לב הלימוד ספר טהרה הלכות טומאת אוכלין פרקים א'-ח'

תמצית וביאור הלימוד, כתב וערך: הרב רוני פרינץ

הלכות טומאת אוכלין
טומאת אוכלים כוללת את דרכי ההיטמאות של מאכלים ומשקים ואת הדרכים בהם מאכלים
ומשקים טמאים מעבירים את הטומאה.
מהתורה לטומאת אוכלים יש השלכה על מאכל קדשים ותרומה בלבד. כלומר, רק מאכלי
תרומה וקדשים יכולים להעביר את הטומאה למאכל אחר. מאכל חולין לעומת זאת, לא רק
שאין איסור לאכלו או לטמאו, אלא שאף אם נטמא מאכל זה, הוא אינו מטמא מאכלים אחרים
כלל.
רק לנבלה לדוגמה, יש מהתורה דין טומאת אוכלים לטמא דבר אחר.
אמנם חכמים תקנו שמאכל מטמא מאכל חולין אחר [אבות הטומאה ז.א] ואף מטמא את
האוכלו להיות שני לטומאה לאסור בתרומה ובקדשים [שם ח.יא]
למרות שעיקרה של טומאת אוכלין קשור לענייני הקדש, הרמב"ם מבאר בסוף הלכות אלו
שהחסידים היו נזהרים שלא לאכול אף מאכל חולין שנטמא. זאת מתוך ההכרה שהגוף הוא
המצע והבסיס לנפש. לכן גוף טהור, הוא הכנה לטהרת הנפש מהמידות הלא טובות ומתוך כך
הכנה לדבקות בשכינה.

שני התנאים העיקריים לתחולת טומאת אוכלין הם:
מאכל
אוכל מיוחד לאדם – מה שאינו מיוחד לאדם יכול לקבל טומאה על ידי הכשר כדלקמן.
עומד לאכילה – צמח המחובר לקרקע או בהמה חייה אינם מוגדרים כמאכל. לכן טומאת
אוכלים חלה רק על גידולי קרקע תלושים או בשר בהמה שאינה חיה. אמנם אין צורך
שהמאכל יהיה כשר.
שיעור – כדי לקבל טומאה די בשיעור כלשהוא, אמנם רק מאכל בשיעור כביצה מטמא
אחרים.
חלקי המאכל עיקר מאכל
שומר: חלק מהמאכל שמגן על עיקר המאכל כגון עור החיה – נטמא מצטרף לשיעור ומטמא.
יד: כל דבר המשמש לאחיזת המאכל – נטמא ומטמא, אך לא מצטרף לשיעור.
פסולת המאכל: אינה טמאה כלל.

הכשר
הכשר לקבל טומאה מתקיים כאשר המאכל נרטב ברצונו של בעליו לאחר שהוגדר כאוכל
כפי שהתבאר לעיל. לאחר שהוכשר, גם אם המזון כבר התייבש – הוא ראוי לקבל טומאה.
המשקה המכשיר- לא כל משקה מכשיר את המאכל, רק 7 משקאות מכשירים אוכל לקבל
טומאה: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים. וסימנם י"ד שח"ט ד"ם.
רצון – כל הסכמה, אפילו בדיעבד של הבעלים להרטבת המאכל, דינה כרצון.
חזקת טומאה – ישנם מאכלים המוחזקים כמוכנים לקבל טומאה אף ללא הכשר.

טומאת משקים
גם המשקים, כמו המאכלים, אינם מטמאים מהתורה וחכמים גזרו עליהם טומאה.
אלא שחמור משקה ממאכל, שמאכל נידון כראשון או שני לטומאה, והמשקה, אף אם נגע בו
שני לטומאה, הופך לעולם לראשון לטומאה לטמא כלים ומאכלים אחרים.
סוג המשקה: חלה על 7 משקים האמורים לעיל ועל הפרשות נוזליות מגוף האדם, כגון דמעות,
רוק, חלב אישה וכד'.
משקה טמא: ישנם משקים המופרשים מן הטמא, כגון דם מן המת, המורידים טומאה למאכל
אף שלא הוכשר לקבל טומאה.

תוכן הפרקים
[א-ח] גדרי המאכל לקבל טומאה
[א-ב] הגדרת אוכל לעניין טומאת אוכלין
התנאים לחלות טומאת אוכלין:
מאכל אדם: שמיועד וראוי למאכל אדם באופן שההנאה מגוף המאכל, ואפילו אם אינו כשר;
מוכשר לטומאה: שנבלל במשקה משבעה משקים כשהם תלושים מהקרקע. ופעמים
שהדבר מצד עצמו אינו אוכל ומשקה, ומחשבת האדם קובעת את דינו, כמו שלג.
עומד למאכל: מנותק ממקור חיותו. כלומר, רק גידולי קרקע שכבר נתלשו, ורק מוצרי בשר
שהבעל-חי כבר מת.
מאכל שהתקלקל, יצא מגדר טומאת אוכלין, אמנם המשקה אף אם התקלקל,
יצא רק מגדר מכשיר אבל נותר טמא. אם מדובר במים, ניתן לטהרם
על ידי טבילה במקווה.

[ג] מחשבה והכשר
הכלל: כאמור, על האוכל להיות מיועד למאכל אדם ומוכשר לקבלת טומאה. נדרשת מחשבה
במקרה שאין זה מאכל המיועד לאדם באותו מקום, וכן נדרש הכשר לכל מאכל מלבד כזה
שהוא בעצמו אב הטומאה, כמו נבילה.

[ד] שיעורי טומאה
א) השיעור – אוכל נטמא בכלשהו, ומטמא בכביצה. משקה נטמא ומטמא בכלשהו;
ב) המדידה – לפי הנפח במצב העכשווי;
ג) צירוף – האוכלים מצטרפים, וכן משקים מצטרפים. ובלבד שמדובר באותו סוג טומאה
ושיעור.

[ה] חיבורים וצרופים דין חלקי המאכל
על בסיס הגדרות יד ושומר האמורים לעיל:
א) קליפה – נחשבת כחלק מהפרי לכל ענין. מלבד בקליפה חיצונית ומיותרת;
ב) גרעין – נחשב כאוכל, אך אינו מצטרף עם הפרי. מלבד גרעין לח מאד;
ג) ענף – נחשב כאוכל, אך אינו מצטרף עם הפרי. ובתנאי שזה ענף שהוא כעת לצורך הפרי.

[ו] צרוף חלקי המאכל לשיעור
הקליפה נחשבת מחוברת לפרי משום שהיא שומרת ומגינה עליו, וכן כנפיים, צמר וכדומה,
נחשבים למחוברים כל עוד הם עדיין שומרים על המאכל, ואף אם ירדו בחלקם. גם אוכל
שחתכו, מהווה חיבור כל עוד לא התנתק לגמרי. במקרים מסוימים, הגדרת חיבור החלקים
תלויה במחשבת האדם וברצונו, כאמור בדיני הכשר.

[ז] חיבור על ידי זרם
זרם אינו מהווה חיבור בשום צורה. מלבד אם העליון צונן והתחתון חם ומעלה אדים.
בנוסף מאכלים שאינם נוזליים לגמרי, כמו הדבש מהווים חיבור.

[ז-ח] חיבור – דינים מיוחדים לטבול יום
בכללות, כל חלקי אוכל שמחוברים ממש, מהווים חיבור זה לזה לכל הטומאות.
ביחס לטבול יום, שטומאתו קלה יותר, הקלו חכמים שבמקרים בהם החיבור אינו מושלם, כגון
חלות שנדבקו זו לזו בתנור, אין זה חיבור.

[ז-ח] חיבור – דינים מיוחדים לטבול יום
בכללות, כל חלקי אוכל שמחוברים ממש, מהווים חיבור זה לזה לכל הטומאות.
ביחס לטבול יום, שטומאתו קלה יותר, הקלו חכמים שבמקרים בהם החיבור אינו מושלם, כגון
חלות שנדבקו זו לזו בתנור, אין זה חיבור.