שכל תנאי שבממון קיים. כאשר הנכס עומד בעינו ולא התעסקו בו השותפים, כגון שהשתתפו במטבע ועלה השער, חלוקת הרווחים תהיה ביחס להשקעה.
  • פירוק השותפות – משום שלכל אחד מהשותפים בעלת שוות על ערך על הנכס, לכל אחד מהם זכות לא מוגבלת לבקש את פירוק השותפות בכל עת שירצה. אלא אם כן סוכם מראש שמדובר על שותפות מוגבלת בזמן.

 

פרק ה' – ניהול העסק המשותף

מסגרת השותפות
שותפות היא התאגדות לצרכי רווח, על פי מסגרת המקובלת בחוק ובמנהג המדינה.
מכאן שמסגרת שותפות סתמית, שלא נוסחה בהסכם מיוחד, כפופה למנהג המדינה. לכן, כל שינוי מצורת ניהול העסק והמסחר, מחייב הסכמה של כל השותפים או תנאי מקדים. לכל אחד השותפים זכות וטו על כל שינוי, גם אם המבקש נושא באחריות על הפסדים עתידיים.

כיוצא בו, יזמות של אחד השותפים שנשאה רווחים, מחייבת חלוקה של הרווחים לכל השותפים ומאידך, הפסד שנגרם בעטיה של פעולה עצמאית שלא קיבלה את אישור השותפים, מוטל על כתפי האחראי לו ולא על כל השותפים.

למרות שהשותפות יוצרת את מסגרת המחברת בין שני השותפים לצרכי רווח, היא אינה מבטלת את המובחנות של כל אחד מהשותפים. לכך יש כמה השלכות:

מענק והצלה

כאשר גורם חיצוני, רשויות המס למשל, מעניקות הנחה במיוחד לאחד מן השותפים, אין לשותף השני טענת חלוקה ברווח. כיוצא בו, שותף שמציל את נכסי השותפות מן השרפה למשל, ומכריז שהוא מציל את חלקו – אין לשותף טענה עליו.

ניהול לא תקין
במקרה שאחד השותפים שינה מהמקובל בענף או בשוק המקומי והפסיד, דינו כשליח, והוא נושא בהפסד.

אם התגלתה אונאה בכינון השותפות, כגון שהכניס אחד השותפים לנכס מוצר או סכום אחר ממה שנקבע, חלים על השותפות כל דיני אונאה המתקיימים במקח וממכר.

שותפות בעברה

בשותפות כזו, חולקים ברווחים כבכל שותפות, אבל לא בהפסדים, בדומה למקרים הנ"ל.

 

פרק ו' – עסק

ישנן ג' אופני ניהול ממון על ידי יותר מגורם אחד.

  • הלוואה –הלווה נושא בכל הרווחים וההפסדים.
  • שותפות – יש חלוקה של רווחים והפסדים בין כל הצדדים, הרווחים מתחלקים על פי הסכם שכר המבוסס על חלוקת התפקידים בניהול הנכס המשותף.
    שותפות בהגדרה אינה השקעה, כלומר הרווחים לא חייבים להתקבל ביחס ישר להשקעה, אלא היא נחשבת כהסכם עבודה הדדי וחלוקת הרווחים מבוססת בעיקרה על חלוקת שכר ביחס לניהול השותפות.
  • עסק – או השקעה. כמו השקעה מודרנית, המשקיע נותן ממון בלבד, ויזם: המתעסק, מנהל את הממון וחולק ברווחים עם המשקיע לפי מידת ההשקעה שלו בעסק.
    כשם שבהלוואה, התורה אוסרת את האפשרות של ריבית, כלומר רווחים למשקיע ללא אפשרות להפסיד וללא מעורבות בניהול והעבודה בנכס או בממון, כך גם כאן התורה מחייבת את המשקיע נשיאה ברווח ובהפסד, שאם לא כן הרי השקעה היא כהלוואה האסורה באיסור ריבית.

 

מניעת ריבית בעסק

כדי להימנע מאיסור ריבית בעסק, ממונו של המשקיע מוגדר כך: חצי מהקרן הינו פיקדון שבאחריות המשקיע, וחצי הינו הלוואה באחריות מנהל ההשקעות. זאת משום שאם הרווח יתחלק בשווה, יהיה זה אבק ריבית – כלומר: רווח של המלווה המתקבל מההלוואה בלבד. לכן תיקנו שמנהל ההשקעות ירוויח מעט יותר, או שתופרש לו משכורת-דמי ניהול בנפרד מהרווח, כדי שלא לעבור על איסור ריבית.

כשלא נערך סיכום מפורט, המתעסק מקבל 2/3 והמשקיע 1/3.

 

פרק ז' – ניהול פיננסי בעסק

כאמור, בכל השקעה ('עסק') ישנו חלק המוגדר כהלוואה והוא באחריות המתעסק, כלומר מנהל ההשקעות. ולכן, בכל מקרה בו הכסף כולו ירד לטמיון, על מנהל ההשקעות לשלם את חלק ההלוואה כולו. לעומת זאת, אם מדובר בהפסד קל, כאן אנו חוזרים לכללי השקעה – מנהל ההשקעות מפסיד פחות ממה שהוא מרוויח, כדי להמנע מהגדרת רווח המשקיע כריבית.

חלוקת הרווח וההפסד נעשית במסגרת הזמן או העסקה המוסכמת המפורטת בהסכם העסקה [שטר]. לא ניתן לכלול עסקה מוקדמת במאוחרת על מנת לשכלל מחדש את שיעורי הרווח או ההפסד.

הגבלות על המתעסק

למרות שמחצית מההשקעה ניתנה למתעסק כהלוואה, כספי העסק שייכים לישות הכלכלית המוגדרת כעסק. לכן אין למנהל ההשקעה זכות להפריש חלק מההשקעה לפיקדון, אלא הוא חייב להתעסק בכולו. הוא הדין לכל ניהול ממון שהמתעסק פעל מיוזמתו. למשל מתן מתנות לצרכי קידום העסק, מוציאים את הממון והמתעסק נושא באחריותו.

 

פרק ח' – השקאה חקלאית במשק החי או הצומח

משק חי

כשם שבקרן השקעות על בעל הכסף להוסיף דמי ניהול מלבד חלוקת הרווחים, בכדי שהדבר לא יהא 'אבק ריבית' – כך במקרה שנתן לחברו בעלי חיים לגידול וטיפוח, שמלבד חלוקת הריווח, עליו לתת לו שכר על העבודה.

ההבדל הוא , שבמשק חקלאי רמת ההשקעה של המתעסק משתנה משנה לשנה ביחס להתפתחות הבהמות ועוד.  לכן נקבעו תעריפי שכר לזמנים שונים , לפי מידת ההשקעה המשוערת בעסק.

אריס 

אדם המעבד אדמת אחרים, על מנת להתחלק עם הבעלים ביבול שתוציא האדמה, לפי המוסכם, כגון שני שלישים לאריס ושליש לבעל השדה וכיוצא בזה, אין בזה אבק ריבית.

זאת משום שחצי מההשקעה אינה מוגדרת כהלוואה, משום שהמשקיע מעניק קרקע, וזו אינה ברשות המתעסק לעולם, אלא נשארת בבעלותו המלאה של המשקיע.

 

שותפות יורשים

ירושה שלא חולקה בין היורשים, הרווחים וההפסדים העולים ממנה, מוטלים על כתפי כל היורשים.

 

פרק ט' – שבועת השותפים

הדין: כיון שלשותפים יש נטייה להתיר לעצמם לקיחת יתר עבור העבודה שלהם, לכן תיקנו חכמים שאחד יכול להשביע את חברו אפילו על טענת ספק שמא לקח יותר ממה שסוכם. ובלבד שהם עדיין שותפים. דין זה קיים גם באפוטרופוסים, משקיעים וכדומה.

למרות משדובר בשבועה מדברי חכמים, תקנו אותה כשבועה חמורה בנקיטת חפץ.

מכל מקום, אין בכחה של שבועת השותפין להוציא ממון, כלומר שישבע וייטול ממון מחברו וכלקמן בפרק הבא.

 

פרק י' – טענות השותפים / גלגול שבועה

על כל מחלוקת או טענה על פרטי הסכמת חלוקת הרווח או ניהול השותפות, ניתן להשביע את הצד השני שבועת היסט, כלומר שבועה כנגד מה שטוען נגדו השותף השני, או להשביעו שבועת השותפים כנ"ל. במידה וניתן לחייב שבועה, ניתן גם 'לגלגל שבועה', כלומר לצרף שבועה על טענת ממון נוספת שלא מחייבים עליה שבועה בפני עצמה.

למרות שלכאורה שבועת השותפים 'חזקה' יותר, מכל מקום היא אין בכחה להוציא ממון. מכאן שלעיתים יש יתרונות לשבועת ההיסט, לכן רשות נתנו חכמים לתובע לבחור מהי השבועה בה יבקש להשביע את חברו.

זאת בשני תנאים:

  1. שהתובע טוען טענת ודאי
  2. יש הסכמה שהשותפות עדיין לא פורקה

במקרה שאין הסכמה או שמדובר בטענה שלא ניתן להוציא עליה ממון, קיימים פתרונות מספר, כגון גלגול שבועה דאורייתא שיש בכוחה להוציא ממון, המפורטים בפרק.

דילוג לתוכן